תכלית קריעת ים סוף

משה נפתלי

משתמש ותיק
בשירת הים נאמר שקריעת הים נעשתה בחרון אף, כאמור:​
וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם;​
אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף;​
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם.​
והמובן, שתכלית קריעת ים סוף היתה לטבע את המצרים בתוכו, וביאת בני ישראל בתוך הים ביבשה היתה למען יבואו אחריהם מצרים אל תוך הים, ולא לצורך הצלתם מיד מצרים.​
וכן מובן מלשון הרמב"ם בריש פרק שמיני מהלכות יסודי התורה: 'כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר - לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָן, לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה. הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַמִּצְרִיִּים, קָרַע אֶת הַיָּם וְהִצְלִילָן בְּתוֹכוֹ.
וסוף מעשה במחשבה תחלה, שאמר הקב"ה למשה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם. וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ.
וכשתמצא לומר, לדעת רש"י וסיעתו כי הפסוק 'כי בא סוס פרעה' אינו חלק מהשירה, אין המאורע של הליכת בני ישראל בתוך הים ביבשה נזכר כלל בפסוקי שירת הים.
 

בלב איש

משתמש רגיל
אכן כך מובן מתוך השירה והבחנתי בזה רק השנה והופתעתי כי המקובל לחשוב שעיקר הקריעה הייתה בשביל שיעברו ישראל.
אך התקשיתי דמחד צדקו דבריך, ומאידך ידוע שעמ"י נקראים עבריים בגלל שעברו את הים
ורבות גם ההקבלות לקריעת הירדן שמטרתו הייתה אך ורק המעבר.
וכן ישנם עוד משמעיות כנ"ל ואכ"מ וצ"ע.
 

הערשלה

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בשירת הים נאמר שקריעת הים נעשתה בחרון אף, כאמור:​
וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם;​
אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף;​
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם.​
והמובן, שתכלית קריעת ים סוף היתה לטבע את המצרים בתוכו, וביאת בני ישראל בתוך הים ביבשה היתה למען יבואו אחריהם מצרים אל תוך הים, ולא לצורך הצלתם מיד מצרים.​
וכן מובן מלשון הרמב"ם בריש פרק שמיני מהלכות יסודי התורה: 'כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר - לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָן, לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה. הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַמִּצְרִיִּים, קָרַע אֶת הַיָּם וְהִצְלִילָן בְּתוֹכוֹ.
וסוף מעשה במחשבה תחלה, שאמר הקב"ה למשה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם. וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ.
וכשתמצא לומר, לדעת רש"י וסיעתו כי הפסוק 'כי בא סוס פרעה' אינו חלק מהשירה, אין המאורע של הליכת בני ישראל בתוך הים ביבשה נזכר כלל בפסוקי שירת הים.
לכראורה עיקר התכלית נמצא במילים "ואכבדה בפרעה ובכל חילו", שהרי כתוב במדרש (שכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יד סימן ד) וז"ל:
"ואכבדה בפרעה ובכל חילו. מלמד כשהקב"ה נפרע מן האומה שמו מתגדל בעולם".

וכן גם בתחילת פרשת בא ובעוד מקומות שכל התכלית היא שיתגדל שמו בעולם.

וידועים דברי הרמב"ן שמות פרק יג וז"ל:
"ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב). ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט כג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם. ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

כלומר שתכלית הניסים כולם לחזק את האמונה בהנהגת ה' את עולמו לכל העולם אף בזמנים בהם הנהגתו נסתרת.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
מאידך במצוות זכרון יצי"מ כתב הטור [ס"ו] שיש לזכור את העברתנו בחרבה ושיקוע צרינו בתוכו
נשמע קצת שהם ב' עניינים
[ומהפיוט של אילו העברנו בתוכו בחרבה אין ראיה
שהרי אי' שם גם אילו העמדנו לפני הר סיני]
 

הערשלה

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
מאידך במצוות זכרון יצי"מ כתב הטור [ס"ו] שיש לזכור את העברתנו בחרבה ושיקוע צרינו בתוכו
נשמע קצת שהם ב' עניינים
[ומהפיוט של אילו העברנו בתוכו בחרבה אין ראיה
שהרי אי' שם גם אילו העמדנו לפני הר סיני]
ברור ששני החלקים מהווים יחד את התכלית לגדל את שם ה' בעולם.
 

בלב איש

משתמש רגיל
תהלים פרק ע"ח פסוק י"ג "בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד".
ושם מדובר בנפלאות שנעשו לישראל כדוגמת העננים והבאר שמוזכרים שם ולא מוזכרת טביעת המצרים.
רק בסוף הפרק כשמתוארים המכות מוזכר בפסוק נ"ג "וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים".
מבואר שלקריעה הייתה תכלית לעצמה.
ועין בפרק ק"ו גם שם לפענ"ד מדוקדק כך.​
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
בלב איש אמר:
ידוע שעמ"י נקראים עבריים בגלל שעברו את הים
???
אברהם העברי זה על שם העתיד או משום שכל העולם בעבר בצד אחד והוא בעבר השני
 
 

צבי הירש

משתמש ותיק
יד אבשלום אמר:
בלב איש אמר:
ידוע שעמ"י נקראים עבריים בגלל שעברו את הים
???
אברהם העברי זה על שם העתיד או משום שכל העולם בעבר בצד אחד והוא בעבר השני
לפי פשוטו בגלל שעברו את נהר פרת
[בני שם מקומם ממזרח לפרת, ככתוב בשם "אבי כל בני עבר" ופירש אונקלוס שהכונה עבר הנהר פרת, ובני חם ממערב לפרת, אברהם היה היחיד מבני שם שעבר את פרת והשתקע בתוך הכנענים בני חם, ולאחמ"כ במצרים שהם ג"כ בני חם, ולכן נקרא בלשונם "עברי", כלומר, מבני שם]
 
 

יעקב לב

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
[ומהפיוט של אילו העברנו בתוכו בחרבה אין ראיה
שהרי אי' שם גם אילו העמדנו לפני הר סיני]
אם מסדר ההגדה לא מספיק מקור בעיניך(?!), פנה נא לפסקי ההלכה, וגם הם במצוות הזכרון:
ב'ובנו בחרת' יש לזכור את מ"ת. וב'וקרבתנו מלכנו' את מעמד הר סיני.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
יעקב לב אמר:
אין חכמה אמר:
[ומהפיוט של אילו העברנו בתוכו בחרבה אין ראיה
שהרי אי' שם גם אילו העמדנו לפני הר סיני]
אם מסדר ההגדה לא מספיק מקור בעיניך(?!), פנה נא לפסקי ההלכה, וגם הם במצוות הזכרון:
ב'ובנו בחרת' יש לזכור את מ"ת. וב'וקרבתנו מלכנו' את מעמד הר סיני.
היכן ראית בדברי שאינו מספיק מקור?
סבורני שניתן לפרש את עניין דיינו גם בדברים שאין חלוקתם גמורה

 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
בלב איש אמר:
תהלים פרק ע"ח פסוק י"ג "בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד".
ושם מדובר בנפלאות שנעשו לישראל כדוגמת העננים והבאר שמוזכרים שם ולא מוזכרת טביעת המצרים.
רק בסוף הפרק כשמתוארים המכות מוזכר בפסוק נ"ג "וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים".
מבואר שלקריעה הייתה תכלית לעצמה.
ועין בפרק ק"ו גם שם לפענ"ד מדוקדק כך.​
אולי י''ל ששם עיקר הענין הוא בסיפא ד''ויצב מים כמו נד''.
והוא, עפ''ד האלשיך שם שכ' לבאר וז''ל:
הוה ליה למימר "בקע ים ויצב מים כמו נד ויעבירם", אך הנה אמרו רבותינו ז"ל על והמים להם חומה (שמות יד) חמה כתיב, שהים נתמלא עליהם חימה לטובעם אחר שעברו ונכנסו בו, לולא ה' מנעו מלשוטפם, וזה יאמר בקע ים ויעבירם ביבשת, ואחרי כן שהיה מתמלא חימה לשוטפם כשהיו בתוכו על אשר המרו על ים בים סוף, ויצב מים כמו נד שיעמדו נצבים ולא ישפכו עליהם, עכ''ל.
 

