מהי מצוות רציעת עבד עברי [לדעת רמב"ם שאיסור שפחה מדרבנן]

איש ווילנא

משתמש ותיק
ואם אמר יאמר העבד אהבת את אדוני את אשתי ואת בני 

לכאורה אם רצון האדון והעבד שהעבד ימשיך לשרת את אדונו והאדון יספק לו מזונות ימשיכו לעשות זאת גם ללא רציעה וללא עבדות ואין בזה איסור כלל וככל אחד שיעשה הסכם כזה עם חבירו 

רק הענין הוא שהעבד מעונין להמשיך לחיות עם השפחה כנענית שנתן לו אדונו. והתירה תורה במצב כזה להמשיך את העבדות על ידי רציעה ושיהא מותר הלאה בשפחה כנענית 

אלא שלפי זה יש להתפלא לדעת הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה בי"ב הי"א י"ב. שאיסור שפחה כנענית לישראל אינו אלא מדרבנן. אם כן נמצא שלדין תורה אין כל צורך ברציעה ואם חפצים האדון והעבד ימשיך להתנהג כאילו הוא עבד והאדון כאדון וימשיך לחיות עם השפחה כנענית ואם כן אימתי נתחייבו לרצוע לפי דין תורה 
 

אור זורח

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
ואם אמר יאמר העבד אהבת את אדוני את אשתי ואת בני 

לכאורה אם רצון האדון והעבד שהעבד ימשיך לשרת את אדונו והאדון יספק לו מזונות ימשיכו לעשות זאת גם ללא רציעה וללא עבדות ואין בזה איסור כלל וככל אחד שיעשה הסכם כזה עם חבירו 

רק הענין הוא שהעבד מעונין להמשיך לחיות עם השפחה כנענית שנתן לו אדונו. והתירה תורה במצב כזה להמשיך את העבדות על ידי רציעה ושיהא מותר הלאה בשפחה כנענית 

אלא שלפי זה יש להתפלא לדעת הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה בי"ב הי"א י"ב. שאיסור שפחה כנענית לישראל אינו אלא מדרבנן. אם כן נמצא שלדין תורה אין כל צורך ברציעה ואם חפצים האדון והעבד ימשיך להתנהג כאילו הוא עבד והאדון כאדון וימשיך לחיות עם השפחה כנענית ואם כן אימתי נתחייבו לרצוע לפי דין תורה 
להרב @איש ווילנא 
השלום והברכה
יישר כח על השאלה
אני עונה מקופיא

מבואר בקידושין י"ד ב' מאן דאמר שמכרוהו ב"ד אינו נמכר ליותר על שש וכן מעניקין  רק לו ולא למוכר עצמו
וכן פסק הרמב''ם פרק ג' מהל' עבדים ה''יב.
לכן יש לו ענין להרצע.

סייעתא דשמיא בכל העניינים. 
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
מבואר בקידושין י"ד ב' מאן דאמר שמכרוהו ב"ד אינו נמכר ליותר על שש וכן מעניקין  רק לו ולא למוכר עצמו
וכן פסק הרמב''ם פרק ג' מהל' עבדים ה''יב.
לכן יש לו ענין להרצע.

לא זכיתי להבין. באר תשובתך יותר
 

אור זורח

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אור זורח אמר:
מבואר בקידושין י"ד ב' מאן דאמר שמכרוהו ב"ד אינו נמכר ליותר על שש וכן מעניקין  רק לו ולא למוכר עצמו
וכן פסק הרמב''ם פרק ג' מהל' עבדים ה''יב.
לכן יש לו ענין להרצע.

