ברסלבר (ליטאי לשעבר)
משתמש ותיק
סִפֵּר מוֹהַרְנַ"תְּ פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב פּוּרִים בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר צָעַקְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "הַצִּלֵנִי מִקְלִּפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, וְדוֹמֶה הָיָה עָלַי הַדָּבָר, כְּאִלּוּ הָמָן-עֲמָלֵק עוֹמֵד עָלַי לְהַכּוֹתֵנִי בְּמוֹט בַּרְזֶל..."
"ראטעווע מיר פון המן עמלק ער שטייט אויף מיר מיט א דראנג"
באשכול זה אנסה במילים פשוטות ולעניות דעתי לדבר על דרכי הפעולה של עמלק במלחמתו, וכיצד ללחום ולנצח ולא להתיאש, ע"פ תורת רביה"ק מוהר"ן זי"ע. וכמובן שזה במבט מצומצם ופשטני, רק כדי לקרב את הדברים להשגתנו.
אתן דוגמא אפשרית:
כשיהודי רוצה להשתמש בכוח הגדול שהשי"ת נתן לו - הדיבור והשיחה עם השי"ת (כמארז"ל מה תולעת אין כוחה אלא בפיה וכו'), יש לו בתוכו קול פנימי שמרפה את ידיו. "מה כבר יועילו כמה מילים שתלחש, מה ערכן מול כל הנהגת השמים והארץ, מלאכי מרום, מקטרגים ועוונות, ומה יוכלו מול כוחות הטבע, וכי מה כבר שוה תפילתך במצב הרוחני הכה ירוד? הרי במצבך היה לך להתפלל ולצעוק יומם ולילה וגם זה לא היה מספיק לתקן אפילו מעט מזעיר - אז מה כבר שוה כמה מילים שלך?"
ואותו קול - מוסיף ומביא "ראיות" ממאמרי חז"ל, משיחות ודיבורים של צדיקים, רבנים, מקובלים, גדולי הדורות משגיחים ראשי ישיבות ומשפיעים - למה הסיכוי לצפות לאיזה תועלת משמעות מכמה מילים של שיחה עם הקב"ה - היא כה אפסית, עפ"ל.
כמובן שנתתי רק דוגמא, ואם לכם יש דוגמאות יותר טובות אז תגידו.
הצד השוה שבהן, שדרכו לקרר אותך מההתלהבותך לעשות שינוי לטובה, להוריד את ערכך בעיני עצמך, לגרום לך שלא להאמין ביכולותיך, ולזלזל בנקודותיך הטובות, ולהכניס בך את ארס הנחש - שהוא עצבות ועצלות כמבואר בליקו"מ.
וילחם עם ישראל "ברפידים". בריפוי הידים.
והמלחמה נגדו ע"י ידיו של משה דווקא.
דהיינו - שהדבר שעמלק הכי לא רוצה, זה שתאמין לצדיק שאומר לך את ההיפך: ש"אין יאוש בעולם כלל", שדרך התשובה היא דווקא על ידי לדון את עצמך לכף זכות ולמצוא בעצמך נקודות טובות, שכל תנועה "כחוט השערה" יקרה מאד מאד בעיני השי"ת, שהשי"ת מתפאר בך, שדווקא כשהרחוקים מתקרבים מתעלה ומתייקר שמו יתברך (כמאמר הזוה"ק על יתרו).
ולכן המלחמה העיקרית שלו היא נגדו, להסתיר ולהעלים את אורו. וכמבואר בליקוטי הלכות, שלא אכפת לעמלק שיגדל שמם של צדיקים אפילו אמיתיים - רק לא את הצדיק שעומד מולו למלחמה, שיכול לעזור ולרפא, לעודד ולחזק ולהחיות את אותם נחשלים שהוא מזנב בהם.
ואכן עמלק הוא זה שעומד מאחורי אותם "חכמים" שמזלזלים בדברים קדושים, יקרים ונסתרים.
תשמעו את המייצגים שלו, שנפלו ברשתו - מלגלגים על חסידות, על צדיקים, על סודות התורה, על קברי צדיקים.
לעמלק לא מפריע שתהיה בעולם הפצת "יהדות" מייאשת, ספרים וקונטרסים וקווים למיניהם עם דרשות ומאמרים מבעלי כוונות טובות, כל עוד תוכנם דברים המביאים לידי יאוש וריפוי ידים, והורדת ערכן של נקודות טובות ועליה על דרך התשובה בדרך נכונה ע"פ עצות הצדיקים.
