"דעת" - מהי?

מה אדבר

משתמש ותיק
בפרשן: "בחכמה בתבונה ובדעת" (לה לא).
החילוק בין חכמה לבינה מפורסם מאד, והתבאר ברש''י, דחכמה היינו הבנה בסיסית, ואילו בינה היא התכונה של להבין דבר מתוך דבר (חגיגה יד. סנהדרין צג:).
הפירוש של "דעת" פחות ברור. ברש''י בפר' כי תשא פי' דדעת היינו רוח הקודש, ולעומת זאת בירושלמי בברכות (פ"ה ה"ב) אמרו טעם לכך שברכת הבדלה שייכת בחונן הדעת משום דאם אין דעת הבדלה מנין, וכשם שמצינו שאדה''ר ע''י שחטא נכנסה בו הדעת שנתנה לו להבדיל בין טוב לרע, ומבו' מזה שדעת היא הבדלה.
ולא ידעתי מה הקשר והדמיון בין הבדלה לרוח הקודש.
 

זוטרא

משתמש ותיק
עין בספר רעה דעה שיעורי הגר"מ שפירא, שמבאר שדעת היא החיבור בין המושכלות (המוחין) לחיי המעשה, (ואולי זה רוח הקודש) ואולי הביאור בירושלמי, שאם אין דעת שתחבר ביניהם, כלל לא צריך הבדלה,
כי כלל אין חיבור ביניהם
 

קפלן

משתמש רגיל
ראה פחד יצחק, בסוף הספר קונטרס רשימות יום כיפור
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
לשון רש"י עה"פ "ויהי האדם לנפש לחיה - שניתנה בו דעה ודיבור".
 

בית גנזי

משתמש ותיק
אכתוב עפ"י מה ששמעתי מאחד מתלמידי ביהמ"ד פחד יצחק שליט"א.
דעת היא זהות רגשית וחיבור פנימי, וזהות רגשית מביאה את ההשגות השכליות לידי ביצוע מעשי.
אין שום חיבור בלי שתקדם לו הבדלה, כי רק אחרי הסרת הסיגים וההבדלות אפשר להגדיר את הדבר בעצמותו, רק אז מתאפשר לו להתחבר.
פעולת ההבדלה שורשה בדעת, כי מכיון שהדעת היא חיבור, הרי היא דורשת הקדמה של הבדלה והסרת כל מי שאינו קשור אל הקשר. קודם 'ואסר לנו את הארוסות' ואח"כ 'והתיר לנו', אסר אכו"ע כהקדש ובזה התייחדה לו.
הדעת היא מהמידות המכריעות בין ימין ושמאל, היינו לדעת מה לחבר ומה לרחק. [בפנים של מעלה יש דעת עליון ויש דעת תחתון, ובפנים של מטה יש דעת מבדלת ויש דעת המתפשטת].
ב' שלבים ל'דעת', האחת ההכרעה בין החכמה והתבונה היינו כיצד להוציא את ההשגות אל הפועל, והשני הוא היציאה לפועל וההתפשטות עצמה.
(בליל פסח, האדם מקבל דעת דקדושה ע"י אכילת פת מצה המיישבת בקרבו את השגות המוח, וכמו כן שותה ד' כוסות של יין המחדירות ומחברות אל הלב והגוף, פועלות התפשטות).
מתוך הד' יסודות שבהם נברא העולם יסוד הרוח עניינו תנועה היינו מעבר מנקודה לנקודה, היינו חיבור.
עניין הקדושה הוא חיבור של הרוח בגשם, פר מתקדש ומתייחד לעבודת ה' ונהייה קרבן עולה. קדש קדשים.
דעת היא רוח הקודש, כי היא תנועת החיבור של ההשגות שבמוח אל תוככי חומר האדם, המתקדש.
 

