פרשת תצוה - ביטול מצוה לצורך נוי מצוה

פשר פרשה

מנהל תוכן
[highlight=yellow]שיהוי מצוה לצורך הידור מצוה[/highlight]​

אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם (שמות כט, לט).

איתא בגמרא (ב"ב ד.) דבבא בן בוטא ייעץ להורדוס המלך, להרוס את בית המקדש על מנת לבנותו מחדש משוכלל בנוי ובהדר.

ולכאורה צריך ביאור, שהרי בימים אלו בהם לא יהיה בית המקדש עומד על תלו, לא יקריבו את קרבנות התמיד ויבטלו מ"ע זו, והאם כן הוא שמותר לבטל מצוה כמה ימים על מנת לקיים אותה לאחר מכן בהידור גדול יותר?
 

אוריאל

משתמש ותיק
לכאורה המקשן יכול לשאול את זה על שאר מצוות הנוהגות בביהמ"ק, כמו הדלקת המנורה ועוד [שאינם נוהגות אלא בבית].
 

יצחק

משתמש ותיק
(בלי להכנס ל"מקריבים אעפ"י שאין בית") זה חקירה כללית האם אנחנו היום חייבים בקרבנות ורק אנוסים או שכל זמן שאין בית אין חיוב קרבנות והמצוה היא רק לבנות את הבית. למשל האם בנין בית המקדש דוחה שבת משום צורך הקרבנות?
בתוס' בשבת דף קלא. ד"ה ושוין בסוף הדיבור מוכח שבנין בית המקדש אינו נחשב "מכשירין" של הקרבת קרבנות ומבואר בתוס' שם שבלי בנין אין חיוב קרבנות, ות"ל מצאתי שכוונתי בהוכחה הזו לצפנת פענח תנינא דף ג.
 

סבא

משתמש ותיק
כעין זה מקשה בקוב"ש ב"ב אות כ"א וז"ל מלכותא שאני דלא הדרא ביה, ובתוס' שבת קל"א ד"ה ושוין מוכח דמצות בנין ביהמ"ק הוי דומיא דציצית ומזוזה, דחיובן הוא תמיד ולא מקרי אפשר לקיימן למחר, דמצות היום לא יקיים למחר [וזה שלא כדעת הרמב"ן והרשב"א שבת כ"ד] א"כ מה בכך דמלכותא לא הדרא, הא מ"מ בשעת סתירת הבנין בטלה מצות ועשו לי מקדש, ולכו"ע תיקשי דהא מבטלין הקרבת קרבנות [כמבואר כאן ברמ"ה] וזה ודאי א"א לקיימן למחר עכ"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
ראיתי בר' שמואל שם שהוסיף על קושיית הקוב"ש בזה"ל
ואף דבעלמא כשעוסק בבנין ודאי ל"ח מבטל המ"ע, מ"מ כאן שהי' כבר בנוי וסתרו הרי בעצם הסתירה חשיב ביטול מ"ע, ואף שעוסק כל הזמן בבנייתו, [א"ה, ובתוס' שבת שם כתבו דהבנין בעצמו הוי מצוה אחת שצוה הקדוש ברוך הוא לבנות בית המקדש, ע"ש], מ"מ אין המצוה לעסוק בבני', דאם יעסוק כל ימיו בבני' ולא יגמור ודאי לא קיים המצוה, אלא המצוה היא לבנות ולגמור, וא"כ ודאי דכשסותר חשיב מבטל בידים המ"ע. וצ"ע וכנ"ל.
 

סבא

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
מקריבים אעפ"י שאין שם בית
יצחק אמר:
(בלי להכנס ל"מקריבים אעפ"י שאין בית")
אבל הרש"ש בבא בתרא ג: כתב וז"ל ולמ"ד משום צלויי ל"ק אפי' למ"ד לא קדשה לע"ל דיש תקנה ע"י קלעים כדאיתא במגילה (י').
אוריאל אמר:
לכאורה המקשן יכול לשאול את זה על שאר מצוות הנוהגות בביהמ"ק, כמו הדלקת המנורה ועוד [שאינם נוהגות אלא בבית].
מונח בזכרוני שכך מקשה בהגהת היעבץ בב"ב ג: אבל אין לי כעת גמ' נהרדעא שמביא זאת תחת ידי.
 

אאא

משתמש ותיק
ובבא בן בוטא היכי אסביה ליה עצה להורדוס למיסתריה לבית המקדש, והאמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא. [highlight=yellow]אי בעית אימא תיוהא חזא ביה.[/highlight]איבעית אימא מלכותא שאני דלא הדרא ביה.

