פרשת שמיני

האיש וההגדה

משתמש ותיק
בפרק יא פ'ד כתוב אך את זה לא תאוכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל וכו' 
וברמב"ן שם הביא דברי רש"י אין לי אלו שאר בהמות שאין להם כלל סימן טהרה מנין אמרת ק"ו מה אלו שיש להם קצת סימנים אסורים אלו שאין להם כלל לא כ"ש 
והקשה עלו הרמב"ן דאין עונשין מן הדין וא"כ לא שייך להלקות על לאו זה וחלק הרמב"ן על רש"י ופירש וז"ל והטעם במלקות שאר בהמה טמאה מפני שאמר הכתוב באיסור השפן מפני שאינו מפריש פרסה ובחזיר מפני שאינו מעלה גרה וא"כ כל שאינו מפריס פרסה ומעלה גרה הוא בשם האיסור הזה אין צריך לק"ו כלל 
ולכאורה דברו אינם מובנים דאולי נימא ששם האיסור הוא רק על בהמה שאין לה רק אחד מסימני הטהרה 
אשמח לקבל תשובה 
 
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
כוונתו, דמה שמצאנו שאין עונשין מן הדין, היינו דווקא בשני דברים נפרדים, שהאחד חמור מחבירו, אבל כאן בהמה החסרה שני סימנים, כלול בזה אף סימן אחד.
ודומה לזה כתבו התוס' ביבמות (ב: ד"ה בתו)דבכלל אשה ובתה הוי שפיר בתו שהיא בת אשתו.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
אין עונשין מן הדין נאמר בק"ו שהוא חומרא בעלמא, כגון "אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש" שהכרייה חמורה יותר מסברא, אבל כאן התורה גלתה בשפן שטעם האיסור מפני שאינו מפריס פרסה ובחזיר שאינו מעלה גרה, א"כ כל בהמה שחסר בה אחד מן הסימנים האלו טמאה, ומה שחסר בה סימן נוסף אינו גורם יותר להכשירו, ודל מהכא אחד מהסימנים החסרים הרי יש כאן סימן טהרה נוסף שחסר.
 

האיש וההגדה

משתמש ותיק
פותח הנושא
בלדד השוחי אמר:
אין עונשין מן הדין נאמר בק"ו שהוא חומרא בעלמא, כגון "אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש" שהכרייה חמורה יותר מסברא, אבל כאן התורה גלתה בשפן שטעם האיסור מפני שאינו מפריס פרסה ובחזיר שאינו מעלה גרה, א"כ כל בהמה שיש בה אחד מן הסימנים האלו טמאה, ומה שיש בה סימן נוסף אינו גורם יותר להכשירו, ודל מהכא אחד מהסימנים הרי יש כאן סימן טמא.
ומהיכי תיתי שגם בהמה שאין לה שום סימנים גם טמאה
 
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
האיש וההגדה אמר:
בלדד השוחי אמר:
אין עונשין מן הדין נאמר בק"ו שהוא חומרא בעלמא, כגון "אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש" שהכרייה חמורה יותר מסברא, אבל כאן התורה גלתה בשפן שטעם האיסור מפני שאינו מפריס פרסה ובחזיר שאינו מעלה גרה, א"כ כל בהמה שיש בה אחד מן הסימנים האלו טמאה, ומה שיש בה סימן נוסף אינו גורם יותר להכשירו, ודל מהכא אחד מהסימנים הרי יש כאן סימן טמא.
ומהיכי תיתי שגם בהמה שאין לה שום סימנים גם טמאה
התורה  פרטה ב' סימני טהרה, ואם בהמה בעלת סימן אחד טמאה, כ"ש בהמה החסרה ב' סימנים שהיא טמאה.
(תקנתי מספר מילים מהודעתי למעלה, יתכן שעכשיו זה יותר מובן.)
 

האיש וההגדה

משתמש ותיק
פותח הנושא
בלדד השוחי אמר:
האיש וההגדה אמר:
בלדד השוחי אמר:
אין עונשין מן הדין נאמר בק"ו שהוא חומרא בעלמא, כגון "אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש" שהכרייה חמורה יותר מסברא, אבל כאן התורה גלתה בשפן שטעם האיסור מפני שאינו מפריס פרסה ובחזיר שאינו מעלה גרה, א"כ כל בהמה שיש בה אחד מן הסימנים האלו טמאה, ומה שיש בה סימן נוסף אינו גורם יותר להכשירו, ודל מהכא אחד מהסימנים הרי יש כאן סימן טמא.
ומהיכי תיתי שגם בהמה שאין לה שום סימנים גם טמאה
התורה  פרטה ב' סימני טהרה, ואם בהמה בעלת סימן אחד טמאה, כ"ש בהמה החסרה ב' סימנים שהיא טמאה.
(תקנתי מספר מילים מהודעתי למעלה, יתכן שעכשיו זה יותר מובן.)

