פרשת בשלח - הקב"ה מקיים את כל התורה

פשר פרשה

מנהל תוכן
[highlight=yellow]הקב"ה מקיים כל התורה כולה[/highlight]​

"דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות וכו' לפני בעל צפון" (שמות יד, ב).

והקשו בדעת זקנים לבעלי התוס', "היאך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינן אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית, וצריך עיון. ולי נראה דדוקא לאדם אסור אבל להקב"ה לא, שהרי מצינו שהקב"ה יושב ודן את כל העולם אפילו בשבת, ואפילו בראש השנה וביום הכפורים, אעפ"י שלישראל אסור".

וצ"ע, דהא בהדיא איתא בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) "ושמרו את משמרתי אני ה', אני הוא ששימרתי מצוותיה של תורה תחילה", והיינו שאף הקב"ה מקיים את כל מצוות התורה. וא"כ הדק"ל כיצד נאמר כן למשה, וכן צ"ע ההיא דהקב"ה יושב ודן את ישראל בר"ה.

גם יל"ע, דהא הקב"ה אמר למשה על מנת שיאמר זאת לישראל, וכיצד הותר למשה לאמר זאת להם.
 

עברי

משתמש רגיל
לענ"ד הקושי הגדול הוא לא הסתירה אלא להבין פשט הדברים, ומקודם יש להעלות אשכול בביאור העניין שהקב"ה מקיים המצוות, ובתפילין דמרי עלמא וכו' וכו' ואח"כ תעלה הסתירה...
 

יצחק

משתמש ותיק
בנוגע לקושיא איך הותר למשה, י"ל שבעל צפון היה ע"ז שכך נברא מששת ימי בראשית ואין בו תפיסת ידי אדם לכן מותר להזכיר בשמו, וכבר מצאנו שתקרובת של הר אינה נאסרת בהנאה משום שאינו ע"ז כמבואר בסנהדרין ובחולין כ"ש שמותר לומר שמור לי בצד הר פלוני.
 

יצחק

משתמש ותיק
עברי אמר:
לענ"ד הקושי הגדול הוא לא הסתירה אלא להבין פשט הדברים, ומקודם יש להעלות אשכול בביאור העניין שהקב"ה מקיים המצוות, ובתפילין דמרי עלמא וכו' וכו' ואח"כ תעלה הסתירה...
זה בסדר, הדעת זקנים הקשה את הקושיא בלי הרבה הקדמות, בשביל המיזם של פשר פרשה זה ודאי בסדר, אבל אם יש לך איזה רעיון לישב את הקושיא ע"פ העמקה בנושא הזה אל תמנע טוב מבעליו.
 

אברך

משתמש ותיק
יצחק אמר:
בנוגע לקושיא איך הותר למשה, י"ל שבעל צפון היה ע"ז שכך נברא מששת ימי בראשית ואין בו תפיסת ידי אדם לכן מותר להזכיר בשמו, וכבר מצאנו שתקרובת של הר אינה נאסרת בהנאה משום שאינו ע"ז כמבואר בסנהדרין ובחולין כ"ש שמותר לומר שמור לי בצד הר פלוני.
הרב סטה קצת מהנושא. הנידון אינו איך הותר למשה. אלא לפמ"ש בדע"ז דהוי איסור אלא דהותר לקב"ה, והרי מצינו שהקב"ה שומר המצוות.
 

יצחק

משתמש ותיק
אברך אמר:
יצחק אמר:
בנוגע לקושיא איך הותר למשה, י"ל שבעל צפון היה ע"ז שכך נברא מששת ימי בראשית ואין בו תפיסת ידי אדם לכן מותר להזכיר בשמו, וכבר מצאנו שתקרובת של הר אינה נאסרת בהנאה משום שאינו ע"ז כמבואר בסנהדרין ובחולין כ"ש שמותר לומר שמור לי בצד הר פלוני.
הרב סטה קצת מהנושא. הנידון אינו איך הותר למשה. אלא לפמ"ש בדע"ז דהוי איסור אלא דהותר לקב"ה, והרי מצינו שהקב"ה שומר המצוות.
אכן לא התכוונתי לישב את הדע"ז מהירושלמי אלא לישב באופ"א את גוף הקושיא של הדע"ז.
 