לא זכיתי להבין. באר תשובתך יותר
שאלת כת''ר שליט''א היתה
מה ענין יש לו להרצע הלא יכול להמשיך לחיות עם השפחה מדין תורה.
ועל זה אמרנו שאם לא יירצע יהיה לו דין של מוכר עצמו ולא יקבל הענקה וגם לא יוכל כלל להמשיך להיות עבד כי ההמשך אין לו דין של מכרוהו ב''ד כי נמכר ב''ד אינו נמכר ליותר על שש ומה שמוסיף אחר כך יש לו דין של מוכר עצמו אלא אם כן יירצע ואז ימשיך דין של מכרוהו ב''ד כי כך אמרה התורה שיש למוכר ב''ד אפשרות להמשיך על ידי רציעה אבל בלי רציעה חוזר דינו להיות מוכר עצמו.
בהצלחה רבה
בברכת התורה.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
מה ענין יש לו להרצע הלא יכול להמשיך לחיות עם השפחה מדין תורה.
ועל זה אמרנו שאם לא יירצע יהיה לו דין של מוכר עצמו ולא יקבל הענקה וגם לא יוכל כלל להמשיך להיות עבד כי ההמשך אין לו דין של מכרוהו ב''ד כי נמכר ב''ד אינו נמכר ליותר על שש ומה שמוסיף אחר כך יש לו דין של מוכר עצמו אלא אם כן יירצע ואז ימשיך דין של מכרוהו ב''ד כי כך אמרה התורה שיש למוכר ב''ד אפשרות להמשיך על ידי רציעה אבל בלי רציעה חוזר דינו להיות מוכר עצמו.

כוונתך לומר כי אם לא ירצע יפסיד את הענקה שלו
לכאורה זה לא נכון כי יהא מגיע לו הענקה על השש שנים הראשונות שעבד מחמת מה שמכרוהו בית דין
אגב לא שאלתי שימכור את עצמו לאדון [כי בזה נכנסנו לאיסור כי לי בני ישראל עבדים]
אלא שלא ימכור כלל אלא ימשיך לחיות כמו עבד [גם ללא שיהא עבד]
 

אור זורח

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אור זורח אמר:
מה ענין יש לו להרצע הלא יכול להמשיך לחיות עם השפחה מדין תורה.
ועל זה אמרנו שאם לא יירצע יהיה לו דין של מוכר עצמו ולא יקבל הענקה וגם לא יוכל כלל להמשיך להיות עבד כי ההמשך אין לו דין של מכרוהו ב''ד כי נמכר ב''ד אינו נמכר ליותר על שש ומה שמוסיף אחר כך יש לו דין של מוכר עצמו אלא אם כן יירצע ואז ימשיך דין של מכרוהו ב''ד כי כך אמרה התורה שיש למוכר ב''ד אפשרות להמשיך על ידי רציעה אבל בלי רציעה חוזר דינו להיות מוכר עצמו.

כוונתך לומר כי אם לא ירצע יפסיד את הענקה שלו
לכאורה זה לא נכון כי יהא מגיע לו הענקה על השש שנים הראשונות שעבד מחמת מה שמכרוהו בית דין
אגב לא שאלתי שימכור את עצמו לאדון [כי בזה נכנסנו לאיסור כי לי בני ישראל עבדים]
אלא שלא ימכור כלל אלא ימשיך לחיות כמו עבד [גם ללא שיהא עבד]
בקידושין ט"ז ב' מבואר ששלושה מעניקין להם באיש שש יובל ונרצע  .    ואם מקבל מדין מכרוהו ב''ד למה הוא נמנה בתור נרצע אלא נראה שאם לא יצא בשש הפסיד הענקה של שש ויש לו הענקה של נרצע.

אם הוא לא יהיה עבד
האדון לא יסכים שהרי הוא לא משועבד לו ויוציא לו כל השנה בשה"י פה"י והאדון יפסיד מכ"ז.
וגם לא יהיה הדין של כי טוב לו עמך 
עמך במאכל ובמשתה כמו שדרשו חז''ל ממה שכתוב עמך.
בברכת התורה.
 
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
למה לא תשאל גם - מהו 'אהבתי את בני'
וכי מי מונע ממנו לאהוב את בניו גם אם לא יהיה העבד ?
ולמה בגלל זה הוא צריך להירצע ?
אלא ע"כ שהכוונה שבפועל אם הוא לא יהיה עבד, הוא לא ימשיך לגור עם האשה והילדים .
כי זה לא לענין לגור עם האשה והילדים בבית האדון אם הוא לא עבד.
א"כ ה"ה לגבי האשה .
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
נרצע.

אם הוא לא יהיה עבד
האדון לא יסכים שהרי הוא לא משועבד לו ויוציא לו כל השנה בשה"י פה"י והאדון יפסיד מכ"ז.
וגם לא יהיה הדין של כי טוב לו עמך 
עמך במאכל ובמשתה כמו שדרשו חז''ל ממה שכתוב עמך.
בברכת התורה.

