ציפוי ראשי העמודים

בסוף פרשת ויקהל והאדנים לעמדים נחשת ווי העמודים וחשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם כסף והם מחשקים כסף כל עמדי החצר
ענין זה של ציפוי העמודים לא נזכר בפרשת תרומה וגם לא נזכר לעיל בפרשה זו, רק כאן, ונזכר פעם נוספת בפרשת פקודי בפירוט של הדברים שעשו בכסף פקודי העדה. וצ"ע למה. 

קושיא זו כבר הקשה בפירוש הריב"א על התורה, אבל החזקוני בריש פר' פקודי כתב שבאמת משרע"ה לא ציווה לעשות כן ובצלאל מעצמו עשה כן וכיוון לרצונו ית' וז"ל: ובצלאל בן אורי בן חור וגו'. פרש"י אפילו דברים שלא אמר לו רבו כו' כגון צפוי ראשי העמודים.

ומה אומר הריב"א?

עיינתי בחזקוני וראיתי שהוא לא מדבר ממש על השאלה שלי אלא על דבר דומה
החזקוני מעיר על כך שמשה רבינו ציפה בזהב את ראשי העמודים של המסך של המשכן (לא עמודי החצר), אולם אפשר ללמוד מהם גם לנידו"ד. 
והנה בגוף הקושיא של החזקוני לכאורה דווקא שם מאד תמוה, כי בפרשת תרומה (פרק כו פסוק לד) מפורש שגם את הקרשים הללו צריך היה לצפות זהב כמו כל קרשי המשכן, וא"כ קשה איך משה רבינו (כביכול) שינה ממה שנאמר לו, וציפה בזהב רק את ראשי הקרשים (וכמובן שעל זה לא יועיל התירוץ של החזקוני שעשה מדעתו). 
 

דברי החזקוני עדין צריכים הרחבה וביאור,
יש כאן שאלה עקרונית: האם מותר לגזברים להוסיף מדעתם עיטורים וכו' על הכלים. והרי אנו רואים למשל במנורה שהתורה אומרת בפירוט רב איך בדיוק לקשט את המנורה, ושם ודאי מסתבר אסור להוסיף עיטורים נוספים. אולם מצד שני נראה שכידוע אפשר לעשות מנורה גם ממתכות אחרות ואז אין בה את כל הדינים המיוחדים לה, והשתא ודאי שבמקרה כזה יהיה מותר לעטר את המנורה ולא יעשו אותה פשוטה בלי שום קישוט.
ומעתה נראה שכל שאר הכלים היה אפשר לעשות בהם עיטורים ויפויים כפי שנראה לגזברים ולעושי המלאכה.
אולם אם כנים אנו אז צ"ע למה החזקוני הוצרך לומר בזה ש"הסכימה דעתו לדעת המקום".