אני מבין שלא הבנת את קושיתי ברמב"ן כתב שאין צורך להגיע לק"ו אלא זה האיסור בעצמו ולא מצד כ"ש עי"ש 
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
האיש וההגדה אמר:
בלדד השוחי אמר:

אני מבין שלא הבנת את קושיתי ברמב"ן כתב שאין צורך להגיע לק"ו אלא זה האיסור בעצמו ולא מצד כ"ש עי"ש 
לא התכונתי לומר ק"ו, אלא שבהמה שחסרה ב' סימנים זה בוודאי לא גורע, כי כלול בזה חיסרון של סימן אחד. וכמו שכתבתי את החילוק בין שאר הק"ו לזה.
 
 

האיש וההגדה

משתמש ותיק
פותח הנושא
בלדד השוחי אמר:
האיש וההגדה אמר:
לא התכונתי לומר ק"ו, אלא שבהמה שחסרה ב' סימנים זה בוודאי לא גורע, כי כלול בזה חיסרון של סימן אחד. וכמו שכתבתי את החילוק בין שאר הק"ו לזה.
כן אתה צודק לא הבנתי כונתך בתחילה
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
רש"י ויקרא י, ג
הוא אשר דבר וגו' - היכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט מג). אל תקרי בכבודי אלא במכובדי.

הנה לעיל בשמות שם לא פי' רש"י עצמו כן אלא ע"פ מדרש אגדה, אבל לפי פשוטו פירש את הפסוק בתחילת דבריו אחרת, וז"ל:
ונקדש - המשכן: בכבודי - שתשרה שכינתי בו. ומדרש אגדה אל תקרי בכבודי, אלא [בכבודי], במכובדים שלי, כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו, וזהו שאמר משה (ויקרא י ג) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש, והיכן דבר, ונקדש בכבודי:

ולכאו' גם מש"כ שם וזהו שאמר משה וכו' הוא מדברי המדרש אגדה שם. ויל"ע לפי פירושו בפשוטו שם מה פי' הכתוב בפרשתן הוא אשר דבר ד' וגו'?

וצ"ל בפשוטו, כבי' ההעמק דבר כאן שכ' וז"ל: הוא אשר דבר ה'. זה הענין של מיתתם הוא דבר ה', וכו', עי"ש עוד בהמשך.

או כדברי הבכור שור שכ' וז"ל: הוא אשר דבר ה'... בקרבי אקדש. ופירוש "אשר דבר", בפרשת כהן גדול, באמור אל הכהנים, שכתוב שם בכהן גדול: "ועל כל נפשות מת לא יבא, לאביו ולאמו לא יטמא", וכתיב: "את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום", וזהו "בקרובי אקדש", שהוא מכובד על ידי כהנים גדולים שהם קרובי[ו], לא ימצא בהם דרך אבילות, ובזה על פני כל העם אכבד, אהי נכבד; ואף לבני אהרון, אעפ"י שהם הדיוטים, אמר כן, לפי שעתה נמשחתם תחילה, הרי אתם ככהנים גדולים היום. ויש לפרש, "הוא אשר דבר ה'", כלומר, זה חישב הקדוש ברוך הוא אנקם מאלו שהם קרובי ואתקדש ואכבד בפני העם, שישאו קל וחומר בעצמם: ומה בקרוביו כך, באחרים על אחת כמה וכמה שיש לנו לירא. וכיון ששמע אהרון שהם קרוביו של הקדוש ברוך הוא שתק וקבל נחמה. ורבותינו דרשו, שהורו הלכה בפני רבם, או שתויי יין היו, "והוא אשר דבר ה'", כשאמר "ונקדש בכבודי".
 

mmh

משתמש ותיק
אין לי זמן להאריך, רק אפנה לספר ואכתוב בקיצור את הרעיון.

בספר 'ברכת כהן' של הגרב"ש דויטש שליט"א על פרשתינו,

מביא החקירה האם מעלה גרה ומפריס פרסה הם סיבה או סימן,

ותולה בזה את מחלוקת רש"י והרמב"ן.

קושרים את זה גם לחזיר - שיחזור לטהרה, והרי התורה לא תהא מוחלפת, אלא שישתנה סימניו.

וראו כאן
 
חלק עליון תַחתִית