במדרש רבה בפרשתן, פט"ו: "אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן. משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות אומר מה אעשה לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי כך אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (ירמיה ב, ג) קדש ישראל לה' וגו' היו בין הקברות שנאמר (שמות יב, ל) כי אין בית אשר אין שם מת ואומר (במדבר לג, ד) ומצרים מקברים אמר הקדוש ברוך הוא היאך אני גואלן להניחן אי אפשר מוטב לירד ולהצילן שנאמר (שמות ג, ח) וארד להצילו מיד מצרים כשהוציא קרא לאהרן וטהר אותו שנאמר (ויקרא טז, לג) וכפר את מקדש הקדש (שם שם, טז) וכפר על הקדש".
ולכאורה מלשון המדרש במשל, וכן ממה שבנמשל הקב"ה כביכול נטמא בטומאת מצרים ונזקק לכפרת אהרן, מבואר שגם במשל כך הוא הדין, שצריך הכהן להכנס לבית הקברות ולהטמא למת כדי להציל את התרומה.
וכתבו המפרשים דע"כ דהתרומה עצמה לא נטמאה, כגון שהיתה בכלי חרס מוקף צמיד פתיל וכהאי גוונא.
ולכאורה צריך עיון, כיצד זה מותר לכהן להכנס לבית הקברות, ולהטמא בידים, ולעבור על לאו ועשה, כדי להציל את התרומה?
וראיתי בחידושי הרש"ש שם שהרגיש בזה, ולמעשה נשאר בצע"ג, וגם תירוצו שרצה לומר מתחילה דהכוונה לטומאת גולל ודופק דכהן אינו מוזהר עליה לא הבנתי, דא"כ אין הכהן נטמא כלל, ואין כן לשון המדרש ואין כן בנמשל.
ולכאורה מלשון המדרש במשל, וכן ממה שבנמשל הקב"ה כביכול נטמא בטומאת מצרים ונזקק לכפרת אהרן, מבואר שגם במשל כך הוא הדין, שצריך הכהן להכנס לבית הקברות ולהטמא למת כדי להציל את התרומה.
וכתבו המפרשים דע"כ דהתרומה עצמה לא נטמאה, כגון שהיתה בכלי חרס מוקף צמיד פתיל וכהאי גוונא.
ולכאורה צריך עיון, כיצד זה מותר לכהן להכנס לבית הקברות, ולהטמא בידים, ולעבור על לאו ועשה, כדי להציל את התרומה?
וראיתי בחידושי הרש"ש שם שהרגיש בזה, ולמעשה נשאר בצע"ג, וגם תירוצו שרצה לומר מתחילה דהכוונה לטומאת גולל ודופק דכהן אינו מוזהר עליה לא הבנתי, דא"כ אין הכהן נטמא כלל, ואין כן לשון המדרש ואין כן בנמשל.