פרשת תרומה, האם במשכן היה גמילות חסדים?

רוצה לדעת

משתמש ותיק
שאלה [או של תם או של אינו יודע לשאול]
הנה על ג' דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים.
והנה במשכן היה תורה [הארון] עבודה [קרבנות]
שאלתי,
האם במשכן היה גם ענין של גמילות חסדים?
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אולי,
עצם זה שהכהנים מקריבים קרבנות עבור ישראל, וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים,
זה עצמו ענין של גמילות חסדים.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש פשוט מאד אמר:
בתרגום יונתן מבואר שהבריח התיכון שהיה בתוך הקרשים היה מהאשל של אברהם אבינו.

ייש"כ רב!
השאלה היא שהנה המשכן קרוי "עולם קטן" כידוע.
וליכאו' כמו שהעולם עומד על ג' דברים,
כן מן הראוי שיהא במשכן ג' דברים אלו "בפועל",
מה שבריח התיכון הוא מאשל אברהם אין בזה עמוד גמילות חסדים "בפועל".
 

איש פשוט מאד

משתמש ותיק
אין ה"נ, ע"ז אינו מיישב, רק רואים ששייך עצם הענין.
אבל כמו שכבר כתבו קצת מעי"ז, עצם ענין הקרבנות מבו' בכתובות י', ב' שמזבח הוא מזין את כל העולם בזכות הקרבנות, ויש עוד מאמרי חז"ל ע"ז, וא"כ לכאו' ג"ז קיום של חסד, שעי"ז מושפע הטבה בבריאה.
ויש להוסיף עוד ע"ז שהרי כל ענין העולם הוא משום דרך הטוב להיטיב, וא"כ כיון שע"י המשכן יש את ההשפעה של הקב"ה בבריאה, א"כ זהו עצמו קיום של חסדו ית', וא"כ אולי גם ע"ז שיייך לומר ענין גמ"ח (אף ששונה מתורה ועבודה שזה שלנו).
 

חדא

משתמש ותיק
בגר"א כתוב על בית המקדש שבהר הבית היה גמ"ח
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בפרקי דרבי אליעזר (יז- טו) איתא:
ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הקב"ה וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות והנכנס בשער האבלים והיה שפמו מכוסה והיו יודעין שהוא אבל והיו אומרין לו השוכן בבית זה ינחמך והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרין לו השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חבריך לסלוח לך ויקריבוך אצלם כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
עצם זה שהכהנים מקריבים קרבנות עבור ישראל, וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, זה עצמו ענין של גמילות חסדים.
על פי זה מובן מה דאיתא באבות דר' נתן (ד -ה) על המשנה הזאת של על שלשה דברים העולם עומד -על גמ"ח כיצד... פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב [אר״י אוי לנו על זה שהוא חרב] מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. א״ל בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה - ואיזה זה גמ״ח שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח: ע"כ.
הפשט הפשוט הוא שגמילות חסדים מכפרת כמו שהקרבנות היו מכפרים. אבל אין הקבלה בעצם בין הקרבת קרבנות לגמילות חסדים.
אבל לפי הנ"ל מבואר היטב שכל עצם הקרבת הקרבנות היה ענין של גמילות חסדים (מלבד עבודה) - וממילא מובן שגם אחרי שחרב ביהמ"ק "יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה - ואיזה זה גמ״ח".
 

אמונה

משתמש ותיק
בנין נערים אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
שמא ה"שלחן"
נראה להקביל את השלושה כתרים לג' עמודים שהעולם עומד עליהם 
תורה = תורה 
עבודה =כהונה 
גמ"ח = מלכות 
ודו"ק, ואם כן כתר מלכות כידוע הוא על השולחן
מגן אבות לרשב"ץ (אבות פ"ד):
ושלשה כתרים אלו, הם על שלשה דברים שהעולם עומד, והם: תורה, עבודה וגמילות חסדים. כי התורה הוא כתר תורה, והעבודה כתר כהונה, וגמילות חסדים הוא כתר מלכות כי על ידי העושר בא לידי גמילות חסדים, וגם מלכי ישראל 'מלכי חסד הם' [מלכים א כ לא]. ויש סמך לשלשה כתרים אלו, שלשה זרים שהיו במשכן, כמו שנזכר ביומא [עב ב] פרק בא לו ובואלה שמות רבה [פרשה לד ד"ה ד"א ועשו ארון], האחד על הארון והוא סימן לכתר תורה כי בו היו הלוחות מונחים. והשני על השלחן והוא סימן לכתר מלכות, כמו שאמרו בשני מיבמות [כד ב] לשם שלחן מלכים. והשלישי על מזבח הקטרת והוא סימן לכתר כהונה, שנאמר 'ישימו קטורה באפך' [דברים לג י], לפי שהיא העבודה היותר משובחת שהיא מעשרת, שנאמר אחריו 'ברך יי חילו' [שם פס' יא]. 
 