סבא

משתמש ותיק
על דרך זה יש לשאול שבמדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יז כתוב-
[ה] דבר אחר [יז, ב] מלפניך משפטי יצא. ר' לוי אמר, אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד, על חנם עשיתי לך סנהדרין, לך ודון לפניהם, אמר ליה דוד רבונו של עולם כתבת בתורתך ושוחד לא תקח (שמות כג ח), והן מתייראין ממני ליקח שוחד ולדונני, אבל אתה רצונך שתקח שוחד מלפניך משפטי יצא, ומנין שהקב"ה לוקח שוחד, [שנאמר] ושוחד מחיק רשע יקח (משלי יז כג), ומה השוחד שנוטל מן הרשעים בעולם הזה, תשובה ותפלה וצדקה, לפיכך כתיב מלפניך משפטי יצא, אמר הקדוש ברוך הוא בניי עד ששערי תפלה פתוחין עשו תשובה, שאני לוקח שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעתיד לבא, איני לוקח שוחד, ע"כ.
ואיך זה מסתדר עם הירושלמי שהקב"ה מקיים את התורה כביכול וא"כ איך לוקח שוחד.
 

יצחק

משתמש ותיק
סבא אמר:
על דרך זה יש לשאול שבמדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יז כתוב-
[ה] דבר אחר [יז, ב] מלפניך משפטי יצא. ר' לוי אמר, אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד, על חנם עשיתי לך סנהדרין, לך ודון לפניהם, אמר ליה דוד רבונו של עולם כתבת בתורתך ושוחד לא תקח (שמות כג ח), והן מתייראין ממני ליקח שוחד ולדונני, אבל אתה רצונך שתקח שוחד מלפניך משפטי יצא, ומנין שהקב"ה לוקח שוחד, [שנאמר] ושוחד מחיק רשע יקח (משלי יז כג), ומה השוחד שנוטל מן הרשעים בעולם הזה, תשובה ותפלה וצדקה, לפיכך כתיב מלפניך משפטי יצא, אמר הקדוש ברוך הוא בניי עד ששערי תפלה פתוחין עשו תשובה, שאני לוקח שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעתיד לבא, איני לוקח שוחד, ע"כ.
ואיך זה מסתדר עם הירושלמי שהקב"ה מקיים את התורה כביכול וא"כ איך לוקח שוחד.
אולי יש הבדל בין שליט "בעלים" שיכול לקחת שוחד מהעבדים שלו לבין דיין, לעתיד לבא הקב"ה ישב בדין ואז זה יהיה אחרת. כאשר יש מידת הדין ודאי אין מקום לשוחד אבל בינתיים הכל חסד. יתגדל ויתקדש שמיה רבה.
 

פשר פרשה

מנהל תוכן
פותח הנושא
[highlight=yellow]הקב"ה מקיים כל התורה כולה[/highlight]​

שאלה נוספת בפרשת השבוע שנשלחה ע"י אחד מהת"ח חברי הפורום שליט"א, באותו ענין:

ב. כיוצא בדבר יש להקשות, ממה שפירש רש"י על הפסוק "דבר אל בנ"י וישובו ויחנו לפני פי החירות וכו' לפני בעל צפון", וכתב רש"י שבעל צפון היה אחד מאלילי מצרים ונשאר יחיד להטעותן שיאמרו קשה יראתן ועל זה נאמר משגיב לגוים ויאבדם.
והנה בגמ' בע"ז דף סג: איבעיא להו שכרו לשבור ביין נסך מהו, מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור או דלמא כל למעוטי תיפלה שפיר דמי.
כלומר הגמ' מסתפקת האם מותר לקבל שכר עבור השבירה של כלי היין נסך או דלמא אסור, דכיון שהוא מעונין שהעבודה זרה יהיה קיים בשביל שיוכל לשבור אותו ולקבל ע"ז שכר, א"כ הוא נהנה מהקיום של הע"ז.
ולכאורה יש להביא ראיה מכאן שמותר, שהרי הקב"ה מקיים את התורה ואעפ"כ קיים את הע"ז והותיר את בעל צפון בכדי "להרוויח" על ידי זה שיטעו בזה מצרים.

