"הצילני מקליפת המן עמלק!!!"

סִפֵּר מוֹהַרְנַ"תְּ פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב פּוּרִים בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר צָעַקְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "הַצִּלֵנִי מִקְלִּפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, וְדוֹמֶה הָיָה עָלַי הַדָּבָר, כְּאִלּוּ הָמָן-עֲמָלֵק עוֹמֵד עָלַי לְהַכּוֹתֵנִי בְּמוֹט בַּרְזֶל..."
"ראטעווע מיר פון המן עמלק ער שטייט אויף מיר מיט א דראנג"

באשכול זה אנסה במילים פשוטות ולעניות דעתי לדבר על דרכי הפעולה של עמלק במלחמתו, וכיצד ללחום ולנצח ולא להתיאש, ע"פ תורת רביה"ק מוהר"ן זי"ע. וכמובן שזה במבט מצומצם ופשטני, רק כדי לקרב את הדברים להשגתנו.

אתן דוגמא אפשרית:
כשיהודי רוצה להשתמש בכוח הגדול שהשי"ת נתן לו - הדיבור והשיחה עם השי"ת (כמארז"ל מה תולעת אין כוחה אלא בפיה וכו'), יש לו בתוכו קול פנימי שמרפה את ידיו. "מה כבר יועילו כמה מילים שתלחש, מה ערכן מול כל הנהגת השמים והארץ, מלאכי מרום, מקטרגים ועוונות, ומה יוכלו מול כוחות הטבע, וכי מה כבר שוה תפילתך במצב הרוחני הכה ירוד? הרי במצבך היה לך להתפלל ולצעוק יומם ולילה וגם זה לא היה מספיק לתקן אפילו מעט מזעיר - אז מה כבר שוה כמה מילים שלך?"
ואותו קול - מוסיף ומביא "ראיות" ממאמרי חז"ל, משיחות ודיבורים של צדיקים, רבנים, מקובלים, גדולי הדורות משגיחים ראשי ישיבות ומשפיעים - למה הסיכוי לצפות לאיזה תועלת משמעות מכמה מילים של שיחה עם הקב"ה - היא כה אפסית, עפ"ל.

כמובן שנתתי רק דוגמא, ואם לכם יש דוגמאות יותר טובות אז תגידו.

הצד השוה שבהן, שדרכו לקרר אותך מההתלהבותך לעשות שינוי לטובה, להוריד את ערכך בעיני עצמך, לגרום לך שלא להאמין ביכולותיך, ולזלזל בנקודותיך הטובות, ולהכניס בך את ארס הנחש - שהוא עצבות ועצלות כמבואר בליקו"מ.

וילחם עם ישראל "ברפידים". בריפוי הידים.
והמלחמה נגדו ע"י ידיו של משה דווקא.
דהיינו - שהדבר שעמלק הכי לא רוצה, זה שתאמין לצדיק שאומר לך את ההיפך: ש"אין יאוש בעולם כלל", שדרך התשובה היא דווקא על ידי לדון את עצמך לכף זכות ולמצוא בעצמך נקודות טובות, שכל תנועה "כחוט השערה" יקרה מאד מאד בעיני השי"ת, שהשי"ת מתפאר בך, שדווקא כשהרחוקים מתקרבים מתעלה ומתייקר שמו יתברך (כמאמר הזוה"ק על יתרו).
ולכן המלחמה העיקרית שלו היא נגדו, להסתיר ולהעלים את אורו. וכמבואר בליקוטי הלכות, שלא אכפת לעמלק שיגדל שמם של צדיקים אפילו אמיתיים - רק לא את הצדיק שעומד מולו למלחמה, שיכול לעזור ולרפא, לעודד ולחזק ולהחיות את אותם נחשלים שהוא מזנב בהם.
ואכן עמלק הוא זה שעומד מאחורי אותם "חכמים" שמזלזלים בדברים קדושים, יקרים ונסתרים.
תשמעו את המייצגים שלו, שנפלו ברשתו - מלגלגים על חסידות, על צדיקים, על סודות התורה, על קברי צדיקים.

