בנוגע להקבלה שבין מחשבות האדם לכרובים, כבר מצאנו כמה מקורות:
אבן עזרא (הפירוש הקצר, שמות כה, ז; הובא גם בדרשות ר"י אבן שועיב לפר' תרומה בשם המדרש):
וגם הוא אמר כי שלשה עולמות הם: זה העולם הוא הגדול, והמשכן - האמצעי, והאדם - הקטן. שמים - בעולם, יריעות - במשכן, וכן כתוב: נוטה שמים כיריעה (תהילים קד, ב), והראש - באדם. ורקיע ופרוכת והמבדיל בין כלי הנפש לכלי המאכל. גם אור בעולם, ואור השכינה, ואור הנפש. גם הארץ, ועפר באדם, ואדני המשכן. ובעולם מלאכים, ובמשכן כרובים, ובאדם מחשבות וכו'.
אברבנאל (בראשית ג, כב):
ויגרש את האדם כלומר שגרשו מהעיון התמידי הפשוט אבל צוהו שיאחז בזה וגם מזה אל ינח ידו וכדי להביאו לשלמות השכין מקדם לג"ע שהוא שם מורה על ההשכלה את הכרובים והם הכח המחשבי והשכלי שבאדם עם היות הנצתם בלתי עומד בהם לסבת להט החרב המתהפכת והוא הדבקות אשר יש לו עם החומר וזה כלו לשמור את דרך עץ החיים שישמור אותם האדם באופן שיקנה מעץ החיים וחי לעולם ותהיה מלת לשמור מלשון ואביו שמר את הדבר שהוא ענין התקוה והתוחלת הנכסף.
אברבנאל (שמות כה, י):
והיו הדברים האלה ארבעתם לרמוז שיש בכל קבוץ וכללות בני אדם ארבע כתות ומדרגות אנשים והם כת החכמים המתבודדים והמעולים וכת הפועלים עובדי אדמה ובעלי אומניות ובעלי סחורה. וכת אנשי הצבא הגבורים ואנשי מלחמה. וכת השרים אדוני הארץ המושלים בה שהעושר והכבוד לפניהם. וכנגדם היו הדברים האלה כי הנה תכלת וארגמן ושאר הדברים מורים על כת החכמי' והמתבודדי' ולכן היו מצבעונים מתחלפי' והיו כרובים ומעש' חושב כי הם כלם משיגי' במחשב' ועיון.