והנה, מסקנת הגמרא שם שמותר לעשות כן. אך עדיין יש להקשות דלכאורה דווקא שם שעושה כן 'למעוטי תיפלה' הותר, משא"כ כאן שלא מצאנו שבעל צפון נשבר לבסוף.
 

רמתים צופים

משתמש ותיק
אני לא מבין מה הכוונה שהקב"ה מקיים את התורה, ומה זה תפילין דמארי עלמא וכדו'. אבל לגבי דברי רש"י שהקב"ה השאיר אחד מאלילי מצרים, לא הבנתי בכלל מה הקושיא, וזה שהניח הקב"ה בכלל לייצר ע"ז בעולמנו? וזה שאינו משפיע שפע הארות קדושות במוחם וליבם של אומה"ע להאמין בא-ל אחד יחיד ומיוחד? הרי לא מדובר במשהו אקטיבי שהקב"ה עשה, אלא בזה שנמנע מלשברו.
 

יצחק

משתמש ותיק
רמתים צופים אמר:
אני לא מבין מה הכוונה שהקב"ה מקיים את התורה, ומה זה תפילין דמארי עלמא וכדו'. אבל לגבי דברי רש"י שהקב"ה השאיר אחד מאלילי מצרים, לא הבנתי בכלל מה הקושיא, וזה שהניח הקב"ה בכלל לייצר ע"ז בעולמנו? וזה שאינו משפיע שפע הארות קדושות במוחם וליבם של אומה"ע להאמין בא-ל אחד יחיד ומיוחד? הרי לא מדובר במשהו אקטיבי שהקב"ה עשה, אלא בזה שנמנע מלשברו.
ודאי שבבריאת העולם הקב"ה נתן מקום לרשעים לעשות חטאים, הנידון כאן הוא איך הקב"ה מנהל את העולם (לכן הדע"ז הביא ראיה מראש השנה ולא את הראיה שלך), כאן הקושיא היא איך הקב"ה כאילו "מרויח" מהקיום של בעל צפון, זה כבר אסור, זה כבר "רוצה בקיומו" שאסור.
לגוף הקושיא, נראה שגם הקושיא הזו מתורצת במה שכתבתי לעיל שאולי בעל צפון היה עבודה זרה "מחובר" איזה הר וכיו"ב ולא נקרא ע"ז לענין איסור הנאה.
 

סבא

משתמש ותיק
פשר פרשה אמר:
[highlight=yellow]הקב"ה מקיים כל התורה כולה[/highlight]​
והקשו בדעת זקנים לבעלי התוס', "היאך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינן אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית, וצריך עיון.
צ"ע שבגמ' סנהדרין ס"ג: איתא בזה"ל הכי אמר רבי יוחנן כל עבודה זרה הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה ע"כ.
וא"כ כיוון שידע קוב"ה שמוזכר בתורה [והתורה הייתה קיימת גם לפני נתינתה, כמו שמצינו שאבות כבר שמרו אותה ועוד] אין איסור להזכירו.
 

יצחק

משתמש ותיק
סבא אמר:
פשר פרשה אמר:
[highlight=yellow]הקב"ה מקיים כל התורה כולה[/highlight]​
והקשו בדעת זקנים לבעלי התוס', "היאך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינן אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית, וצריך עיון.
צ"ע שבגמ' סנהדרין ס"ג: איתא בזה"ל הכי אמר רבי יוחנן כל עבודה זרה הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה ע"כ.
וא"כ כיוון שידע קוב"ה שמוזכר בתורה [והתורה הייתה קיימת גם לפני נתינתה, כמו שמצינו שאבות כבר שמרו אותה ועוד] אין איסור להזכירו.
הרגע מצאתי את מה שכתבת באו"ש פ"ה מע"ז הי"א.
 

