האם הוא האבא של כולם ? כמעט !

NETANEL

משתמש ותיק
האם הוא האבא של כולם ? כמעט לכולם, לרדק.

וכאן המקום להבהיר שבספרי הדקדוק כיום יש ארבע הגדרות ושורשים לאב :
1. אָב= אבא. 2 אָב = חודש. 3 אָב=אבה=רצה. 4 אֵב= (בצירה )אביב וגם איבי הנחל.

[ בנושא שלילת הבחירה -וצדקת העונש בפרשה ,ראה כאן
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=141&t=26791]

א.
והפשתה והשעורה אביב(ט,לא). לאביב מספר פירושים: ולא נטפל כעת בחודש האביב .ולא ב"אביב קלוי באש" , אלא במשמעותו כאן-המציינת מצב של הבשלת השעורה.

1, כבר ביכרה ועומדת בקשיה. עמדה באיביה, כמו איבי הנחל = עצי הנחל[הקנה שלה] , רשי ושפתי חכמים.

2, "סרתן הוה בסירא" =בוסר -תחילת וראשית הצמיחה,כמו עודנו באיבו,ת, יונתן.

3, סנהדרין ( יא) על ג' דברים מעברין את השנה מפני האביב וכו' וא"כ אביב ל' בישול הוא .
.
4. באבע ביג,ד, כתב אביב כמו בכור -ביכור כי הוא מגזרת אב ראשון לאשר הוא מוליד.
וכך גם ברשי "חדש האביב - שהתבואה מתמלאת בו באביה, אביב לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות. (שמות כג טו).

5, מעניין שבויקרא ג,יד, על אביב קלוי באש ת,יונתן אומר :אביב = מהבהב ! מהבהב קלי בנורא.( לשון נופל על לשון ?) שכן כדי לאכלו היו מהבהבין אותו באש.

6, ובחזקוני: בשלב זה השעורה נקראת אביב. חדש האביב - חדש ניסן נקרא חדש האביב על שם שהתבואות שנקראו אביב מתבשלות בו, והם שעורים, כדכתיב כי השעורה אביב. (דברים טז א).

7, לרשר: אביב - , אביב נגזר משורש ״אבב״, הקרוב כנראה ל״אפף״: ״לשאוף בלהיטות לדבר־מה״ .... מכאן ״אֵב״ בצירה: גבעול [עיין שיר השירים ו, יא], השואב מזון מהאדמה ומעביר אותו לפירות. (שמות ט לא).

   ובקדמונים רבו הדיונים בכך-
8.והרדק ראה באיבי =פרי ,והוא מלשון ארמית :יש מפרשים "בְּאִבֵּי הנחל" (שיר השירים ו יא) הפרי, ושרשו "אנב" בלשון ארמי "וְאִנְבֵּהּ שגיא" (דניאל ד ט). וכן בתרגום בחסרון נון, תרגום פרי: אִיבָּא.

. .[הוא מציין גם לכולם שורש משותף "אביב על שם הקנה שהוא העץ. וקרוב אני לומר שענין זה מענין אב המצטרף אל הבן, ש'אב' משרש אבה ואלו שרשם אבב, ענינם אחד. כי העץ כמו האב המוליד הענפים והפרי]
. .ומנחם במחברת כתב - "אב מתחלק לששה פנים....והשישי. "למי אוי למי אבוי" (משלי כג כט), ענין עגום ואנינה..

. .ואפשר שנדד גם ללשונות נוספים- במובן של פרח, השורש א־ב־ב קשור לפריחה ולבלוב. להשוואה פרח בלשונות שמיות –ובארמית: (הבבא) כנל .ובאמהרית: ʾאדיס אבבא, אבבה = פרח. אדיס אבבה = פרח חדש (אדיס =חדיש ?)
ולעיל ראינו שמפרשים שונים נזקקו למובנים שונים בהקשר לשורש שלו.

נ,ב - אבל חשוב לומר - שבשום מקום בתנך לא נזכר "אביב" כשם של עונה מעונות השנה; אבל ע"כ בהזדמנות אחרת.