זה יכול להיות התירוץ גם לשאלה שנשאלה כאן.
 

אוריאל

משתמש ותיק
לכאורה יש ליישב, דהנה מהא דהורדוס למדים דמותר לשבור בית הכנסת בכדי לבנותו בשכלול וביופי [אם אין חשש שמא לא יבנה לבסוף], ולכאו' כיצד הותר איסור לא תעשון כן לה' אלקיכם, דמיניה ילפינן לאיסור נתיצה לביהכ"נ, בשביל הידור מצוה? אלא ודאי כיון דהמטרה היא השכלול והיופי שלו לא חשיב כלל שבירה ונתיצה, אלא אדרבה, הכל נחשב כמעשה תיקון, ואם כן נמצא שבעצם ההריסה של ביהמ"ק מקיימים בזה מצוה דבניית בית המקדש, ואולי מפני זה נדחים שאר המצוות, ודו"ק.
 

סבא

משתמש ותיק
עיין גם בפרי מגדים אשל אברהם או"ח קנ"ב ה' שהקשה כן וז"ל
עיין בבא בתרא ג' [ע"ב] ד' [ע"א] הורדוס סתריה לבי מקדשא, דמלכותא לא חיישינן לאונס ופשיעותא. אכתי כלית דוכתא לצלויי הוה דאיך היו מקריבין תמידין וקטורת בכל יום. וכי תימא אין הכי נמי דטעמא רק משום פשיעותא לא משום צלויי, הא בורכא, [highlight=yellow]דאכתי איך ביטלו מצות עשה בכל יום כל זמן שעוסקין בבנין.[/highlight] ולפי מה שכתב הר"מ ז"ל פרק ו' מהלכות בית הבחירה הלכה ט"ו דמקריבין אף על פי שאין בית ומחיצות יש ליישב זה, ועיין בהשגות הר"א ז"ל [שם הלכה יד], וצ"ע:
 

סבא

משתמש ותיק
מצאתי מציאה רבתי בספר עטרת צבי לגאון ר' צבי דרבקין שליט"א וז"ל
צריך עיון היאך קיימו את מצות עבודת יום הכיפורים בזמן הבנין ואולי יש לומר שאכן דאגו שעד יום הכיפורים יהיה כבר ההיכל בנוי, כמו כן יש להעיר שגם במנורה כתיב לפני ה' ואהל מועד, ואם כן גם שם בעינן למידרש דבעינן אהל ממש כדי לקיים בו את מצות הדלקת המנורה, ואם כן אכתי תיקשי היאך ביטלו מצות מנורה במשך זמן הבנין וכו',
ואם כן שפיר יש לומר כמו שכתבנו שבנו אהל של יריעות בזמן בנין הורדוס ושפיר הקריבו קרבנות והדליקו מנורה וגם הזאות פנים יכלו לעשות דאף על פי שאין זה בנין לקיים בו מצות בנין הבית דאין זה לפי ההכל בכתב, מכל מקום לענין דיני העבודה שפיר מיקרי אהל מועד וכמו שחזינן למ"ד קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא אפשר להקריב גם כשאין בית, ושפיר קרינן ביה אל פתח אהל מועד כיון שזה מול מקום הקדוש בקדושת ההיכל, אף על פי שאין כאן אהל מועד של קיום מצות ועשו לי מקדש אם כן ה"ה דשם אהל לענין הזאות יכול להיות גם אהל שלא מתקיים בו הועשו לי מקדש עכ"ל.
כלומר שחידש שגם אחר שיש מצוות בניין בית המקדש באבנים, עדיין שייך לעשות שם "משכן" שיהיו לו כל דיני אוהל מועד, והוא חידוש נפלא ולפי זה מיושבים כל הקושיות.
 