סבא

משתמש ותיק
אכן כן, וישר כח, וראוי להביא לשונו-
[יא] וגד וכיוצא בהן.
זה פעור ובעל צפון, לכן אמר השם יתברך (שמות יד, ב) לפני בעל צפון נכחו תחנו כו', אף על פי שאסור לאמר שמור לי בצד עו"ג כו', דכתוב בתורה מותר להזכיר,[highlight=yellow]ויעוין תוס' עה"ת, ותמוהים.[/highlight]
 

זענדל

משתמש רגיל
סבא אמר:
פשר פרשה אמר:
[highlight=yellow]הקב"ה מקיים כל התורה כולה[/highlight]​
והקשו בדעת זקנים לבעלי התוס', "היאך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינן אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית, וצריך עיון.
צ"ע שבגמ' סנהדרין ס"ג: איתא בזה"ל הכי אמר רבי יוחנן כל עבודה זרה הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה ע"כ.
וא"כ כיוון שידע קוב"ה שמוזכר בתורה [והתורה הייתה קיימת גם לפני נתינתה, כמו שמצינו שאבות כבר שמרו אותה ועוד] אין איסור להזכירו.
על קושיא זו תירץ הגר"ח קנייבסקי שליט"א (ספר שאלת רב חלק א פרק כג אות ה):
זה רק אחרי שכבר נכתב בתורה
 

אוריאל

משתמש ותיק
במאמר המוסגר, שמעתי פעם שעמד רבי מאיר מפרימישלאן בר"ה אחד, ואמר כלפי מעלה [ע"ד הדרוש כמובן], הלא בעצם אסור לדון בר"ה והקב"ה מקיים כל התורה. אלא מאי, יש מקרה אחד שבו ודאי מותר לדון. מתי? - כאשר יש יהודי בצרה וצריך להצילו, אז ודאי כמו שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה כן הוא דוחה את איסור חכמים לדון ביו"ט. על כן, טען רבי מאיר, על הקב"ה לחתום את גזר דינם של ישראל לחיים, שזהו כפיקוח נפש הדוחה את כל התורה כולה...
 

אור זרוע

משתמש ותיק
מצאתי באמרי אמת מגור בפרשתנו:
כתיב (שמות יד ב) וישובו ויחנו לפני פי החירות וגו' לפני בעל צפון והק' בבעלי התוס' הלא אסור לעשות סימן בכהאי גונא כדאיתא (סנהדרין סג ב) שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית, אולם איתא במדרש תהלים (קא) על הפסוק יבושו כל עובדי פסל וגו' השתחוו לו כל אלהים עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן ממש בע"ז לעתיד לבא והיא באה ומשתחוה להקב"ה ואחר כך היא בושה לעובדיה וכו' אל תתמה שכשירד הקדוש ברוך הוא בסיני נתן כח בעכו"ם והשתחוו לו וכו' ישתחוו לו אינו אומר אלא השתחוו וכו', ובמצרים היה גם כן כך
 

הבוחן

משתמש ותיק
אפשר שלפני מתן תורה שאני,
ואף שלכאורה כתוב שקיימו את כל התורה כולה וכתוב על האבות שאפילו עירובי תבשילין וכו' מ"מ הרי יעקב אבינו נשא שתי אחיות וא"כ לא בכל דבר לגמרי קיימו וצ"ע מה כן ומה לא, או שיתרצו לי החברים מדוע נשא יעקב אבינו שתי אחיות?
 

יצחק

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
אפשר שלפני מתן תורה שאני,
ואף שלכאורה כתוב שקיימו את כל התורה כולה וכתוב על האבות שאפילו עירובי תבשילין וכו' מ"מ הרי יעקב אבינו נשא שתי אחיות וא"כ לא בכל דבר לגמרי קיימו וצ"ע מה כן ומה לא, או שיתרצו לי החברים מדוע נשא יעקב אבינו שתי אחיות?
נדבר ברמה הכי פשוטה שיש. מה אתה רוצה שיעקב יעשה? הוא ראה ברחל את אשתו ואין ספק שאת האשה הזו הוא צריך לקחת (ע' רמ"א הלכות כבוד או"א ממהרי"ק שמצות פו"ר היא מהאשה שהוא חפץ בה ולכן אין צריך לשמוע לאב בנוגע לשידוך), בסופו של דבר לבן עבד עליו ויעקב החליט שלא לגרש את לאה, אז הוא נשאר עם שתי נשים. הרי ברור שלא מדובר כאן על איסורים גמורים כמו בזמנינו, מדובר על דבר שצריך וראוי לקיים, הכל כמו "ענינים" (בהגיה אשכנזית יו"ד קמוצה), אבל מה שאי אפשר אי אפשר. אבל באמת מצד הענין יש בזה פגם, ידוע שיעקב אומר שאינו יכול ליטול כוס של ברכה לעתיד לבא משום שנשא שתי אחיות.
 

