יושב אוהלים
משתמש ותיק
קראתי היום ביאור (שכחתי בשם מי זה נכתב (אולי החת"ס) - וחבל] לבאר למה בקריאת פרשת כי תשא מאריכים מאוד בעליות של הכהן והלוי, ושאר העליות קצרים הם,
על פי מה שאמרו שאין לקרות למי שהוא בעל מום לקריאת פרשיות המומין שבתורה כדי שלא יתבייש.
וה"נ גבי פרשת כי תשא שקוראים בו פרשת העגל, הרי אי אפשר לקרות ל'ישראל' לפרשת העגל כי יתבייש, לכן צריך להאריך בעליית הכהן והלוי, עד אחרי פרשת העגל, שהרי שבט לוי לא חטאו בעגל: ע"כ. והדברים נחמדים מאוד.
אמנם כאשר שמתי לבי לדברים, חשבתי שכתוב כאן דבר נורא:
שלכאורה קשה, מה הדמיון לבעל מום, הרי זה דבר די הגיוני שאדם שהוא בעל מום כשיקראו בתורה על בעלי מומין יכנס ללבו הרגשה של בושה, משא"כ בקריאת מעשה העגל של עם ישראל, וכי עולה בלבנו "בושה" כשאנו שומעים את קריאת פרשת העגל?
וגם אם יתכן שיש איזשהו אדם שכל כך מתחבר לדברים עד שהוא ממש מתבייש במעשה עם ישראל שמיד אחרי מתן תורה עבדו את העגל, (וגם לא מרגיע את עצמו במחשבה ש"בודאי יש בזה דברים עמוקים, כי הרי הם היו דור דיעה, והכל זה למעלה מהשגותנו, וכו' וכו', שאכן זה אמת, אבל זה לא קשור לעצם הדבר), לכאורה זה דבר נדיר, וכי בגלל זה קבעו שלא יקראו לשום אדם שהוא ישראל לעלייה של פרשת העגל.
(ולא נאמר שם בגלל שעצם המעשה הוא בושה לישראל, אלא בגלל שהעולה יתבייש בזה).
אלא שרואים מזה שכך באמת אמור להיות, שזה טבעי והגיוני, שיהודי שהוא 'ישראל' יתבייש' כשיקראו בתורה על המעשה הנורא שעשו עם ישראל בהר סיני במעשה העגל, ולכן קבעו שאין לקרוא לשום אדם ישראל לעלייה זו, ורק למי שהוא משבט לוי שלא חטאו יש לקרות.
והדברים מבהילים.
על פי מה שאמרו שאין לקרות למי שהוא בעל מום לקריאת פרשיות המומין שבתורה כדי שלא יתבייש.
וה"נ גבי פרשת כי תשא שקוראים בו פרשת העגל, הרי אי אפשר לקרות ל'ישראל' לפרשת העגל כי יתבייש, לכן צריך להאריך בעליית הכהן והלוי, עד אחרי פרשת העגל, שהרי שבט לוי לא חטאו בעגל: ע"כ. והדברים נחמדים מאוד.
אמנם כאשר שמתי לבי לדברים, חשבתי שכתוב כאן דבר נורא:
שלכאורה קשה, מה הדמיון לבעל מום, הרי זה דבר די הגיוני שאדם שהוא בעל מום כשיקראו בתורה על בעלי מומין יכנס ללבו הרגשה של בושה, משא"כ בקריאת מעשה העגל של עם ישראל, וכי עולה בלבנו "בושה" כשאנו שומעים את קריאת פרשת העגל?
וגם אם יתכן שיש איזשהו אדם שכל כך מתחבר לדברים עד שהוא ממש מתבייש במעשה עם ישראל שמיד אחרי מתן תורה עבדו את העגל, (וגם לא מרגיע את עצמו במחשבה ש"בודאי יש בזה דברים עמוקים, כי הרי הם היו דור דיעה, והכל זה למעלה מהשגותנו, וכו' וכו', שאכן זה אמת, אבל זה לא קשור לעצם הדבר), לכאורה זה דבר נדיר, וכי בגלל זה קבעו שלא יקראו לשום אדם שהוא ישראל לעלייה של פרשת העגל.
(ולא נאמר שם בגלל שעצם המעשה הוא בושה לישראל, אלא בגלל שהעולה יתבייש בזה).
אלא שרואים מזה שכך באמת אמור להיות, שזה טבעי והגיוני, שיהודי שהוא 'ישראל' יתבייש' כשיקראו בתורה על המעשה הנורא שעשו עם ישראל בהר סיני במעשה העגל, ולכן קבעו שאין לקרוא לשום אדם ישראל לעלייה זו, ורק למי שהוא משבט לוי שלא חטאו יש לקרות.
והדברים מבהילים.