אריכות שתי העליות הראשונות בפרשת כי תשא

יושב אוהלים

משתמש ותיק
קראתי היום ביאור (שכחתי בשם מי זה נכתב (אולי החת"ס) - וחבל] לבאר למה בקריאת פרשת כי תשא מאריכים מאוד בעליות של הכהן והלוי, ושאר העליות קצרים הם,
על פי מה שאמרו שאין לקרות למי שהוא בעל מום לקריאת פרשיות המומין שבתורה כדי שלא יתבייש.
וה"נ גבי פרשת כי תשא שקוראים בו פרשת העגל, הרי אי אפשר לקרות ל'ישראל' לפרשת העגל כי יתבייש, לכן צריך להאריך בעליית הכהן והלוי, עד אחרי פרשת העגל, שהרי שבט לוי לא חטאו בעגל: ע"כ. והדברים נחמדים מאוד.
אמנם כאשר שמתי לבי לדברים, חשבתי שכתוב כאן דבר נורא:
שלכאורה קשה, מה הדמיון לבעל מום, הרי זה דבר די הגיוני שאדם שהוא בעל מום כשיקראו בתורה על בעלי מומין יכנס ללבו הרגשה של בושה, משא"כ בקריאת מעשה העגל של עם ישראל, וכי עולה בלבנו "בושה" כשאנו שומעים את קריאת פרשת העגל?
וגם אם יתכן שיש איזשהו אדם שכל כך מתחבר לדברים עד שהוא ממש מתבייש במעשה עם ישראל שמיד אחרי מתן תורה עבדו את העגל, (וגם לא מרגיע את עצמו במחשבה ש"בודאי יש בזה דברים עמוקים, כי הרי הם היו דור דיעה, והכל זה למעלה מהשגותנו, וכו' וכו', שאכן זה אמת, אבל זה לא קשור לעצם הדבר), לכאורה זה דבר נדיר, וכי בגלל זה קבעו שלא יקראו לשום אדם שהוא ישראל לעלייה של פרשת העגל.
(ולא נאמר שם בגלל שעצם המעשה הוא בושה לישראל, אלא בגלל שהעולה יתבייש בזה).
אלא שרואים מזה שכך באמת אמור להיות, שזה טבעי והגיוני, שיהודי שהוא 'ישראל' יתבייש' כשיקראו בתורה על המעשה הנורא שעשו עם ישראל בהר סיני במעשה העגל, ולכן קבעו שאין לקרוא לשום אדם ישראל לעלייה זו, ורק למי שהוא משבט לוי שלא חטאו יש לקרות.
והדברים מבהילים.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבר כיונה אמר:
יושב אוהלים אמר:
קראתי היום ביאור [שכחתי בשם מי זה נכתב (אולי החת"ס) - וחבל]
במרוה לצמא זה הובא בשם הגה"ק מאוסטרובצא זיע"א
בשלמא אמר:
מג"א סי' תכח ס"ק ח' (ושאר הנו"כ שם) בשם הכנה"ג (בלי כל האריכות)

יישר כחכם.

ותמוה בעיני היתכן שנשמט מהגה"ק מאוסטרובצא שכן כתוב במג"א?
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אבר כיונה אמר:
יושב אוהלים אמר:
קראתי היום ביאור [שכחתי בשם מי זה נכתב (אולי החת"ס) - וחבל]
במרוה לצמא זה הובא בשם הגה"ק מאוסטרובצא זיע"א
בשלמא אמר:
מג"א סי' תכח ס"ק ח' (ושאר הנו"כ שם) בשם הכנה"ג (בלי כל האריכות)

יישר כחכם.

ותמוה בעיני היתכן שנשמט מהגה"ק מאוסטרובצא שכן כתוב במג"א?
 

השאלה אם זה אוסטרובצא או רק מרוה לצמא בשמו?
 

לבי במערב

משתמש ותיק
וגם: מאן יימר דנשמט הימנו?!
אדרבא - יתכן שחזר דבריו בתוספת נפלאה על העיקר, ולפיכך נקרא על־שמו.
 

בשלמא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
וגם: מאן יימר דנשמט הימנו?!
אדרבא - יתכן שחזר דבריו בתוספת נפלאה על העיקר, ולפיכך נקרא על־שמו.