הבוחן

משתמש ותיק
יצחק אמר:
הבוחן אמר:
אפשר שלפני מתן תורה שאני,
ואף שלכאורה כתוב שקיימו את כל התורה כולה וכתוב על האבות שאפילו עירובי תבשילין וכו' מ"מ הרי יעקב אבינו נשא שתי אחיות וא"כ לא בכל דבר לגמרי קיימו וצ"ע מה כן ומה לא, או שיתרצו לי החברים מדוע נשא יעקב אבינו שתי אחיות?
נדבר ברמה הכי פשוטה שיש. מה אתה רוצה שיעקב יעשה? הוא ראה ברחל את אשתו ואין ספק שאת האשה הזו הוא צריך לקחת (ע' רמ"א הלכות כבוד או"א ממהרי"ק שמצות פו"ר היא מהאשה שהוא חפץ בה ולכן אין צריך לשמוע לאב בנוגע לשידוך), בסופו של דבר לבן עבד עליו ויעקב החליט שלא לגרש את לאה, אז הוא נשאר עם שתי נשים. הרי ברור שלא מדובר כאן על איסורים גמורים כמו בזמנינו, מדובר על דבר שצריך וראוי לקיים, הכל כמו "ענינים" (בהגיה אשכנזית יו"ד קמוצה), אבל מה שאי אפשר אי אפשר. אבל באמת מצד הענין יש בזה פגם, ידוע שיעקב אומר שאינו יכול ליטול כוס של ברכה לעתיד לבא משום שנשא שתי אחיות.
בודאי אתה מתכון ענינים על לקיים את כל התורה לפני מתן תורה אבל ברור שהאיסור לשאת שתי אחיות הוא לא 'ענין'.
 

חמוץ בגדים

משתמש חדש
יש לומר בעין המו"מ שמעליי.
שכידוע מש"כ בנפש החיים שהאבות קיימו כל התורה לפי שורש נשמתם, ויעקב אבינו ידע שצריך לישא שתי אחריות וכדו'.
וא"כ גם הקב"ה קיים את התורה בבחינה כזו וידעה החכמה העליונה שכך צריכה לבוא מפלתן של מצריםץ

על דרך זה גם יש לבאר את המעשה הידוע עם אאע"ה ששיבר כל הפסלים של אביו תרח מלבד אחד מהם שהניח לפניו את המנחה, כידוע, ולא נחשב עי"ז רוצה בקיומו.
 

אוריאל

משתמש ותיק
חמוץ בגדים אמר:
יש לומר בעין המו"מ שמעליי.
שכידוע מש"כ בנפש החיים שהאבות קיימו כל התורה לפי שורש נשמתם,

פעם ראיתי שכעין זה כתב גם הרשב"א בתשובותיו [כמדומני]. יש מישהו שיכול לבדוק?
 

סבא

משתמש ותיק
ז"ל הרשב"א תשובה צ"ד-
ולענין מה שאמרו כי קיים יעקב תרי"ג מצות ונרמז במלת (בראשית ל"ב) עם לבן גרתי. והוקשה לך היאך קיימם ועדיין לא נצטוו? ועוד שהרי יעקב נשא שתי אחיות. דע כי אמרו ז"ל קיים אברהם אפילו ערובי תחומין דכתיב (בראשית כ"ו) וישמר משמרתי מצותי חקתי ותורותי. ואל תתמה כי כבר נתעוררת אתה לדעת כי אין בכל פרטי המצות מצוה שאינה רומזת אל עניני החכמה. ושחייבה החכמה להיות השפלים מצווים במעשים וברמיזות שירמזו אל החכמה. ונמצאת החכמה מחייבת את המעשה ואת המניעה. והמעשה והמניעה מודיעות מה שנרמז בהם מן החכמה. [highlight=yellow]והאבות הגיעו ברוב חכמתם אל העיקרים ההם[/highlight]. וכמו שאמרו ז"ל באברהם שתי כליותיו מביעות לו חכמה כשני מלמדים. וכן כל האבות עד שיהודה המקובל מאבותיו קיים מצות ייבום. אף על פי שעדיין לא נצטוו עליה. וצוה בה לבנו באותו הלשון בעצמו שצותה התורה וזה מן הצד שאמרתי. ועל אשר נשא יעקב שתי אחיות דע שהתורה נכונה על שלושה עמודים האחד זמן והשני מקום והשלישי כלים. הזמן לא כל הימים אסורים במלאכה כשבת וכיום טוב. ולא אסורים בחמץ כפסח. ולא חייבין בסוכה ובלולב כחג. והמקום שלא בכל מקום חייבין בתרומות ובמעשרות ואסורין בטבל כארץ ישראל ולא חייבין בקרבנות כבית הבחירה. והכלים לא בכל דבר יוצאין תמורת הלולב והאתרוג. ולא כל דבר מקריבין כבקר וצאן תורים ובני יונה ולא ראוי להקריב ככהן. ואיני יכול לפרש יותר ומשכיל על דבר ימצא.
 

מרחיב אפיקים

משתמש רגיל
פשר פרשה אמר:
[highlight=yellow]הקב"ה מקיים כל התורה כולה[/highlight]​

"דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות וכו' לפני בעל צפון" (שמות יד, ב).

והקשו בדעת זקנים לבעלי התוס', "היאך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינן אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית, וצריך עיון. ולי נראה דדוקא לאדם אסור אבל להקב"ה לא, שהרי מצינו שהקב"ה יושב ודן את כל העולם אפילו בשבת, ואפילו בראש השנה וביום הכפורים, אעפ"י שלישראל אסור".

וצ"ע, דהא בהדיא איתא בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) "ושמרו את משמרתי אני ה', אני הוא ששימרתי מצוותיה של תורה תחילה", והיינו שאף הקב"ה מקיים את כל מצוות התורה. וא"כ הדק"ל כיצד נאמר כן למשה, וכן צ"ע ההיא דהקב"ה יושב ודן את ישראל בר"ה.

גם יל"ע, דהא הקב"ה אמר למשה על מנת שיאמר זאת לישראל, וכיצד הותר למשה לאמר זאת להם.
נראה לומר שאע''פ שהקב''ה מקיים כל התורה שאני הוראת שעה וכמו שע''פ נביא בהוראת שעה עוברין על ד''ת וכאן היה הוראת שעה שהרי ביותר זה לא רק שאמר להם לחנות בצד ע'ז אלא כל הענין היה להטעות את פרעה שיחשוב שיש לבעל צפון כוח שזה הרי יותר חמור להראות שיש לע''ז כוח ואפ''ה בהוראת שעה הותר להכביד את לבו ולהענישו
 
 

איש גלילי

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
או שיתרצו לי החברים מדוע נשא יעקב אבינו שתי אחיות?
כבר ביאר הרמב"ן, שלא שמרו האבות הקדושים את התורה אלא בארץ ישראל. ופשוט הוא למבין.
 

הבוחן

משתמש ותיק
ראיתי באוה"ח הק' שמתרץ ומדבר גם על הרמב"ן:
אור החיים בראשית פרק מט
וקודם לבא לביאור הכתובים יש לנו לחקור חקירה אחת, והיא,
איך עשה יעקב הפך מה שכתוב בתורה (תצא כ"א ט"ז) לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור והוא בכר יוסף בן רחל האהובה אצלו על פני ראובן בן לאה השנואה.
וקודם צריך לתת לב אם האבות היה עליהם חיוב קיום כל התורה כי הלא מצינו שיעקב נשא ב' אחיות ואברהם לא מל עד שהיה זקן וכן כמה פרטים:
ומעתה מה מקום לקושיא זו שבכר בן האהובה תהיה זו כערלה של אברהם קודם שנצטווה וכנשיאת ב' אחיות ליעקב.

