הרוצה להחכים ידרים

[מתלבט]

בפרשתינו נצטוו על המנורה והדלקת הנרות
חז"ל אמרו הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין,
להחכים ידרים הוא בזכות המנורה שבדרום המסמל על אור התורה,

לכאו' הרי עיקר התורה הוא בארון ולא במנורה, וא"כ למה נקטו בזה ידרים על המנורה ולא יעריב משום הארון,
הלא אדרבה כתר תורה נרמז בארון ולא במנורה בזר סביב לה 

[לילה כיום יאיר]

כרגע איני זוכר את המקור, אולם מבואר בחז"ל שהארון מסמל את התורה שבכתב, והמנורה את התורה שבעל פה

[לילה כיום יאיר]

לכאורה יש להוסיף, שתורה שבכתב הינה קבלה מרב לתלמיד, כמו שאיתא באבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה וכו', ותורה שבעל פה הינה חכמה, והיינו שהאדם דן מעצמו לפי שכלו, ולכן הרוצה להחכים צריך לעסוק בדוקא בתורה שבעל פה, שזה מביא חכמה.
מסתמא זה דברים כתובים, אולם איני יודע מקור לזה.

[עוד א']

לא הכוונה שמתפלל לכיוון המנורה(ח"ו), אלא לכיוון הארון דרך המנורה. ודוק.

[לילה כיום יאיר]

לא הכוונה שמתפלל לכיוון המנורה(ח"ו), אלא לכיוון הארון דרך המנורה. ודוק.

א. אי"ז משמע מהלשון ידרים. וכן שהעיקר חסר מן הספר, ומדוע לא כתוב שיתפלל כנגד הארון?
ב. מדוע ח"ו שיתפלל לכוון המנורה?

[שילה צבי]

בפרשתינו נצטוו על המנורה והדלקת הנרות
חז"ל אמרו הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין,
להחכים ידרים הוא בזכות המנורה שבדרום המסמל על אור התורה,

לכאו' הרי עיקר התורה הוא בארון ולא במנורה, וא"כ למה נקטו בזה ידרים על המנורה ולא יעריב משום הארון,
הלא אדרבה כתר תורה נרמז בארון ולא במנורה בזר סביב לה 

לכאו' יש לת' בפשטות ע"פ הנציב שחילק שהמנורה שייכת לכח הפלפול והחידוש והארון לתושב"כ ולקבלת תושבע"פ
 

[מתלבט]

לא הכוונה שמתפלל לכיוון המנורה(ח"ו), אלא לכיוון הארון דרך המנורה. ודוק.

ומה עם להעשיר יצפין גם לכיוון הארון דרך השולחן
??
 

[עוד א']

ומה עם להעשיר יצפין גם לכיוון הארון דרך השולחן
??

לא הכוונה שמתפלל לכיוון המנורה(ח"ו), אלא לכיוון הארון דרך המנורה. ודוק.

א. אי"ז משמע מהלשון ידרים. וכן שהעיקר חסר מן הספר, ומדוע לא כתוב שיתפלל כנגד הארון?
ב. מדוע ח"ו שיתפלל לכוון המנורה?

א. כתוב להדיא שמתפללים לכוון קודש הקודשים ומי שבקודש הקודשים לכוון הארון.  ומפורש שידרים ויצפין זהו רק אצדודי.    

ב. לכויון המנורה זה כמעט ע"ז ומסכה, מקום השראת השכינה הוא בין הכרובים.


והשפע המושפע מהשראת השכינה מופיע גם דרך החכמה וגם דרך הגשמיות זה מימין וזה משמאל.  (צפון וימין אתה בראתם)

ובאמת נראה לי שהעקר זה הצדדים ולא המנורה או השולחן שהרי המתפללים ממערב לא פוגשים בדרך את המנורה וגם כלפיהם הימין והשמאל הפוכים. וצ"ע.






 

[פינחס רוזנצוויג]

מקום השראת השכינה הוא בין הכרובים

לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלהי זהב.
אלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו

[יאיר]

עיין בנצי"ב ב'העמק דבר' בתחילת בהעלותך ועוד

דשבעת הקנים רומזים על שבע חכמות והנר האמצעי (אליו פונים ששת הקנים לשרתו כרקחות, אופות וטבחות) רומז לחכמת התורה

[יראתי בפצותי]

מקום השראת השכינה הוא בין הכרובים

לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלהי זהב.
אלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו

בעשרות מקומות בתורה, נביאים וכתובים, נאמר שהשראת השכינה היא על הכרובים. ושאלת מלא כל הארץ, א"כ איך יש השראת שכינה במקום מסויים, כבר נשתברו עליה קולמוסים רבים, ורבים רבים שהשתבשו בנושא רגיש זה ואכ"מ.
 