כדבריך
וראיתי שכל המקור הוא בשש"ק והכותב ר' קדיש לא דייק להסב את הדברים על המג"א
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הובא ב'מרוה לצמא' מ'שיח שרפי קודש', שם נדפס בשם הגה"ק מאוסטרובצא (יעוי' בערך אליו קישרתי).
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
הובא ב'מרוה לצמא' מ'שיח שרפי קודש', שם נדפס בשם הגה"ק מאוסטרובצא (יעוי' בערך אליו קישרתי).

אם כן באמת הדק"ל אם האוסטרובצא אמר את זה למה לא הזכיר את המג"א?
או שכוונתך לומר שאולי הוא כן הביאו, רק שהשש"ק לא העתיק את זה מדבריו?
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
קראתי היום ביאור (שכחתי בשם מי זה נכתב (אולי החת"ס) - וחבל] לבאר למה בקריאת פרשת כי תשא מאריכים מאוד בעליות של הכהן והלוי, ושאר העליות קצרים הם,
על פי מה שאמרו שאין לקרות למי שהוא בעל מום לקריאת פרשיות המומין שבתורה כדי שלא יתבייש.
וה"נ גבי פרשת כי תשא שקוראים בו פרשת העגל, הרי אי אפשר לקרות ל'ישראל' לפרשת העגל כי יתבייש, לכן צריך להאריך בעליית הכהן והלוי, עד אחרי פרשת העגל, שהרי שבט לוי לא חטאו בעגל: ע"כ. והדברים נחמדים מאוד.
אמנם כאשר שמתי לבי לדברים, חשבתי שכתוב כאן דבר נורא:
שלכאורה קשה, מה הדמיון לבעל מום, הרי זה דבר די הגיוני שאדם שהוא בעל מום כשיקראו בתורה על בעלי מומין יכנס ללבו הרגשה של בושה, משא"כ בקריאת מעשה העגל של עם ישראל, וכי עולה בלבנו "בושה" כשאנו שומעים את קריאת פרשת העגל?
וגם אם יתכן שיש איזשהו אדם שכל כך מתחבר לדברים עד שהוא ממש מתבייש במעשה עם ישראל שמיד אחרי מתן תורה עבדו את העגל, (וגם לא מרגיע את עצמו במחשבה ש"בודאי יש בזה דברים עמוקים, כי הרי הם היו דור דיעה, והכל זה למעלה מהשגותנו, וכו' וכו', שאכן זה אמת, אבל זה לא קשור לעצם הדבר), לכאורה זה דבר נדיר, וכי בגלל זה קבעו שלא יקראו לשום אדם שהוא ישראל לעלייה של פרשת העגל.
(ולא נאמר שם בגלל שעצם המעשה הוא בושה לישראל, אלא בגלל שהעולה יתבייש בזה).
אלא שרואים מזה שכך באמת אמור להיות, שזה טבעי והגיוני, שיהודי שהוא 'ישראל' יתבייש' כשיקראו בתורה על המעשה הנורא שעשו עם ישראל בהר סיני במעשה העגל, ולכן קבעו שאין לקרוא לשום אדם ישראל לעלייה זו, ורק למי שהוא משבט לוי שלא חטאו יש לקרות.
והדברים מבהילים.



תובנה יפה.
תוספת קטנה: הגע בעצמך, מנין שכולם חגרים או עוורים, האם גם שם יש בעיה להעלות לתורה את החיגר בפסוקים אלו? לכאורה לא, כי אין לו ממי להתבייש.
אז למה כאן אותו יהודי מתבייש, הרי הוא יודע שכשם שאבותיו חטאו בעגל, כן אבותיהם של כל המתפללים היו שותפים גם הם.
אלא ללמדך, שבחסרונות רוחניים מה שזה צרת רבים זה לא נחמה, וזה שאבותיהם של כולם היו במדרגה שפלה, זה לא סיבה להפחית מעוצמת הבושה.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
או שכוונתך לומר שאולי הוא כן הביאו, רק שהשש"ק לא העתיק את זה מדבריו?
כדאי לקרוא - ראשית חכמה - את ההתכתבות דלעיל, ולו בהעברה בעלמא.
לבי במערב אמר:
וגם: מאן יימר דנשמט הימנו?!
אדרבא - יתכן שחזר דבריו בתוספת נפלאה על העיקר, ולפיכך נקרא על־שמו.
בשלמא אמר:
כדבריך
וראיתי שכל המקור הוא בשש"ק והכותב ר' קדיש לא דייק להסב את הדברים על המג"א
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
ב. גפנר אמר:
תובנה יפה.
תוספת קטנה: הגע בעצמך, מנין שכולם חגרים או עוורים, האם גם שם יש בעיה להעלות לתורה את החיגר בפסוקים אלו? לכאורה לא, כי אין לו ממי להתבייש.
אז למה כאן אותו יהודי מתבייש, הרי הוא יודע שכשם שאבותיו חטאו בעגל, כן אבותיהם של כל המתפללים היו שותפים גם הם.
אלא ללמדך, שבחסרונות רוחניים מה שזה צרת רבים זה לא נחמה, וזה שאבותיהם של כולם היו במדרגה שפלה, זה לא סיבה להפחית מעוצמת הבושה.
אדרבה כשם שאבותי חטאו בעגל כך אבותיו של הכהן והלוי לא חטאו בעגל, ולכך זכו במה שזכו ויש לי להתבייש מכך.
וכמעשה הידוע ממרנא החפץ חיים ששאל אחד האם הוא יודע מפני מה אינו כהן ואילו אני (הח"ח) כן כהן? וענה לו הח"ח שזהו מפני שאבותי נענו לקריאת מי לה' אלי ואילו אבותיך לא נענו...
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ב. גפנר אמר:
יושב אוהלים אמר:
אלא שרואים מזה שכך באמת אמור להיות, שזה טבעי והגיוני, שיהודי שהוא 'ישראל' יתבייש' כשיקראו בתורה על המעשה הנורא שעשו עם ישראל בהר סיני במעשה העגל, ולכן קבעו שאין לקרוא לשום אדם ישראל לעלייה זו, ורק למי שהוא משבט לוי שלא חטאו יש לקרות.
והדברים מבהילים.