לעמלק לא מפריע שתהיה בעולם הפצת "יהדות" מייאשת, ספרים וקונטרסים וקווים למיניהם עם דרשות ומאמרים מבעלי כוונות טובות, כל עוד תוכנם דברים המביאים לידי יאוש וריפוי ידים, והורדת ערכן של נקודות טובות ועליה על דרך התשובה בדרך נכונה ע"פ עצות הצדיקים.
(ועלה בדעתי לומר בדרך ווארט - שזהו אשר קרך "בדרך" דווקא - שהרי עליה על דרך התשובה הוא בהתקדמות ובהדרגה דייקא כמבואר בשיחות הר"ן, ו"דרך" התשובה היא ב"רצוא ושוב" כמבואר בתורה ו', כך שלא אכפת לו לצעוק עליך שאתה צריך לעשות תשובה, ובלבד שיקרר אותך מה"דרך")

הדרך העיקרית במלחמה נגדו היא לעשות את הדברים שהוא הכי לא רוצה - ביתר עוז ובעקשנות.
דווקא לצעוק לה' ולהרבות בשיחה עמו, דווקא לשמוח, והעיקר להתחזק מאד באמונת חכמים בכל דברי החיזוק והעידוד של הצדיקים, שכל דבריהם הקדושים הם אמת לאמיתה, ולא נאמרו רק בדרך פשר והסתה כדי שלא יפול לגמרי, אלא שזו האמת האמיתית כפי שהיא.

וגם בתוך העייפות, החלישות הדעת והעצבות - לשמור על אמונת חכמים "ראש בקיר" כמו שאומרים. לקיים את העצות בתמימות (הרבי אמר וזהו), גם אם זה נוגד את כל השכל והאינטואיציה שלי כרגע, (כאן זה בדיוק הזמן כן "לזרוק את השכל") ולהתעקש לשמוח (או אפילו לעשות את עצמך כאילו שמח), אפילו ע"י לרקוד, לשיר או מילי דשטותא.

אני מצרף את הניגון העתיק "ויבוא עמלק", המבטא בצורה עמוקה בניגון מלא רגש געגוע וכיסופים - את המלחמה הנצחית והעקשנית בעמלק הבא לתפוס את החלשים.
הצג קובץ מצורף חיליק פרנק - ויבוא עמלק - ברסלב.mp3
"הניגון מתחיל בכעין אנחות (שבהם שרים את המילים "און דא") והוא ממשיך בניגון של כיסופים, המספר לבורא יתברך את תלאותיו הרוחניות של השר: "וכאן", בכל עת מצוא, בכל הזדמנות הנקראת לפניו, "ויבוא עמלק להלחם" בכל נפש יהודיה, בכל איש ישראלי, בכל אדם המבקש את בוראו. והניגון ממשיך לשפוך את שברון ליבו של השר לפני הבורא; עולה ויורד, בוכה ומתחנן, מספר על המלחמה. כאן בא קטע נגינה – שהוא בעצם חלק גדול מהשיר – ללא מילים. והוא זועק, מרים קול השמימה בתחינה, מבקש הצלה, ישועה, רפואה – כי כל הפושט ידו לאביו בבקשה, נותנים לו, והוא מסתיים בקול דממה דקה, דממה שלאחר הבכי הממושך, הנקי, המטהר חדרי לב." (שער ברסלב)
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
עמלק גם עומד מאחורי הפצת "יהדות" שחורה ומייאשת, ספרים וקונטרסים וקווים למיניהם עם דרשות ומאמרים ממפורסמים, שתכליתן יאוש וריפוי ידים, והורדת ערכן של נקודות טובות ועליה על דרך התשובה בדרך נכונה ע"פ עצות הצדיקים.
לאיזה קונטרסים הכוונה, שמאחוריהם עומד עמלק?
 
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד שיטה של עמלק להחליש את לב האדם - היא שגם אם כבר היתה הצלחה, נקודה טובה, ישועה, נס וכד' - הוא יעשה הכל כדי להשכיח את זה ולהוריד את הערך כנ"ל.

“עֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ, רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל פַּעַם וּלְהַחֲלִישׁ לֵב הָאָדָם כְּאִלּוּ עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל ה' יִתְבָּרַךְ לְהוֹשִׁיעַ כְּלָל”
(ליקוטי הלכות, הלכות נחלות ד')

ובעוד הדרך הנכונה בגשמיות היא להתבונן היכן "בצר הרחבת לי" ולשים לב ולהודות על הניסים והנפלאות שכבר יש, ואז לבקש על העתיד מתוך אמונה שזה מועיל ומתוך ראיה שזה הועיל הרבה עד עכשיו, וברוחניות לשמוח מאד על כל נקודה טובה - עמלק דוחף אותך לשכוח מזה ולראות רק את הצרות ולא לראות את הישועות, ובכך לגרום לך לא להאמין שישועה אפשרית.

