שׂרפת שׂעיר החטאת למ"ד מפני טומאה נשרף

משה נפתלי

משתמש ותיק
עֵקֶב הַחְלָטַת אַהֲרֹן לִדְחוֹת אֶת אֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב נִטְמָא אַחַד
הַשְּׂעִירִים וְהוּצָא לִשְׂרֵפָה
 Ÿמשֶׁה כּוֹעֵס עַל הַמֶּחְדָּל וְלִבְסוֹף מִתְפַּיֵּס
.
עִקְּרֵי הָאֵרוּעַ: 
בְּהֶעְדֵּרוֹ שֶׁל משֶׁה קוֹבֵעַ אַהֲרֹן הֲלָכָה כִּי אֲכִילַת קָדָשִׁים אֲסוּרָה לְאוֹנֵן / כָּל הַקֳּדָשִׁים מֻנָּחִים לְמִשְׁמֶרֶת עַד הָעֶרֶב / בֵּינֵי בֵּינֵי נִטְמָא בְּשַׂר אַחַד הַשְּׂעִירִים וּמָעֳלֶה עַל מוֹקֵד / משֶׁה מוֹפִיעַ וְכוֹעֵס עַל הַהִתְנַהֲלוּת / אַהֲרֹן מִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ וּמַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ / משֶׁה מְקַבֵּל אֶת טִעוּנוֹ וּמִתְרַצֶּה
 ​
וְאֶל הָאֵרוּעַ בְּהַרְחָבָה:
א. משֶׁה נוֹתֵן אֶת הַהוֹרָאוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת: אֲכִילַת שְׁיָרֵי הַמִּנְחָה עַל אַף הֱיוֹתָהּ מִנְחַת צִבּוּר, וַאֲכִילַת הֶחָזוֹת וְהַשּׁוֹקַיִם כְּדִין קָדָשִׁים קַלִּים עַל אַף הֱיוֹתָם מוּרָמִים מִשַּׁלְמֵי צִבּוּר, וּפוֹנֶה לַעֲסָקָיו בְּהַר סִינַי (זבחים קא ב), בְּהַשְׁאִירוֹ אֶת קֹמֶץ הַכֹּהֲנִים בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲסֹק עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֲכִילַת בְּשַׂר הַחַטָּאוֹת: שְׁלשָׁה שְׂעִירִים לִשְׁלשָׁה אֲנָשִׁים. [הֶחָזוֹת וְהַשּׁוֹקַיִם שֶׁל הַשּׁוֹר וְהָאַיִל הָיוּ רְאוּיִים לְהֵאָכֵל גַּם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת וְגַם עַל יְדֵי נְשֵׁיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם.]
ב. בְּהֶעְדֵּרוֹ שֶׁל משֶׁה מִתְעוֹרֵר אֶצְלָם סָפֵק אִם מֻתָּר לָהֶם בְּתוֹר אוֹנְנִים לֶאֱכֹל קָדָשִׁים. לְאַחַר הָעִיּוּן קוֹבֵעַ אַהֲרֹן הֲלָכָה בְּיִשְׂרָאֵל (בְּקַל וָחֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הָאָסוּר בַּאֲכִילָה לְאוֹנֵן): אוֹנֵן אָסוּר בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים. לְאוֹר זֹאת נִדְחֵית עֲבוֹדַת הָאֲכִילָה עַד לָעֶרֶב.
ג. מִתּוֹךְ שֶׁמָּשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִן הַקֳּדָשִׁים וְלֹא נִתְעַסְּקוּ בַּאֲכִילָתָם אֵרְעָה טֻמְאָה בִּבְשַׂר אַחַד הַשְּׂעִירִים. עָשׂוּ אֵפוֹא מְדוּרָה בֵּין קַלְעֵי הֶחָצֵר וְשָׂרְפוּ בָּהּ אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁנִּפְסַל, כְּמוֹ שֶׁצִּוְּתָה תּוֹרָה: בִּמְקוֹם אֲכִילָתָהּ שָׁם תְּהֵא שְׂרֵפָתָהּ.
ד. עַד כֹּה וְעַד כֹּה שָׁב משֶׁה אֶל הַקֹּדֶשׁ וּמוֹצֵא שְׁנַיִם מִן הַשְּׂעִירִים שְׁלֵמִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ, וְהַשְּׁלִישִׁי נִשְׂרָף בָּאֵשׁ. מִתְכַּעֵס משֶׁה וְנוֹזֵף בַּכֹּהֲנִים עַל הַהִתְרַשְּׁלוּת מִן הָאֲכִילָה, וְעַל בִּזְיוֹן הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּגְרַם בְּעִקְּבוֹתֶיהָ. [מִתּוֹךְ שֶׁהִזְכִּיר משֶׁה בִּדְבָרָיו 'וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה', נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים כִּי הַשָּׂעִיר שֶׁנִּשְׂרַף הָיָה הַשָּׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁכֵּן מִבֵּין שְׁלשֶׁת הַשְּׂעִירִים הוּא הַיָּחִיד שֶׁבָּא לִנְשִׂיאַת עָוֹן.]
ה. מֵשִׁיב אַהֲרֹן לְעֻמָּתוֹ: לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת נִמְנַעְתִּי מֵאֲכִילַת הַקֳּדָשִׁים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁקּוּל דַּעַת שֶׁהֵבִיא לִכְלַל הַכָּרָה כִּי לֹא תִּיטַב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם אֲכִילַת קָדָשִׁים בַּאֲנִינוּת; וְלֹא מִתּוֹךְ הֶסַּח הַדַּעַת מִשְּׁמִירַת הַקֳּדָשִׁים נִטְמָא זֶה, אֶלָּא מִתּוֹךְ אֹנֶס גָּמוּר אֵרַע מַה שֶּׁאֵרַע.
ו. וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו.
___________
מהלך זה מיוסד על דעתו של רבי (וכן הלכה) כי אנינות לילה מותרת, ומשום כך אי אפשר לומר כי מפני אנינות נשרף, שהרי היה ראוי לאכלו בערב.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
עֵקֶב מוֹת בָּנָיו מַחְלִיט אַהֲרֹן לִשְׂרֹף אֶת הַשָּׂעִיר
שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ
 Ÿמשֶׁה תְּחִלָּה כּוֹעֵס וּבַסּוֹף מוֹדֶה

