פשר פרשה
מנהל תוכן
[highlight=yellow]"רעהו"[/highlight]
וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן (שמות כא, לה).
במשנה ב"ק לז: איתא, שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור, של כנעני נגח ישראל חייב. ובגמרא שם איבעיא, ממה נפשך, אי 'רעהו' דווקא כי נגח שור של כנעני את שור של ישראל נמי ליפטר, ואי "רעהו" לאו דוקא, כי נגח שור של ישראל את שור כנעני נמי ליחייב, ומסיק התם "ראה ויתר גויים" ראה שאין מקיימים ז' מצוות בני נח עמד והתיר ממונן.
עכ"פ מבואר דיש צד לגמרא דאמרי' "רעהו" דווקא, וממעטינן מזה עכו"ם כיון דעכו"ם אינו בכלל "רעהו". וצריך עיון דהא בהדיא אמר קרא 'דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב', הרי דעכו"ם ג"כ נכלל בכלל "רעהו".
ב. בספר מועד לכל חי (סימן לא אות פו) כתב הגאון רבי חיים פאלאג'י שאינו יוצא בנתינת משלוח מנות לקטן, כיון דכתיב "ומשלוח מנות איש לרעהו", וקטן לאו בכלל רעהו הוא. וכן פסק בבן איש חי (שנה א' תצוה אות טז) דאין יוצאין בנתינת משלוח מנות לקטן.
וצריך עיון דהא בהדיא תנן (ב"ק פ"ד מ"ד) שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן חייב, הרי דאף דבקרא דידן כתיב שור רעהו, אף שורו של הקטן בכלל.