[פינחס רוזנצוויג]

בעשרות מקומות בתורה, נביאים וכתובים

לא מצאתי אפילו אחד.

[יראתי בפצותי]

בעשרות מקומות בתורה, נביאים וכתובים

לא מצאתי אפילו אחד.

דברי הימים א פרק יג
וַיַּ֨עַל דָּוִ֤יד וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ בַּעֲלָ֔תָה אֶל־קִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵת֩ אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֧ים׀ יְקֹוָ֛ק יוֹשֵׁ֥ב הַכְּרוּבִ֖ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שֵֽׁם: 
וכן בישעיהו לז.
ובתרגום יונתן: תרגום יונתן שמואל ב פרק ו פסוק ב
דִשְׁכִינְתֵּה שַׁרְיָא עֵיל מִן כְּרוּבַיָא 
השאר תחפש לבד, רמז בתהילים לבד יש כמה.

[אבי חי]

בפרשתינו נצטוו על המנורה והדלקת הנרות
חז"ל אמרו הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין,
להחכים ידרים הוא בזכות המנורה שבדרום המסמל על אור התורה,

לכאו' הרי עיקר התורה הוא בארון ולא במנורה, וא"כ למה נקטו בזה ידרים על המנורה ולא יעריב משום הארון,
הלא אדרבה כתר תורה נרמז בארון ולא במנורה בזר סביב לה 

ב"ב כה ב
אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין וסימניך [שלא תחליף. רש"י] שלחן בצפון ומנורה בדרום.

(וא"נ יש כאן שאלה, י"ל בפשיטות דכשפונה לדרום מראה על חשיבות החכמה, וכיצד יפנה לכיוון ארון העדות?)

[מ.ה.]

מקום השראת השכינה הוא בין הכרובים

לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלהי זהב.
אלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו

בעשרות מקומות בתורה, נביאים וכתובים, נאמר שהשראת השכינה היא על הכרובים. ושאלת מלא כל הארץ, א"כ איך יש השראת שכינה במקום מסויים, כבר נשתברו עליה קולמוסים רבים, ורבים רבים שהשתבשו בנושא רגיש זה ואכ"מ.

סליחה שאני לא מבין שאלה שהיא כנראה פשוטה מאוד, אם נשתברו עליה כ"כ הרבה קולמוסים,
אבל מה השאלה? היכן כתוב בפסוק שהשכינה בכל מקום? כתוב רק מלא כל הארץ כבודו (אם כי בגמ' יש דעה כזו, כידוע),
כבודו של הקב"ה ממלא את כל הארץ, אבל מקום שכינתו הוא בין הכרובים כמבואר בכל התנ"ך, כפי שהזכרת.

[יראתי בפצותי]

לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלהי זהב.
אלא הקב"ה מלא כל הארץ כבודו

בעשרות מקומות בתורה, נביאים וכתובים, נאמר שהשראת השכינה היא על הכרובים. ושאלת מלא כל הארץ, א"כ איך יש השראת שכינה במקום מסויים, כבר נשתברו עליה קולמוסים רבים, ורבים רבים שהשתבשו בנושא רגיש זה ואכ"מ.

סליחה שאני לא מבין שאלה שהיא כנראה פשוטה מאוד, אם נשתברו עליה כ"כ הרבה קולמוסים,
אבל מה השאלה? היכן כתוב בפסוק שהשכינה בכל מקום? כתוב רק מלא כל הארץ כבודו (אם כי בגמ' יש דעה כזו, כידוע),
כבודו של הקב"ה ממלא את כל הארץ, אבל מקום שכינתו הוא בין הכרובים כמבואר בכל התנ"ך, כפי שהזכרת.

א.תרגום יונתן ישעיהו פרק ו פסוק ג
מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵיהּ:
ירמיהו פרק כג פסוק כד
הֲל֨וֹא אֶת־הַשָּׁמַ֧יִם וְאֶת־הָאָ֛רֶץ אֲנִ֥י מָלֵ֖א 
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב
המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות, כאילו דוחק רגלי שכינה, דכתיב: מלא כל הארץ כבודו. 
ובעצם הדבר, אמת שבפסוקים, ללא חז"ל אפשר להסביר אחרת, ויעויין ברד"ק שפירש בירמיהו שם שהכוונה שהשגחתו בכל מקום. אך היה ברור לחז"ל שח"ו לא יתכן להגביל מקום ממציאות הבורא.
 