שלמה שלמה

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
בפרשן: "בחכמה בתבונה ובדעת" (לה לא).
החילוק בין חכמה לבינה מפורסם מאד, והתבאר ברש''י, דחכמה היינו הבנה בסיסית, ואילו בינה היא התכונה של להבין דבר מתוך דבר (חגיגה יד. סנהדרין צג:).
הפירוש של "דעת" פחות ברור. ברש''י בפר' כי תשא פי' דדעת היינו רוח הקודש, ולעומת זאת בירושלמי בברכות (פ"ה ה"ב) אמרו טעם לכך שברכת הבדלה שייכת בחונן הדעת משום דאם אין דעת הבדלה מנין, וכשם שמצינו שאדה''ר ע''י שחטא נכנסה בו הדעת שנתנה לו להבדיל בין טוב לרע, ומבו' מזה שדעת היא הבדלה.
ולא ידעתי מה הקשר והדמיון בין הבדלה לרוח הקודש.
הגר"מ שפירא מבאר שדעת ענינה תפיסת המציאות, ולדוגמה כאשר אדם יודע שהשעה שבע בבוקר את המספק שבע הלא הוא מכיר כבר קודם אך הוא צריך לתפוס זאת ביחס לשאר הנתונים שקיימים לו. כגון אם יש לו כל מיני סידורים אז הוא צריך לדעת את זה. זוהי דעת שכעת הוא יודע שהשעה שבע וממילא הוא תופס את המציאות שכעת המציאות היא שהשעה שבע. 
 

תיקו

משתמש ותיק
בית גנזי אמר:
(בליל פסח, האדם מקבל דעת דקדושה ע"י אכילת פת מצה המיישבת בקרבו את השגות המוח, וכמו כן שותה ד' כוסות של יין המחדירות ומחברות אל הלב והגוף, פועלות התפשטות).
קודם כל תודה רבה על השיעור העמוק בענין הדעת
לגופו של ענין מה המקור ליסוד הזה של הסדר של דעת מבדלת ומתפשטת בנוגע למצות ולכוסות כי זה לא מובן לי משום שהרי חלק מהכוסות שותים קודם שאוכלים את המצות ואיך הוא מחדיר בקרבו מה שעדיין לא נכנס אצלו וכן ע"פ המבואר בספרים אין הכוסות קשורים לדעת
 

מ אלישע

משתמש ותיק
מו"ר (הליטאי) שליט"א אמר שלמד פעם את ספרי ברסלב. (בארוחת צהריים)
וכתוב שם שדעת היא להוציא דבר מכח אל הפועל.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
דעת היא כח ההבדלה השכלי, להפריד (ועל זה אמרו והבדלה בחונן הדעת).
בין גופו של אדם לגופו של עניין.
בין סבל לבין צדק.
בין רגש לבין שכל.
לכן אמרו חז"ל שנשים דעתן קלה ופסולות לדון למשל.
כי אם אתה דיין, ובא עשיר מליונר ותובע את העני על זה שגזל ממנו כמה פרוטות כדי לקנות אוכל להחיות את נפשו שלא יאכל רק לחם יבש אלא גם משהו למרוח עליו.
ובאמת הביא העשיר עדים ונמצאו עדי אמת, הרי שחייב אתה ליטול מן העני המסכן הממרר בבכי, ולתת לעשיר השבע שצוחק לו בפרצוף.
זה הדין. זה הצדק. זה השכל. זה גופו של עניין.
אפילו שהעוול זועק כאן עד לשמים שלוקחים מהעני את המינימום, ונכמר ליבך על אכזריותו של העשיר, ורואה אתה את העני הסובל, מכל מקום חייב הדיין להפריד ולשים את כל זה בצד, וכשחוקר את העדים אם הם אמיתיים, שרק הדין יהיה לנגד עיניו ולא הרגש או החמלה על העני, או גופו של אדם.
 

בית גנזי

משתמש ותיק
תודה על שאלתך,
ביררתי את הדברים אצל אותו חכם, ואכתוב בקצרה מה שהבנתי, אבל אנסה להישאר צמוד לנושא ולא לעבור לכוונות פסח.

