כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (מ, ל"ח)
יל"פ שסיים חומש שמות בענין זה עפי"ד הרמב"ן בפתיחה לחומש שמות: והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוק עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד, עכ"ל. וע"ע באדרת אליהו סוף פר' כי תשא וז"ל: ויאמר ה' הנה אנכי כרת ברית ר"ל הנה אנכי כרת ברית והוא קיום ההבטחה אשר לא תופר כי בכל הדברים החטא מונע מה שאין כן בקיום הברית וזהו שכתוב "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ" והיא שריית הענן על המשכן והכבוד שורה עליהם לעין כל והולך לפניהם לעין כל כמו שכתוב "אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עליהם" עד שתמהו כל האומות עליהם ואמרו "מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן" וכמו שכתוב בסוף פקודי "וכבוד ה' מלא את המשכן כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" ואף שהלך לפניהם ענן ביציאתם ממצרים לא היה אלא לשעתו עד הים וגם לא היה לעיני כל ישראל אלא רק לפני הנביאים שבהם משא"כ כאן וזהו שכתוב "לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" וזה הוא הפלא הגדול וכמו שאמרו האומות עליהם אין אלו אלא אלהים וכמו שאמר משה "ונפלינו אני ועמך מכל העם" ונפלינו לשון פלא, עיי"ש עוד. מבו' ש"לעיני כל ישראל" הוא המעלה שהיה בעננים אלו יותר מן הראשונים שכאן ראו כולם ולא רק הנביאים. ומבואר היטב שלכן סיים את "ספר הגאולה" [כלשון הרמב"ן כאן] בקרא זה, ועי'.