צודק. אכן ברור שישנו הבדל אם יהא עבד מרצון או חובה

שאלתי הייתה משום שכפי שהבנתי שהרציעה היא מצווה וחובה
ואסור להמשיך את מצב העבדות מרצון ללא הרציעה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
זאת נחמתי אמר:
למה לא תשאל גם - מהו 'אהבתי את בני'
וכי מי מונע ממנו לאהוב את בניו גם אם לא יהיה העבד ?
ולמה בגלל זה הוא צריך להירצע ?
אלא ע"כ שהכוונה שבפועל אם הוא לא יהיה עבד, הוא לא ימשיך לגור עם האשה והילדים .
כי זה לא לענין לגור עם האשה והילדים בבית האדון אם הוא לא עבד.
א"כ ה"ה לגבי האשה .
למה לא זה לא לענין. 
שיהא עבד מרצון ויהא כעבד לכל דבר ורק מרצון שנייהם ולא חובה 

אני מבין שאהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני 
כל זה נימוק למה הוא רוצה להיות עבד 
אבל בסופו של דבר מה שמחייב את הרציעה זה ההייתר באשתו
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אור זורח אמר:
נרצע.

אם הוא לא יהיה עבד
האדון לא יסכים שהרי הוא לא משועבד לו ויוציא לו כל השנה בשה"י פה"י והאדון יפסיד מכ"ז.
וגם לא יהיה הדין של כי טוב לו עמך 
עמך במאכל ובמשתה כמו שדרשו חז''ל ממה שכתוב עמך.
בברכת התורה.

צודק. אכן ברור שישנו הבדל אם יהא עבד מרצון או חובה

שאלתי הייתה משום שכפי שהבנתי שהרציעה היא מצווה וחובה
ואסור להמשיך את מצב העבדות מרצון ללא הרציעה.
אינני יודע אם הבנתי 
את דבריכם 
כי ל' נראה שאין כזה מושג כלל 
עבד מרצון
עבד מרצון הוא פועל ולא עבד
ופועל יכול לחזור בחצי היום
והאדון לא רוצה שיעזוב אותו עם השפחה כנענית והעבדים שהוליד ויצטרך לחפש עבד אחר בשביל השפחה כנענית.
 
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
הרי לא כתוב בתורה שהוא חייב להירצע לצורך כלשהוא .
וכל השאלה שלך היא בגלל סדר הפסוקים
שנראה שזה הסיבה שהוא נרצע 
שכתוב ' אם אמור יאמר העבד  אהבתי וכו'
'והגישו אדוניו וכו'
ולכן שאלתי גם מבנו
 ולא  הבנתי  מה שכתבת
איש ווילנא אמר:
כל זה נימוק למה הוא רוצה להיות עבד
למה זה נימוק לרצות להיות עבד ?

מה שהתכוונתי ' לא לענין '
התכוונתי מבחינה ציבורית
 
כבוד הרב @איש וילנא סבור שכל חלות עבד עברי בעבד לא באה אלא להתירו בשפחה (וזהו שמתקשה מד' הרמב"ם)? מה רע בפשטות שפרשת ע"ע כולה תליא בחלות שם עבד עברי בעבד שממנו נגזרים כל דיניו, חיוב עבודתו, יציאתו בשש וביובל, הענקה,דין שפחה כנענית, וכו' וכו', <ובעצם את השאלה שלך היה ניתן לשאול לא רק על רציעה אלא על עיקר המכירה, מאי נפק"מ בפרשת ע"ע, והרי כל אחד יכול לסכם עם חבירו הסכם כזה והם יחליטו על הפרטים כמו שהם ירצו, ומתנה עמש"כ בתורה בדבר שבממון תנאו קיים).