כל תיקוני הלילה הם בדעת, ובתוך דעת יש כמה פרטים.
בגלות חסרה הדעת (וכן הוא כשז"א במצב עיבור), עבודתינו בליל זה להמשיך לזה מוחין, ע"י המצה מצד החכמה (אבא) וע"י הכוסות מצד הבינה (אימא).
בליל זה אנו פועלים בתיקון חטא עץ הדעת בבחינת חיטה ובבחינת יין, עיין רמ"ע מפאנו (מאמר מאה קשיטה, סימן סז). וחטא עה"ד הוא מחלק אימא שבדעת דז"א.
כתב בפע"ח (שער חג המצות פ"ז): "ועתה נבאר דרך פרט, יכוין בכוס א', והוא גי' אלהים, והוא דאלפי"ן, וא' בצורת יו"י, סוד החסדים דדעת דקטנות א' דאימא, ויכוין לקטנות ב' שהוא ע"ה, מוח דעת דאימא בדעת ז"א, וכן ע"ה דאבא נכנס עתה, וגדלות א' דאבא דדעת נכנס ע"י קדושת היום, ויטפל אליהם הכוונות דכוס ב', וכל אלו נכנסו בדעת ז"א, ומשם לכל קו אמצעי, ומשם לרחל כמ"ש לעיל. הלל - כוס זה הוא מוח דעת דאימא מצד גבורות, וא' בציור יו"ד, ויכוין למספר ע"ד קטנות ב', ובקדושת היום נכנסו מ"ה וב"ן גדלות א' דאימא, ויטפל אליהם הכוונה דכוס ג', וכולם נכנסים בדעת ז"א, והבן זה היטיב, הרי נשלם סדר של פסח בביאור גמור".

לשאלתך על חלוקת הכוסות והמצה באמצע, יעויין במחברת הקודש (שער הפסח): "ונראה לע"ד למה תקנו רז"ל זמן אכילה בין שתיה שהן ד' ב' לפניה וב' לאחריה שהיה ראוי שיהא זמן אכילה אחר כל הד' כוסות הוא מפני אחר שהדעת מחבר לאו"א ביחד בסוד והאדם ידע את חוה אשתו והשתא שאנו מפסיקין בין או"א לדעת נראה ח"ו שאנו עושין פירוד ביניהם אבל לפי מה שכתב הרב זלה"ה בדרוש מ"נ נראה אדרבה שע"י אכילה אנו עושין תיקון גדול באו"א וז"ל והוא דוגמת האדם כי ממה שהוא אוכל מתרבה הזרע ויכול לשמש כי מהמוח יצא הזרע ואם לא יאכל הנה בפעם ושתים אשר יזרע יחסר מוחו וימות נמצא כי בכל זיוג וזיוג דדו"נ קדם אליו זיוג או"א ונותנין להם ב' עטרין מחדש ומהם יכולין להזדווג זה נותן חסדים וזה נותן גבורות עכ"ל וזה שתיקנו רז"ל שקודם שאו"א נותנין ב' עטרין לזו"נ בסוד ב' כוסות אחרונות צריך לעשות תיקון דאכילה בסוד אכלו רעים לעילא ואז או"א מזדווג ואז יש להם כח להשפיע בז"א ונוקבא ב' עטרין חדשים בסוד ב' כוסות אחרונים ועתה שנותנין לז"א דעת ונודע שאין קישוי אלא לדעת לכן עתה מתחילין ז"א ונוקבא להזדווג יחד וז"ס שאחר הסעודה יאכל כזית אפיקומן זכר לקרבן פסח שהוא נאכל על השובע ירצה אחר שנשלם זיוג עליון דאו"א ע"י אכילה אכל י"ה כנודע אזי אוכלים כזית אפיקומן סוד זיוג זו"נ שהם יאהדונ"הי...". ועיין דברי שלום (שאלה פד).

השל"ה הקדוש (מסכת פסחים, ביאור ההגדה, טו): "על כן ב' כוסות לפני סעודה, והסעודה שהיא גשמיית כלולה מרוחניות היא באמצע מחברת הגשמיית ומזככו להתדבק ברוחניות, על כן אח"כ ב' כוסות מסוד יין המשומר אשר עליו נאמר (עירובין סה.), המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו".

דעת נקרא יין עיין בגר"א (ספד"צ פ"ב ד"ה ו"ו אתפתח באחרא).

לשאלתך על מקור לחלוקה בין דעת מבדלת ומתפשטת בעבודת ליל פסח, קצת קשה לענות ע"כ בקצרה, ורק ארמוז שזו החלוקה שבין אבא ואימא, חכמה ובינה. (ועיין תורת חכם צט:).

