וְעָבַרְתִּי. בְּהַעֲבָרָה אַחַת וּבְרֶגַע אֶחָד כֻּלָּן לוֹקִין.מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה. מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, מִמֶּנּוּ מַתְחֶלֶת הַפֻּרְעָנוּת. (רש"י)
הא גופא קשיא! אמרת 'ברגע אחד כולן לוקין', והדר אמרת 'ממנו מתחלת הפורענות'; כלום היו תחלה וסוף לאותו רגע?!
תשובה לדבר: אין הכוונה שבמציאות מתחלת הפורענות במי שהתחיל בעבירה תחילה, אלא כלומר: במי שהיה הראש והעיקר במעשה העבירה – בו נפתח סיפור הפורענות, ללמד שהפורענות בעיקרה באה בשבילו, וכל הנטפלים אל העבירה לוקים בגללו.
.
השווה את מאמרו של רבי אליעזר בפרק כל התדיר על הפסוק 'וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת':
כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְחַלְּפָה חַטָּאת (וְהָעוֹפוֹת בָּאִין תַּחְתֶּיהָ בְּדַלּוּת) - חַטָּאת קוֹדֶמֶת (מִשּׁוּם דְּעִקָּר חַטָּאת הוּא), וְכָאן (בְּיוֹלֶדֶת, שֶׁהָעוֹף תַּחַת עוֹלָה הוּא בָּא, וְהַבְּהֵמָה עִקָּר הָיְתָה) עוֹלָה קוֹדֶמֶת.
ואמר רבא עלה:
לְמִקְרָאָהּ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב (שֶׁתְּהֵא נִקְרֵאת בָּעִנְיָן תְּחִלָּה, אֲבָל בַּעֲבוֹדָתָן חַטָּאת קוֹדֶמֶת).