וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו

משה נפתלי

משתמש ותיק
וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ, וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו. רש"י (כאן ובפרק אמר ר"ע): כְּתָרִים [מִזִּיו שְׁכִינָה] שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּחוֹרֵב כְּשֶׁאָמְרוּ 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע'.​
אפשר לבאר הענין על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל בפרק במה מדליקין 'ללמדך שאין שכינה שורה מתוך עצבות', והואיל והעם התאבלו אספו הכתרים נגהם ולא הפיקו זיום, וזהו טעם 'לא שתו איש עדיו עליו' – דומה היה שלא כתרו בני ישראל בעת ההיא את הכתרים מהר חורב.
 
חלק עליון תַחתִית