מוהרנ"ת מבאר שם שזה תוקף הנס של פורים, מפלת המן עמלק שהוא גדול מכל הניסים. המן אמר שאלוקים ישן (כמארז"ל על הפסוק ישנו עם אחד), וזמן הגאולה עבר ולא נגאלו (כפי טעות חשבונם ב70 שנה), ובכך לתת את התחושה שתפילות לא מועילות והם לא יראו מהם תוצאות.
כי עמלק שהוא כלל הקליפות והסט"א, הוא המסית בהתחלה לעבירה בפיתוי ותאוה, הוא המקטרג אח"כ וגורם את הצרות, והוא המחליש את הדעת אח"כ מלהתפלל ומכניס את ההרהורים כאילו שזה לא פועל (אשר "קרך" לשון מקרה). ומטרתו שיתרשלו בתפילה - וממילא באמת יתארך הגלות - כי לא מתפללים. לא היינו יכולים לעמוד מולו לולא ה' שהיה נלחם בו "מלחמה לה' בעמלק מדר דר" ושולח לנו את הצדיקים שמכניסים בדעתנו שלא להתיאש מן הרחמים ולהתחזק להמשיך להתפלל ולהתפלל.

עצם ביאתו של עמלק הייתה אחרי שניסו את ה' "היש ה' בקרבנו אם אין". ואחרי שנכשלו בדבר זה, שנמשך מקליפת המן עמלק - גרמו שיבוא עמלק בעצמו.
שהרי זמן קצר לפני כן היה להם יציאת מצרים עשרת המכות קריעת ים סוף וכו'. ואיך הם שואלים פתאום אם יש ה' בכלל בקרבם? זה מגיע מכח הקליפה הנ"ל. שכיון שלא היה להם מים נחלשה דעתם כל כך שנסתפקו ככה בהמצאות ה' בקרבם. (כלשון חז"ל המובא ברש"י על הפסוק הנ"ל: 'סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְמִקְרָא זֶה לוֹמַר תָּמִיד אֲנִי בֵּינֵיכֶם וּמְזֻמָּן לְכָל צָרְכֵיכֶם וְאַתֶּם אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, חַיֵּיכֶם שֶׁהַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם וְכוּ'. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִרְכִּיב בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ' וְכוּ')

ולכן עיקר מלחמתו של משה היה בתפילה כמ"ש "ויהי ידיו אמונה" ומתורגם "פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ" - שמראה לישראל לא לשמוע להסתתו אלא להסתכל למעלה ולהתחזק בתפילה תמיד, ועי"ז נושעו כמאמר המשנה וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו'.

ראו בהרחבה כאן
http://rabenubook.com/ליקוטי-הלכות-חושן-משפט-ב-הִלְכוֹת-נַחֲ-4/
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
קדמא ואזלא אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
עמלק גם עומד וכו'
לאיזה קונטרסים הכוונה?
 
שיניתי קצת את הנוסח, לאחר מחשבה, והערות שקיבלתי.

ובכל אופן - אם היתה דוגמא היא רק לענ"ד ואפשר לא להסכים איתי.
אבל עצם העקרון מש"כ לפני כן מקורו בליקוטי הלכות.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
מוהר"ן אמר שכל דבריו הם בחינות.
וגם לענין זה , אין הכוונה לומר על דוגמאות מסויימות עמלק ממש,
אכן כל מה שעושים הפוך מדוגמאות אלו, זה גורם למחית עמלק.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
פעם לא הבנתי את עניין זכירת ומחיית עמלק.
אם צריך למחות אותו אז למה לזכור אותו? האם לא היה נמחה זכרו יותר אילו היה שמו נשקע בתהום הנשיה?

אבל לפי דברים אלה העניין ברור: עמלק הוא אוייב שעדיין קיים ומסוכן, וצריך לזכור את קיומו כדי להזהר מליפול ברשתו וכדי לזהות אותו. ואז צריך למחות את זכרו - את הזכר שהוא משאיר בנו - האמונות המייאשות והמשתקות, העצבות והעייפות וחלישות הדעת - ארס הנחש שלו, בלעשות הפוך מכל מה שהוא אומר וכנ"ל.

(וכמובן לעתיד נמחה את זכרו לגמרי ונהרוג את כל צאצאיו גם בגשמיות, על ידי מלך המשיח במהרה בימינו, אבל כעת קיום המצוה המעשי הוא בדרך הנ"ל)
 

מ אלישע

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
סִפֵּר מוֹהַרְנַ"תְּ פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב פּוּרִים בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר צָעַקְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "הַצִּלֵנִי מִקְלִּפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, וְדוֹמֶה הָיָה עָלַי הַדָּבָר, כְּאִלּוּ הָמָן-עֲמָלֵק עוֹמֵד עָלַי לְהַכּוֹתֵנִי בְּמוֹט בַּרְזֶל..."
"ראטעווע מיר פון המן עמלק ער שטייט אויף מיר מיט א דראנג"

היכן המקור להבטחה למי שמבקש כך שלושים יום? (השנה אין פנאי לארבעים)?
 

