פרשת בא - כניסת כהן לבית הקברות להציל תרומה

אוריאל

משתמש ותיק
במדרש רבה בפרשתן, פט"ו: "אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן. משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות אומר מה אעשה לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי כך אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (ירמיה ב, ג) קדש ישראל לה' וגו' היו בין הקברות שנאמר (שמות יב, ל) כי אין בית אשר אין שם מת ואומר (במדבר לג, ד) ומצרים מקברים אמר הקדוש ברוך הוא היאך אני גואלן להניחן אי אפשר מוטב לירד ולהצילן שנאמר (שמות ג, ח) וארד להצילו מיד מצרים כשהוציא קרא לאהרן וטהר אותו שנאמר (ויקרא טז, לג) וכפר את מקדש הקדש (שם שם, טז) וכפר על הקדש".

ולכאורה מלשון המדרש במשל, וכן ממה שבנמשל הקב"ה כביכול נטמא בטומאת מצרים ונזקק לכפרת אהרן, מבואר שגם במשל כך הוא הדין, שצריך הכהן להכנס לבית הקברות ולהטמא למת כדי להציל את התרומה.
וכתבו המפרשים דע"כ דהתרומה עצמה לא נטמאה, כגון שהיתה בכלי חרס מוקף צמיד פתיל וכהאי גוונא.
ולכאורה צריך עיון, כיצד זה מותר לכהן להכנס לבית הקברות, ולהטמא בידים, ולעבור על לאו ועשה, כדי להציל את התרומה?

וראיתי בחידושי הרש"ש שם שהרגיש בזה, ולמעשה נשאר בצע"ג, וגם תירוצו שרצה לומר מתחילה דהכוונה לטומאת גולל ודופק דכהן אינו מוזהר עליה לא הבנתי, דא"כ אין הכהן נטמא כלל, ואין כן לשון המדרש ואין כן בנמשל.
 

דרומאי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
במדרש רבה בפרשתן, פט"ו: "אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן. משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות אומר מה אעשה לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי כך אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (ירמיה ב, ג) קדש ישראל לה' וגו' היו בין הקברות שנאמר (שמות יב, ל) כי אין בית אשר אין שם מת ואומר (במדבר לג, ד) ומצרים מקברים אמר הקדוש ברוך הוא היאך אני גואלן להניחן אי אפשר מוטב לירד ולהצילן שנאמר (שמות ג, ח) וארד להצילו מיד מצרים כשהוציא קרא לאהרן וטהר אותו שנאמר (ויקרא טז, לג) וכפר את מקדש הקדש (שם שם, טז) וכפר על הקדש".

ולכאורה מלשון המדרש במשל, וכן ממה שבנמשל הקב"ה כביכול נטמא בטומאת מצרים ונזקק לכפרת אהרן, מבואר שגם במשל כך הוא הדין, שצריך הכהן להכנס לבית הקברות ולהטמא למת כדי להציל את התרומה.
וכתבו המפרשים דע"כ דהתרומה עצמה לא נטמאה, כגון שהיתה בכלי חרס מוקף צמיד פתיל וכהאי גוונא.
ולכאורה צריך עיון, כיצד זה מותר לכהן להכנס לבית הקברות, ולהטמא בידים, ולעבור על לאו ועשה, כדי להציל את התרומה?

וראיתי בחידושי הרש"ש שם שהרגיש בזה, ולמעשה נשאר בצע"ג, וגם תירוצו שרצה לומר מתחילה דהכוונה לטומאת גולל ודופק דכהן אינו מוזהר עליה לא הבנתי, דא"כ אין הכהן נטמא כלל, ואין כן לשון המדרש ואין כן בנמשל.
למה גולל ודופק אינו נטמא? הרי גולל ודופק מטמא, אלא דאיכא למ''ד שאין הנזיר מגלח עליה ואין הכהן מוזהר עליה. וא''ש כדברי הרש''ש.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
@דרומאי אכן הרש"ש מזכיר את השיטה הזו, שכיון שאין נזיר מגלח על גולל ודופק להכי אין הכהן מוזהר.
 

דרומאי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
@דרומאי אכן הרש"ש מזכיר את השיטה הזו, שכיון שאין נזיר מגלח על גולל ודופק להכי אין הכהן מוזהר.
אז למה כתבת שדברי הרש''ש לא מובנים, הרי ברור כדבריו.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
@דרומאי כי מבואר במדרש שהכהן אומר "מה אעשה לטמא את עצמי אי אפשר", משמע שאם יכנס הוא נטמא, אלא שמוטב שיטמא ולא ישאיר שם התרומה. וגם בנמשל כביכול הקב"ה נטמא וצריך ע"ז את כפרת אהרן.
ואילו לפי הרש"ש א"כ אין הכהן נטמא כלל כי על גולל ודופק אין מוזהר [וכמדומני שאפילו מדרבנן לא מוזהר].
 

דרומאי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
@דרומאי כי מבואר במדרש שהכהן אומר "מה אעשה לטמא את עצמי אי אפשר", משמע שאם יכנס הוא נטמא, אלא שמוטב שיטמא ולא ישאיר שם התרומה. וגם בנמשל כביכול הקב"ה נטמא וצריך ע"ז את כפרת אהרן.
ואילו לפי הרש"ש א"כ אין הכהן נטמא כלל כי על גולל ודופק אין מוזהר [וכמדומני שאפילו מדרבנן לא מוזהר].
לא הבנתי. אטו גולל ודופק אינם מטמאים?! פשיטא שמטמאים, אלא שהכהן אינו מוזהר על טומאה זו. אבל ודאי אם יכנס יטמא ולא יוכל לעבוד עבודה ולאכול קדשים ותרומה ומע''ש.
 
חלק עליון תַחתִית