אמונה

משתמש ותיק
פרי צדיק (לובלין, פר' בחקותי):
אך המכוון על פי מה שאמרו (אבות א', ב') על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, וזהו עמל מלאכה שהוא מלאכת המשכן שהוא גמילות חסדים. נדבת המשכן שקרוי גם כן מלאכה כמו שנאמר (שמות ל"ו, ז') והמלאכה היתה דים דשלים ליה עבידתא (שבת מ"ט ב) ועל ידי נדבת לב המתנדבים נעשה המשכן וכמו שנאמר (שמות ל"ה, ה') כל נדיב לב יביאה וכמו שמובא בזוה"ק (ח"ב קמ"ו. בסתרי תורה) מאת כל איש אשר ידבנו לבו מההוא רעותא וכו' ותשלמון לה, וכן בכל מעשה הצדקה וכמו שמצינו (בבא בתרא י' ב) במה תרום קרן ישראל אמר לו בכי תשא והיינו נדבות המשכן ואחר כך אמרו עד היכן כוחה של צדקה וכו' קרנו תרום בכבוד וכן צדקה תרומם גוי אלו ישראל, וצדקה היינו גמילות חסדים כמו שאמרו (בבא קמא י"ז א) כל העוסק בתורה וגמילות חסדים וכו' ואין זריעה אלא צדקה שנאמר (הושע י', י"ב) זרעו לכם לצדקה. והיינו דעיקר הצדקה הגמילות חסדים שבה כמו שאמרו (סוכה מ"ט ב) אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה וכו', ואברהם אבינו ע"ה היה הראשון שהעמיד עמוד גמילות חסדים כמו שנאמר (בראשית כ"א, ל"ג) ויטע אשל וגו' שהאכיל לכל באי עולם. וגמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים (כמו שאמרו שם) וכן הקריא אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא בפה של כל עובר ושב (סוטה י' ב) והיינו תורה ללמדה שזו היא תורה של חסד (סוכה שם). ומכל מקום אין זה עיקר שהרי יצא ממנו פסולת ישמעאל.
וכן יש עמוד העבודה שהיא קרבנות וזה העמיד יצחק אבינו ע"ה כמו שאמרו (שבת פ"ט ב) הא קריבית נפשי קמך דקרבנות העבודה רק בכהנים ויצחק אבינו ע"ה רצה להעמיד עמוד זה שיהיה לכל ישראל. ועל זה נאמר (בראשית כ"ד, ס"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפילה (ברכות כ"ו ב) שבאברהם אבינו ע"ה לא מצינו שהתפלל על עצמו רק על סדום ואפילו על בנים לא התפלל כמו שמובא בזוה"ק (ח"א קל"ז ריש ע"ב). ויצחק היה הראשון שהעמיד עמוד העבודה שהיא תפילה במקום קרבנות (כמו שאמרו בגמרא שם) ואמרו (תענית ב' א) איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה.
וזהו מה שאמרו בגמרא איני יודע אם לעמל שיחה שהיא תפילה כמו שנאמר (תהלים ק"ב, א') תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו שיודע שהוא עני ומחוסר כל טובה ואין לו תשועה רק לה' הישועה ושופך שיחה לפניו. וגם לתכלית זה נברא האדם כמו רבי חנינא בן דוסא שהיה כוחו בתפילה כעבד לפני המלך כמו שאמרו בברכות (ל"ד ב) אך גם זה אינו התכלית הנרצה ומיצחק אבינו ע"ה גם כן יצא פסולת עוד ועיקר תכלית האדם שנברא לעמל תורה, וזהו העמוד העמיד יעקב אבינו ע"ה כמו שנאמר (מיכה ז', כ') תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (ברכות ה' ב) וממנו לא יצא שום פסולת. ואחריו גם אברהם ויצחק נקראו בשם ישראל (בראשית רבה ס"ג, ג') שבאמת נברא האדם גם לעמל מלאכה שהוא גמילות חסדים כמו שאמרו (ויקרא רבה כ"ה, ב') עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחופה לבעלי המצוות אצל בני תורה בגן עדן. וכן לעמל שיחה זו תפילה כמו רבי חנינא בן דוסא כאמור, וכמו שאמרו (ברכות כ"א א) ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אבל מכל מקום התכלית הנבחר הוא לעמל תורה כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין שם) טוביה לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא. וזה שאמרו אם בחוקותי תלכו חוקים שבהם חקקתי שמים וארץ והיינו שתהיו עמלים בתורה שבעל פה. ונסמך לפסוק ואת שבתותי תשמורו דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה (שבת פ"ו ב) ויום השביעי דא תורה שבעל פה כמו שמובא (זוהר ח"א מ"ז ב) דביה אשתכלל עלמא, והוא עמל תורה שבעל פה שתהיו עמלים בתורה כאמור.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
בנין נערים אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
שמא ה"שלחן"
נראה להקביל את השלושה כתרים לג' עמודים שהעולם עומד עליהם 
תורה = תורה 
עבודה =כהונה 
גמ"ח = מלכות 
ודו"ק, ואם כן כתר מלכות כידוע הוא על השולחן
אף בדעתי עלה כן, ואף להסמיך לכך את הגמ' בנדרים "לאו מלכא אנא"...
אך לא מצאתי לכך מקור מבורר, ולכך נקטתי בלשון "שמא".
 

ואביתה תהלה

משתמש ותיק
ואביתה תהלה אמר:
https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=14280#p=308&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= משנה ו בקישור

למרות שלא עונה על שאלת פותח האשכול כי לכאורה במשכן לא היתה לשכה כזאת.
 
חלק עליון תַחתִית