תובנה יפה.
תוספת קטנה: הגע בעצמך, מנין שכולם חגרים או עוורים, האם גם שם יש בעיה להעלות לתורה את החיגר בפסוקים אלו? לכאורה לא, כי אין לו ממי להתבייש.
אז למה כאן אותו יהודי מתבייש, הרי הוא יודע שכשם שאבותיו חטאו בעגל, כן אבותיהם של כל המתפללים היו שותפים גם הם.
אלא ללמדך, שבחסרונות רוחניים מה שזה צרת רבים זה לא נחמה, וזה שאבותיהם של כולם היו במדרגה שפלה, זה לא סיבה להפחית מעוצמת הבושה.


נקודה נכונה למחשבה.
אמנם נראה לי שגם אם כל בית הכנסת היו בעלי מומין וקוראים בתורה את הפרשיות של בעלי מומין גם יהיה להם בושה מסויימת, כיון שלמעשה מודגש בפרשה זו את החיסרון שישבהם.
רק שאם אין מישהו אחר לעלות אז אין ברירה ומעלים גם בעל מום, ולא בגלל ש"צרת רבים חצי נחמה" עושה שלא מתביישים.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
(המחדש)
כידוע תחילת פרשת כי תשא הנקראת בשבת הקרובה עוסקת במצוות מחצית השקל, ובהוראות נוספות הקשורות למשכן, אך רוב הפרשה עוסקת בסיפור חטא העגל ובהשלכותיו.
בקריאת הפרשה בבית הכנסת, הפרשה מחולקת באופן לא פרופורציונלי בין שבעת העולים לתורה, כשרוב הפרשה נקראת בעלייה הראשונה והשנייה של הכהן והלוי, ורק מיעוט הפרשה נשאר לחמש העליות האחרונות. המטרה בחלוקה זו היא כדי שסיפור חטא העגל ייקרא בעליית הלוי, מכיוון שעל פי המסורת שבט לוי לא חטאו בחטא העגל.
כאן עולה השאלה מה יעשו בבית כנסת שאין כהן, כידוע ההלכה קובעת שבמקרה כזה שאין כהן בבהכ"נ, קורא ישראל במקום כהן ואחר כך לא מעלים לעליית שני את הלוי גם אם הוא ישנו, אולם בשבת הקרובה שיש ענין ש'לוי' יקרא את פרשת העגל מעלים לפי חלק מהשיטות את הלוי במקום כהן והלוי ממשיך וקורא עד סוף פרשת העגל, כך המנהג בבתי הכנסת באשכנז – וכל בית כנסת ובית כנסת ישאלו את מרא דאתרא כדת מה לעשות.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
אבר כיונה אמר:
יושב אוהלים אמר:
קראתי היום ביאור [שכחתי בשם מי זה נכתב (אולי החת"ס) - וחבל]
במרוה לצמא זה הובא בשם הגה"ק מאוסטרובצא זיע"א
בשלמא אמר:
מג"א סי' תכח ס"ק ח' (ושאר הנו"כ שם) בשם הכנה"ג (בלי כל האריכות)

יישר כחכם.

