בס"ד
ויעו' רמב"ם סהמ"צ מצוה ע"ט שכ' וז"ל: וכבר התבאר בסוף מסכת חלה שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ. ולשון ספרי יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ לארץ תלמוד לומר [ראה יד] ואכלת לפני י"י אלדיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאין אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות. הנה התבאר שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ בין שהיה בית המקדש בנוי בין שהיה חרב כמו שהוא עתה בזמננו זה כמו מעשר דגן (שבמ"ע קכז).
ויעו' ביד פ"א הל' בכורות הל' ה', דשם יש 2 גירסאאות בל' הרמב"ם, בגירסא שלפנינו אי' דנוהג בין בארץ בין בחו"ל וז"ל: מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, ויעו' כס"מ שכ' שזו היא הגירסא הנכונה, והראב"ד שם השיג על הרמב"ם, וכ' בכס"מ דהיינו משום שהי' לו הגירסא דנוהג בארץ ואינו נוהג בחו"ל,
עכ"פ בד' הרמב"ם בסה"מ מבו' לכאו' כהגירסא הישנה, ודלא כהכס"מ, וברמב"ם פרנקל הוסיפו שורה בסה"מ וז"ל הרמב"ם מהדו' פרנקל, הנה התבאר שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ [לענין הקרבה אבל בכור חוצה לארץ לא יקרב אבל הוא קדוש להאכל במומו ואין חילוק] בין שהיה בית המקדש בנוי בין שהיה חרב כמו שהוא עתה בזמננו זה כמו מעשר דגן (שבמ"ע קכז). והנה גירסא זו מתיישבת היטב עם ד' הכס"מ,
והנה בס' החינוך שהבאנו כ' לחדש דאף דמה"ת אינו נוהג בחו"ל, מ"מ מדרבנן נוהג, עפ"ז ניתן ליישב כל הני סוגיות שמצינו קידוש בכורות בחו"ל ואפ"ל דהיינו מדרבנן,
וכ' במנחת חינוך עוד לחדש דלשי' הרמב"ם דמעשר אינו נוהג מה"ת כשאין כל יושביה עליה א"כ ה"ה בכורות ולפ"ז אף בבית שני לא היה נוהג קדושת בכורות מה"ת, וז"ל: והנה כתבתי לקמן ומובא ג"כ במצוה זו כיון דאיתקש בכור למעשר לענין ח"ל הן שאין מקריבין להרמב"ן או לשיטת הרהמ"ח דאינו קדוש מה"ת כלל ה"ה האידנא בא"י ואפילו בזמן בית שני בימי עזרא כיון דלשיטת הר"מ מעשר דגן אינו נוהג מן התורה בא"י וגם בימי עזרא גם בכור אינו נוהג לכל חד כדאית ליה או לענין הקרבה או לענין קדושת בכורה ומ"ש הרהמ"ח כאן דנוהג בא"י בכל זמן ולקמן פ' קרח נראה דס"ל כדעת הר"מ לענין מעשרות כוונתו כאן בכ"ז היינו שאינו תלוי בזמן המקדש רק אם הארץ קדושה לענין מצוה הנוהגת אף דאין בהמ"ק מ"מ נוהג בכור ג"כ אף דאינו יכול להקריבה מכל מקום קדושת בכור עליו אבל בזמן שאין ארץ ישראל בקדושתה ה"ל לענין זה כחוצה לארץ אף בזמן בית המקדש כנלע"ד ברור, עכ"ל.