ואחתום בדברים נפלאים ויסודיים שכתב השפת אמת (פרשת נשא תרנ"א): "בפרשת נזיר מיין ושכר יזיר כו'. במדרש הדעת מתחלק לד' מקומות בפה ולב וכליות. לכן בד' כוסות יוצא הדעת כו'. כי הנה הדעת הוא שצריך בירור שנא' בו הדעת טוב ורע. והוא רמז היין כדאיתא יש כוס יין לטובה וכוס יין לרעה. כי הדעת הוא התחברות גוף ונפש התקשרות רוחניות וגשמיות. [לכן הזיווג שמוליד גוף ונשמה נקרא דעת וכמו כן בקרוב כתיב מודע לאישה כי התקרבות בני משפחה הוא ג"כ בגוף ונפש] ולכן הוא מקום מסוכן שיוכל הנפש למשוך הגוף לטוב. ויוכל ח"ו להתפשט ולמשוך אחר הגוף. וקודם שאכל אדה"ר מעץ הדעת הי' דבוק בחיים. ושורש הדעת הוא במוח ושם אחדות אחד. אך כשמתחלק ומתפשט למטה בגוף באלה ד' מקומות שכתב המד' שם צריך בירור. [וע"ז כתיב ומשם יפרד כו' לד' ראשים. נראה דמשם קאי אעץ הדעת ודו"ק] ובעבור זה הוצרכו בנ"י להיות בכור הברזל במצרים לברר זאת הדעת. ולכן יש ד' לשונות של גאולה לברר אלה הד'. ולכן כתיב והוצאתי כו' ולקחתי כו' אח"כ וידעתם כי אני ה' שיהי' הדעת מתברר טוב בלא רע. [והרמז דכתיב ידוע תדע כו' שגלות מצרים הי' לברר הדעת. ואפשר שזאת היתה כוונת חז"ל שגרם הגלות הי' ע"י שאמר במה אדע כו'. אלא שזה צריך אריכות דברים]. לכן תקנו בפסח ד' כוסות כמ"ש במד' משום ד' לשונות הנ"ל. היינו שהדעת יצא לחירות בליל שמורים. וכמו כן מצות ד' פרשיות שבתפילין לברר הדעת שבאלה הד' מקומות. לכן אמרו חז"ל הקורא ק"ש בלי תפילין כמעיד עדות שקר בעצמו. פי' דק"ש הוא תורה עץ החיים. אך דכתיב והיו הדברים כו' על לבבך כו' ודברת כו' והיינו התפשטות הדעת לתוך כל מעשה האדם והגוף. ולזה צריכין סיוע התפילין ויציאת מצרים לברר הדעת. ובלא זה הוי כשקר. וז"ש בעצמו פי' בהתקבלות העדות דק"ש תוך עצמותו אז צריך בירור הנ"ל. ולכן בשבת אין צריכין תפילין כי הוא יומא דנשמתין ויורדת בו נשמה יתירה. פי' שכח הנשמה שליט על הגוף בשבת וא"צ בירור כי שבת הוא בחי' עה"ח. דבימי המעשה כתיב ערב בקר ובשבת כולו טוב. ולא עוד אלא שבשבת שולט עה"ח על עה"ד. ומתקן גם הדעת דכתיב בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם פרש"י לדעת האומות בה. משום דלדעת הוא פועל יוצא. משום דבחי' השבת למעלה מעץ הדעת והוא עץ החיים. אבל יתכן לפרש לדעת בימי המעשה שהשבת מאיר לתקן הדעת גם בימי המעשה. ושניהם אמת כי בנ"י בכח דביקותם בעץ החיים מאירין לברר הדעת אצל האומות. וכמו כן השבת מאיר לימי המעשה. לכן מתפללין הבדלה באתה חונן כי בקשה ראשונה בימי המעשה לתקן הדעת. וסמיך לי' בקשת התשובה ע"י שבחטא הראשון נתערב דעת טו"ר ובכח השבת מבדילין בין דעת טוב לרע כנ"ל. ואיתא בגמ' פסחים זכור זכרהו על היין ונדחקו בתוס' מאין דרשו חכמים כן. וי"ל כמ"ש בגמ' ביצה זכרהו מאחר שבא להשכיחו ע"ש גבי עירובי תבשילין. וכמו כן בענין זה דהיין מערב הדעת כמ"ש במד' כאן. אבל השבת מאיר ושליט הנשמה על חשכת הגוף. לכן דוקא זכרהו על היין. עה"ח על עה"ד כנ"ל. ומתקיים הדברים האלה על לבבכם בלי תפילין כנ"ל. והנה הנזיר פירש עצמו מכל התערובות ונזר אלקיו על ראשו ואסור ביין ולכן נקרא חוטא על הנפש כי אחר החטא א"א לתקן הנפש רק בדעת כמ"ש גם בלא דעת נפש לא טוב. רמז גם. שאעפ"י שמתדבק בעץ החיים מ"מ הנפש לא מיתקן רק בבירור הטוב מרע. ומ"מ התורה מלמדת לנו דרך שהגם שהדעת נצרך עתה אבל צריכין לעתות מזומנים לקבל עליו נזירות ופרישות ויועיל לו אח"כ כשיחזור להתנהג בדרך הדעת כמ"ש בספרים שהל' יום של הנזיר מביאין לו הארה על כל הזמנים שאח"כ כנ"ל".
 