  • תודה
Reactions: 544

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
לכאורה יש ליישב, דהנה מהא דהורדוס למדים דמותר לשבור בית הכנסת בכדי לבנותו בשכלול וביופי [אם אין חשש שמא לא יבנה לבסוף], ולכאו' כיצד הותר איסור לא תעשון כן לה' אלקיכם, דמיניה ילפינן לאיסור נתיצה לביהכ"נ, בשביל הידור מצוה? אלא ודאי כיון דהמטרה היא השכלול והיופי שלו לא חשיב כלל שבירה ונתיצה, אלא אדרבה, הכל נחשב כמעשה תיקון, ואם כן נמצא שבעצם ההריסה של ביהמ"ק מקיימים בזה מצוה דבניית בית המקדש, [highlight=yellow]ואולי מפני זה נדחים שאר המצוות,[/highlight] ודו"ק.
לא הבנתי הדמיון, דמה שלא נחשב נתיצה היינו משום שהוא עניין של לא תעשון כן לה' אלוקיכם, שיסודו הוא כבוד שמים, וכיוון שהשבירה לצורך בניה זה גופא כבוד ה', אבל בניין בית המקדש שיסוד עניינו שיהיה מקום לעבודת הקרבנות וכו', כמבואר ברמב"ם ריש הלכות בה"ב וז"ל מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות עכ"ל., והוא רק הידור לעשותו יפה ומשוכלל, א"כ כשנותץ, ביטל מצוה זו שהרי כעת אינו עושה שיהיה בית להקרבת קרבנות אלא להיפך.
גם לא הבנתי את השורה האחרונה ש"מפני זה נדחים כל המצוות", דהרי היה יכול לקיים הדלקת מנורה, ועכשיו גרם שלא יוכל לקיים, ואיך מותר לגרום שלא יהיה אפשר לקיים מצוה, ולכאו' אין זה רק "גרמא" בעלמא אלא ביטול בידיים, למה הדבר דומה למי ששרף את כל הלולבים הנמצאים בעיר והשתא אי אפשר לקיים עוד מצוות לולב, האם השורף אינו מבטל מצוות עשה, ועיין בזה.
 

יחי

משתמש ותיק
בודאי לא נתבטלו מהמצות דמקדש כמו שבסתירת ביכ"נ (דהסוגיא ב"ב) לא נתבטלו מעצם התפילה. וכל הנידון הוא עצם סתירת הבנין (וכמובן היו צרייכם להתגבר על הקושי הפרקטי וע')
ואדרבה ביוסיפון נה (שרש"י שם ב"ב שולח אליו) מבואר שלא נתבטלו עי"ש.
 

אוריאל

משתמש ותיק
סבא אמר:
אוריאל אמר:
לכאורה יש ליישב, דהנה מהא דהורדוס למדים דמותר לשבור בית הכנסת בכדי לבנותו בשכלול וביופי [אם אין חשש שמא לא יבנה לבסוף], ולכאו' כיצד הותר איסור לא תעשון כן לה' אלקיכם, דמיניה ילפינן לאיסור נתיצה לביהכ"נ, בשביל הידור מצוה? אלא ודאי כיון דהמטרה היא השכלול והיופי שלו לא חשיב כלל שבירה ונתיצה, אלא אדרבה, הכל נחשב כמעשה תיקון, ואם כן נמצא שבעצם ההריסה של ביהמ"ק מקיימים בזה מצוה דבניית בית המקדש, [highlight=yellow]ואולי מפני זה נדחים שאר המצוות,[/highlight] ודו"ק.
לא הבנתי הדמיון, דמה שלא נחשב נתיצה היינו משום שהוא עניין של לא תעשון כן לה' אלוקיכם, שיסודו הוא כבוד שמים, וכיוון שהשבירה לצורך בניה זה גופא כבוד ה', אבל בניין בית המקדש שיסוד עניינו שיהיה מקום לעבודת הקרבנות וכו', כמבואר ברמב"ם ריש הלכות בה"ב וז"ל מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות עכ"ל., והוא רק הידור לעשותו יפה ומשוכלל, א"כ כשנותץ, ביטל מצוה זו שהרי כעת אינו עושה שיהיה בית להקרבת קרבנות אלא להיפך.

יש להעיר, שהרמב"ם בסוף פ"א כתב "וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְחַזֵּק אֶת הַבִּנְיָן וּלְהַגְבִּיהוֹ כְּפִי כֹּחַ הַצִּבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט-ט) 'וּלְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ'. וּמְפָאֲרִין אוֹתוֹ וּמְיַפִּין כְּפִי כֹּחָן אִם יְכוֹלִין לָטוּחַ אוֹתוֹ בְּזָהָב וּלְהַגְדִּיל בְּמַעֲשָׂיו הֲרֵי זֶה מִצְוָה", ומבואר דיסוד דין ההידור והייפוי בבנין בית המקדש אינו רק כבוד ה', וגם אינו דין הידור הרגיל במצוות הנלמד מזה קלי ואנווהו, אלא דין מיוחד הוא בבנין בית המקדש שנא' לרומם את בית אלהינו. ולפי זה יתכנו דברינו, דבנתיצת והריסת ביהמ"ק ע"מ לשכללו בנוי וביופי נחשב כל המלאכה כ"לרומם את בית אלהינו", וזהו חלק ממצות בנין בית המקדש.
 