עִקְּרֵי הָאֵרוּעַ: משֶׁה מוֹרֶה הוֹרָאַת שָׁעָה: שְׁיָרֵי הַמִּנְחָה יֵאָכְלוּ בַּאֲנִינוּת / אַהֲרֹן מַכְלִיל בְּהוֹרָאַת הַשָּׁעָה אֶת שְׂעִיר יוֹם הַשְּׁמִינִי וְאֶת שְׂעִיר נַחְשׁוֹן וּמַחֲרִיג אֶת הַשָּׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ / בְּאֵין אוֹכְלִים מוּצָא בְּשַׂר הַשָּׂעִיר לִשְׂרֵפָה / משֶׁה מוֹפִיעַ וְכוֹעֵס עַל הַחֲרִיגָה / אַהֲרֹן מִתְוַכֵּחַ וּמַצְדִּיק אֶת הַחְלָטָתוֹ / משֶׁה מוֹדֶה שֶׁהַצֶּדֶק עִם אַהֲרֹן

וְאֶל הָאֵרוּעַ בְּהַרְחָבָה:
א. משֶׁה מוֹרֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו אֶת דִּינֵי אֲכִילַת שְׁיָרֵי הַמִּנְחָה: אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחַת צִבּוּר הִיא - דִּינָהּ לְהֵאָכֵל כְּמִשְׁפַּט מִנְחַת יָחִיד, וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹנְנִים אַתֶּם - הוֹרָאַת שָׁעָה הִיא שֶׁתֵּאָכֵל בַּאֲנִינוּת, וּפוֹנֶה לַעֲסָקָיו בְּהַר סִינַי (זבחים קא ב), בְּהַשְׁאִירוֹ אֶת קֹמֶץ הַכֹּהֲנִים בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲסֹק עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֲכִילַת בְּשַׂר הַחַטָּאוֹת: שְׁלשָׁה שְׂעִירִים לִשְׁלשָׁה אֲנָשִׁים. [הֶחָזוֹת וְהַשּׁוֹקַיִם שֶׁל הַשּׁוֹר וְהָאַיִל הָיוּ רְאוּיִים לְהֵאָכֵל גַּם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת וְגַם עַל יְדֵי נְשֵׁיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם.]
ב. אַהֲרֹן מִתְעַמֵּק בְּהוֹרָאַת הַשָּׁעָה וּמַגִּיעַ לְמַסְקָנָה: הַהֲקָלָה נִתְּנָה בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה, אַךְ לֹא בְּקָדְשֵׁי דוֹרוֹת; הִלְכָּךְ אֵין הַהוֹרָאָה כּוֹלֶלֶת אֶלָּא אֶת שְׂעִיר הַיּוֹם שֶׁל הָעָם וְאֶת שְׂעִיר נַחְשׁוֹן, אַךְ לֹא אֶת הַשָּׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
ג. מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעַתָּה אוֹכְלִים לְשָׂעִיר זֶה הוּצָא לִשְׂרֵפָה, וְהַכֹּהֲנִים נִפְנוּ לַעֲסֹק בַּאֲכִילַת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים הָאֲחֵרִים שֶׁנִּצְטַוּוּ לְאָכְלָם בַּאֲנִינוּת.
ד. עַד כֹּה וְעַד כֹּה שָׁב משֶׁה אֶל הַקֹּדֶשׁ, וּבְתוּרוֹ אַחַר הַשָּׂעִיר הַנֶּעְדָּר מִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא נִשְׂרַף.
