מה החידוש בזה שניתנה רשות לרופא לרפאות

אור זורח

משתמש ותיק
בבבא קמא פ"ה מבואר שניתנה רשות לרופא לרפאות שכתוב ורפא ירפא ופירש רש"י שהחידוש הוא שלא יאמרו הקב''ה עשה את החולי ואנחנו נלך כביכול נגד זה ונרפא.
ויש לתמוה שהרי כל התורה כולה מוכיחה שלא אומרים סברא כזו שהרי אם כן בטל כל מצוות בין אדם לחבירו שאם חבירו עני לא יתן לו צדקה שהרי הקב''ה עשה אותו עני וכן אם חמור חבירו רובץ תחת משאו לא יעזור לו שהרי הקב''ה הרביץ לו את החמור.
 

HaimL

משתמש ותיק
אדרבה, מזה שאין מצווה מפורשת לרפאת, הייתי אומר שאסור ולא דמי לצדקה ועזיבה, דרחמנא אמר כי פתח תפתח וגו' עזוב תעזוב וגו', באה התורה ואומרת ורפא ירפא וגו' מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.
 

איששלוש

משתמש רגיל
החזו"א באמונה ובטחון כ' בטעם שלרפואה צריך פסוק להתיר ולאכילה א"צ פסוק אע"פ שמרפא בזה את חולי הרעב [כל' הרמב"ם בפה"מ ס"פ מקום שנהגו] כיון שחולי הוא עונש משא"כ רעב [וביאר בזה את ד' רש"י שם ע"ש]. וה"נ י"ל לענין עוני שאי"ז עונש אלא כך הוא סדרו של עולם ויש שנולדו ואין פתם בידם וכמש"כ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ [ומקורות רבים לזה ואכמ"ל] משא"כ חולי שהוא עונש ההולך להתרפאות הוא כמתחכם נגד עונשו הראוי לו מאת המקום.
 

יעקב ר

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
בבבא קמא פ"ה מבואר שניתנה רשות לרופא לרפאות שכתוב ורפא ירפא ופירש רש"י שהחידוש הוא שלא יאמרו הקב''ה עשה את החולי ואנחנו נלך כביכול נגד זה ונרפא.
ויש לתמוה שהרי כל התורה כולה מוכיחה שלא אומרים סברא כזו שהרי אם כן בטל כל מצוות בין אדם לחבירו שאם חבירו עני לא יתן לו צדקה שהרי הקב''ה עשה אותו עני וכן אם חמור חבירו רובץ תחת משאו לא יעזור לו שהרי הקב''ה הרביץ לו את החמור.
שאלה יפה.
אולי ע"פ מה שאומרים בשם ר' ישראל מסנלט: דאג לגשמיות של חברך ולרוחניות שלך, אפשר להסביר:
היה צד לומר, שאם מגיע לך עונש גופני משמים - אל תתחכם ו'תעקוף' אותו. משא"כ בחברך - אל תעשה 'חשבונות שמים', ועליך לדאוג לו בכל מקרה.
(ואולי זו אסמכתא לאימרה הנ"ל).

אבל למעשה, ה'רשות' שניתנה, היא לרופא לרפא ולא ליהודי להתרפא, כדמשמע מהדרשה וכלשון רש"י: ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי. שהולך כביכול נגד מעשה ה'.
אם כן על עצם ההתרפאות נראה שאין כאן שאלה, וצ"ע.
 
 

מָרְדֳּכַי

משתמש ותיק
אפשר לומר. 
שהיות ובפעם הראשונה בתורה שמוזכר רופאים, 
זה בקשר לחניטה של נפטר... 
אז צריך להדגיש שהם עוסקים בעוד דברים...😉
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
איששלוש אמר:
החזו"א באמונה ובטחון כ' בטעם שלרפואה צריך פסוק להתיר ולאכילה א"צ פסוק אע"פ שמרפא בזה את חולי הרעב [כל' הרמב"ם בפה"מ ס"פ מקום שנהגו] כיון שחולי הוא עונש משא"כ רעב [וביאר בזה את ד' רש"י שם ע"ש]. וה"נ י"ל לענין עוני שאי"ז עונש אלא כך הוא סדרו של עולם ויש שנולדו ואין פתם בידם וכמש"כ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ [ומקורות רבים לזה ואכמ"ל] משא"כ חולי שהוא עונש ההולך להתרפאות הוא כמתחכם נגד עונשו הראוי לו מאת המקום.
אך עדיין קשה מעשיר שירד מנכסיו שצריך לעזור לו או החמור שרבץ תחת משאו ללא הודעה מוקדמת ובכלל כל דבר לא טוב שקורה לאדם הוא עונש לאדם על איזה דבר.
אמנם אולי אפשר לומר שאולי הדבר הלא נעים הוא כדי להרבות את שכרו .

 
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אדרבה, מזה שאין מצווה מפורשת לרפאת, הייתי אומר שאסור ולא דמי לצדקה ועזיבה, דרחמנא אמר כי פתח תפתח וגו' עזוב תעזוב וגו', באה התורה ואומרת ורפא ירפא וגו' מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.