ולעצם ד' הרמב"ם, לקוצר דעתי - כל דברי הרמב"ם שם - בפרט בהי"ג, אבל לא רק - מורים בעליל ש'ביאת עבד ושפחה' הוא ודאי משהו כעין 'מושג שלילי' של תורה, וחכמים לא חידוש אלא לתת באותו דבר ידוע איסור ומלקות דידהו, אבל עצם השם "שפחה" ביחס לביאת איסור הוא שם של תורה, (וזה מה שהרמב"ם הביא מאונקלוס).
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
ציטוט כבוד הרב @איש וילנא סבור שכל חלות עבד עברי בעבד לא באה אלא להתירו בשפחה (וזהו שמתקשה מד' הרמב"ם)? מה רע בפשטות שפרשת ע"ע כולה תליא בחלות שם עבד עברי בעבד שממנו נגזרים כל דיניו, חיוב עבודתו, יציאתו בשש וביובל, הענקה,דין שפחה כנענית, וכו' וכו', <ובעצם את השאלה שלך היה ניתן לשאול לא רק על רציעה אלא על עיקר המכירה, מאי נפק"מ בפרשת ע"ע, והרי כל אחד יכול לסכם עם חבירו הסכם כזה והם יחליטו על הפרטים כמו שהם ירצו, ומתנה עמש"כ בתורה בדבר שבממון תנאו קיים).

ברור שלעבד עברי יש דינים מיוחדים
אבל כאן התורה מדברת על כך שהרציעה מגיעה בעקבות זאת שנגמרו השש שנים ושני הצדדים רוצים להמשיך את העבדות ונשמע שהתורה לא התירה זאת אלא על ידי רציעה
נשאלת השאלה שימשיכו מרצון. להמשיך בע"כ אולי זה בעיה של בני ישראל עבדים. אבל להמשיך מרצון ללא חיוב עבודה מה הבעיה. ואם בשביל חיוב העבודה למה שירצה העבד להתחייב לעבוד. ואמאי לא די לו לעבוד מרצון.
וע"כ שהסיבה היא מכיון שהוא מעונין בשפחה כנענית
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
ולעצם ד' הרמב"ם, לקוצר דעתי - כל דברי הרמב"ם שם - בפרט בהי"ג, אבל לא רק - מורים בעליל ש'ביאת עבד ושפחה' הוא ודאי משהו כעין 'מושג שלילי' של תורה, וחכמים לא חידוש אלא לתת באותו דבר ידוע איסור ומלקות דידהו, אבל עצם השם "שפחה" ביחס לביאת איסור הוא שם של תורה, (וזה מה שהרמב"ם הביא מאונקלוס).

זה נכון. אבל זה לא פותר את השאלה
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
זאת נחמתי אמר:
הרי לא כתוב בתורה שהוא חייב להירצע לצורך כלשהוא .
וכל השאלה שלך היא בגלל סדר הפסוקים
שנראה שזה הסיבה שהוא נרצע 
שכתוב ' אם אמור יאמר העבד  אהבתי וכו'
'והגישו אדוניו וכו'
ולכן שאלתי גם מבנו
 ולא  הבנתי  מה שכתבת
איש ווילנא אמר:
כל זה נימוק למה הוא רוצה להיות עבד
למה זה נימוק לרצות להיות עבד ?

מה שהתכוונתי ' לא לענין '
התכוונתי מבחינה ציבורית
התכוונתי לומר שזה בא לומר שהוא אוהב את כל המכלול של אדוניו אשתו ובניו כשנקודת הבעיה היא אשתו [ובאמת חז"ל דורשים הלכות מאדונו ובניו שזה תנאי בהתר רציעת העבד] 
לגבי מש"כ לתרץ עדיין אינו מתיישב על ליבי.  
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
עבד מרצון הוא פועל ולא עבד
ופועל יכול לחזור בחצי היום
והאדון לא רוצה שיעזוב אותו עם השפחה כנענית והעבדים שהוליד ויצטרך לחפש עבד אחר בשביל השפחה כנענית.

שומע וזה אכן מסביר את הדין שמדובר באופן שהאדון אינו מעונין רק בעבד גמור 
אבל זה קצת מוזר
כי יש לאדון אפשרות לקבל עבד מרצון ללא תשלום ומקסימום יעזוב אותו ומה יפסיד האדון.
והוא אינו מעונין בזאת.
 
איש ווילנא אמר:
נשאלת השאלה שימשיכו מרצון. להמשיך בע"כ אולי זה בעיה של בני ישראל עבדים. אבל להמשיך מרצון ללא חיוב עבודה מה הבעיה. ואם בשביל חיוב העבודה למה שירצה העבד להתחייב לעבוד. ואמאי לא די לו לעבוד מרצון.
וע"כ שהסיבה היא מכיון שהוא מעונין בשפחה כנענית
לעצם הדבר שכבודו מבקש עליו ראיות - הרי הוא מפורש בתורה "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי".