ה. משֶׁה פּוֹתֵחַ בַּחֲקִירַת הַסִּבָּה לִשְׂרֵפַת הַשָּׂעִיר: הֲנִפְסַל בְּיוֹצֵא? הַהוּבָא מִדָּמוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְנִפְסַל? הֲנִזְרַק דָּמוֹ בַּאֲנִינוּת וְנִפְסַל? וְכַאֲשֶׁר נוֹכַח כִּי כָּל פְּסוּל לֹא נָפַל בַּקָּרְבָּן, וְאַךְ מִטַּעַם אֲנִינוּת נִשְׂרַף, נִתְכַּעֵס משֶׁה עַל הַמְרָאַת מִצְוַת הַשֵּׁם.
ו. מֵשִׁיב אַהֲרֹן לְעֻמָּתוֹ: כְּלוּם אֵין נָכוֹן הַדָּבָר כִּי הוֹרָאַת הַשָּׁעָה לֹא נִתְּנָה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֶלָּא בְּנוֹגֵעַ לְקָדְשֵׁי שָׁעָה וְלֹא בְּנוֹגֵעַ לְקָדְשֵׁי דוֹרוֹת?
ז. עוֹנֶה משֶׁה וְאוֹמֵר: אֱמֶת! כָּךְ שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי.
ח. אוּלָם אַל תְּדַמּוּ, כִּי הֶחָזוֹת וְהַשּׁוֹקַיִם, הוֹאִיל וְקָדָשִׁים קַלִּים הֵם, לֹא הֻתְּרוּ לְהֵאָכֵל בַּאֲנִינוּת, כִּי לֹא כֵן הָיָה אֵלַי הַדִּבּוּר, אֶלָּא: 'וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ' אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אוֹנְנִים. (ריטב"א בשם רש"י יומא ה ב; ואין מוקדם ומאוחר בתורה)
___________
מהלך זה מיוסד על דעתו של רבי נחמיה: א) אנינות לילה אסורה. ב) קרבן שאין לו אוכלים נשרף מיד.
אך פליאה גדולה בצדו: הא כיצד מספר הכתוב מאורע כביר שאירע בשעיר שלא בא זכרו עדנה? (ניחא למהלך הראשון, שהמאורע מתאים לכל אחד מג' השעירים, אין חשיבות מיוחדת לזהותו של השעיר שנטמא, ולכן אין פרט זה מוזכר כי אם ברמז; משא"כ למהלך השני, כל עצמו של המאורע לא היה בא לעולם לולא קיומו של שעיר ר"ח.)
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
לפי המהלך הראשון:
א. פסוק טז: 'דָּרשׁ דָּרַשׁ' – שְׁתֵּי דְרִישׁוֹת הַלָּלוּ, מִפְּנֵי מָה נִשְׂרַף זֶה, וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֶכְלוּ אֵלּוּ.
ב. פסוק יז: 'לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה' – מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁשְּׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ הָיָה, שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַל עֲוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. (הלימוד על זהות השעיר אין נצרך אלא למהלך זה שהאירוע מתאים לכל אחד משלשת השעירים ואיננו יודעים איזהו.)
ג. פסוק יט: 'הַיּוֹם' – אֲבָל אֲנִינוּת לַיְלָה מֻתָּר, שֶׁאֵין אוֹנֵן אֶלָּא בְּיוֹם קְבוּרָה.

