פרשתינו עוסקת בחינוך המשכן.
ובמנחות מט, א אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים. ואילו ביומא יב, א ובשבועות טו, א כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן.
ובפשטות אין סתירה בין הסוגיות, שמתני' במנחות עוסקת בדין המפורש ביומא מכאן ואילך עבודתן מחנכתן.
ובמנחות מט, א אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים. ואילו ביומא יב, א ובשבועות טו, א כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן.
ובפשטות אין סתירה בין הסוגיות, שמתני' במנחות עוסקת בדין המפורש ביומא מכאן ואילך עבודתן מחנכתן.
איברא, דבמנחות נ, א ילפי' לדינא דאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר, מקרא בפרשתן, בחנוכת המשכן בידי משה, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים, שני ולא ראשון, ולהמבו' בסו' דיומא אין לו מובן, מאי שיאטי' כלל לנדו"ד, הא האי קרא קאי בהכלים שמשיחתן מחנכתן.