"עיצה" - מהי?

מה אדבר

משתמש ותיק
בן חמשים לעיצה. מדוע?
כמדומה שישנה עיצה שמהדהדת בליבו של כל אחד. העיצה של יתרו לחתנו. היא העיצה של "כולם". היא העיצה לאחד ולהעמיד דרגות. היא העיצה שכובשת בצורה נכספת את המטרות כולם, מעמידה איש איש על מקומו ועל מדרשו, ומשלבת בין כולם.
בכדי לתת עיצה יש ליתן את הדעת להכל. עיצה נקודתית לא תיקרא עיצה, ולא עוד אלא שמכשול היא ולמפלה מועדת. על כן בן החמישים, שיש לו הכל, שיובל שנים – הלא הוא המחזור הארוך בין מחזורי השנים שבתורה – ראה בעיניו, חווה מאורעות על בשרו, ניתח לפרטי פרטים, חזה למרחקים ולקרובים, הוא הראוי לעיצה.
 

אור זורח

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
בכדי לתת עיצה יש ליתן את הדעת להכל. עיצה נקודתית לא תיקרא עיצה, ולא עוד אלא שמכשול היא ולמפלה מועדת. על כן בן החמישים, שיש לו הכל, שיובל שנים – הלא הוא המחזור הארוך בין מחזורי השנים שבתורה – ראה בעיניו, חווה מאורעות על בשרו, ניתח לפרטי פרטים, חזה למרחקים ולקרובים, הוא הראוי לעיצה.
וכן הוא שורש הדברים בביאור המאירי לאבות פרק ה'וז''ל

בן חמשים לעצה כלומר שעצתו ראויה
כי העצה אמנם צריכה שני דברים אחד מצד שכל האדם ואחד מצד שראה מנסיונות הזמן כמ"ש חכמי המוסר הימים יזוקקו חכמות
וכשהגיע לחמשים כבר ראה מן הנסיונות הרבה ועדיין הוא בתוקף שכלו כלומר שלא נטה עדיין שכלו לערוב
ונמצאת עצתו מזוקקת מצד ב' הדברים הצריכים לה עכ''ל
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
מה אדבר אמר:
בכדי לתת עיצה יש ליתן את הדעת להכל. עיצה נקודתית לא תיקרא עיצה, ולא עוד אלא שמכשול היא ולמפלה מועדת. על כן בן החמישים, שיש לו הכל, שיובל שנים – הלא הוא המחזור הארוך בין מחזורי השנים שבתורה – ראה בעיניו, חווה מאורעות על בשרו, ניתח לפרטי פרטים, חזה למרחקים ולקרובים, הוא הראוי לעיצה.
וכן הוא שורש הדברים בביאור המאירי לאבות פרק ה'וז''ל

בן חמשים לעצה כלומר שעצתו ראויה
כי העצה אמנם צריכה שני דברים אחד מצד שכל האדם ואחד מצד שראה מנסיונות הזמן כמ"ש חכמי המוסר הימים יזוקקו חכמות
וכשהגיע לחמשים כבר ראה מן הנסיונות הרבה ועדיין הוא בתוקף שכלו כלומר שלא נטה עדיין שכלו לערוב
ונמצאת עצתו מזוקקת מצד ב' הדברים הצריכים לה עכ''ל

מבו' שמי שזקן יותר מדאי אין לשמוע לעצתו.
ובאמת דברי המאירי פלא, שכן כל הדברים המנויים במשנה אינם עוברים כשעובר את הגיל, ואילו כאן כתב שעדיין לא נטה שכלו לערוב וצ''ע.
 

אור זורח

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
אור זורח אמר:
מה אדבר אמר:
בכדי לתת עיצה יש ליתן את הדעת להכל. עיצה נקודתית לא תיקרא עיצה, ולא עוד אלא שמכשול היא ולמפלה מועדת. על כן בן החמישים, שיש לו הכל, שיובל שנים – הלא הוא המחזור הארוך בין מחזורי השנים שבתורה – ראה בעיניו, חווה מאורעות על בשרו, ניתח לפרטי פרטים, חזה למרחקים ולקרובים, הוא הראוי לעיצה.
וכן הוא שורש הדברים בביאור המאירי לאבות פרק ה'וז''ל

בן חמשים לעצה כלומר שעצתו ראויה
כי העצה אמנם צריכה שני דברים אחד מצד שכל האדם ואחד מצד שראה מנסיונות הזמן כמ"ש חכמי המוסר הימים יזוקקו חכמות
וכשהגיע לחמשים כבר ראה מן הנסיונות הרבה ועדיין הוא בתוקף שכלו כלומר שלא נטה עדיין שכלו לערוב
ונמצאת עצתו מזוקקת מצד ב' הדברים הצריכים לה עכ''ל

מבו' שמי שזקן יותר מדאי אין לשמוע לעצתו.
ובאמת דברי המאירי פלא, שכן כל הדברים המנויים במשנה אינם עוברים כשעובר את הגיל, ואילו כאן כתב שעדיין לא נטה שכלו לערוב וצ''ע.
להרב מה אדבר שליט''א

תודה על השאלה המתבקשת

נראה לבאר ב' ביאורים בכוונת המאירי
א.      מי שלא זכה לעצה בגיל זה לא יזכה בגיל ששים כי אז שכלו כבר נוטה לערוב אבל ודאי שהזוכה לעצה בגיל חמשים עצתו תתגבר וכמו שאמרו חז''ל זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן.
ב.     כמו שבגיל עשרים לרדוף ושלושים לכח וזה עובר עם הזקנה כך גם כח העצה עובר כי זקן פחות מעורב בענייני העולם משא ומתן וכדומה ואין המאירי מדבר כאן מגדולי הדור ות''ח אלא בכל טבע דרך בני אדם שמזקינין אז כל כח האדם מתמעט השמיעה וההליכה וכו' וכו'.
וגם כח השכל והחשיבה וממילא גם העצה
 
 
חלק עליון תַחתִית