אבל כמו שכתבתי - השאלה בעקרון היתה צריכה להיות גם על עיקר המכירה, (גם אם נניח שאני צודק בפרשנות ברמב"ם שודאי ע"ע צריך היתר מהתורה לשפחה, ו'שפחה' הוא שם שלילי מהתורה ביחס לנישואין, ואגב - כן מוכח מהיתר ע"ע כהן בשפחה, קידושין כא: ורמב"ם עבדים פ"ג), מה צורך בפרשה זו ומה צורך לאנשים להסתייע בה (ולכה"פ במכרוהו בי"ד למ"ד אין רבו מוסר לו ואסורה לו), ומסתמא בעלי הכשרונות שלנו שהצליחו לנסח שטרות עם תנאים מסונכרנים עם כל הדעות והשיטות היו מצליחים לארגן משהו בכיוון הזה גם בתחום של עבדים, ולמה צריך דוקא 'עבד עברי'.

(לטעמי <אני לא יודע אם מענין אותך קו החשיבה הזה> התשובה על זה לא נמצאת במישור החיצוני והחזותי של העבדות, היא תראה אותה עבדות כלפי חוץ והרווח של האדון מהעבד בבנק יהיה אותו דבר, והמכות יכאבו ל'עבד' אותו דבר. התשובה היא שלמעשה זה לא יהיה 'עבד', והעבודה לא תהיה 'עבודת עבד', וה'נשמה' של העבדות תהיה חסרה פה. דוגמא לדבר ששאלני פעם אחד מרבותי שליט"א בלימוד איזהו נשך, "וכי לא יכול לקום איזה אברך טוב מכולל חזו"א שינסח מכירה בתנאי וכיו"ב וכו' וכו' שלא יהיה בזה שום סרך הלואה ובכל זאת ירויח ע"עפ התנאים שהתנו ביניהם את כל האגר נטר ובהיתר גמור"? <ותירץ מה שתירץ>. ואני השיבותי, שאה"נ, אבל את הטעם של ה"נשך" לא יהיה למלוה וללוה).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
רציעה - מעשה קנין היא, ולא מעשה מצוה.
וענינה:
כאשר הוציא הקב"ה את ישראל מבית עבדים, כרת אתם ברית לאמר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.
והנימוק: כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְיָ אֱלֹדֶיךָ, עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם.
ברם, אם לקראת השחרור הביע העבד אי־רצון להשתחרר, 'כי טוב לו עמך', נתנה תורה רשות לאדון להמשיך לכבוש את עבדו עד שנת היובל.
ולקיים את הדבר הזה ניתן קנין רציעה, שבה הוא נקנה לעבד עולם.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
ציטוט רציעה - מעשה קנין היא, ולא מעשה מצוה.

ראיתי שמביאים ראיה שהיא מצווה
מהא דאיתא בסוטה דף ח א שאין רוצעים שני עבדים כאחד משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
פותח הנושא
חיפשתי ומצאתי כמה פנינים הקשורים לעניננו.

בתשובת הרשב"א ח"א סימן קלז כתב וז"ל

שאלת דאמרינן מכרוהו בית דין נרצע וקיי"ל דצריך לומר אהבתי את אדוני בעוד שהוא עבד אם באותה שעה בעא לזבוני נפשיה לרבו בכסף כדי לנצל מרציעה. מצי עביד או לא
תשובה. זו לא שמעתי אבל מסתברא דלא דאם כן בטלת רציעה לנמכר בבית דין וגזירת הכתוב היא לרצוע אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים

ובחזו"א קידושין קמח לדף יד ב כתב

ויש לעי' כיון ששניהם רוצים למה חדשה תורה רציעה הלא מוכר עצמו חוזר ונמכר ימכור עצמו לשש.
ולמאן דאמר מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ניחא דהלא רוצה העבד להשאיר אשתו אצלו
אבל למאן דאמר מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית קשה.

והאריך בזה החזו"א שם ובכלל דבריו גם תי' לקושייתינו
 

אור זורח

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אור זורח אמר:
עבד מרצון הוא פועל ולא עבד
ופועל יכול לחזור בחצי היום
והאדון לא רוצה שיעזוב אותו עם השפחה כנענית והעבדים שהוליד ויצטרך לחפש עבד אחר בשביל השפחה כנענית.

