אלשיך פרשת בא
(כג) והנה היה מקום לומר, אחר שרצונו יתברך להציל את ישראל מי יוכל לנגוע בהם אפילו בהיותם חוץ מבתיהם,
ומה לו אם יפגעו כחות חצונים בישראל הלא אלהיהם אתם.
לזה אמר, דעו לכם כי הנה ועבר ה' בכבודו לנגוף את מצרים ולא מדת אלהים המיוחדת יותר לזה,
הלא הוא כי וראה את הדם, שהוא, כי יסתכל בזכות הדם ופסח ה' כו'.
אך אם היה מדת הדין, אפילו שיראה הדם לא ירחם,
כי כל זה איננו שוה להגן בעד חטאתכם כי רב הוא.
ומה גם כמו שאמרו ז"ל (שם פרשה כא) הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, עם מקרב גוי לא נאמר אלא גוי מקרב גוי כו',
אלא שתספיק הכרעת שם הרחמים על ידי הדם, על כן הלואי ויסכון להם תוך בתיהם אשר הדם שם:
ושמא תאמרו אם כן למה יכה את מצרים בידו יתברך, ויכום כחות הרוגז והטומאה, ויפסח ה' על הפתח לבל הניח את המשחית לבא אל בתי ישראל. לזה אמר, ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. והוא, שלא אמר לנגוף אתכם. אך הוא כי הנה סיפרו חז"ל במדרש (רבה יח ב) מתחבולת המצריים, שהיו משלחים בכוריהם לישן אותו הלילה תוך בתי ישראל, ומשכיבים אותן במשכבותם של בני ישראל אתם במטותם, והיה הוא יתברך נוגף את המצרי ומציל את ישראל. ובזה יאמר, אין תקנה במה שלא אניח את המשחית לבא בבתיכם ואתם לא תצאו, לומר, שעל ידי כן לא אכה אני את מצרים רק המשחית. כי הלא אם לא היו מצריים תוך בתי ישראל היה אפשר כן, אך הנה הנם גם שם, ועל כן צריך לפסוח על הפתח לבלתי יכנס משחית לנגוף את המצריים אשר שם, רק הוא יתברך בעצמו. וזהו אומרו ופסח ה' כו', לומר, הנה על כל פנים צריך להעשות הדבר על ידו יתברך, כי בזה שיעבור ה' לנגוף את מצרים כו' ימשך שלא יתן המשחית לבא אל בתיכם. שאם לא כן, היה המשחית צריך ליכנס לנגוף את המצריים שבבתי ישראל, ואז על פי דרכו כיון שניתן רשות למשחית לא יבחין בין ישראל לעכו"ם, ומה גם בהיותם בלתי כדאין לינצל. וזהו אומרו ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, שהוא לנגוף את הנזכר הם מצריים, שעליהם אמר לנגוף את מצרים, שהוא פן אגב המצריים ינגפו ישראל גם הם: