ומכה אביו ואמו

שפרינגר

משתמש ותיק
ומכה אביו ואמו מות יומת (כא, טו).
פירש רש"י: לפי שלמדנו על החובל בחברו שהוא בתשלומין ולא במיתה הוצרך לומר על החובל באביו שהוא במיתה.
מי יוכל לבאר לי מה בא רש"י לומר?
כלום אם לא היה הפסוק מודיענו שהחובל בחברו חייב תשלומין ולא מיתה - אז לא היה צריך להודיע שהחובל באביו חייב מיתה? האם היינו מבינים זאת מסברא, ורק משום שלמדנו על החובל בחברו כו', ה"ז מפריך הסברא (שידענו מעצמנו) שעל הכאת אביו חייב מיתה, ודוקא משום כך צריך הפס' להשמיענו זאת? מדוע?
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
ללמדנו בא, שאין הכתוב מדבר כי אם בחובל באביו, ולא במכהו מכת מות. ומנין אתה אומר כן? שהרי מכה אביו ומת לא הוצרך הכתוב לומר כי מות יומת, שכן כבר אמור למעלה: 'מכה איש ומת מות יומת'; אבל החובל באביו הוצרך הכתוב לומר שהוא במיתה, להחמיר עליו ולומר שאין דין חובל באביו כחובל בחבירו.
 

שפרינגר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אם לא היה כתוב בחובל בחברו שהוא בתשלומין ולא במיתה, הרי גם אז היה צריך לפרש פסוק דידן בחובל באביו. ואם לא היה נאמר פסוק דידן, לא היינו יודעים שחובל באביו חייב מיתה [אפילו באם לא היה נאמר על החובל בחברו שהוא בתשלומין ולא במיתה]. ולכן הוצרכה התורה להשמיענו זאת. ועדיין לא הבנתי מאי קאמר רש"י לפי שלמדנו כו' הוצרך לומר על החובל באביו שהוא במיתה
 
חלק עליון תַחתִית