שומע וזה אכן מסביר את הדין שמדובר באופן שהאדון אינו מעונין רק בעבד גמור 
אבל זה קצת מוזר
כי יש לאדון אפשרות לקבל עבד מרצון ללא תשלום ומקסימום יעזוב אותו ומה יפסיד האדון.
והוא אינו מעונין בזאת.
לקחת עבד שיוליד עבדים
זה לא רק להוליד אותם וללכת

הרי לעבדים יש אמא שקרויה שפחה
כי אשת האדון יש לה את הילדים הצדיקים שלה בבית
והיא לא צריכה לטפל במנטליות של העבדים
והרי הבחורים העבדים הללו לא מניחים תפילין כי הם מקיימים מצוות כמו אשה.
נמצא שהאמא של העבדים היא אמא שפחה

וגם ילדים כאלה צריכים אבא לעשות סדר כשיש מריבה בין העבדים הזאטוטים וכל ענייני העבדים לטפל בהם.
ואין כמו אבא עבד שיטפל בהם ויחנך אותם.
ואם אבא עבד יקום ויילך הוא פוגע בכל המרקם של חיי השפחה עם ילדיה העבדים.
כי בסך הכל אף ע''פ שעבד הוקש לחמור אבל הרבה יותר מסובך לטפל בעבדים מאשר בחמור.

וזה אסון לאדון שהעבד יקום ויילך וישאיר אותו עם שפחה וקבוצה של עבדים שחייבים במצוות כמו אשה בלבד.
ואין להם מכוון דרך שיחיה איתם לפי מצב חייהם שהם עבדים חייבים במצוות ורק כמו אשה.
הם פטורים מללמוד תורה הם לא הולכים בשבת לאבות ובנים 
השולחן שבת של העבד והעבדים לא נראה כמו שולחן שבת של האדון 
בקיצור האדון לא יכול להרשות לעצמו דבר כזה שהעבד יקום ויעזוב אותו פתאום.

כנראה שאפשר להמשיך עוד ולתאר הרבה את חוסר הכדאיות אבל כנראה מסתמא במה שכתבנו רעיון הדברים מבואר.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
מביאים ראיה שהיא מצוה מהא דאין רוצעים שני עבדים כאחד.
ועוד, שאין מועילה בה שליחות.​
ועוד, דיש אומרים שצריכה להיות בפני בית דין, כאמור: 'ונקרב בעל הבית אל האלהים'.​
הרי ששוה רציעה לחליצה, שהיא מעשה קנין והיא מצות עשה.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
שטותים והבלים.
השפחה איננה אמם של העבדים, ואין צריך לומר שהעבד איננו אביהם.​
תכלית הולדות – העמדה על אבן הלקח.​
העבד אוכל על שולחנו של האדון, כאומרם: עמך במאכל, עמך במשתה.
 
 
אם כבר עוסקים בסוגי' זו, אולי מישהו יודע ישוב נאות לד' הרמב"ם שהזכיר הרב @איש וילנא ששפחה מותרת לע"ע שהרי מפורש בתורה שהאדון נותן לעבדו שפחה כנענית והיא מותרת לו שנא' אם אדוניו יתן לו אשה, וכבר תמהו ע"ז, שהרי שפחה מותרת גם לכהן כמסקנת הגמ' בקידושין כא: אע"פ שבין אם היא כגויה או כגיורת הרי היא אסורה לכהן ממ"נ בלאו דאורייתא של זונה ולוקה עליה.
 

אור זורח

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אור זורח אמר:
שטותים והבלים.
השפחה איננה אמם של העבדים, ואין צריך לומר שהעבד איננו אביהם.​
תכלית הולדות – העמדה על אבן הלקח.​
העבד אוכל על שולחנו של האדון, כאומרם: עמך במאכל, עמך במשתה.