[פינחס רוזנצוויג]

בעשרות מקומות בתורה, נביאים וכתובים

לא מצאתי אפילו אחד.

דברי הימים א פרק יג
וַיַּ֨עַל דָּוִ֤יד וְכָל־יִשְׂרָאֵל֙ בַּעֲלָ֔תָה אֶל־קִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵת֩ אֲר֨וֹן הָאֱלֹהִ֧ים׀ יְקֹוָ֛ק יוֹשֵׁ֥ב הַכְּרוּבִ֖ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שֵֽׁם: 
וכן בישעיהו לז.
ובתרגום יונתן: תרגום יונתן שמואל ב פרק ו פסוק ב
דִשְׁכִינְתֵּה שַׁרְיָא עֵיל מִן כְּרוּבַיָא 
השאר תחפש לבד, רמז בתהילים לבד יש כמה.

אכן, מדברי התרגום מבואר שהביטוי יושב הכרובים מכוון על השכינה, ולא ידעתי את התרגום הנ"ל.
הכנוי 'יושב הכרובים' מופיע בתנך 6 פעמים באדיבות בר אילן.
אבל הביטוי השראת השכינה מצאנו בחז"ל עשרות מקומות על דברים אחרים ועל הרבה מקומות אחרים.

ולענינינו, כתב כאן @עוד א' שהמתפלל למנורה זה פסל ומסיכה, ותגובתי שהמתפלל לארון הוא גם פסל ומסיכה והתורה כינתה את הכרובים (אם מוסיף עליהם) אלוהי כסף ואלוהי זהב, כי התפילה היא בלתי לה' לבדו, ואין הבדל להיכן מופנים פניו.
 

[יראתי בפצותי]

המתפלל לכרובים זה פסל ומסכה, אך המתפלל לשוכן הכרובים תפילתו ראויה, שזה כינוי, וכמו שהתפלל חזקיה.

[מ.ה.]

בעשרות מקומות בתורה, נביאים וכתובים, נאמר שהשראת השכינה היא על הכרובים. ושאלת מלא כל הארץ, א"כ איך יש השראת שכינה במקום מסויים, כבר נשתברו עליה קולמוסים רבים, ורבים רבים שהשתבשו בנושא רגיש זה ואכ"מ.

סליחה שאני לא מבין שאלה שהיא כנראה פשוטה מאוד, אם נשתברו עליה כ"כ הרבה קולמוסים,
אבל מה השאלה? היכן כתוב בפסוק שהשכינה בכל מקום? כתוב רק מלא כל הארץ כבודו (אם כי בגמ' יש דעה כזו, כידוע),
כבודו של הקב"ה ממלא את כל הארץ, אבל מקום שכינתו הוא בין הכרובים כמבואר בכל התנ"ך, כפי שהזכרת.

א.תרגום יונתן ישעיהו פרק ו פסוק ג
מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵיהּ:
ירמיהו פרק כג פסוק כד
הֲל֨וֹא אֶת־הַשָּׁמַ֧יִם וְאֶת־הָאָ֛רֶץ אֲנִ֥י מָלֵ֖א 
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב
המהלך בקומה זקופה אפילו ארבע אמות, כאילו דוחק רגלי שכינה, דכתיב: מלא כל הארץ כבודו. 
ובעצם הדבר, אמת שבפסוקים, ללא חז"ל אפשר להסביר אחרת, ויעויין ברד"ק שפירש בירמיהו שם שהכוונה שהשגחתו בכל מקום. אך היה ברור לחז"ל שח"ו לא יתכן להגביל מקום ממציאות הבורא.

התרגום שציטטת הוא בדיוק מה שכתוב בפסוק, בתרגום לארמית, ואפי' מדגיש יותר שזה רק זיו כבודו של הקב"ה, ולא הוא עצמו.
ובענין הפסוק בירמיהו, המעיין בתוכו יראה מיד שכוונתו לומר שהקב"ה רואה בכל מקום, והוא כעניין מלא כל הארץ כבודו, ואינו מדבר כלל על מקומו של הקב"ה עצמו.
בפסוקים זה ברור בכל התנ"ך שהקב"ה עצמו נמצא בשמי השמים, ושכינתו שרויה בין הכרובים.
בגמ' אכן ישנה דעה שהשכינה שורה בכל מקום (ולא הקב"ה עצמו ח"ו, אלא רק שכינתו), כפי שהזכרתי, אך כמובןשהיא לא חולקת על כך שהשכינה שורה בין הכרובים, רק שזו בחינה נמוכה יותר של מציאות השכינה, שמתגלה אף בכל מקום. וכעין שאמרו שכינה שרויה למראשותיו של חולה, ששם היא נמצאת יותר. אבל בוודאי שעיקר מציאות השכינה היא בין הכרובים כמבואר בפסוקים.