כמו שחל

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
שלושים יום (ארבעים)
יש מכתב מהר' ויזנפלד שכותב:
שלושים (כן הדפיס ידידי ר”י צ'ינגל ב”נחלי השבת” גליון 12. וכן בעלון שיצא בישיבת ברסלב ב”ב. אמנם דומני ששמעתי מרלו”י ז”ל מ’ יום ולא ל’).
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש אומרים כך ויש אומרים כך.
אבל יש מקורות ברסלבים (ולא רק) לעצם הסגולה להתפלל על דבר ארבעים יום.
מוהרנ”ת אמר פעם לאחד מאנשיו: “אם יהיה לך ארבעים יום התבודדות ברציפות, בוודאי יהיה לך שינוי לטובה” (אבניה ברזל, מג).
ורבי אברהם ב”ר נחמן אומר בשמו “שהתפילה בארבעים יום רצופים בלי דילוג בינתיים, מסוגלת ביותר להוציא את הבקשה אל הפועל” (כוכבי אור, אנשי מוהר”ן, מז).
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
תמחל לי
אבל בשביל מה התעמולה הזאת אבל למה כל מאמר של משפיע ברסלבי 70 אחוז זה תעמולה
וכי לרבי נחמן לא היה מה למכור שצריך לעטוף את דבריו בתעמולה אינסופית ועל הדרך לזלזל בצורה מרומזת באחרים
אתה באמת מאמין שרק לכם נגלו תעלומות חכמה וכל האחרים מבולבלים.

אשמח להסבר מפורט
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
לישועתך קויתי השם אמר:
@ברסלבר (ליטאי לשעבר) יישר כח על הדברים
כידוע, אומרים גם: "וזכני לקדושת מרדכי ואסתר", אשמח לביאור בעניין זה, מה היא קדושת מרדכי ואסתר? ולמה היא עומדת כנגד קליפת המן עמלק?

"ויזעק זעקה גדולה ומרה"

"ועיקר הנס של פורים על ידי מרדכי, היה על ידי ריבוי הצעקות וזעקות שצעק להשם יתברך, והכניס גם בישראל לזעוק ולצעוק הרבה להשם יתברך" (ליקוטי הלכות, פורים ו, ו)

מרדכי ואסתר האמינו גם במצב המייאש ביותר בכוחה של תפילה וזעקה לה'. בדיוק ההיפך ממה שהמן רצה שיקרה.

להרחבה בנושא, ועוד על עניין מרדכי ואסתר מול המן עמלק- תראה כאן
http://rabenubook.com/ליקוטי-הלכות-אורח-חיים-ג-פורים-ו/
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
לפי כל התורות הללו אמרוה לצאת תוצאה מדעית מעניינת - שכל מי שלא קשור לברסלב הוא חייב להיות באופן אוטומטי שקוע עד צוארו בייאוש טוטאלי + עצבות ומרה שחורה, שהרי לא עבד על זה ולא לקח את העצות החיוניות וכו'.

גם אתם מרגישים ייאוש? ומה בקשר לקליפת עמלק שבקרבכם?
 

מ אלישע

משתמש ותיק
חבר אחד (יש לו קרובי משפחה בברסלב) הסביר לי לפני כמה שנים, שמי שלא מחפש דרכים חדשות להצלחה,
הרי הוא בייאוש, (אכן הוא מצליח, אבל מתייאש מלהצליח הרבה יותר)
(ולא עיינתי אם דבריו נכונים, ומוסכמים)
 
מתאהב על ידך אמר:
לפי כל התורות הללו אמרוה לצאת תוצאה מדעית מעניינת - שכל מי שלא קשור לברסלב הוא חייב להיות באופן אוטומטי שקוע עד צוארו בייאוש טוטאלי + עצבות ומרה שחורה, שהרי לא עבד על זה ולא לקח את העצות החיוניות וכו'
איפה מצאת את זה בכל התורות הללו?
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
חבר אחד (יש לו קרובי משפחה בברסלב) הסביר לי לפני כמה שנים, שמי שלא מחפש דרכים חדשות להצלחה,
הרי הוא בייאוש, (אכן הוא מצליח, אבל מתייאש מלהצליח הרבה יותר)
(ולא עיינתי אם דבריו נכונים, ומוסכמים)

מקובלנו שמי שמחפש ישועות הולך לכל מיני מקומות, אבל להצליח עדיף להשאר במקום אחד ולכן באנא ה' הושיעה נא מנענעים לשש קצוות העולם, אבל באנא ה' הצליחה נא נשארים במקום א'.( וכמובן שאין זה סותר את המושג ילכו מחיל אל חיל, וק"ל)
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
מתאהב על ידך אמר:
לפי כל התורות הללו אמרוה לצאת תוצאה מדעית מעניינת - שכל מי שלא קשור לברסלב הוא חייב להיות באופן אוטומטי שקוע עד צוארו בייאוש טוטאלי + עצבות ומרה שחורה, שהרי לא עבד על זה ולא לקח את העצות החיוניות וכו'.

