כתיב - וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיהוָה. יב אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. יג עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו. יד וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַיהוָה לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה.
פי' - אם סיבת השלמים היא על תודה לה' – הוא מביא על על זבח התודה שלש קרבנות – חלות מצות רקיקי מצות וסלת מורבכת, שלשה אלה נקראים קרבן. ושלשתם אינם חמץ שכן מורבכת היא החלוטה ברותחין ואינה יכולה להחמיץ.
חלות לחם החמץ אינם חלק מהקרבן על הזבח, אלא את הקרבן מביאים על חלות לחם חמץ, וכך מודגש מהמשך שהנתינה לכהן אינה מהחמץ אלא ממה שנקרא קרבן והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה'.
א"כ נדרש להבין מה עניין החלות חמץ אם אינם קרבן ולא ניתנים לכהן, ונראה שהפי' הוא – שלא תאמר הואיל ויש קרבן כולו ללא חמץ יהיה אסור לאוכלו או להביאו על חמץ כמו שנא' בפסח לא תשחט על חמץ דם זבחי לזה אמר כאן על חלות לחם חמץ יקריב - את הקרבן שמביא על זבח התודה שהם ג' מינים לא חמץ.
ייתכן כי חז"ל למדו את ההלכה להביא ד' מיני לחם ממה שנא' והקריב ממנו אחד מכל קרבן ודרשו ש"ממנו"זה מהחמץ, ושכתוב אחד מכל קרבן תרומה לה' זה כולל את שאר הג' מינים.