כותב השפתי כהן בפרשת בא (סוף ההודעה) בעקבות הגמרא בב"ק דף ס עמוד ב ששם כתוב ש:
ת"ר כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר
ולכן הוא כותב שהכלבים מתרחקין מהנבלה משום שמתה ע"י מלאך המוות.
אולם אשמח לעוד תירוצים
[יא ו] והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה, וסמיך ליה ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. יאמר שהדרך כשמלאך המות בעיר כלבים צועקים וכאן שאין בית שאין שם מת, שמלאך המות בא לעיר ואפילו הכי לא יצעקו הכלבים כדי שלא ירעדו ויפחדו בני ישראל, ולזה סמך והיתה צעקה גדולה עם ולכל בני ישראל לומר שאפילו שיש צעקה גדולה המכה היתה בחצי הלילה שהוא זמן ממשלתם לצעוק, כמו שאמרו ז"ל (ברכות ג' א) שלוש משמרות הוי הלילה ראשונה חמור נוער שניה כלבים צועקים, עם כל זה ישנו טבעם ולא יצעקו, וכמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף וגו', ולפי שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה נתן להם לכלבים הטריפה ובגר אמר (דברים י"ד, כ"א) לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, נתן טריפה לכלב ונבילה לגר אף על פי שהכלב הנבילה והטריפה הכל הם שוים אצלו עם כל זה הרחיקו מהנבילה לפי שנתנבלה על ידי סמאל ויש לו חלק בה, כי הכלב מרוב פחדו ממלאך המות צועק. כמו שכתב הרב רבי מנחם ריקנאטי ז"ל ראיתי שכתב אחד מתלמידי רבי יהודה החסיד ז"ל פעם אחת היה כלב צועק וזנבו מונחת בין ירכותיו והיה מהלך לצדדין מאימת מלאך המות ובא אחד ודחף את הכלב למקום שהיה בורח משם ומת הכלב לאלתר, אם כן שכר גדול נתן לו שהרחיקו מן הנבילה שהיא חלקו של סמאל, כמו שאמרו ז"ל (זוהר ח"ב קנ"א ב) יחיו מתיך אלו המתים על ידי הקדוש ברוך הוא, נבלתי יקומון אלו המתים על ידי מלאך המות, ולזה מטמאים המתים, כי הצדיקים שמיתתם על ידי הקדוש ברוך הוא אינם מטמאים, כמו שאמרו ז"ל במסכת כתובות (ק"ג א) יום שמת רבי הכריזו בטלה הכהונה, לומר שיתעסקו בו הכהנים, לפי שמת על ידי הקדוש ברוך הוא ולא על ידי מלאך המות. יחרץ, פירש רש"י ז"ל שהוא לשון שנון והביא לו חבר, הוא לא רצה לשנן לשונו כדי שלא להפחיד את ישראל לזה יתנו לו בשר שנשחט על ידי בדיקה ושנון: