מה הקשר בין מזוזה לזכירת יציאת מצרים ?

כותר

משתמש ותיק
שמעתי אתמול קושיא חזקה.

הרמב"ן בסוף פרשת בא כותב:
"וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים: והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים.
כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו שהוציאנו מאותו עבדות לחירות".

הרמב"ן כותב שמצות מזוזה היא זכר ליציאת מצרים, כך פתח בתחילת דבריו, וכך סיים שהוציאנו מאותו עבדות לחירות.

וצריך ביאור, מה הזכר במזוזה ליצי"מ, הלא יש בה רק 2 פרשיות ולא מוזכר בה כלל יצי"מ.

ובדקתי גם בספר החינוך בטעם מצוות מזוזה ולא קישר ליצי"מ.

ידידי ר' שלמה תירץ, בדרך אפשר, שמה שהמזוזה היא על מזוזת הבית, מזכיר את הזאת דם קרבן פסח, על המשקוף ושתי המזוזות.
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד הביא שם בקובץ בית אהרן וישראל, את רבנו בחיי שגם כתב כך, וביאר דבריו.
אוצר החכמה_148111 (2).jpg
אוצר החכמה_148111 (3).jpg
 
 

מרבה השלום

משתמש חדש
לכאו התשובה הוא שיציאת מצרים הוא העדות על יחוד השם כמו שאומרים ששבת הוא זכר למעשה בראשית וזכר ליצ"מ שכל אחד מעיד על השני כמוש"כ הרמב"ן שם
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
הרב אריאל טל אמר:
תעין במה שכתוב במזוזה
היום אמרתי פעם אחת את 2 הפרשיות האלה, מה אתה מצאת בהם ?
 
 

תא חזי

משתמש רגיל
ידועים דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא שכתב 'ובעבור כי הקב''ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו וכו', והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב' עכ"ל, ורבים נתקשו היכן מוזכר ענין יציאת במזוזה. ונאמרו בזה כמה תירוצים, וכלם דחוקים.

ונראה בס"ד לומר, היות ובפסוק 'שמע ישראל' מרומז הדיבור של אנכי ה' אלקיך, כמו שכתבו הפוסקים בשם רב עמרם גאון, ושם נאמר 'אָֽנֹכִי יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֽוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים', הרי שבהזכירו יחוד ה' נזכר גם יציאת מצרים, שעל ידי יציאת מצרים נקרא יחודו עלינו.

וגם פרשת 'והיה אם שמע' מורה על יציאת מצרים, כי היא סמוכה לפרשת 'כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא', כלומר כל פרשת והיה אם שמע בא להורות שארץ ישראל אינה כארץ מצרים, שארץ מצרים 'אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה', ולפרשה זו נסמכה פרשת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי וגו', לומר שאם נקיים המצוות 'וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וגו' וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ', ואם ח"ו יעברו על המצוות 'וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר וגו' וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם', כלומר נאבד את זכות ישיבת הארץ, ולכן 'וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וגו' וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם וגו' וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ'.

הרי שפרשיות אלו שבמזוזה שהם 'שמע' 'והיה אם שמע' מורים ממש על יציאת מצרים.
 
חלק עליון תַחתִית