גם אתם מרגישים ייאוש? ומה בקשר לקליפת עמלק שבקרבכם?
ליצנות מדברי צדיקי הדורות היא מאפיין של מיואשים.
אנשים שעדיין אכפת להם והם נלחמים, קמים ונופלים וקמים - אכן עוברים טלטלות.
אבל מי שמיואש הוא רגוע ושליו, הוא מת מות רוחני. לא נותר לו אלא להתלוצץ מאלה שעדיין מנסים
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
פעם לא הבנתי את עניין זכירת ומחיית עמלק.
אם צריך למחות אותו אז למה לזכור אותו? האם לא היה נמחה זכרו יותר אילו היה שמו נשקע בתהום הנשיה?

כמובן אין כאן שום קושיא כלל, ואם כב' מפרסם דברים כאלו זה מבייש את ברסלב.
וכי אם אתה שוכח ממנו, הוא לא קיים ?
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
תלמיד נאמן אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
פעם לא הבנתי את עניין זכירת ומחיית עמלק.
אם צריך למחות אותו אז למה לזכור אותו? האם לא היה נמחה זכרו יותר אילו היה שמו נשקע בתהום הנשיה?

כמובן אין כאן שום קושיא כלל, ואם כב' מפרסם דברים כאלו זה מבייש את ברסלב.
וכי אם אתה שוכח ממנו, הוא לא קיים ?

אם כבר אז אני מבייש בבורותי דאז - זה את הליטאים, לא את ברסלב.
פעם - זה בצעירותי כליטאי. בהבנה הפשוטה שלי אז, גם אם בעתיד כשידעו מיהו עמלקי יהיה צורך להרוג אותו, אבל כעת - למה לזכור אותו? יותר יהיה מחוי כנשכח.
אבל כעת ב"ה מתיישב היטיב, כשמבינים שעמלק הוא אויב חי וקיים ופעיל ומסוכן, ברור למה אסור לשכוח מקיומו
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
מתאהב על ידך אמר:
לפי כל התורות הללו אמרוה לצאת תוצאה מדעית מעניינת - שכל מי שלא קשור לברסלב הוא חייב להיות באופן אוטומטי שקוע עד צוארו בייאוש טוטאלי + עצבות ומרה שחורה, שהרי לא עבד על זה ולא לקח את העצות החיוניות וכו'.

גם אתם מרגישים ייאוש? ומה בקשר לקליפת עמלק שבקרבכם?
ליצנות מדברי צדיקי הדורות היא מאפיין של מיואשים.
אנשים שעדיין אכפת להם והם נלחמים, קמים ונופלים וקמים - אכן עוברים טלטלות.
אבל מי שמיואש הוא רגוע ושליו, הוא מת מות רוחני. לא נותר לו אלא להתלוצץ מאלה שעדיין מנסים
קודם כל באמת סליחה על הסגנון הציני. טעיתי.

אבל לא קיבלתי תשובה על עצם השאלה.
הרי אם הייאוש הוא סוג של ברירת מחדל אוטומטית שמצריכה בהכרח התעסקות אינסופית סביבה (בכמה מיני דיבורים ודיבוקים ועצות ותפילות ושאר מהלכים ברסלביים) וכולי האי ואולי יצליחו להינצל מהייאוש אעפעס. 
אז כל שאר >העובדים והמתעלים הרבים< בכל החוגים אשר אינם עושים מאומה כדי להלחם בצפרניים עד זוב דם בייאוש הלז - לכאורה כולם באופן טבעי מיואשים ועצובים וחשוכים תדיר ואין אצלם מי שמתקדם ברוחניות בשמחה ובזרימה ובטוב לבב.
או את"ל כסגנונך לעיל - באמת הם כבר אינם עובדי ה' והם ממש כמתים.

הלא כן? 

ושוב סליחה אם זה חריף מידי. 
​​​
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
מתאהב על ידך אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
מתאהב על ידך אמר:
לפי כל התורות הללו אמרוה לצאת תוצאה מדעית מעניינת - שכל מי שלא קשור לברסלב הוא חייב להיות באופן אוטומטי שקוע עד צוארו בייאוש טוטאלי + עצבות ומרה שחורה, שהרי לא עבד על זה ולא לקח את העצות החיוניות וכו'.

