וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי

משה נפתלי

משתמש ותיק
רש"י: הִכַּרְתִּיךָ מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם בְּשֵׁם חֲשִׁיבוּת, שֶׁהֲרֵי אָמַרְתָּ לִי 'הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם'.
ונשאלת השאלה: 'מצאת חן בעיני' היכן אמר לו?
 

אבי חי

משתמש ותיק
ואתה אמרת ידעתיך בשם – כלומר ידעתיך בשם הנכבד והנורא, כענין שנא׳ ושמי ה׳ לא נודעתי להם (שמות ו ג), כי אם לך.
וגם מצאת חן בעיני – כך אמרת לי מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, אבל אתה מצאת חן בעיני.
(לקח טוב)

וע"ע בצרור המור ובאור החיים, ובפי' ראב"ע.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יישר כח שהפנית. ברם תשובה המניחה את הדעת איננה.
בפירוש אבן עזרא לא מצאתי.
 

בבלי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בפירוש אבן עזרא לא מצאתי.
אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק יב
(יב) ומלת ראה אתה אומר אלי - כדברי בן אדם. את אשר תשלח עמי - מי הוא המלאך, כי איננו מיכאל שאמר עליו כי שמי בקרבו (שמות כג, כא). ואתה אמרת - כאשר היה בהר אמר לו כן, ואם איננו מפורש. והנה אמר: ואתה אמרת ידעתיך, ואני אפייסך שאדעך. ואתה אמרת כי מצאת חן בעיני, ופיוס למען אמצא חן בעיניך. ועתה שים לבך לדעתי, ודע, כי צבאות מעלה ומטה באמונת מחשבת השם. וכנגד המחשבות הצורות החקוקות, גם כנגד הצורות הכללים. והיודע מתאחד עם הידוע, על כן אמרו בדעת עליון שהוא יודע וידוע. ודעת הנבראים איננה כן, כי אין היודע הוא הידוע בעבור העצם. והנה טעם ידעתיך בשם - שמעלת משה דבקה עם הכל, על כן חדש השם על ידו בעולם אותות ומופתים:
אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק יז
(יז) והשם השיב: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, על כן אמר משה: ילך נא ה' בקרבנו (שמות לד, ט). וטעם כל הפרשה, כי השם אמר למשה, קודם מעשה העגל, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח). וכאשר עשו העגל אמר: לא אעלה בקרבך (ג). והנה לא יעשה המקדש. וכאשר התחנן משה אל השם, אמר לו שהשכינה תהיה על האהל, שהוא אהל משה. ופייס שנית על ישראל, אז אמר לו שהוא ישכון בקרב ישראל. ודע, כי לעולם מחנה שכינה בתוך המחנות היתה בנסוע הארון ובנחה, רק שלשה ימים, כאשר אפרש. והנה יעשה המשכן. פני ילכו (יד) - יש אומרים יסור קצפי, כמו: ופניה לא היו לה עוד (ש"א א, יח). ואחרים או' שר הפנים. ועדותם: ומלאך פניו (ישעיה סג, ט). ולפי דעתי שפירושו אני בעצמי, כמו: ופניך הולכים בקרב (ש"ב יז, יא). ויאמר הגאון, כי טעם הפרשה, שאמר לו, לא אעלה בקרבך (ג) - במקום הזה, רק אחר שתסעו מהנה ותחנו, אז אעלה בקרבך, על כן אמר משה אל תעלנו מזה (טו), כי בקש לסלוח עון ישראל במקום שעשוהו שם. והנכון מה שפירשתי לך, כי אין מקום נבחר במדבר כהר סיני שהיו כנגדו. ואמר, כי טעם ונפלינו - בעבור כי כל עם ועם יש לו שר, כשר מלכות פרס (דניאל י, יג), על כן בקש משה שלא יהיה לישראל שר. והנה שכח: כי אם מיכאל שרכם (שם שם, כא); אני שר צבא ה' (יהושע ה, יד). רק טעם ונפלינו - בשכינה, שהיא על הכרובים, וישראל נוסעים וחונים על פי השם. ולא עשה כן לכל גוי. וטעם כי מצאת חן - כל אשר דברת אעשה רק בשבילך לבדך. וטעם בשם - דעת החלק מדרך הכל. ויאמר הגאון, כי ידעתיך - עשיתי לך מעלה גדולה, בלא ראיה:
אבן עזרא שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק כא
(כא) ונצבת על הצור - היא ראש ההר, כי כן כתוב ונצבת לי שם על ראש ההר (שמות לד, ב). ואמר שהוא יתיצב שם, ובעבור הכבוד הוא ישימנו בעצמו בנקרת הצור, כי כן כתוב ושמתיך, לא שיכנס הוא בעצמו. ועתה אזכיר כלל טעם הפרשה. אמר הגאון, כי השם אמר למשה העל את העם הזה מזה המקום שחטאו בו, ובמקום אחר אסלח להם. ומשה השיב, אם לא ישוב אפך עתה במקום הזה אל תעלנו מזה. והנכון בעיני בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך (שמות לג ב), אז השיב משה, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי (שמות לג יב). אם הוא הכתוב בו, כי שמי בקרבו (שמות כג, כא). והשם השיבו, אני בעצמי אלך והניחותי לך (שמות לג יד). והנה טעם לך, כי עמך לבדך אלך, ולא אשכון בתוך בני ישראל. על כן השיב