שמריהו

משתמש ותיק
אצטט מספר התניא בעניין ה"דעת":
פרק ג':
"והדעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב"ה ואינו מסיח דעתו כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א"ס ב"ה הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא ועל כן הדעת הוא קיום המדות וחיותן והוא כולל חסד וגבורה פי' אהבה וענפיה ויראה וענפיה:"
 

שמריהו

משתמש ותיק
ציטוט נוסף מפמ"ב שם מובא ביאור ארוך בעניין אצטט קטע מרכזי:
"אך עיקר הדעת אינה הידיעה לבדה שידעו גדולת ה' מפי סופרים ומפי ספרים אלא העיקר הוא להעמיק דעתו בגדולת ה' ולתקוע מחשבתו בה' בחוזק ואומץ הלב והמוח עד שתהא מחשבתו מקושרת בה' בקשר אמיץ וחזק כמו שהיא מקושרת בדבר גשמי שרואה בעיני בשר ומעמיק בו מחשבתו כנודע שדעת הוא לשון התקשרות כמו והאדם ידע וגו' וכח זה ומדה זו לקשר דעתו בה' יש בכל נפש מבית ישראל ביניקתה מנשמת משרע"ה רק מאחר שנתלבשה הנפש בגוף צריכה ליגיעה רבה ועצומה כפולה ומכופלת..."
העניין מבואר באריכות בספרי חסידות רבים וביאוריהם כולל בביאורים שנכתבו על פרקי תניא הנ"ל ויהיו הדברים לתועלת רבה למתעניינים ומעיינים בנושא.
 

חבר ליראים

משתמש רגיל
כל התשובות נכונות והן אחת למי שמכיר את העניין על בוריו.

דעת היא החוליה המקשרת את המחשבה לרגש, יש אנשים שתכונה זו חזקה מאוד אצלם - בבחינת מוח שליט על הלב, ויש כאלו שהשליטה של ההבנה על הרגש רופפת בהרבה. כמו אלו שמפחדים מדברים שאין בהם חשש ממשי לסכנה כל שהיא, או אלו הדואגים על דבר שאין בידם להציל - כי אדם כזה אינו מצליח להשליט על רגשותיו את הידיעה וההבנה שלו.
ועל זה אמרו חז"ל נשים דעותיהן קלות, כי רגשותיהן אינן נשלטות כל כך ע"י מחשבותיהן וידיעותיהן. (וכל זה לתועלת הבריאה ע"פ חכמתו יתברך, ואכהמ"ל).
 

חיים פרידמן

משתמש ותיק
דעת כמו שנכתב למעלה הוא הבחירה. כך כתוב גם בסוד ישרים. ומבואר בדברי מרן הבעש"ט בעניין כל רב מבבל ורבי מא"י, שר"ב הם חו"ב היינו שכל ומושכל, אבל הדעת היא הנביעו מא"ס (וע"כ אינה נמנית) היינן בחי' משכיל
 

