מדוע בייתור המן עד בוקר הוא דתן ואבירם והלקיטה בשבת לא?

ביאור הדבר

משתמש ותיק
כתיב פרק טז כ 
לעומת פרק טז פסוק כז
וברישא כתוב שויקצוף עליהם משה ובסיפא לא?
 

בן אבנר

משתמש ותיק
במדרש כתוב שגם הלקיטה בשבת זה דתן ואבירם.
זה שויותירו עד בוקר הוא דתן ואבירם הוא במדרשים הרגילים, והובא בפירש"י, משא"כ יצאו מן העם ללקוט לא פרשו רוב המדרשים מי היוצאים, ולא מצא לזה רמ"מ כשר בתורה שלמה מקור אלא מדרש תימני אחד.
 

דוד ה.

משתמש ותיק
זה שויותירו עד בוקר הוא דתן ואבירם הוא במדרשים הרגילים, והובא בפירש"י, משא"כ יצאו מן העם ללקוט לא פרשו רוב המדרשים מי היוצאים, ולא מצא לזה רמ"מ כשר בתורה שלמה מקור אלא מדרש תימני אחד.
זה שדתן ואבירם יצאו ללקוט כתוב בתנחומא, זה שציפורים אכלו להם את הפירורים לא כתוב...
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
לפו״ר ל״מ במדרש אך יש הבדל לענ״ד בין שני המקרים - וזה גם מענה לשאלת פותח האשכול הרב @ביאור הדבר:
להותיר מן היא עבירה בפועל
לצאת אינו עבירה בפועל - שהרי לא מצאו כלום - רק ׳מחוסרי אמנה׳ (שזה דווקא כן כתוב במדרש).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
דילפינן 'אנשים' 'אנשים' ממעשה קרח. כתיב התם: 'סורו נא מעל אהלי האנשים', וכתיב הכא: 'ויותירו אנשים ממנו'; מה התם דתן ואבירם, אף הכא נמי דתן ואבירם. כיוצא בזה אתה אומר: 'והנה שני אנשים עברים נצים' – אלו דתן ואבירם.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
זה שדתן ואבירם יצאו ללקוט כתוב בתנחומא.
וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. מִי הָיוּ? דָּתָן וַאֲבִירָם. וְהֵם שֶׁאָמְרוּ 'נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה', וְהֵן שֶׁהִמְרוּ עַל יַם סוּף, וְהֵן שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן, דִּכְתִיב: 'וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר', וְהֵם שֶׁיָּצְאוּ לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ.
וטעמיה: כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים - תְּלֵה. (ילקו"ש שמות סא)
 

דוד ה.

משתמש ותיק
תנחומא או ילקוט שמעוני
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות
ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים מי היו דתן ואבירם והם שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד) שהמרו על ים סוף והן שהותירו מן המן דכתיב ויותירו אנשים ממנו עד בקר (שמות טז) והם שיצאו ללקוט ולא מצאו, והם היו במחלקתו של קרח שנאמר הוא דתן ואבירם שהן עמדו ברשעתן מתחלה ועד סוף,
 

ORI929

משתמש ותיק
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות
ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים מי היו דתן ואבירם והם שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד) שהמרו על ים סוף והן שהותירו מן המן דכתיב ויותירו אנשים ממנו עד בקר (שמות טז) והם שיצאו ללקוט ולא מצאו, והם היו במחלקתו של קרח שנאמר הוא דתן ואבירם שהן עמדו ברשעתן מתחלה ועד סוף,
אזי מדוע ציין לילקוט שמעוני
 
חלק עליון תַחתִית