ותמוה בעיני היתכן שנשמט מהגה"ק מאוסטרובצא שכן כתוב במג"א?
הבהרה ותיקון דברים:
בא נעשה קצת סדר בענין:
במג"א לא כתוב שזה הסיבה שקוראים פרשת מעשה העגל בעליית הלוי. במג"א רק כתוב שאין מעלין חיגר ופיסח ועור לפרשה שקוראים בתורה על המומין:
הגאון מאוסטרובצא זצוק"ל הוא זה שחידש את הקשר לפרשת מעשה העגל. (וכך מובא בשמו במרוה לצמא).
וא"כ אין שום קושיא למה האוסטרובצא לא הביא את הווארט בשם המג"א כי המגן אברהם לא אמר את זה, אלא הוא חידש את זה מעצמו.
והכל על מקומו יבא בשלום.

 
 

הכהן

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
במג"א לא כתוב שזה הסיבה שקוראים פרשת מעשה העגל בעליית הלוי. במג"א רק כתוב שאין מעלין חיגר ופיסח ועור לפרשה שקוראים בתורה על המומין:
זה הס"ק המדובר במגן אברהם:
בפסוקים שלפניהם. היינו ג' פסוקים שלפניהם (ב"י תוס') ועסי' קל"ח ובס' צ"צ סי' נ"ו נדחק ליישב מנהגנו שמתחילין בקללות שבת"כ ואין מתחילים בפסוק שלפניהם ומ"מ נ"ל דיתחיל ג"פ שלפניהם והמנהג נתפשט מפני שקורין להרב האב"ד בכל שבת לשלישי וא"כ צריכים לקרות עמו עד התוכחה ולכן מתחילין בתוכחה אבל מוטב שהרב ימחול על כבודו ויעלה לרביעי באותו שבת או יתחילו למפרע ג"פ עססי' קל"ז ובכ"ה כ' שבמקומו נוהגים לקרות להחכם בתוכחות ובשירת הים ובעשרת הדברות וקודם שיקרא התוכח' אומר מוסר ה' בני אל תמאס כי את אשר יאהב וגו' וקודם שקורא הדברות אומר רכב אלקים רבותיים, גם נוהגין לקרות ללוי פ' העגל וקורין אותה בקול נמוך עכ"ל, מהרי"ל הקפיד על מי שעלה לתוכחה דדוקא השמש ששוכרין אותו לכך אין קפידא, כתוב בצרור המור מ"ב מסעות שבפרשת ואלה מסעי אין להפסיק בהם שהוא נגד שם מ"ב:
 

שלו'

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
שלכאורה קשה, מה הדמיון לבעל מום, הרי זה דבר די הגיוני שאדם שהוא בעל מום כשיקראו בתורה על בעלי מומין יכנס ללבו הרגשה של בושה, משא"כ בקריאת מעשה העגל של עם ישראל, וכי עולה בלבנו "בושה" כשאנו שומעים את קריאת פרשת העגל?
וגם אם יתכן שיש איזשהו אדם שכל כך מתחבר לדברים עד שהוא ממש מתבייש במעשה עם ישראל שמיד אחרי מתן תורה עבדו את העגל, (וגם לא מרגיע את עצמו במחשבה ש"בודאי יש בזה דברים עמוקים, כי הרי הם היו דור דיעה, והכל זה למעלה מהשגותנו, וכו' וכו', שאכן זה אמת, אבל זה לא קשור לעצם הדבר), לכאורה זה דבר נדיר, וכי בגלל זה קבעו שלא יקראו לשום אדם שהוא ישראל לעלייה של פרשת העגל.
(ולא נאמר שם בגלל שעצם המעשה הוא בושה לישראל, אלא בגלל שהעולה יתבייש בזה).
אלא שרואים מזה שכך באמת אמור להיות, שזה טבעי והגיוני, שיהודי שהוא 'ישראל' יתבייש' כשיקראו בתורה על המעשה הנורא שעשו עם ישראל בהר סיני במעשה העגל, ולכן קבעו שאין לקרוא לשום אדם ישראל לעלייה זו, ורק למי שהוא משבט לוי שלא חטאו יש לקרות.
והדברים מבהילים.
יסוד לדבריך במגילה כ"ה ב':
מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם, פשיטא! מהו דתימא ליחוש לכבודן של ישראל, קמ"ל כל שכן דניחא להו דהויא להו כפרה!

