ברמב"ן (שמות כח ה) כתב שלא נדרש מעושי המשכן דין וחשבון מה עשו עם כל דבר, לעומת זאת בהעמק דבר (שמות לח כב) כתב שכן חישבו איתם, מישהו יוכל לבאר מה מחלוקתם?
לא בא הכתוב כאן לספר כי בצלאל ואהליאב היו ראשי האומנים שהרי כבר ידענו. וגם אין כאן מקום לזה. אלא המקראות הללו שייך להחשבון באשר משה הראה חשבון צדק מכ״ד דהיינו שנכנס לידו זהב חמשים ככר כרשום בפנקס נדבת כ״א.
--
לרמב"ן לא הוקשה זה, כי נקט שנזכרו שם בצלאל ואהליאב לפי שהכל נעשה על־פיהם (ואל"ה הי' צריך למנות את כל חכמי־הלב שעשו המשכן. ועד"ז הוא ב'טור הארוך' עה"פ).