ויעו' חי' חתם סופר על י"ד מצוות (הודפס בחי' על הש"ס לאחר מס' כתובות), שהאריך הרבה בבי' שי' הרמב"ם והלך בה בדרכו של הכס"מ,דעיקר קדושת בכור איכא אף בחו"ל ורק לגבי הבאה והקרבה ילפי' לה ממעשר, ולפ"ז כ' בתחילת דבריו לבאר מש"כ הרמב"ם בסה"מ כמו מעשר דגן דכוונתו ההבאה והקרבה הוא כמעשר דגן שאינו נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה, אבל עיקר קדושת בכור נוהג אף באין כל יושביה עליה,
והביא שם ד' החינוך שכ' דבחו"ל הוא מדרבנן, והק' על זה דהתינח במקומות הקרובין לא"י ששם גזרו על תרו"מ גזרו נמי אבכור אך במקומות הרחוקים שלא גזרו אתרומות ומעשרות א"כ למה גזרו אבכור, ויעו"ש עוד שהרבה להקשות,
והנה יעו' חי' רבינו חיים הלוי הל' מעשר שני פ"א ה"ד, שכ' לבאר בד' הרמב"ם דהא דבכור חו"ל אין לו דין הבאה והקרבה אין זה דין בפנ"ע של מניעת הקרבה, אלא הוא דין בעצם קדושתו דקדושתו שונה מקדושת בכור בארץ, והיינו בעצם דין קדושתו דכל דין קדושת בכור שלו הוא רק לענין איסורי בכר ואיסורי קדש, אבל לענין דין הקרבה הרי הוא מופקע מעצם דין בכורה, ולגבי הקרבה הרי הוא כחולין ואין בו דין בכור כלל, יעו"ש שהאריך בזה, והנה לפי דבריו לכו' ה"ה בבכור בארץ בשעה שאין יושביה עליה, ולכאו' לפ"ד לא שייך לומר כהחת"ס דקיבלו עליהם הקרבה, דדבר זה שייך רק היכי שבעיקר הדין יש לו קדושת בכור אף לגבי הקרבה, רק יש מניעה להקריבו מאחר שאין יושביה עליה, אך להגר"ח דבעצם הקדושה הוא מופקע מהקרבה לא שייך לקבל להקריבו,
ויעו' שיעורי רבינו משולם דוד הלוי מס' תמורה דף כ"א ע"ב שהביא מהגר"ח שהק' על המנחת חינוך מהא דמפו' בנחמיה (י' ל"ז) דהקריבו בכורות בימי עזרא, והלא אין כל יושביה עליה, (ובאמת לד' החת"ס ניתן ליישב דקיבלו עליהם, אך לד' הגר"ח שכ' לבאר דקדושתו מופקע מהקרבה לכאו' לא שייך קיבלו עליהם וא"כ תיקשי מהא דנחמיה),
ולפ"ז יתיישב שי' החינוך דמה"ת מצוות קידוש בכורות הוא רק בארץ, ומה שהק הרמב"ן ועוד מכל הני סוגיות דמבו' דאף בחו"ל איכא קדושת בכור, היינו מדרבנן, ומה שהק' החת"ס מהא דבזמן הבית שני שהקריבו בכורות על אף שאין יושביה עליה, בזה אפ"ל דלגבי דין כל יושביה עליה לא יליף בכור ממעשר, ודלא כהמנחת חינוך,
וכן יובן עפ"ז מה שמשמע בפשטות ל' הרמב"ם בסה"מ דבזמנינו נוהג קדושת בכור בארץ, על אף דאין כל יושביה עליה והיינו דדין זה לא ילפי' בכור ממעשר, ומה שהוסיף בדבריו 'כמו מעשר דגן' צ"ל דכוונתו הוא על תחילת דבריו דאינו נוהג אלא בארץ דזה ילפי' ממעשר, אך לא להשוותו לגבי זמנינו דאין כל יושביה עליה בא, דלגבי דין זה כן אין למדין בכור ממעשר, ואפשר יש סימוכין לכך ממה דבמצוה קכ"ז במעשר דגן לא הביא כלל אם נוהג בזמה"ז וכד' אלא הביא רק הדין דאינו נוהג אלא בארץ ישראל, וא"כ לדין זה התכוון הרמב"ם להשוותו),
בשי' הרמב"ם והחינוך לגבי קידוש בכורות בחו"ל
יעו' ס' החינוך מצוה י"ח וז"ל: ונוהגת מצוה זו של קדוש בכור בהמה טהורה, מדאוריתא (טו) בארץ ישראל בלבד בכל זמן, וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה [תמורה כ"א ע"ב] מדכתיב [דברים י"ד, כ"ג] ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרך, מקיש וכו'. ומדרבנן אף בחוצה לארץ. עכ"ל.
