בדים

חזק וברוך

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
ואם כבר מדברים על ענין בדים, הקשוני בשבת קודש סתירה בין פרשת ויקהל לפרשת פקודי. דבפרשת ויקהל במעשה הארון כתיב דבצלאל שם הבדים בטבעות הארון, ובפרשת פקודי בהקמת המשכן כתיב שמשה שם את הבדים בטבעות הארון, וצע"ג.
ואין לומר שלאחר ששם בצלאל את הבדים הוציאם ושוב שמם משה, דהא איסור הוא כדכתיב בפרשת תרומה לא יסורו ממנו.
העמק דבר
וישם את הבדים על הארון. גם זה נתבאר לעיל כ"ה י"ב שכבר היו נתונים ע"י בצלאל, אלא שהיו מונחים באופן שיהיו ראוים לשאת את הארון, והיה יוצא משני צלעות הארון, ומשה תיקן שיהא כשני דדי אשה, ולעיל כ"ו ל"ג נתבאר מאין למד משה לעשות כן. והנה לא נזכר עוד בכל הפרשה בשלחן ומזבחות ע"ד הבדים, היינו משום דבשלחן ומזבח הפנימי לא היו הבדים אלא בשעת מסע המחנות, ובמזבח החיצון כבר הביא בצלאל ולא עשה משה בזה מאומה:



יש עוד לתמוה, שבציווי נאמר לתת תחילה את הבדים ואחר כך את העדות, ואילו בפקודי נאמר שמשה קודם שם את העדות ואחר כך את הבדים. אמנם לפי דברי העמק דבר הנ"ל מיושב.

בציווי:
(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:
(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם:
(טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ:
(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:

ובעשיה:
(כ) וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה:


 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
רש"י שמות פרשת פקודי פרק מ פסוק כט
ויעל עליו וגו' - אף ביום השמיני למלואים, שהוא יום הקמת המשכן, שמש משה והקריב קרבנות צבור, חוץ מאותן שנצטוו בו ביום, שנאמר (ויקרא ט ז) קרב אל המזבח וגו':
למה רש"י נזכר לומר זאת רק לגבי הקרבנות ולא בעבודות הקודמות המוזכרות - קטורת נרות ולחם?
הנצי"ב כתב שרש"י חזר בו בזקנתו מזה. (ועי' אריכות בזה בס' 'מלכה של תורה').
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
קדמא ואזלא אמר:
קי"ל בפ' שתי הלחם, שהלחם לא קדיש שלא בשבת, וא"כ מה ענין יש בזה?

כך כמדומה שמעתי שגם אם אין דין לחם אבל יש דין שהשולחן לא יהיה בלי לחם גם אם לא קדוש [והכל בשמיעה לא ברורה שאין אני זוכר כעת את הדברים כלל אלא בבואה דבבואה]
ומבארים בזה מה שבפרשת תרומה כתוב ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד ומה זה קשור לשם אלא שהוא מצורת השולחן שלא יהיה ריק
וכן במנורה גם אם אין חובה להדליק יש שיטות שהיה מדליק בכבה
דעלה"ד שקלים דף יז עמוד ב
בגור אריה יהודה (בשו"ת סי' ד') תמה הגר"מ זעמבא זצ"ל דאיך ידחה מצוה של תמיד שלשה מצות דהיינו סילוק הבזיכין והלחם והקטרת הבזיכין ואכילת הלחם. ולפי פירוש הראשון של קרבן העדה ניחא, דפירש דהבעיא כשלא היה לו לחם בשבת, מהו להניחו באמצע השבוע דאע"פ שהוא פסול מ"מ מקיים בו מצוה של לחם הפנים לפני תמיד. ותמה הגר"מ זעמבא זצ"ל (שם סק"ז) על פירוש זה של קרבן העדה, דהא ביומא (כט ב) מבואר דבחול אין הלחם מתקדש כלל על השלחן, דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנו, ונמצא דאין כאן קיום של לחם הפנים לפני תמיד, דודאי מסתברא דבלחם חול אין קיום של סידור לחם הפנים.

 
 
חלק עליון תַחתִית