שאלות בפרשת פקודי

אסף

משתמש ותיק
משכן העדת - עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם.
כיצד מסתדר עם מה שאחז"ל " אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט " ב"ק נ.
 

אסף

משתמש ותיק
פותח הנושא
מקור נוסף בירושלמי "רבי חונה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק מצאנו שויתר הקדוש ברוך הוא לישראל על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל מאסם בתורה לא וויתר" . (חגיגה פ"א ה"ז)
וצ"ב
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
לאחר עבודת משה מ' יום ולילה וכו' וכן עבודת ישראל לבניית המשכן לכפרה על חטא העגל אי"ז ויתור שעליו אמרו כל האומר וכו'
כמובן שגם לאחר מה שמשה התפלל מ' יום וכו' ועבודת המשכן זה עדין בגדר ויתור לעומת חומר חטא העגל
 

מאן דהו

משתמש ותיק
דוקא אתמול ראיתי לאחד בן זמנינו לא זוכר את שמו שמביא הערה זו יחד עם מדרש תלפיות שנכתב בדומה לירושלמי שצטטו כאן והוא מביא כמה הוכחות שהעקרון שהקב"ה ותרון הוא נכון ביסודו, וחז"ל בהתייחסותם השלילית הפנו את הדברים דווקא לאדם 'האומר' שמורגל לחשוב כי אין דין ואין דיין
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
את הפסוק 'ונקה לא ינקה' מפרש רש"י: אינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט.
אף כאן: ויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, אך לא ויתר לגמרי, אלא 'ביום פקדי ופקדתי' – אין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
את הפסוק 'ונקה לא ינקה' מפרש רש"י: אינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט.
אף כאן: ויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, אך לא ויתר לגמרי, אלא 'ביום פקדי ופקדתי' – אין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל.

לענ"ד הדברים נכונים, ואוסיף בזה מעט, דמה שאמרו חז"ל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל היינו דווקא לגבי השראת שכינתו ביניהם, והביאור בזה עפמ"ש בבית הלוי (פ' כי תשא) שחטא בני ישראל בעגל היה שסברו שבשביל להתחבר להקב"ה צריך לעשות משהו בעולם הגשמי בכדי להשרות שכינתו ביניהם, ורצו לעשות כן ע"י ייחודים וכוונות וצירופי שמות וכו', אמנם טעו בזה משום שלא שייך השראת השכינה שלא ע"י ציווי הבורא יתברך. ולכן בדין היה שכעונש על חטא זה לא תהא השראת שכינה בעוה"ז כלל לכפר על השראת השכינה שניסו לעשות שלא כדין, ועל חלק זה ויתר הקב"ה להשרות שכינתו ביניהם, אמנם בתנאי כפול ומכופל שהכל יעשה רק בציווי הבורא ולא בשום רעיון עצמאי. ובאמת כתב בבית הלוי שם שמשום הכי במעשה המשכן בפרשת פקודי כתוב בכל דבר ודבר "כאשר צוה ה' את משה" ללמדך שעם כל הסודות והשמות שידעו לא היתה כוונתם עצמאית אלא בציווי ה' בלבד, ובזה יכפרו על עוון העגל. אמנם כל זה רק בנוגע לתיקון שורש החטא, אבל לגבי העונש שעל החטא עצמו אין הקב"ה מוותר ואכן אין פורענות באה על ישראל שאין בה מחטא העגל.
 

אסף

משתמש ותיק
פותח הנושא
משמו של הגר"מ שפירא זצ"ל נאמר שאין לכנות את הקב"ה כ'ותרן' כיון שאין נוהג בקביעות במידת ותרנות, ואע"פ שנוהג במידות רחום וחנון שהן גם כלפי מי שאינו זכאי ואינו הגון, מ"מ מידת ותרנות שונה ואינה כלולה במידותיו. אבל לפעמים הקב"ה נוהג במידת ותרנות באופן נקודתי לפי הצורך.
 
חלק עליון תַחתִית