משה, אם אין פניך הולכים עם הגוי הזה שהזכיר למעלה. וראה, כי עמך הגוי הזה (שמות לג יג), אל תעלנו בלשון רבים. והעד הנאמן על זה הפירוש, ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו (שמות לג טז). והשם השיב, גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני (שמות לג יז). ובעבור זה שמח משה ואמר ילך נא ד' בקרבנו (שמות לד, ט). הפך, כי לא אעלה בקרבך (שמות לג ג). ומשה בקש לראות השם. והשם השיבו, כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כ). וזהו האמת, כי ההרגשות אינם מרגישות, רק המקרים. על כן: ויראו את אלהי ישראל (שמות כד, י). גם ואראה את ד' (ישעי' ו, א), וכן נבואת יחזקאל, הכל במראות אלהים. והנה אמר בכאן, וראית את אחורי (שמות לג כג), ובמקום אחר, ותמונת ד' יביט (במד' יב, ח). ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך. והגאון אמר, כי הפנים פני האור, והמשל פני השמש. והאחורים הנשאר מהאור התדבק באחד. ואין צורך לכל זאת. ולפני שאפרש זה אומר. דע, כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים רק בארבעים יום השלישי והלאה. ובעבור השם על פניו אז קרן עור פניו. כי תחלת נבואתו ע"י המלאך הנראה בסנה. ושם כתוב ויאמר ד' (שמות ג, ז). וככה וד' הולך לפניהם יומם (שמות יג, כא), כי השלוח ידבר על לשון השולח. וזה היום שראה משה מה שבקש, היה לו כיום מתן תורה לישראל. ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו. וחכמינו אמרו, שהראה לו קשר של תפילין. ודבריהם נכון, רק לא כאשר יפרשוהו חכמי דורנו, שהוא כמשמעו, כי סוד עמוק הוא. אמר אברהם המחבר: כבר פירשתי השם הנכתב ואינו נקרא, הוא שם העצם, והעצם הוא הכבוד. וכאשר תחבר מספר כל האותיות יעלה לשנים ושבעים, על כן אמרו חכמינו, כי הוא שם המפורש. וכאשר תחבר מרבע הראשון אל מרבע האמצעי באמת יהיה כמספר השם. ג"כ מחברות החמשה כוכבי לכת. גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם בחצי השם יהיה כמספר השם. ובחברך מרבעי הזוגות שהם במעלה הראשונה, יהיו כמספרם המחוברים מחצי השם. וכאשר תכפול חצי השם הראשון על החצי, אז תמצא מרובעי הנפרדים. ובחסרך מרובע הראשון ממרובע השנים אז ישאר כחשבון מעוקב האות השני. ואם תחסר מרובע השנים ממרובע השלשה, אז ישאר בחשבון מעוקב האות השלישי. וזה השם הנכבד הוא האחד שהוא בעצמו עומד, ואין לו צורך לאחר לפניו. ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל. וכל חשבון מהאחדים, הוא האחד שהוא הכל, על כן סוד התפלות והתהלות. וטעם והתגדלתי והתקדשתי (יחז' לח, כג). ועוד, אשר בך אתפאר (ישעי' מט, ג). והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות, כי מאתו יצאו. והנה הגויות העליונות, שהם המאורות והכוכבים אין להם פנים ואחור, אף כי לנשמת האדם העליונה, אף כי למשרתי עליון, ואף כי לעליון העליונים. והנה האורך בין שתי הנקודות. והנקודה הקרובה אל הפועל שר הפנים ושר הכח, והנקודה האחרת סוף הכח, ותנועת האדם לפנים, והגוף העליון אל הימין, והצמח אל העליון. והנה משה ע"ה יכול לדעת ולראות בעין לבו, איך הבריות דבקות ביוצר בראשית הנקרא אחורים. ומדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת זה, וזהו כי לא יראני האדם וחי, בעבור היות נשמת האדם עם הגוף. והנה אחרי מות המשכיל תגיע נשמתו למעלה גדולה שלא יגיע בו בחיי האדם. והנה משה שב כללי, על כן אמר השם ידעתיך בשם, כי הוא לבדו יודע הפרטים וחלקיהם בדרך כלל. בעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם, על כן צורת הכרובים, והנכבד באדם ישראל, על כן דבר קשר של תפילין, ועל כן כתוב בשיעור קומה, כי השם הוא בורא כל גוף, וכל נכבד מהגוף. והנבזה מהגוף הוא המקרה. ואמר רבי ישמעאל, כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואני ור' עקיבא ערבים בדבר זה, וזהו: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (ברא' א, כו). ודע, כי כל הצמחים והחיים בארץ והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל אדם קשורים בארבעים ושמונה צורות הגלגל, וזהו אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים (דבר' ד, יט). והמוסיפים להאיר עיניהם מטעם הענין, אולי ידעו זה ולא רצו לגלות הסוד לתלמידים. והעד הנאמן, ולא חלק להם (דבר' כט, כה). וידוע, כי