והנה בחי' הר"ן סנהדרין עז: ד"ה זרק, הביא בשם רבינו דוד בשם רבותיו בעלי התוס', דהטעם שזרק אבן ונפלה לתחת אינו חייב ושאני מאסו"מ שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה, כיון שהאבן אין בה פועל כלל אלא שמחמת כובדה היא יורדת ואף אם הרגו בירידתו לא נעשה זה בפועל אלא כובד האבן הוא שהזיק מאיליו, ואין חיוב נזיקין בזה. כלומר דל"ש לחייבו משום חיציו רק בכה"ג שהאש הולכת ומזיקה ולא בנזק שנעשה ממילא.
[ולפי"ד רבינו דוד עולה דבהניח אסו"מ בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו הוי חיציו, ואילו בנפלה אבן מידו אי"ז חיציו, ואילו לדעת הרמב"ם לביאור הגר"ח בהניח אסו"מ בראש גגו אי"ז חיציו, אבל בנפלה אבן מידו, יתכן דהוי חיציו].
מו"מ בשיטת רבינו דוד.
ובחי' הר"ן שם הקשה על דבריו,
ועוד תמהו מהגמ' ב"ק כ"ו: "היתה אבן מונחת לו בחיקו ועמד ונפלה חייב גלות", הרי לן דהמית מכח כובד האבן חייב גלות. ויש שרצו לחלק דמודה דחייב גלות באש, ויל"ע בזה.
העולה מהנ"ל דבאשו משום חיציו פשוט שחייב גלות [וע"ע תוס' סנהדרין ע"ז. לגבי שחיטה, ושם בגמ' בע"ב מבו' דיש חיוב מיתה]
ובאשו משום ממונו תליא בפלוגתת רבינו דוד ור"ן הנ"ל.
וע"ע
הנה כ' הר"ן סנהדרין ע"ז: בשם רבינו דוד, לבאר הא דאיתא שם דאבן שזרקה למעלה ונפלה לתחת והרגה דפטור ע"ז, דאין אומרים אשו משום חיציו אלא באסו"מ שנעשה כאן פעולה ע"י הרוח מצויה והרוח מתייחסת למניח, משא"כ באבן הנופלת לתחת אין בה פועל של כלל אלא שמחמת כובדה היא יורדת ואף אם הרגו בירידתו לא נעשה זה בפועל...
tora-forum.co.il