חינוך כלי המקדש

יקיר

משתמש ותיק
פרשתינו עוסקת בחינוך המשכן.
ובמנחות מט, א אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים. ואילו ביומא יב, א ובשבועות טו, א כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן.
ובפשטות אין סתירה בין הסוגיות, שמתני' במנחות עוסקת בדין המפורש ביומא מכאן ואילך עבודתן מחנכתן.
איברא, דבמנחות נ, א ילפי' לדינא דאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר, מקרא בפרשתן, בחנוכת המשכן בידי משה, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים, שני ולא ראשון, ולהמבו' בסו' דיומא אין לו מובן, מאי שיאטי' כלל לנדו"ד, הא האי קרא קאי בהכלים שמשיחתן מחנכתן.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יקיר אמר:
פרשתנו עוסקת בחינוך המשכן.
ובמנחות מט, א: אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים. ואילו ביומא יב, א ובשבועות טו, א כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן.
החינוך השנוי בפרק קמא דיומא והחינוך השנוי בפרק התכלת – ענינים נפרדים הם.​
החינוך הראשון היינו קידוש כלי (או כהן גדול) והכשרתו לעבודת המקדש;​
החינוך השני היינו עבודת־הבכורה בכלי המקדש, המכונה 'חנוכה': חנוכת המזבח, חנוכת השלחן וחנוכת המנורה.​
בפרשתן שתי פרשיות. פרשה ראשונה ('וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי' וגומר עד 'שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל־הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ') עוסקת בקידוש הכהנים והמזבח החיצון לעבודתם; פרשה שניה ('וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה שְׁנַיִם לְיוֹם' וגומר) עוסקת בחנוכת המזבח לאחר קידושו.​
קידוש כל שאר הכלים וחנוכת כל אחד ואחד מהם מתבאר בפרשת פקודי.
 

כפשוטו

משתמש ותיק
כעין מש"כ ר' @משה נפתלי ראיתי בס' לקוטי-שיחות (ח"ו פ' תצווה א') גבי חינוך הכהנים לעבודה, כי ב' גדרי חינוך היו בהם:

א. הפיכתם לבעלי שם תואר 'כהן'.

ב. שכל תוארם נגזר רק מכח שירותם לפועל. והוא מש"כ רש"י כי כהונה מל' שירות היא.

ובזה מיישב כמה עניינים בכ"מ דבר דבור על אופנו. יעויי"ש היטב.
 

שמעון ל

משתמש ותיק
האם מצינו אצל הארון שיהא שייך בו חינוך? האם החינוך היה רק לשנה הבא כשעשו העבודה ביוה''כ?
 

עזר מקודש

משתמש ותיק
@יקיר

הביאו לנכון ד' החזו"א ז"ל
והוא דן משני צדדים, שחינוך זה הוא מתורת חינוך כלי שרת ש"עבודתם מחנכתם", או שאינו מתורת קידוש כלי שרת, אלא שהתורה ציוותה שתחילת מלאכת הכלים תהיה בעבודות אלו.

נוסיף שרמב"ן שורש ג' טען על הרמב"ם שחנוכת מהזבח היא מצווה לדורות
וישב הזהר הרקיע (הובא שם במגילת אסתר, עמ' קד בהוצ' בפרנקל) שרמב"ם לא מנה חינוך המזבח במנין המצוות, משום שסובר שאינו מדין הכשר הכלים אלא שהתורה ציוותה שיתחילו את עבודת התמיד בתמיד של שחר (וכן את עבודת הקטורת בקטורת של בין הערבים וכו')
ואם כן אינה מצווה בפני עצמה אלא חלק מדיני עבודת הקרבנות
 
חלק עליון תַחתִית