יישר כח על הדברים.
אך עדיין הדברים לא ברורים.
שהרי אנחנו רואים שהתורה אומרת שאין לנו להתחשב בזה שהקב''ה עשה את האדם עני או שחמורו נפל.
אם כן ממילא אנחנו יכולים להבין בעצמנו שמותר לרפאות ואין לנו לחשוש ממה שהקב''ה רוצה להענישו בחוליו זה. בברכת התורה.
 
שיטת הרמב"ן 'מה לרופא בבית עושי רצון השם', החידוש הוא שלא יאמר הרופא לחולה מה לרופא וכו' אלא ירפאהו.

וז"ל הרמב"ן (פי' לתורה ויקרא כו, כא)
...והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר 'כי אני ה' רופאך'. וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו בחלותו. ואמר הכתוב 'גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים', ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם מה טעם שיזכיר הרופאים... אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח 'וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך', והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו.
...והוא מאמרם (ברכות ס.) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים.
וזו היא כונתם באמרם 'ורפא ירפא, מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות', לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו. ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף יש על המכה תשלומי הרפואה, כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים... אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים.
 

יהושע

משתמש ותיק
איששלוש אמר:
החזו"א באמונה ובטחון כ' בטעם שלרפואה צריך פסוק להתיר ולאכילה א"צ פסוק אע"פ שמרפא בזה את חולי הרעב [כל' הרמב"ם בפה"מ ס"פ מקום שנהגו] כיון שחולי הוא עונש משא"כ רעב [וביאר בזה את ד' רש"י שם ע"ש]. וה"נ י"ל לענין עוני שאי"ז עונש אלא כך הוא סדרו של עולם ויש שנולדו ואין פתם בידם וכמש"כ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ [ומקורות רבים לזה ואכמ"ל] משא"כ חולי שהוא עונש ההולך להתרפאות הוא כמתחכם נגד עונשו הראוי לו מאת המקום.
מאי חזית, שניהם יש תמיד בעולם.
 
 

יהושע

משתמש ותיק
מפענח כתבי יד מקצועי אמר:
שיטת הרמב"ן 'מה לרופא בבית עושי רצון השם', החידוש הוא שלא יאמר הרופא לחולה מה לרופא וכו' אלא ירפאהו.

וז"ל הרמב"ן (פי' לתורה ויקרא כו, כא)
...והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר 'כי אני ה' רופאך'. וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו בחלותו. ואמר הכתוב 'גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים', ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם מה טעם שיזכיר הרופאים... אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח 'וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך', והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו.
...והוא מאמרם (ברכות ס.) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, אילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים.
וזו היא כונתם באמרם 'ורפא ירפא, מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות', לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו. ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף יש על המכה תשלומי הרפואה, כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים... אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים.
צריך עיון, שהרי מסקנת הגמרא בברכות שלא לימא איניש הכי אלא שנתנה רשות לרופא לרפאות
 
 

יעקב ר

משתמש ותיק
מענין לענין, יש לצרף כאן מש"כ ב'מעדני אשר' (משפטים, תרומה תשפ"א):

מעדני אשר 1.jpg

מעדני אשר 2.jpg
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
איששלוש אמר:
החזו"א באמונה ובטחון כ' בטעם שלרפואה צריך פסוק להתיר ולאכילה א"צ פסוק אע"פ שמרפא בזה את חולי הרעב [כל' הרמב"ם בפה"מ ס"פ מקום שנהגו] כיון שחולי הוא עונש משא"כ רעב [וביאר בזה את ד' רש"י שם ע"ש]. וה"נ י"ל לענין עוני שאי"ז עונש אלא כך הוא סדרו של עולם ויש שנולדו ואין פתם בידם וכמש"כ כי לא יחדל אביון מקרב הארץ [ומקורות רבים לזה ואכמ"ל] משא"כ חולי שהוא עונש ההולך להתרפאות הוא כמתחכם נגד עונשו הראוי לו מאת המקום.
ודאי שעוני פעמים רבות עונש, ומקרא מלא דיבר הכתוב, וחרה אף... ועצר את השמים. וזה שיש שלא בזכותא תליא מילתא וכו', מסתמא גם בחולי שהרי אמרו זאת גם על חיי וחולי בכלל. כך שאינני מבין תירוץ זה כלל.
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
מסכת בבא בתרא ד"י

תניא היה רבי מאיר אומר יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן אמור לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם, וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם, א"ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם, א"ל [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהנם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא כועס עליו ואתם קרוין עבדים שנאמר (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים אמר לו ר"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא דורון משגר לו ואנן קרוין בנים עיי"ש.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
גם אם מגיע לו עונש אין זה מהענין שלי אם באפשרותי להיות הנותן שהרי תפקידי הוא לתת, לעומת רפואה שהיה מקום לומר שכל העסק בה מכח עצמינו סותרת את הנהגת הבורא.
 
חלק עליון תַחתִית