גם אתם מרגישים ייאוש? ומה בקשר לקליפת עמלק שבקרבכם?
ליצנות מדברי צדיקי הדורות היא מאפיין של מיואשים.
אנשים שעדיין אכפת להם והם נלחמים, קמים ונופלים וקמים - אכן עוברים טלטלות.
אבל מי שמיואש הוא רגוע ושליו, הוא מת מות רוחני. לא נותר לו אלא להתלוצץ מאלה שעדיין מנסים
קודם כל באמת סליחה על הסגנון הציני. טעיתי.

אבל לא קיבלתי תשובה על עצם השאלה.
הרי אם הייאוש הוא סוג של ברירת מחדל אוטומטית שמצריכה בהכרח התעסקות אינסופית סביבה (בכמה מיני דיבורים ודיבוקים ועצות ותפילות ושאר מהלכים ברסלביים) וכולי האי ואולי יצליחו להינצל מהייאוש אעפעס. 
אז כל שאר >העובדים והמתעלים הרבים< בכל החוגים אשר אינם עושים מאומה כדי להלחם בצפרניים עד זוב דם בייאוש הלז - לכאורה כולם באופן טבעי מיואשים ועצובים וחשוכים תדיר ואין אצלם מי שמתקדם ברוחניות בשמחה ובזרימה ובטוב לבב.
או את"ל כסגנונך לעיל - באמת הם כבר אינם עובדי ה' והם ממש כמתים.

הלא כן? 

ושוב סליחה אם זה חריף מידי. 
​​​

קשה לענות, זה עניין פנימי של בני אדם אינדיבידואלים. אצל כל אחד זה אחרת.

אבל בכל דבר בעולם, מי שמנסה להשיג משהו - נתקל במכשולים, וככל שהדבר גדול יותר כך המניעות גדולות יותר - וממילא מרגישים שיש ממה להתייאש...
מי שאינו רוצה להתקדם - לא נתקל במניעות.
והעובדים והמתעלים בשאר החוגים - כן נתקלים במניעות וכן עולים להם לפעמים מחשבות של יאוש, וגם הם צריכים להזהר מעמלק, להשתדל להיות בשמחה תמיד ולראות את הנקודות הטובות שלהם.

למה זה ככה, שיש אנשים שממש צריכים להילחם בעמלק הרבה יותר חזק מאחרים?
2 צורות:
1. כתוב בגמרא שהשטן עוזב את כל העולם ומתגרה בתלמידי החכמים. כי יש להם כוחות להשיג דברים גדולים ולהצליח מאד מאד ברוחניות והם הרבה יותר מאיימים עליו.
2. ויזנב בך כל הנחשלים אחריך - עמלק תופס את החלשים, אלה שיש לו קייס עליהם - הוא משתמש בנפילות שלהם כדי להוריד אותם עוד יותר.

ואותם "חלשים" הם היהלומים הכי יקרים שיש, ובכוחם לגלות כבוד שמים שאף אחד אחר לא יכול לגלות, בחינת כתר.

רבינו הקדוש בא לעזור גם לאנשים שמצבם קשה מאד, נופלים למקומות לא טובים ומתמודדים עם יצרים אפלים.
אבל אכפת להם מאד מאד, והם רוצים להיות טובים.

מי שחושב שהוא במצב טוב - זה לבד מצב לא טוב, רבינו יראה לו ההיפך - שיש לו הרבה הרבה מה לתקן...
 

מ אלישע

משתמש ותיק
בשם הרב בנדר. 
מה שכתב מוהר"ן על מפורסמים של שקר.
עיקר הפירוש הנוגע אלינו, הוא שכל אחד צריך להלחם נגד "המפורסמים של שקר" שנמצאים אצלו.
שאם הוא מפורסם בענין אחד, להזהר משקר במציאות , בכוונת המעשה. ובעצם לזכור שכל הטוב שבו אינו שלו אלא של רבונו של עולם.

ולכאורה גם כאן עיקר הפירוש נגד בחינת עמלק בעבודה אצלו.
(וזו הסיבה שלא היתה מחיית עמלק עד רגע זה. כי צריך לזה הטהרה הפנימית מעמלק)

((כמדומה שעיקר הדיבורים נגד מי שלא מתחדש בעבודת ה'.
היו על העוסקים בחלק הנסתר שבתורה, ולא על העוסקים בחלק הנגלה)
 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
מבייש בבורותי דאז -
\\
למעשה אין שום קושיא.
לכב' לא היה כנר' את מי לשאול שאלה כ"כ פשוטה ולקבל תשובה, מה זה קשור לליטאים? (שלחתי לך בפרטי יותר מוסבר)
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
תלמיד נאמן אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
מבייש בבורותי דאז -
\\
למעשה אין שום קושיא.
לכב' לא היה כנר' את מי לשאול שאלה כ"כ פשוטה ולקבל תשובה, מה זה קשור לליטאים? (שלחתי לך בפרטי יותר מוסבר)

זכור לי שזו שאלה שמופיעה ביוצרות לפר' זכור
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
מתאהב על ידך אמר:
לפי כל התורות הללו אמרוה לצאת תוצאה מדעית מעניינת - שכל מי שלא קשור לברסלב הוא חייב להיות באופן אוטומטי שקוע עד צוארו בייאוש טוטאלי + עצבות ומרה שחורה, שהרי לא עבד על זה ולא לקח את העצות החיוניות וכו'.