והנה בדבריו נתבאר להדיא כי אינו נוהג בחו"ל מדאורייתא, אך מדרבנן נוהג,
ויעו' רמב"ם סהמ"צ מצוה ע"ט שכ' וז"ל: וכבר התבאר בסוף מסכת חלה שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ. ולשון ספרי יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ לארץ תלמוד לומר [ראה יד] ואכלת לפני י"י אלדיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאין אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות. הנה התבאר שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ בין שהיה בית המקדש בנוי בין שהיה חרב כמו שהוא עתה בזמננו זה כמו מעשר דגן (שבמ"ע קכז).
ומבו' בדבריו דאין קידוש בכורות נוהג בחו"ל, והקשו עליו הראשונים הרמב"ן ועוד מסוגיות מפורשות בש"ס דקידוש בכורות נוהג בחו"ל,
ויעו' ביד פ"א הל' בכורות הל' ה', דשם יש 2 גירסאאות בל' הרמב"ם, בגירסא שלפנינו אי' דנוהג בין בארץ בין בחו"ל וז"ל: מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, ויעו' כס"מ שכ' שזו היא הגירסא הנכונה, והראב"ד שם השיג על הרמב"ם, וכ' בכס"מ דהיינו משום שהי' לו הגירסא דנוהג בארץ ואינו נוהג בחו"ל,
ויעו' בטור סי' ש"ו שהביא את שי' הרמב"ם כהגי' הישנה שאינו נוהג בחו"ל, ובבית יוסף שם האריך כדבריו בכס"מ,
עכ"פ בד' הרמב"ם בסה"מ מבו' לכאו' כהגירסא הישנה, ודלא כהכס"מ, וברמב"ם פרנקל הוסיפו שורה בסה"מ וז"ל הרמב"ם מהדו' פרנקל, הנה התבאר שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ [לענין הקרבה אבל בכור חוצה לארץ לא יקרב אבל הוא קדוש להאכל במומו ואין חילוק] בין שהיה בית המקדש בנוי בין שהיה חרב כמו שהוא עתה בזמננו זה כמו מעשר דגן (שבמ"ע קכז). והנה גירסא זו מתיישבת היטב עם ד' הכס"מ,
והנה בס' החינוך שהבאנו כ' לחדש דאף דמה"ת אינו נוהג בחו"ל, מ"מ מדרבנן נוהג, עפ"ז ניתן ליישב כל הני סוגיות שמצינו קידוש בכורות בחו"ל ואפ"ל דהיינו מדרבנן,
ויעו' מנחת חינוך שכ' כן דאכן לפמש"כ החינוך דמדרבנן נוהג בחו"ל אכן נתיישבו קושיות הרמב"ן, ואין מקריבין בביהמ"ק משום חולין בעזרה,
וכ' במנחת חינוך עוד לחדש דלשי' הרמב"ם דמעשר אינו נוהג מה"ת כשאין כל יושביה עליה א"כ ה"ה בכורות ולפ"ז אף בבית שני לא היה נוהג קדושת בכורות מה"ת, וז"ל: והנה כתבתי לקמן ומובא ג"כ במצוה זו כיון דאיתקש בכור למעשר לענין ח"ל הן שאין מקריבין להרמב"ן או לשיטת הרהמ"ח דאינו קדוש מה"ת כלל ה"ה האידנא בא"י ואפילו בזמן בית שני בימי עזרא כיון דלשיטת הר"מ מעשר דגן אינו נוהג מן התורה בא"י וגם בימי עזרא גם בכור אינו נוהג לכל חד כדאית ליה או לענין הקרבה או לענין קדושת בכורה ומ"ש הרהמ"ח כאן דנוהג בא"י בכל זמן ולקמן פ' קרח נראה דס"ל כדעת הר"מ לענין מעשרות כוונתו כאן בכ"ז היינו שאינו תלוי בזמן המקדש רק אם הארץ קדושה לענין מצוה הנוהגת אף דאין בהמ"ק מ"מ נוהג בכור ג"כ אף דאינו יכול להקריבה מכל מקום קדושת בכור עליו אבל בזמן שאין ארץ ישראל בקדושתה ה"ל לענין זה כחוצה לארץ אף בזמן בית המקדש כנלע"ד ברור, עכ"ל.