מה שכתבו בשמי שאמרתי תגובה והוצאתי את המילים  שטותים והבלים לאחד הרבנים 
אני לא כתבתי מילים אלו
ואיני יודע כיצד נכנסו דברים אלו לכאן
 

אור זורח

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אם כבר עוסקים בסוגי' זו, אולי מישהו יודע ישוב נאות לד' הרמב"ם שהזכיר הרב @איש וילנא ששפחה מותרת לע"ע שהרי מפורש בתורה שהאדון נותן לעבדו שפחה כנענית והיא מותרת לו שנא' אם אדוניו יתן לו אשה, וכבר תמהו ע"ז, שהרי שפחה מותרת גם לכהן כמסקנת הגמ' בקידושין כא: אע"פ שבין אם היא כגויה או כגיורת הרי היא אסורה לכהן ממ"נ בלאו דאורייתא של זונה ולוקה עליה.

להרב @יושב בשבת תחכמוני
השלום והברכה
יישר כח על השאלה.
אני עונה מקופיא ממש.
עיקר דברי הרמב''ם ששפחה מותרת לישראל מדאורייתא יש לומר שהוא ממה שלא מצינו איסור בזה בתורה ואם לא כתוב שאסור אז מותר אלא שהרמב''ם הביא אסמכתא לדבריו מעבד עברי.
וכן מסתבר שהרי מעבד עברי לבד יש לשאול אולי התורה התירה לו באופן מיוחד.
וממילא בכהן שמצאנו איסור מפורש שזונה אסורה לו ממילא יש לפרש שהתורה התירה לו את השפחה הזונה בזה.
ושוב תודה.
בברכת התורה.
 
להרב @אור זורח
שלומו ישגא עד בלי ירח
ייש"כ על התשובה
אבל לא עלה בידי להבין עד הסוף.
אם אכן שפחה האסורה לכהן מדאורייתא מותרת לע"ע כהן,
מה האסמכתא מהיתר שפחה לע"ע ישראל על מידת איסורה לישראל?
ואכפול ההודאה
ביקרא דאורייתא
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אם כבר עוסקים בסוגי' זו, אולי מישהו יודע ישוב נאות לד' הרמב"ם שהזכיר הרב @איש וילנא ששפחה מותרת לע"ע שהרי מפורש בתורה שהאדון נותן לעבדו שפחה כנענית והיא מותרת לו שנא' אם אדוניו יתן לו אשה, וכבר תמהו ע"ז, שהרי שפחה מותרת גם לכהן כמסקנת הגמ' בקידושין כא: אע"פ שבין אם היא כגויה או כגיורת הרי היא אסורה לכהן ממ"נ בלאו דאורייתא של זונה ולוקה עליה
השאלה מתחלקת לשתים ואת שניהם שואל המל"מ בפ"ג מהלכות עבדים 
א . שהגמרא תולה את היתר העבד הכהן בכך שכיון שחידשה תורה לישראל - ה"ה כהן , ולרמב"ם קשה הרי בישראל אין היתר לאיסור דאורייתא .

ב . (ולזה מסתמא התכוונת ) הרי כיון שע"כ התירה תורה איסור דאורייתא לכהן  א"כ אולי גם לעבד ישראל  יש היתר מיוחד, וא"כ  מנ"ל להרמב"ם ללמוד לכל ישראל שמותר בשפחה .

בנוגע לשאלה השניה: לכאורה יש ליישב שעבד מאבד לכל הפחות בשעת עבדותו את מעלת הכהונה והרי הוא ככל ישראל  (ובאמת צ"ע אם עבד כהן כשר לעבודה, לפחות בשעת עבדותו ).
אבל שם ישראל לא איבד, שהרי עדיין חייב במצוות כשאר ישראל  (שהרי גם גר לפי הרמב"ם הותר רק משום שלא גזרו וכמפורש בדבריו ) .

וכבר הציע כבר שם המל"מ לתרץ כן, אלא שדחה שאין הבדל בין מעלת כהונה למעלת ישראל , ולא הבנתי למה לא ניחא ליה בחילוק זה שהוא פשוט לכאורה .


 
 
זאת נחמתי אמר:
בנוגע לשאלה השניה: לכאורה יש ליישב שעבד מאבד לכל הפחות בשעת עבדותו את מעלת הכהונה והרי הוא ככל ישראל  (ובאמת צ"ע אם עבד כהן כשר לעבודה, לפחות בשעת עבדותו ).
אמנם הגמ' קידושין כא: מסתפקת בע"ע כהן אם הותר בשפחה, ולאו מטעמיה דמר, ואטו הא גופא קמ"ל? (גם עיקר הדבר הוא חידוש מהפכני, לכא').
 
חלק עליון תַחתִית