פרשת 'קדש' ופרשת 'והיה כי יביאך' – שתי פרשיות הן, הראשונה מתייחסת ליוצאי מצרים, והשניה - לבכורות שיוולדו בעתיד.
כלומר: בפרשה הראשונה נתקדשו במאמרו יתברך 'קדש לי' כל הבכורות שהיו בישראל ביום היציאה מארץ מצרים, הן בכורות האדם והן בכורות הבהמה.
ובפרשה השניה נצטוו ישראל מכאן ולהבא לקדש הבכורות. ונחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן בפרק קמא דבכורות: לדעת רבי יוחנן, גם הבכורות שנולדו במדבר בכלל מצוה זו; ולדעת ריש לקיש: לא קדשו בכורות במדבר, כמשמעו של קרא 'והיה כי יביאך'.