הראני אמר:
הנה כל הגמ' ביומא מ"א. -
סתם סיפרא מני רבי יהודה וקא תני הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת אלמא הגרלה מעכבא תיובתא דמאן דאמר הגרלה לא מעכבא תיובתא
אמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן אמר רב שימי בר אשי מאי טעמא דרב חסדא דכתיב ולקחה ועשה או בלקיחה או בעשייה מיתיבי ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם תלמוד לומר ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת והא הכא דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה היא וקתני דקבע אמר רבא הכי קאמר מה במקום שלא קידש הגורל ואפילו בשעת לקיחה ואפילו בשעת עשייה קידש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה מקום שקידש הגורל שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה אינו דין שיקדש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה תלמוד לומר ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת תא שמע מטמא מקדש עני והפריש מעות לקינו והעשיר ואחר כך אמר אלו לחטאתו ואלו לעולתו מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ואין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו והא הכא דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה היא וקתני דקבע אמר רב ששת ותסברא והאמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא וכיון דלא יצא היכי קבע אלא מאי אית לך למימר שכבר אמר מעניותו הכא נמי שכבר אמר משעת הפרשה ולרבי חגא אמר רבי יאשיה דאמר יצא ע"כ. [highlight=yellow]לא הבנתי מה הקשר?[/highlight]
בגמ' בזבחים כתוב שיש דין שלא יחצוץ בין רגלו של כהן לרצפה, שהוא אמנם כדבריך דין שגם תינוקות של בית רבן יודעים, אבל איך זה קשור למה שכתבת ש-
הראני אמר:
במקדש שאני [highlight=yellow]מה שהיו צריכים רחיצה לרגלים משום שהיה דין שלא תהיה חציצה בין הרגל למקדש[/highlight] כידוע
וע"ז הגבתי בזה"ל- לא הבנתי הרי חציצה פוסלת בקידוש ידיים ורגליים, ונמצא שהמקדש רגליו וודאי רגליו נקיות מכל חציצה וא"כ איך אפשר לומר שטעם הקידוש הוא כדי שלא תהא חציצה, זאת חוץ ממה שלא שמעתי דבר זה מעולם, אם כן אין זה כל כך ידוע ודרוש מקור.
אגב, כעת אני חושב שמה שכתבת "כידוע" לא היה על הטעם שלך, שזה באמת חידוש שלך, אלא על עצם הדין של חציצה, ולכן דיברנו בשפת חרשים,
אבל עכ"פ [highlight=yellow]שאלתי בעינה עומדת, מהיכן לקחת טעם כזה לקידוש רגליים, בפרט שזה לכאו' מופרך מיניה וביה[/highlight].