והנה בחי' זה שכ' המנחת חינוך דבאין יושביה עליה הרי שאינו נוהג קדושת בכור מה"ת, יל"ע מל' הרמב"ם בסה"מ שכ' וז"ל הנה התבאר שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ בין שהיה בית המקדש בנוי בין שהיה חרב כמו שהוא עתה בזמננו זה כמו מעשר דגן (שבמ"ע קכז). עכ"ל, הרי שכ' בפירוש דאף בזמנינו נוהג קדושת בכור בארץ ישראל, על אף שאין יושביה עליה, אך מאידך כ' הרמב"ם דהוא כמו מעשר דגן ומעשר דגן הרי אינו נוהג מה"ת בזמנינו לשי' הרמב"ם,
ויעו' חי' חתם סופר על י"ד מצוות (הודפס בחי' על הש"ס לאחר מס' כתובות), שהאריך הרבה בבי' שי' הרמב"ם והלך בה בדרכו של הכס"מ,דעיקר קדושת בכור איכא אף בחו"ל ורק לגבי הבאה והקרבה ילפי' לה ממעשר, ולפ"ז כ' בתחילת דבריו לבאר מש"כ הרמב"ם בסה"מ כמו מעשר דגן דכוונתו ההבאה והקרבה הוא כמעשר דגן שאינו נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה, אבל עיקר קדושת בכור נוהג אף באין כל יושביה עליה,
ולפ"ז כ' לבאר הא דבזמן בית שני הקריבו בכורות בביהמ"ק על אף שלא היה כל יושביה עליה והלא הוי חולין בעזרה, אלא דמאחר דמה"ת עיקר קדושת בכור אף באין כל יושביה עליה, הרי שהוא קדוש בקדושת בכור, רק שלא נאמר בו דין הבאה והקרבה, אך אם הקריבוהו מוקרב כי קדוש מן התורה וטעון מתן דמים ואימורים, ומאליהם קיבלו ישראל עליהם מצות בכור בזמן הבית שני וכתרומה ומעשר, אך כל מה שקיבלו עליהם הוא רק בבכור בארץ ישראל דעיקרו מה"ת, אך בכור בחו"ל דאין לה שום עיקר מן התורה לדין הבאה והקרבה כי אם לקדושה לא קיבלו בזה דין הקרבה, ולכן לא הקריבו בהביאו מחו"ל,
ויעו"ש שהק' דאי נימא דמדאו' ליכא כלל דין בכור בחו"ל ולכאו' ה"ה בארץ באים כל יושביה עליה, א"כ הוי חולין בעזרה והיכי הקריבו בבית שני,
עיי"ש שהאריך להוכיח לבאר דעת הרמב"ם כבי' הכס"מ וכ' דצריך לבאר כן אף בדבריו בסה"מ,
והביא שם ד' החינוך שכ' דבחו"ל הוא מדרבנן, והק' על זה דהתינח במקומות הקרובין לא"י ששם גזרו על תרו"מ גזרו נמי אבכור אך במקומות הרחוקים שלא גזרו אתרומות ומעשרות א"כ למה גזרו אבכור, ויעו"ש עוד שהרבה להקשות,