לפי המהלך השני:
א. פסוק יב: 'קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה' – אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אוֹנְנִין, וְקָדָשִׁים אֲסוּרִים לְאוֹנֵן. 'כִּי כֵן צֻוֵּיתִי' – בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ.
ב. פסוק יח: 'אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ' – הָיָה לָכֶם לְאָכְלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אוֹנְנִים, 'כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי' לָכֶם בַּמִּנְחָה.
ג. 'הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְיָ' – אִם שָׁמַעְתָּ בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה, אֵין לְךָ לְהָקֵל בְּקָדְשֵׁי דּוֹרוֹת.
 

יעקב ראטה

משתמש רגיל
ישר כוחך שהעמדת דבר דיבור על מקומו בביאור ובבקיאות נפלאה
ולגבי מה שכתבת (בְּקַל וָחֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הָאָסוּר בַּאֲכִילָה לְאוֹנֵן): מצאתי בויקרא פרק ז פסוק ז כחטאת וכאשם תורה אחת יהיה להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה : פירש"י הכהן אשר יכפר בו לו יהיה הראוי לכפרה חולק בו.פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן ע"כ הרי דילפינן מקרא
 

יעקב ראטה

משתמש רגיל
ישר כוחך שהעמדת דבר דיבור על מקומו בביאור ובבקיאות נפלאה
ולגבי מה שכתבת (בְּקַל וָחֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הָאָסוּר בַּאֲכִילָה לְאוֹנֵן): מצאתי בויקרא פרק ז פסוק ז כחטאת וכאשם תורה אחת יהיה להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה : פירש"י הכהן אשר יכפר בו לו יהיה הראוי לכפרה חולק בו.פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן ע"כ הרי דילפינן מקרא
 

יעקב ראטה

משתמש רגיל
ישר כוחך שהעמדת דבר דיבור על מקומו בביאור ובבקיאות נפלאה 
ולגבי מה שכתבת (בְּקַל וָחֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הָאָסוּר בַּאֲכִילָה לְאוֹנֵן): מצאתי בויקרא פרק ז פסוק ז כחטאת וכאשם תורה אחת יהיה להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה : פירש"י הכהן אשר יכפר בו לו יהיה הראוי לכפרה חולק בו.פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן ע"כ הרי דילפינן מקרא 
 

הערשל

משתמש ותיק
יעקב ראטה אמר:
ישר כוחך שהעמדת דבר דיבור על מקומו בביאור ובבקיאות נפלאה 
ולגבי מה שכתבת (בְּקַל וָחֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הָאָסוּר בַּאֲכִילָה לְאוֹנֵן): מצאתי בויקרא פרק ז פסוק ז כחטאת וכאשם תורה אחת יהיה להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה : פירש"י הכהן אשר יכפר בו לו יהיה הראוי לכפרה חולק בו.פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן ע"כ הרי דילפינן מקרא 
רש"י מדבר על אונן בשעת כפרה, וכאן מדברים על אונן בשעת אכילה שלא בשעת כפרה.
 
חלק עליון תַחתִית