(ועלה בדעתי לומר בדרך ווארט - שזהו אשר קרך "בדרך" דווקא - שהרי עליה על דרך התשובה הוא בהתקדמות ובהדרגה דייקא כמבואר בשיחות הר"ן, ו"דרך" התשובה היא ב"רצוא ושוב" כמבואר בתורה ו', כך שלא אכפת לו לצעוק עליך שאתה צריך לעשות תשובה, ובלבד שיקרר אותך מה"דרך")
הדרך העיקרית במלחמה נגדו היא לעשות את הדברים שהוא הכי לא רוצה - ביתר עוז ובעקשנות.
דווקא לצעוק לה' ולהרבות בשיחה עמו, דווקא לשמוח, והעיקר להתחזק מאד באמונת חכמים בכל דברי החיזוק והעידוד של הצדיקים, שכל דבריהם הקדושים הם אמת לאמיתה, ולא נאמרו רק בדרך פשר והסתה כדי שלא יפול לגמרי, אלא שזו האמת האמיתית כפי שהיא.
וגם בתוך העייפות, החלישות הדעת והעצבות - לשמור על אמונת חכמים "ראש בקיר" כמו שאומרים. לקיים את העצות בתמימות (הרבי אמר וזהו), גם אם זה נוגד את כל השכל והאינטואיציה שלי כרגע, (כאן זה בדיוק הזמן כן "לזרוק את השכל") ולהתעקש לשמוח (או אפילו לעשות את עצמך כאילו שמח), אפילו ע"י לרקוד, לשיר או מילי דשטותא.
אני מצרף את הניגון העתיק "ויבוא עמלק", המבטא בצורה עמוקה בניגון מלא רגש געגוע וכיסופים - את המלחמה הנצחית והעקשנית בעמלק הבא לתפוס את החלשים.
הצג קובץ מצורף חיליק פרנק - ויבוא עמלק - ברסלב.mp3
"הניגון מתחיל בכעין אנחות (שבהם שרים את המילים "און דא") והוא ממשיך בניגון של כיסופים, המספר לבורא יתברך את תלאותיו הרוחניות של השר: "וכאן", בכל עת מצוא, בכל הזדמנות הנקראת לפניו, "ויבוא עמלק להלחם" בכל נפש יהודיה, בכל איש ישראלי, בכל אדם המבקש את בוראו. והניגון ממשיך לשפוך את שברון ליבו של השר לפני הבורא; עולה ויורד, בוכה ומתחנן, מספר על המלחמה. כאן בא קטע נגינה – שהוא בעצם חלק גדול מהשיר – ללא מילים. והוא זועק, מרים קול השמימה בתחינה, מבקש הצלה, ישועה, רפואה – כי כל הפושט ידו לאביו בבקשה, נותנים לו, והוא מסתיים בקול דממה דקה, דממה שלאחר הבכי הממושך, הנקי, המטהר חדרי לב." (שער ברסלב)
"ראטעווע מיר פון המן עמלק ער שטייט אויף מיר מיט א דראנג"
באשכול זה אנסה במילים פשוטות ולעניות דעתי לדבר על דרכי הפעולה של עמלק במלחמתו, וכיצד ללחום ולנצח ולא להתיאש, ע"פ תורת רביה"ק מוהר"ן זי"ע. וכמובן שזה במבט מצומצם ופשטני, רק כדי לקרב את הדברים להשגתנו.
אתן דוגמא אפשרית:
כשיהודי רוצה להשתמש בכוח הגדול שהשי"ת נתן לו - הדיבור והשיחה עם השי"ת (כמארז"ל מה תולעת אין כוחה אלא בפיה וכו'), יש לו בתוכו קול פנימי שמרפה את ידיו. "מה כבר יועילו כמה מילים שתלחש, מה ערכן מול כל הנהגת השמים והארץ, מלאכי מרום, מקטרגים ועוונות, ומה יוכלו מול כוחות הטבע, וכי מה כבר שוה תפילתך במצב הרוחני הכה ירוד? הרי במצבך היה לך להתפלל ולצעוק יומם ולילה וגם זה לא היה מספיק לתקן אפילו מעט מזעיר - אז מה כבר שוה כמה מילים שלך?"
ואותו קול - מוסיף ומביא "ראיות" ממאמרי חז"ל, משיחות ודיבורים של צדיקים, רבנים, מקובלים, גדולי הדורות משגיחים ראשי ישיבות ומשפיעים - למה הסיכוי לצפות לאיזה תועלת משמעות מכמה מילים של שיחה עם הקב"ה - היא כה אפסית, עפ"ל.
כמובן שנתתי רק דוגמא, ואם לכם יש דוגמאות יותר טובות אז תגידו.
הצד השוה שבהן, שדרכו לקרר אותך מההתלהבותך לעשות שינוי לטובה, להוריד את ערכך בעיני עצמך, לגרום לך שלא להאמין ביכולותיך, ולזלזל בנקודותיך הטובות, ולהכניס בך את ארס הנחש - שהוא עצבות ועצלות כמבואר בליקו"מ.