גם אתם מרגישים ייאוש? ומה בקשר לקליפת עמלק שבקרבכם?
ליצנות מדברי צדיקי הדורות היא מאפיין של מיואשים.
אנשים שעדיין אכפת להם והם נלחמים, קמים ונופלים וקמים - אכן עוברים טלטלות.
אבל מי שמיואש הוא רגוע ושליו, הוא מת מות רוחני. לא נותר לו אלא להתלוצץ מאלה שעדיין מנסים
קודם כל באמת סליחה על הסגנון הציני. טעיתי.

אבל לא קיבלתי תשובה על עצם השאלה.
הרי אם הייאוש הוא סוג של ברירת מחדל אוטומטית שמצריכה בהכרח התעסקות אינסופית סביבה (בכמה מיני דיבורים ודיבוקים ועצות ותפילות ושאר מהלכים ברסלביים) וכולי האי ואולי יצליחו להינצל מהייאוש אעפעס. 
אז כל שאר >העובדים והמתעלים הרבים< בכל החוגים אשר אינם עושים מאומה כדי להלחם בצפרניים עד זוב דם בייאוש הלז - לכאורה כולם באופן טבעי מיואשים ועצובים וחשוכים תדיר ואין אצלם מי שמתקדם ברוחניות בשמחה ובזרימה ובטוב לבב.
או את"ל כסגנונך לעיל - באמת הם כבר אינם עובדי ה' והם ממש כמתים.

הלא כן? 

ושוב סליחה אם זה חריף מידי. 
​​​

כיהודי, אענה לך בשאלה.

איך לדעתך מתמודדים עם כשלון חוזר ונשנה??

אדם שמעוניין ורוצה וחושק בכל לבבו לעלות במעלות התורה והיראה ולא תמיד [בלשון המעטה] הולך לו, איך הוא מתמודד בשאר הציבורים?? הרי זה לא דבר בלתי מצוי?

נמשיך בהמשך בעז"ה
 

משיב דבר

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
סִפֵּר מוֹהַרְנַ"תְּ פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב פּוּרִים בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר צָעַקְתִּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "הַצִּלֵנִי מִקְלִּפַּת הָמָן-עֲמָלֵק, וְדוֹמֶה הָיָה עָלַי הַדָּבָר, כְּאִלּוּ הָמָן-עֲמָלֵק עוֹמֵד עָלַי לְהַכּוֹתֵנִי בְּמוֹט בַּרְזֶל..."
"ראטעווע מיר פון המן עמלק ער שטייט אויף מיר מיט א דראנג"
אחרי קריאת כל דברי הרב ברסלבר שליט"א אינני מבין למה לנו בנוסח חדש של "הצילני" ולא מספיק הנוסח שנמצא בסדור "שתרגלנו בתורתך ודבקנו במצוותך ואל תביאנו לא לידי עבירה ועון ולא לידי נסיון כו'.. " ישנה הרגשה שבעצם כולנו מתפללים על אותם דברים: לעמוד חזק במלחמת היצר. אלא שבברסלב לא מסתפקים בנוסח הרגיל ומחפשים נוסח ייחודי יותר, הנה יש לנו עסק עם עמלק!!! 
נו, אצל אחרים קוראים לזה יצר הרע, נסיונות, קשיים, אתרגים, ואתה נהנה להתייחס לזה כ"מלחמת עמלק". האם יש כאן שינוי מהותי?
האם הליטאי (לא לשעבר) שמתפלל מכל ליבו ודבק לבנו במצוותך ויחד לבבנו לאהבה וילראה את שמך" לא מתפלל על מה שאתה מתכוין בצעקת "הצילני"? 
ישנה גישה חסידית לשייך כל דבר לאקטואליה, יציאת מצרים של כאו"א, מלחמת עמלק של כאו"א וכו', ויש להתבונן האם יש בזה משום שינוי מהותי, או שזה עצמו השינוי המהותי, תפיסת החיים כאילו הכל בעצם מערכת אחת כפי שהיא בשורשה הרוחני (כפי המבואר בספרי קבלה וח"ן) וממילא כל דבר קשור לאחר וכו'. כי אם אני יודע שמרדכי שייך לספירה פלונית ממילא שפעולה אחרת ששיכת לספירה זו היא "בחינת מרדכי", וכן ע"ז הדרך. ולפ"ז אין כאן שינוי מהותי בעצמותם של דברים, אלא אנו חוזרים לשינוי הכללי בין החסידות (אולי בברסלב ביותר) לשאינם חסידים האם לתפוס כל דבר מצד השורש הרוחני שלו וממילא כל אוכל הוא נצוצות הקדושה ועצבות היא אבי אבות הטומאה וחולצה ששמאלה על ימינה היא התגברות הדינים, או שלאו דוקא....


