זה שויותירו עד בוקר הוא דתן ואבירם הוא במדרשים הרגילים, והובא בפירש"י, משא"כ יצאו מן העם ללקוט לא פרשו רוב המדרשים מי היוצאים, ולא מצא לזה רמ"מ כשר בתורה שלמה מקור אלא מדרש תימני אחד.
זה שויותירו עד בוקר הוא דתן ואבירם הוא במדרשים הרגילים, והובא בפירש"י, משא"כ יצאו מן העם ללקוט לא פרשו רוב המדרשים מי היוצאים, ולא מצא לזה רמ"מ כשר בתורה שלמה מקור אלא מדרש תימני אחד.
לפו״ר ל״מ במדרש אך יש הבדל לענ״ד בין שני המקרים - וזה גם מענה לשאלת פותח האשכול הרב @ביאור הדבר:
להותיר מן היא עבירה בפועל
לצאת אינו עבירה בפועל - שהרי לא מצאו כלום - רק ׳מחוסרי אמנה׳ (שזה דווקא כן כתוב במדרש).
דילפינן 'אנשים' 'אנשים' ממעשה קרח. כתיב התם: 'סורו נא מעל אהלי האנשים', וכתיב הכא: 'ויותירו אנשים ממנו'; מה התם דתן ואבירם, אף הכא נמי דתן ואבירם. כיוצא בזה אתה אומר: 'והנה שני אנשים עברים נצים' – אלו דתן ואבירם.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות
ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים מי היו דתן ואבירם והם שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד) שהמרו על ים סוף והן שהותירו מן המן דכתיב ויותירו אנשים ממנו עד בקר (שמות טז) והם שיצאו ללקוט ולא מצאו, והם היו במחלקתו של קרח שנאמר הוא דתן ואבירם שהן עמדו ברשעתן מתחלה ועד סוף,
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות
ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים מי היו דתן ואבירם והם שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד) שהמרו על ים סוף והן שהותירו מן המן דכתיב ויותירו אנשים ממנו עד בקר (שמות טז) והם שיצאו ללקוט ולא מצאו, והם היו במחלקתו של קרח שנאמר הוא דתן ואבירם שהן עמדו ברשעתן מתחלה ועד סוף,