והנה יעו"ש בתוס' ד"ה מעשה, ולפ"ז לכא' יש להעיר שגם להעלות כהן לא כדאי, כי הרי הוא נכדו של אהרן, ואכן חטא העגל נמצא בעליית הלוי דייקא, ונפלא.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
קדמא ואזלא אמר:
כך המנהג בבתי הכנסת באשכנז
קשה לקבוע "מנהג" על מקרה נדיר (שאין כהן בבית הכנסת)



שאלה לי אליך, אם לא היית יודע שכך כתוב בהלכה, לא היית אומר שה"מנהג" בבתי הכנסת הוא שכשאין לוי בבית הכנסת קוראים לכהן לעלות עוד פעם במקום הלוי?
זה לא כל כך דבר נדיר שאין כהן בבית הכנסת.
בודאי יש לראות בזה מנהג.
 

הכהן

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
שאלה לי אליך, אם לא היית יודע שכך כתוב בהלכה, לא היית אומר שה"מנהג" בבתי הכנסת הוא שכשאין לוי בבית הכנסת קוראים לכהן לעלות עוד פעם במקום הלוי?
לא, כי זה לא מנהג, זו הלכה מדינא דגמ'. מנהג פירושו דבר שנהוג - וזה צריך להיות בקביעות כלשהי. בבית כנסת שליד הבית שלי - לצורך הענין - חזון נפרץ שיש עשרה כהנים ויותר על הדוכן בשבת, ועל אחת כמה וכמה בקהילות שבזמן הפוסקים שברובן היו בתי כנסת מרכזיים ולא היו מחולקים כל כך הרבה כהיום.
(יצויין, שלי לא יוצא לשמוע הכרזת "אין כאן כהן"...)
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
יושב אוהלים אמר:
שאלה לי אליך, אם לא היית יודע שכך כתוב בהלכה, לא היית אומר שה"מנהג" בבתי הכנסת הוא שכשאין לוי בבית הכנסת קוראים לכהן לעלות עוד פעם במקום הלוי?
לא, כי זה לא מנהג, זו הלכה מדינא דגמ'. מנהג פירושו דבר שנהוג - וזה צריך להיות בקביעות כלשהי. בבית כנסת שליד הבית שלי - לצורך הענין - חזון נפרץ שיש עשרה כהנים ויותר על הדוכן בשבת, ועל אחת כמה וכמה בקהילות שבזמן הפוסקים שברובן היו בתי כנסת מרכזיים ולא היו מחולקים כל כך הרבה כהיום.
(יצויין, שלי לא יוצא לשמוע הכרזת "אין כאן כהן"...)
בבקשה תקרא עוד פעם מה ששאלתי לך: 
אם לא היית יודע שכך כתוב בהלכה, לא היית אומר שה"מנהג" בבתי הכנסת הוא שכשאין לוי בבית הכנסת קוראים לכהן לעלות עוד פעם במקום הלוי??
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
אם לא היתה כזו הלכה לא היה כזה מנהג
שוב אבקש ממך לקרוא (ואולי הפעם במחשבה יותר ולא בחטף) מה שכתבתי.
כתבתי "אם לא היית יודע שכך כתוב בהלכה..."
לא כתבתי  "אם לא היתה כזו הלכה"
בודאי וברור שעושים כן רק בגלל שכן הוא ההלכה, רק שאלתי לו יצוייר שמעכ"ת לא היית יודע שכך כתוב בהלכה, וכי זה לא קורה מספיק פעמים שאין כהן בבית הכנסת שאין לוי וקוראים לכהן לעלות עוד פעם, שללא ידיעה היית אומר שכך "נוהגים".
רציתי רק להעיר על מה שכתבת שאין לקרוא לזה "מנהג" אם זה דבר נדיר, והנה זה לא כל כך נדיר, בצורה שכל אחד היה קורא לזה "מנהג" גם לו יצוייר שלא היו יודעים את מקורו בהלכה.


 
 

הכהן

משתמש ותיק
לו יהי כדבריך, עדיין יש הבדל בין המנהג במקרה שאין לוי, למנהג במקרה שאין לוי בפרשת כי-תשא.
יש מנהגי פדיון הבן, ויש מנהגי הושענא רבה, אבל קשה לקבוע מנהג לפדיון הבן בהושענא רבה.
או דוגמה שהיתה אקטואלית אצלי עכשיו לא-אליכם: יש מנהגי אבלות, ויש מנהגי פורים משולש, אבל אין מנהגי אבלות לפורים המשולש.
 
חלק עליון תַחתִית