וילחם עם ישראל "ברפידים". בריפוי הידים.
והמלחמה נגדו ע"י ידיו של משה דווקא.
דהיינו - שהדבר שעמלק הכי לא רוצה, זה שתאמין לצדיק שאומר לך את ההיפך: ש"אין יאוש בעולם כלל", שדרך התשובה היא דווקא על ידי לדון את עצמך לכף זכות ולמצוא בעצמך נקודות טובות, שכל תנועה "כחוט השערה" יקרה מאד מאד בעיני השי"ת, שהשי"ת מתפאר בך, שדווקא כשהרחוקים מתקרבים מתעלה ומתייקר שמו יתברך (כמאמר הזוה"ק על יתרו).
ולכן המלחמה העיקרית שלו היא נגדו, להסתיר ולהעלים את אורו. וכמבואר בליקוטי הלכות, שלא אכפת לעמלק שיגדל שמם של צדיקים אפילו אמיתיים - רק לא את הצדיק שעומד מולו למלחמה, שיכול לעזור ולרפא, לעודד ולחזק ולהחיות את אותם נחשלים שהוא מזנב בהם.
ואכן עמלק הוא זה שעומד מאחורי אותם "חכמים" שמזלזלים בדברים קדושים, יקרים ונסתרים.
תשמעו את המייצגים שלו, שנפלו ברשתו - מלגלגים על חסידות, על צדיקים, על סודות התורה, על קברי צדיקים.
לעמלק לא מפריע שתהיה בעולם הפצת "יהדות" מייאשת, ספרים וקונטרסים וקווים למיניהם עם דרשות ומאמרים מבעלי כוונות טובות, כל עוד תוכנם דברים המביאים לידי יאוש וריפוי ידים, והורדת ערכן של נקודות טובות ועליה על דרך התשובה בדרך נכונה ע"פ עצות הצדיקים.
(ועלה בדעתי לומר בדרך ווארט - שזהו אשר קרך "בדרך" דווקא - שהרי עליה על דרך התשובה הוא בהתקדמות ובהדרגה דייקא כמבואר בשיחות הר"ן, ו"דרך" התשובה היא ב"רצוא ושוב" כמבואר בתורה ו', כך שלא אכפת לו לצעוק עליך שאתה צריך לעשות תשובה, ובלבד שיקרר אותך מה"דרך")
הדרך העיקרית במלחמה נגדו היא לעשות את הדברים שהוא הכי לא רוצה - ביתר עוז ובעקשנות.
דווקא לצעוק לה' ולהרבות בשיחה עמו, דווקא לשמוח, והעיקר להתחזק מאד באמונת חכמים בכל דברי החיזוק והעידוד של הצדיקים, שכל דבריהם הקדושים הם אמת לאמיתה, ולא נאמרו רק בדרך פשר והסתה כדי שלא יפול לגמרי, אלא שזו האמת האמיתית כפי שהיא.
וגם בתוך העייפות, החלישות הדעת והעצבות - לשמור על אמונת חכמים "ראש בקיר" כמו שאומרים. לקיים את העצות בתמימות (הרבי אמר וזהו), גם אם זה נוגד את כל השכל והאינטואיציה שלי כרגע, (כאן זה בדיוק הזמן כן "לזרוק את השכל") ולהתעקש לשמוח (או אפילו לעשות את עצמך כאילו שמח), אפילו ע"י לרקוד, לשיר או מילי דשטותא.
אני מצרף את הניגון העתיק "ויבוא עמלק", המבטא בצורה עמוקה בניגון מלא רגש געגוע וכיסופים - את המלחמה הנצחית והעקשנית בעמלק הבא לתפוס את החלשים.
הצג קובץ מצורף חיליק פרנק - ויבוא עמלק - ברסלב.mp3
"הניגון מתחיל בכעין אנחות (שבהם שרים את המילים "און דא") והוא ממשיך בניגון של כיסופים, המספר לבורא יתברך את תלאותיו הרוחניות של השר: "וכאן", בכל עת מצוא, בכל הזדמנות הנקראת לפניו, "ויבוא עמלק להלחם" בכל נפש יהודיה, בכל איש ישראלי, בכל אדם המבקש את בוראו. והניגון ממשיך לשפוך את שברון ליבו של השר לפני הבורא; עולה ויורד, בוכה ומתחנן, מספר על המלחמה. כאן בא קטע נגינה – שהוא בעצם חלק גדול מהשיר – ללא מילים. והוא זועק, מרים קול השמימה בתחינה, מבקש הצלה, ישועה, רפואה – כי כל הפושט ידו לאביו בבקשה, נותנים לו, והוא מסתיים בקול דממה דקה, דממה שלאחר הבכי הממושך, הנקי, המטהר חדרי לב." (שער ברסלב)