קטן שבכהונה

משתמש חדש
מה רע בפירושו של רש"י בחגיגה (דף יב. ד"ה דעת) שכתב דעת: ישוב.
וראיתי בשפתי חיים (מועדים א' ברינת חיים על וידע כל פעול וכו') שביאר כוונת רש"י "כלומר כשאדם מעכל את חכמתו, ובינתו בפנימיותו והדברים מתישבים על הלב, עד שהאדם חי ומתנהג עפ"י ידיעותיו. נמצא לפי"ז שדעת זו המדרגה החזקה והעליונה ביותר" וכו' יעוי"ש בביאור הדברים, שמתחילים עם דרגת דעת וגם מסיימים איתה, ולכן מובן שבברכת חונן הדעת אנו חותמים ב'דעת' למרות שהזכרנו גם חכמה (או השכל) וגם בינה.
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
השאלה כאן היא על פרשנויות כאלו ואחרות למילה בלה"ק - 'דעת', המסמלת תכונה.
או לספירה מי' הספירות (באופנים מסוימים, כי כשנמנה הכתר לא נמנה הדעת עמהם) הנקראת: 'דעת'?
לא כל ביאור בזה הוא גם ביאור בזה...
 

חיים פרידמן

משתמש ותיק
השאלה כאן היא על פרשנויות כאלו ואחרות למילה בלה"ק - 'דעת', המסמלת תכונה.
או לספירה מי' הספירות (באופנים מסוימים, כי כשנמנה הכתר לא נמנה הדעת עמהם) הנקראת: 'דעת'?
לא כל ביאור בזה הוא גם ביאור בזה...
אני חושב שבלה"ק משמעות המילה לדעת היינו להכיר. כמו ולנעמי מודע לאישה. לדעת את ה' היינו להכיר אותו, וכדברי הרמב"ם בפ"א מהל' יסודי התורה שיפריד בדעתו מציאותו משאר הנמצאים כמו מי שמכיר אדם שנמצא אותו אדם בדעתו נפרד משאר בנ"א
 

בסר

משתמש ותיק
ממליץ לעיין בספר ברכת מרדכי במאמר על תשעה באב מבאר באריכות דברי הגמ' כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ"ק בימיו ומגדיר ברורות כדרכו בקודש עניינה של הדעת. ממליץ מאוד. יהיו הדברים לרפואתו.
 
יעוין גם כן בפירושי התפילה על ברכת אתה חונן
שמבואר שם עניין אתה חונן לאדם דעת ושייכותו לאדם (אאל"ט שמעתי פעם שהשייכות לאדם ולא לאנוש משום וידע אדם את אשתו ויעוי"ש בביאור רבי אברהם בן הגר"א והמגיד מווילנא)
 

קליפת השום

משתמש רגיל
דעת כמו שנכתב למעלה הוא הבחירה. כך כתוב גם בסוד ישרים. ומבואר בדברי מרן הבעש"ט בעניין כל רב מבבל ורבי מא"י, שר"ב הם חו"ב היינו שכל ומושכל, אבל הדעת היא הנביעו מא"ס (וע"כ אינה נמנית) היינן בחי' משכיל
בתורה כא' בליקוטי מוהר"ן הרב מביא שככל שיש יותר דעת יש דווקא פחות בחירה, ודוק

במאמר מוסגר נלע"ד שזה מסתדר מצויין עם מי השילוח
 

חיים פרידמן

משתמש ותיק
בתורה כא' בליקוטי מוהר"ן הרב מביא שככל שיש יותר דעת יש דווקא פחות בחירה, ודוק

במאמר מוסגר נלע"ד שזה מסתדר מצויין עם מי השילוח
הדעת הוא נשמת הז"א. והז"א הוא הבחירה. (ובלשון רבנו עצמו דייק לכתוב חכמה ולא דעת)
 

קליפת השום

משתמש רגיל
נכון אני רואה עכשיו שמוהר"ן לא מתייחס לדעת בהדיא אלא לשכל (יש בחינה שהדעת הוא כללות השכל היינו המיזוג של חכמה ובינה, אבל אין הכרח שזאת הכוונה פה)
 

חיים פרידמן

משתמש ותיק
נכון אני רואה עכשיו שמוהר"ן לא מתייחס לדעת בהדיא אלא לשכל (יש בחינה שהדעת הוא כללות השכל היינו המיזוג של חכמה ובינה, אבל אין הכרח שזאת הכוונה פה)
בתוך המוחין, עתיקא היא חכמה. וחכמה נקראת קדש וכמפורש שם אות ג'
 

המצפה

משתמש ותיק
עיין בספה"ק יושר דברי אמת משל נפלא על זה, וזה תורף הדברים:
1692286905420.png
 
חלק עליון תַחתִית