אוריאל

משתמש ותיק
בשב"ק דברתי על השאלה עם ת"ח גדול, והוא ציין לגמרא האומרת שאם הקריבו קרבן כחוש בשבת, מותר להקריב קרבן נוסף המובחר יותר. חזינן דהידור מצוה נחשב כחלק מן המצוה, והוא נותן חשיבות כאילו בבחינת מה המצוה עוד לא התקיימה [בהידורה הנכחי], ולכן יכול הידור זה לדחות שבת [וכעי"ז בציצין במילה].
ועל כן, היות וישנה אפשרות לבנות את ביהמ"ק בהידור רב יותר, אין חיסרון במה שמתבטלת העבודה בביהמ"ק לזמן מה, דאח"כ העבודה תהיה מהודרת יותר, ולא גרע ממה שמחללין ע"ז שבת [והוא מחודש שבבהמ"ק מהודר יותר בנוי ויופי, כל העבודה מתהדרת יותר].

והביא לזה סמך גדול, ממה שמבואר בחז"ל שהמשכן הוכן כבר בחודש כסליו, אך נדחה העבודה שם עד לניסן, שהוא זמן המסוגל שבו נעקד יצחק. ועם אמנם שיתכן שהוא גזה"כ, מ"מ טעמא בעי, איך משום מעלה זו נדחית העבודה בחצי שנה, ואפשר שמזה למד בבא בן בוטא דבשביל הידור בבנין בית המקדש שרי לעכב ולבטל את העבודה כולה במשך זמן מה, עכ"ד.
 

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
בשב"ק דברתי על השאלה עם ת"ח גדול, והוא ציין לגמרא האומרת שאם הקריבו קרבן כחוש בשבת, מותר להקריב קרבן נוסף המובחר יותר. חזינן דהידור מצוה נחשב כחלק מן המצוה, והוא נותן חשיבות כאילו בבחינת מה המצוה עוד לא התקיימה [בהידורה הנכחי], ולכן יכול הידור זה לדחות שבת [וכעי"ז בציצין במילה].
ועל כן, היות וישנה אפשרות לבנות את ביהמ"ק בהידור רב יותר, אין חיסרון במה שמתבטלת העבודה בביהמ"ק לזמן מה, דאח"כ העבודה תהיה מהודרת יותר, ולא גרע ממה שמחללין ע"ז שבת [והוא מחודש שבבהמ"ק מהודר יותר בנוי ויופי, כל העבודה מתהדרת יותר].
לא מסתבר כלל שהקרבת קרבן בבית מקדש יפה יותר, נחשב הידור בהקרבה, זה אינו אלא הידור בבית המקדש עצמו, האם אותו ת"ח שדיברת עימו יורה לחזור ולהטיף דם ברית בשבת מתינוק שנימול בבית כנסת שאינו יפה, ועכשיו יש אפשרות למול אותו בבית כנסת יפה [כמובן שיש לחלק, וכתבתי דוגמא זו רק לחדד האבחנה], ומשא"כ חטאת כחושה שעצם הקרבן שלא בהידור.
 

אוריאל

משתמש ותיק
בודאי שלא יורה כך.
כפי שכתבתי בעצמי, באמת מדובר בסברא מחודשת, וצריך לבסס אותה עוד. מה אתה אומר על מה שהביא מהמשכן?
 

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
מה אתה אומר על מה שהביא מהמשכן?
שני דברים-
א] לפי ביאור הרמב"ן שהתורה ניתנה למעשה במשך מ' השנה שהיו במדבר [אף שוודאי יסודותיה ניתנו בסיני דלא גרע ממה שעתיד תלמיד ותיק לחדש], נמצא שכל זמן שלא צוו על הקמת המשכן, עדיין לא היה ציווי בפועל להקריב קרבנות, ואין כאן שום ביטול להקרבת הקרבנות.
ב] בעניין ייסוד והקמת המשכן והמקדש, אנו רואים דברים מבהילים, הנה דוד המלך שרצה לקיים מצוות ועשו לי מקדש, נדחה ע"י הבורא שאמר לו ביד נביאו "לא אתה תבנה הבית", כנראה שייסוד משכן לשכינה מצריך תנאים מיוחדים, שכשחסר אחד התנאים פשוט השכינה לא תרד [וצא וראה אחר כל המעשים, כמה היו צריכים להתחנן על כך ביום השמיני למילואים], אבל להרוס את המקדש אחר שהוא קיים ושורה בו השכינה.
 
חלק עליון תַחתִית