[יראתי בפצותי]

התרגום שציטטת הוא בדיוק מה שכתוב בפסוק, בתרגום לארמית, ואפי' מדגיש יותר שזה רק זיו כבודו של הקב"ה, ולא הוא עצמו.

זיו יקריה, זה מה שאנו קוראים השראת שכינה, בו עצמו לא תופסת מחשבה כלל ואין כל השגה. וכמו שכתבתי היה ברור שלא ניתן להגביל בו מקום, רק שהוא ניכר יותר בשמים, שם מרגישים יותר השראת שכינתו, וכן בין הכרובים. וח"ו לא ניתן לצמצם את הקב"ה למקום מסויים, כאילו הוא גר בשמים, או בין הכרובים, ואינו גוף ואין לו דמות הגוף ואינו צריך מקום כלל ולא מוגבל במקום והוא מקום העולם ואין העולם מקומו.

[מ.ה.]

התרגום שציטטת הוא בדיוק מה שכתוב בפסוק, בתרגום לארמית, ואפי' מדגיש יותר שזה רק זיו כבודו של הקב"ה, ולא הוא עצמו.

זיו יקריה, זה מה שאנו קוראים השראת שכינה, בו עצמו לא תופסת מחשבה כלל ואין כל השגה. וכמו שכתבתי היה ברור שלא ניתן להגביל בו מקום, רק שהוא ניכר יותר בשמים, שם מרגישים יותר השראת שכינתו, וכן בין הכרובים. וח"ו לא ניתן לצמצם את הקב"ה למקום מסויים, כאילו הוא גר בשמים, או בין הכרובים, ואינו גוף ואין לו דמות הגוף ואינו צריך מקום כלל ולא מוגבל במקום והוא מקום העולם ואין העולם מקומו.

להיפך,
הקב"ה אין לו גוף, ולא דמות גוף, ובוודאי שאי אפשר לצמצמו למקום מסוים.
ולכן מבואר בפסוקים שהקב"ה אין מקומו בארץ. כי בעולם הגשמי שלנו יש רק דברים מגושמים, והקב"ה הוא מעבר לכל זה, ואינו מוגדר במקום כלל, אלא הוא רוכב על השמים ושמי השמים. ואין הכוונה כאן לאוויר שנמצא מעל ראשינו, אלא לשמים המופשטים שהם הרבה מעל השמים שלנו, כמו שמבאר הרמב"ן בתחילת בראשית, וגם עליהם נאמר הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך.

והשראת שכינתו, דהיינו המקום בארץ שבו יש אפס קצה של התגלות מציאותו, כמש"כ השמים כיסאי והארץ הדום רגלי, הוא בין הכרובים, ששם נמצאים לוחות העדות, שהם השראת השכינה בעולם, ובבית שני שלא היה ארון לא שרתה שם השכינה, כמש"כ בגמ'.

וכל זה אינו שייך למלא כל הארץ כבודו, שעניינו שהבריאה כולה היא כבוד ה', והיא מספרת כבוד א-ל.
וזיו יקריה הוא תרגום מילולי של כבודו (כבוד הוא יקר בארמית).

[יראתי בפצותי]

זיו יקריה- שכינתו, כמו ברוך שם כבוד מלכותו, ואנו לא מדברים על עצמותו, אלא על כבודו ועל השראת שכינתו.
עולמנו הוא מגושם, אך לא נאמר שהגשמה זו מחסירה ממציאות הבורא, ופשוט, וראה שיר הכבוד שכתב בכמה שורות עניין זה.
השמים מיוחסים לבורא, ששם ניכר כבודו יותר מעל הארץ.

[מ.ה.]

בעולם שלנו יש רק דברים מגושמים,
בשביל שמישהו יהיה בעולם הזה - הוא צריך להתגשם בגוף, לפחות ברמה כלשהיא,
להגיד שיש בעולם שלנו מישהו שאין לו שום מציאות גשמית זו סתירה פנימית,
כי אם הוא קדוש קדוש קדוש, אז הוא מובדל מהקיום שלנו שנות אור.

מה שכן יש בעולם שלנו הוא את השראת שכינתו, ואת התגלות כבודו וכדו'