וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה

משה נפתלי

משתמש ותיק
לְכָל דִּבְּרוֹת וּלְכָל אֲמִירוֹת וּלְכָל צִוּוּיִים קָדְמָה קְרִיאָה. (רש"י מתורת כהנים)
.
'דברות' – פרשיות הפותחות בלשון 'דבר', כגון:​
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ.​
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים.​
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.​
.
'אמירות' – פרשיות הפותחות בלשון 'אמור', כגון:​
אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף.​
אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.​
.
'צוויים' – פרשיות הפותחות בלשון 'צו', כגון:​
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה.​
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.​
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ.​
כלום עמדו בשום מקום על היחוד של כל סגנון וסגנון משלשת הסגנונות הללו, עד שהכתוב נצרך לרבות שגם לאמירות וציוויים קדמה קריאה למשה?
 

אור זורח

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
כלום עמדו בשום מקום על היחוד של כל סגנון וסגנון משלשת הסגנונות הללו, עד שהכתוב נצרך לרבות שגם לאמירות וציוויים קדמה קריאה למשה?

יישר כח לשאלה היפה

נראה להציע ביאור זה

דיבור לשון קשה
אמירה לשון רך
ציווי אולי הוא בין זה לזה לא רך ולא קשה

בא ללמדנו
ללמוד מאת השם יתברך

לקרוא שם חיבה לחבר
בין אם אני מדבר אליו קשה
או רך
או בין זה לזה

החבר תמיד צריך להרגיש את החביבות
וכבר
אמרו חז''ל יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במחילה, לא אמרת כלום. שהרי לא בפניות של הקב"ה אל משה עסיקינן (שברובן הן בלשון דיבור), כי אם בפניות של משה אל ישראל.​
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
במחילה, לא אמרת כלום. שהרי לא בפניות של הקב"ה אל משה עסיקינן (שברובן הן בלשון דיבור), כי אם בפניות של משה אל ישראל.​
כמדו' בכמה מדרשים מודגש שזה נלמד מויקרא וידבר.


ועי' פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) ויקרא פרשת ויקרא פרק א:
ויקרא לכל דברות ולכל אמירות ולכל צויים קדמה קריאה נ"ל דיליף לכל דברות מהכא דכתי' ויקרא ואח"כ וידבר וקרוי דברות הדברים שנאמרו לו למשה לאמרם לישראל כדכתי' הכא דבר אל בני ישראל ולכל אמירות יליף מדכתי' בפרשת ואלה שמות וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה וקרי אמירות דבר שאין בו צווי מצוה כי ההיא דהתם אי נמי יליף ליה מדכתיב בפרשת יתרו ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב והתם לא הוי אלא ספור דברים בעלמא. ולכל צווים יליף ליה מדכתי' בפ' יתרו ויקרא ה' אל משה אל ראש ההר וכתו' בתריה ויאמר ה' אל משה רד העם בעם פן יהרסו וזה קרוי צווי כי הוא לפי שעה ולפי זה קרי דברות המדות שהם נוהגות לדורות וקרי אמירות הדברי' שאינן רק ספור שאינן אלא לו לבדו כמו אל תקרב הלום וקרי צווים האזהרות שהן לפי שעה ובתורת כהנים דריש ליה ר' שמעון מדכתיב וידבר דבר לכל אמירות וצווים מהר"ר
 
חלק עליון תַחתִית