כתית למאור ולא כתית למנחות - בקשת מקור

מבואר במנחות פו סע"א,
זך למאור ולא למנחות.
כלומר שהשמן זית זך יצא למאור, והשאר למנחות.
שמעתי ביאור, ואני מחפש לזה מקור בספרי רבותינו,
שאדם שיש לו "כתית", מלשון כתיתה, כתישה, שיש לו צער בעוה"ז, צריך לנתב את הכל "למאור", הכל יבוא בשביל עבודת השי"ת.
אבל "לא למנחות" לא יבוא בגלל הצער לידי "מנוחה", לידי ייאוש.
ייש"כ למסייעים.
 
חלק עליון תַחתִית