וראיתי לרמב"ן (תולדות כ"ו ה') שנתן טעם ליעקב שנשא ב' אחיות כי לא היה בארץ עד כאן, ואין דבריו חזקים בסמוכות כי מי גילה לו סוד זה שלא היה שומר תורה אלא בארץ אחר שאין הפרש בין הארץ לח"ל באותן פרטי המצות שלא שמרום האבות:
והנכון בעיני, הוא כי האבות קבלו התורה משם שקבל מנח שקבל מחנוך שקבל מאדם הראשון. אשר למדה מפי הגבורה דכתיב אז ראה וגו' ויאמר לאדם, (זהר ח"א קצט א) ושבאמצעותה צוהו לעבוד גן עדן וכמו שפירשתי בפסוק (לעיל ב' ט"ו) לעבדה ולשמרה.
אך לא נצטוה אלא על ז' מצות שאם יעבור עליהם יהרג אבל שאר התורה קרוב לשכר אם יעשה ורחוק מן ההפסד אם לא יקיים, וכדרך שיש לנו גם אחר נתינת התורה שיש מצות שאם יעשה אותם האדם יטול שכר ואם לאו אין לו עונש עליהם, כמו כן היה מיום ברא אלהים אדם בכל התורה חוץ מז' מצות,
והאבות לצד חביבותם בה' וחשקם באושר עליון קיימו הכל כאומרו (כ"ו ה') עקב אשר שמע וגו', ואמרו ז"ל (יומא כח ב) קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ואת בניו הקים תחתיו להרויח תועלת המצוות ועסק התורה, אבל במקום שהיו רואים תועלת דבר ההצלחה להם כמו שתאמר יעקב כשהרגיש בהצלחתו בנישואי שתי האחיות העלים עין מריוח הנמשך מקיום המצוה ההוא כיון שאין לו עונש אם לא יקיימנה כל עוד שלא נתנה תורה,
ומה גם אם נאמר שהיו עושים על פי הדיבור כי האבות נביאים היו וה' אמר להם לעשות כן
,
ודבר זה דומה למה שכתב רמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ט) כי נביא שאמר לעבור על איסור מאיסורי התורה לפי שעה שומעין לו כאליהו בהר הכרמל וגו' גם יאמן יעקב שעשה מעשה על פי נבואתו שיכול לישא ב' אחיות לפי שעה לא שיעקר איסור ב' אחיות,
ומה גם בזמן שלא היה להם עונש על הדבר אלא הקרבת התועלת אם יקיימו כנזכר,
גם יהודה על ידי מלאך הורשה לקחת תמר כאומרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ד) למה שנמשך ממנה מהאצלת נשמות הקדושות, ולפי זה נאמר כי יעקב נראה בעיניו להעניש ראובן על אשר חלל יצועו ונטל ממנו הבכורה או שכן נאמר לו בנבואה...
עיי"ש עוד באריכות.
אור החיים ויקרא פרק א
כבר כתבתי בפרשיות אבות שזה היה לרצון כל שאין הכרח בדבר לאיזו סבות זכות, כמו שתאמר נישואי תמר ליהודה נישואי שתי אחיות ליעקב...
 

איש גלילי

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
וראיתי לרמב"ן (תולדות כ"ו ה') שנתן טעם ליעקב שנשא ב' אחיות כי לא היה בארץ עד כאן, ואין דבריו חזקים בסמוכות כי מי גילה לו סוד זה שלא היה שומר תורה אלא בארץ אחר שאין הפרש בין הארץ לח"ל באותן פרטי המצות שלא שמרום האבות
תימה, שהרי הרמב"ן ביאר מי גילה לו סוד זה, שהם דברי חז"ל בספרי (עקב מג). והאריך בזה הרמב"ן ביתר ביאור במקומות אחרים (ויקרא יח כה, דברים יא יח).
 
חלק עליון תַחתִית