 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
נדמה לי שכך קבלו בברסלב,
שאם צועק (צועק ולא שר) שלושים (מ) יום לפני פורים הצילני וכו' יראה בשעת קריאת המגילה את מרדכי היהודי.
אכן
לפי התיאור של זמן קריאת המגילה שבספר ימי שמואל, לכאורה ראייה זו אינה כפשוטו.
(אבל יש לומר שהסתיר מה שזכה לראות )
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
ישר א-ל אמר:
מתאהב על ידך אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ליצנות מדברי צדיקי הדורות היא מאפיין של מיואשים.
אנשים שעדיין אכפת להם והם נלחמים, קמים ונופלים וקמים - אכן עוברים טלטלות.
אבל מי שמיואש הוא רגוע ושליו, הוא מת מות רוחני. לא נותר לו אלא להתלוצץ מאלה שעדיין מנסים
קודם כל באמת סליחה על הסגנון הציני. טעיתי.

אבל לא קיבלתי תשובה על עצם השאלה.
הרי אם הייאוש הוא סוג של ברירת מחדל אוטומטית שמצריכה בהכרח התעסקות אינסופית סביבה (בכמה מיני דיבורים ודיבוקים ועצות ותפילות ושאר מהלכים ברסלביים) וכולי האי ואולי יצליחו להינצל מהייאוש אעפעס. 
אז כל שאר >העובדים והמתעלים הרבים< בכל החוגים אשר אינם עושים מאומה כדי להלחם בצפרניים עד זוב דם בייאוש הלז - לכאורה כולם באופן טבעי מיואשים ועצובים וחשוכים תדיר ואין אצלם מי שמתקדם ברוחניות בשמחה ובזרימה ובטוב לבב.
או את"ל כסגנונך לעיל - באמת הם כבר אינם עובדי ה' והם ממש כמתים.

הלא כן? 

ושוב סליחה אם זה חריף מידי. 
​​​

כיהודי, אענה לך בשאלה.

איך לדעתך מתמודדים עם כשלון חוזר ונשנה??

אדם שמעוניין ורוצה וחושק בכל לבבו לעלות במעלות התורה והיראה ולא תמיד [בלשון המעטה] הולך לו, איך הוא מתמודד בשאר הציבורים?? הרי זה לא דבר בלתי מצוי?

נמשיך בהמשך בעז"ה

משום מה לא קיבלתי תשובה, אולי איני ראוי...

בכל אופן נמשיך כאמור בעז"ה.

ובקצרה.

על פי השכל האנושי, הפתרון לזה הוא באחד משתי האפשרויות או לעלות למעלה או לרדת למטה. וכמו שנבאר בהמשך.
וכל סוגי ההתייחסויות נכללים תחת שני ההגדרות האלו.

היינו, או שהחינוך הוא לא להתייחס לירידות ולהמשיך הלאה לשאוף וכו', ובמלים אחרות: פשוט להתנתק מהרגש, גם של ההצלחה וגם של הכישלון.

או שפשוט להוריד את השאיפות [מה שנקרא בעברית מכובסת 'תיאום ציפיות'], וכך להמשיך הלאה.
[בדוגמאות דלעיל עוד ניחא, אך כשמתרחשים דברים יותר חמורים, יש פעמים שזה גובל בגלוי פנים בתורה, באומרם אליו יש ר"ת וכו', וד"ל ואכ"מ].

אין שום אפשרות ע"פ השכל האנושי לאחד את שני הכיוונים האלו, וליצור מצב שמחד ימשיך ברצון לעלי' ומאידך שלא יתייאש בכשלונו וכו' וכו'.

ולכאן יש את ברסלב, גם לתת כח להמשיך להפנות את הפנים כלפי השי"ת ותורתו [גם בעת ירידה], ומאידך לא להפסיק להשתוקק לעלי' בלתי פוסקת וכו'.

לעיקרי הדברים עיין בליקוטי מוהר"ן תנינא סימן ז, ובעיקר אות ו ז ט
 
חלק עליון תַחתִית