יעקב לב

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
יעקב לב אמר:
אין חכמה אמר:
[ומהפיוט של אילו העברנו בתוכו בחרבה אין ראיה
שהרי אי' שם גם אילו העמדנו לפני הר סיני]
אם מסדר ההגדה לא מספיק מקור בעיניך(?!), פנה נא לפסקי ההלכה, וגם הם במצוות הזכרון:
ב'ובנו בחרת' יש לזכור את מ"ת. וב'וקרבתנו מלכנו' את מעמד הר סיני.
היכן ראית בדברי שאינו מספיק מקור?
סבורני שניתן לפרש את עניין דיינו גם בדברים שאין חלוקתם גמורה
כוונתי כמובן היתה לעניין מה שהבין מר
ואם יפרט סברותיו אדע אם אוכל להגיב אודותן
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
יעקב לב אמר:
אין חכמה אמר:
יעקב לב אמר:
אם מסדר ההגדה לא מספיק מקור בעיניך(?!), פנה נא לפסקי ההלכה, וגם הם במצוות הזכרון:
ב'ובנו בחרת' יש לזכור את מ"ת. וב'וקרבתנו מלכנו' את מעמד הר סיני.
היכן ראית בדברי שאינו מספיק מקור?
סבורני שניתן לפרש את עניין דיינו גם בדברים שאין חלוקתם גמורה
כוונתי כמובן היתה לעניין מה שהבין מר
ואם יפרט סברותיו אדע אם אוכל להגיב אודותן
לא הבנתי שיחתו כלל וכלל
[ולא נראה לי שהנידון חשוב ע"מ להתאמץ להבינה]
 
 

יעקב לב

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
לא הבנתי שיחתו כלל וכלל
[ולא נראה לי שהנידון חשוב ע"מ להתאמץ להבינה]
אף שמה שכתבתי אכן אינו חשוב, אפרש דבריי, כי העניין דוקא כן חשוב:
מה ששאלתי תחילה ע"ד היות בעל ההגדה למקור מספק, היה לעניין החלוקה והבדלת כל א' ממעלותיו הטובות שלמקום עלינו, מצד ענינה העצמי, עד שאומרים עליו 'דיינו', ובלשון מר "חלוקתם גמורה", ואינו לתפארת המליצה.
ע"כ אמרתי, שאם לסברת מר אינו כך, יפרט נא ויפרש מדוע, או אז אבין.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
יעקב לב אמר:
אין חכמה אמר:
לא הבנתי שיחתו כלל וכלל
[ולא נראה לי שהנידון חשוב ע"מ להתאמץ להבינה]
אף שמה שכתבתי אכן אינו חשוב, אפרש דבריי, כי העניין דוקא כן חשוב:
מה ששאלתי תחילה ע"ד היות בעל ההגדה למקור מספק, היה לעניין החלוקה והבדלת כל א' ממעלותיו הטובות שלמקום עלינו, מצד ענינה העצמי, עד שאומרים עליו 'דיינו', ובלשון מר "חלוקתם גמורה", ואינו לתפארת המליצה.
ע"כ אמרתי, שאם לסברת מר אינו כך, יפרט נא ויפרש מדוע, או אז אבין.
ה"עניין" שכיוונתי אליו , הוא השאלה היכן בדברי יש איזה רמז למה שבעל ההגדה אינו מקור מוסמך
הנידון לכשעצמו [בחלוקת עמידת הר סיני לעומת קבלת התורה] בהחלט חשוב
אבל לא נראה לי שתבא תועלת לאותו נידון באריכות שאני מאריך כעת

רק כיון שרצון מר בכך אפרש את שיחתי
בהשקפה ראשונה לא מוכרח שחלוקת דיינו היא מוחלטת , ומספיקה איזה מעלה מסויימת בשביל לבדל מעלה אחת מחברתה , ודוגמא לכך הבאתי את עמידת הר סיני שבהשקפה ראשונה אינה נפרדת לחלוטין ממעמד הר סיני 
אכן מדברי הפוסקים משמע שיש מעלה ברורה יותר , וזו אינה דוגמא מוחלטת
אבל בנפול הדוגמא לא יפול העיקרון , שבאופן עקרוני אין הכרח מחלוקת דיינו שמדובר בעניין שעומד לעצמו, אלא רק בתוספת מעלה

 
 
חלק עליון תַחתִית