המחברות הם מאה ועשרים מחברות השבעה. והמחברת הגדולה במספר כולם היא אחת, והמחברת השניה היא אחת ועשרים. וכנגדם מחברת החמשה ככה. וזה המספר יצא משבעה, ומחברת השלשה חמשה ושלשים, שגם זה המספר יוצא משבעה מחברות. וככה מחברת הארבעה. והנה מחברת הששה שבעה, והמחברת שהיא כוללת המשפחות לכל האדמה כפי מזל כל גבול מהשבעה גבולות שהם כל הישוב. ועליהם כתוב: אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחורף (תה' עד, יז), שהשתנה בכל הגבולות אתם יצרתם. ואין השינוי בא מהשמש, רק בעבור נטותה לפאת צפון ודרום. והנה המחברת השניים העליונים במזל טלה הוא בכל תשע מאות וששים שנה, ושניהם סובבים ממזל התחברותם אל מזל תשיעי בכל כ' שנה, ככה יתגלגלו י"ב פעמים עד מאתים וארבעים שנה. ומשם יתגלגלו כמספר הזה ובדרך הזה במזלות העפר, גם במזלות הרוח, גם במזלות המים. ואל יעלה על לבך, כי הארבעה תולדות הם בשמים, ויש חום בשמש וקור בלבנה ובשבתי. חלילה חלילה. כי הבריות העליונות נכבדות הן ועליהם כתוב: כי הוא צוה ונבראו, ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבור (תה' קמח, ה - ו), רק נבראו ככה בעבור המקבלים. והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם. גם כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו. והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות. ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם, שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם. ושבו אליו בכל לבם. ובעבור שדבקו בו, נתן בלבם, שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם. והנה עשו כן. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו, כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר. והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם, וחשוב, כי המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם. וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם. והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העור לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט. ובעבור זה אמר השם אחר אשר חלק (דבר' ד, יט) ואתכם לקח ד' להיות לו לעם נחלה (שם שם, כ). ככה לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא (ירמי' נא, יט). וזהו ונפלינו אני ועמך (שמות לג טז). וזהו שאמרו חז"ל אין מזל לישראל (שבת קנו, א; נדרים לב, א). כל זמן שהם שומרי התורה. ואם לא ישמרוה, ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה, כי כל מחברת ומזל דלי במערכת רעה. הנה יבא רעה לישראל. והיודעים חכמת המזלות יודו כן. והנה היתה במערכת השמים במחברת, שיעמדו בגלות מצרים עוד שנים רבות. ובעבור שצעקו אל השם ושבו אליו הושיעם השם. וכאשר יקרה לכלל כן יקרה ליחיד, על כן שומר תורה אשרהו (משלי כט, יח). והנה ידעתיך בשם (שמות לג יב), כמו יודע ד' דרך צדיקים (תה' א, ו). והנה הראני נא (שמות לג יח) אינו במראית העין, והנה על פניך (שמות לג יט) - על פניך הפנימים, והם פני הלב. וטעם כל טובי (שם), שאינו, כמו הכל, ולא בכל ולא עם הכל. וטעם וחנותי את אשר אחון (שמות לג יט) - על משה, כי אעביר כל טובי על פניך (שם), ולפני עברי ארחמך. וזה שאסוך כפי עליך (שמות לג כב). והנה זהו הפירוש, והכף כדמות סתר. כמסתיר עצם השמש בכפו שלא תפרד נשמתו מעל גוויתו. והנה וראית את אחורי, מפאת שהוא הכל, וכבודו מלא הכל ומאתו הכל, וכל תמונתם כל, וזהו ותמונת ד' יביט (במד' יב, ח):
 

אור זורח

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בבלי אמר:
אבן עזרא הפירוש הקצר: ואתה אמרת. כאשר היה בהר אמר לו כן, ואם איננו מפורש.
אכן, פשט המניח את הדעת.​

נח מצא חן שלא נאבד עם דור המבול והכא נמי רצה הקב''ה להשמיד ולהשאיר את משה כמו שאמר לו בהר
וזה גופא שמשה לא בגזירה אע''פ שהוא מעם ישראל ולכא' אחראי עליהם מ''מ מצא חן בזה גופא שלא היתה עליו הגזירה
והקב''ה אמר לו שמצא חן ולכן אינו בגזירה
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
ואתה אמרת מצאת חן בעיני. שהרי אמרת לי 'ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול'.
פלפלתא חריפתא! קרובים דבריך לדברי רבינו טוביה במדרש 'לקח טוב', אך עדיפים מהם.​
 
חלק עליון תַחתִית