והנה יעו' חי' רבינו חיים הלוי הל' מעשר שני פ"א ה"ד, שכ' לבאר בד' הרמב"ם דהא דבכור חו"ל אין לו דין הבאה והקרבה אין זה דין בפנ"ע של מניעת הקרבה, אלא הוא דין בעצם קדושתו דקדושתו שונה מקדושת בכור בארץ, והיינו בעצם דין קדושתו דכל דין קדושת בכור שלו הוא רק לענין איסורי בכר ואיסורי קדש, אבל לענין דין הקרבה הרי הוא מופקע מעצם דין בכורה, ולגבי הקרבה הרי הוא כחולין ואין בו דין בכור כלל, יעו"ש שהאריך בזה, והנה לפי דבריו לכו' ה"ה בבכור בארץ בשעה שאין יושביה עליה, ולכאו' לפ"ד לא שייך לומר כהחת"ס דקיבלו עליהם הקרבה, דדבר זה שייך רק היכי שבעיקר הדין יש לו קדושת בכור אף לגבי הקרבה, רק יש מניעה להקריבו מאחר שאין יושביה עליה, אך להגר"ח דבעצם הקדושה הוא מופקע מהקרבה לא שייך לקבל להקריבו,
ויעו' שיעורי רבינו משולם דוד הלוי מס' תמורה דף כ"א ע"ב שהביא מהגר"ח שהק' על המנחת חינוך מהא דמפו' בנחמיה (י' ל"ז) דהקריבו בכורות בימי עזרא, והלא אין כל יושביה עליה, (ובאמת לד' החת"ס ניתן ליישב דקיבלו עליהם, אך לד' הגר"ח שכ' לבאר דקדושתו מופקע מהקרבה לכאו' לא שייך קיבלו עליהם וא"כ תיקשי מהא דנחמיה),
ויעו' שם בשיעורי רבינו משולם דוד הלוי שכ' לחדש דמה דבחו"ל אין דין הבאה הוא דין ב'מקום' דהמקום של חו"ל אין לו דין הבאה והקרבה, ואילו מה דבארץ ישראל בשעה שאין כל יושביה עליה אי"ז חיסרון מצד המקום, אלא הוא תנאי בעצם הקרקע דכל שאין ביאת כולכם חסר גמר הירושה והקידוש,
וא"כ מה דילפי' בכור ממעשר היינו דממקום שאי אתה מביא מעשר אי אתה מביא בכור, והיינו רק בחו"ל שהחיסרון בעצם המקום דמקום זה הוא מופקע מקדושת מעשרות, אך ארץ ישראל דעצם המקום אינו מופקע מקדושת מעשרות, אלא דלגבי מעשרות יש תנאי של ביאת כולכם, הרי שדין זה לא ילפי' בכור ממעשרות, דאי"ז חיסרון במקום, עיי"ש שהאריך בזה,
ולפ"ז יתיישב שי' החינוך דמה"ת מצוות קידוש בכורות הוא רק בארץ, ומה שהק הרמב"ן ועוד מכל הני סוגיות דמבו' דאף בחו"ל איכא קדושת בכור, היינו מדרבנן, ומה שהק' החת"ס מהא דבזמן הבית שני שהקריבו בכורות על אף שאין יושביה עליה, בזה אפ"ל דלגבי דין כל יושביה עליה לא יליף בכור ממעשר, ודלא כהמנחת חינוך,
וכן יובן עפ"ז מה שמשמע בפשטות ל' הרמב"ם בסה"מ דבזמנינו נוהג קדושת בכור בארץ, על אף דאין כל יושביה עליה והיינו דדין זה לא ילפי' בכור ממעשר, ומה שהוסיף בדבריו 'כמו מעשר דגן' צ"ל דכוונתו הוא על תחילת דבריו דאינו נוהג אלא בארץ דזה ילפי' ממעשר, אך לא להשוותו לגבי זמנינו דאין כל יושביה עליה בא, דלגבי דין זה כן אין למדין בכור ממעשר, ואפשר יש סימוכין לכך ממה דבמצוה קכ"ז במעשר דגן לא הביא כלל אם נוהג בזמה"ז וכד' אלא הביא רק הדין דאינו נוהג אלא בארץ ישראל, וא"כ לדין זה התכוון הרמב"ם להשוותו),