כאן יש הפנייה לספר השורשים של הרדק, ובו הפנייה גם למחברת מנחם.
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D ... 7%93%D7%A9
 
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
ועוד מעניני לשון בפרשת וארא-

ב.
ולא שמעו אל מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו,ט)
1- במדרש מקוצר רוח = חיסרון באמונה [שהשם יכול להושיעם.]ורוח היינו -רוח אלוקים,
2- אין כאן שני דברים: אלא =קוצר רוח בגלל העבודה הקשה.והו' של והעבודה יתרה וטפלה ,החזקוני.
3-ובמנחה בלולה מחדש שבקוצר רוח מכוון למשה , שבנ"י לא שמעו אליו מקוצר רוחו של משה שבגין כך לא יכל לסדר הדיבורים כי כבד פה היה וכו.

ג.
וידבר משה לפני השם לאמור " , ו,יב, בפסוק זה 3 מילים הטעונים הבהרה !
למה לפני ? שכן תמיד (חוץ מפעמיים) כתוב "אל השם"  .  בנוסף מה שייך כאן לאמור ? לומר למי ?
1- שלא דיבר אל ה' , אלא דיבר אל עצמו לפני ה', והקבה האזין צערו...העמק דבר. ואגב גם וידבר וכו הוא יוצא דופן שכן בתורה תמיד כתוב " ויאמר משה אל השם (חוץ מכאן, ופעם נוספת בפנחס).
. 2- לאמור- והאור החיים אומר מעין זאת מהמילה לאמור שהיא קשה לאמור למי . אלא שמשה אמר זאת לעצמו ,ולא שהשיב כך להשם, "אלא כמי שמתלונן על עצמו שלא הצליח ..כלומר אין תכלית האמירה אלא האמירה..וכו.

ד.
ואני ערל שפתיים,( ו,יב) מה פירוש "ערל" ? להלן 5 האפשרויות-
אטום -ברשי \ אינו מתוקן - ר מיוחס \ אינו יכול = מנוע, -בבכור שור \ כבד - כמו כבד פה ,באונקלוס: יקיר ממלל. \ערל= מיותר- כי העילג יוציא בדבריו דברים מיותרים עד שיגיע אל הדיבור הרצוי (מגמגם ?). וזו משמעות הפוכה מכל הפירושים האחרים.


ה.
עמרם נשא את יוכבד דודתו. והרי דודתו אסורה  לו ? ומוזכר בפיוט-
1-אלא שלכן לא נכתב על כך כרת במפורש בתורה , כדברי הפייטן באזהרות : "חוקה אחות אב על כל נעלם תכסך בושה ונכרת לעולם" , -בדעת זקנים.
והוסיף החזקוני משום שכל מנהיג צריך שתהיה לו קופה של שרצים  וכו ועיין שם.
2.אולם ביונתן תרגם "וּנְסֵיב עַמְרָם יַת יוֹכֶבֶד חֲבִיבָתֵיהּ"
שכן הייתה זו אחות אמו בלבד ולא אחות אביו, ולבני נח אין קשר משפחתי מצד האב,



ו.
ראה נתתיך אלוקים, ז,א, מה פירוש אלוקים ?  5 הפירושים להלו-
שופט- ברשי \ רב- באונקלוס \ פחד אלוקים - ביונתן "דחילו לפרעה כאילו אלהא דיליה"\ מלאך -אבע ורסג \
גדולה - גדול על פרעה -ר בחיי.


ז.
תנו לכם מופת, (ז,ט),מופת מלשון -
= קיצור של מופלא ,הרמבן \ פיתוי- שהמופת מפתה את הלב \ שבא ללא המתנה בפתאום.שכל טוב.


ח.
עודך מסתולל, ט,יז, מסתולל מלשון - 7 פירושים:
כובש -ברשי \.  מתרברב - יונתן\  מכשול - רדק \  משתבח-אבע\
מתחזק -מפרשים \   משתורר [משתלט]-לקח טוב, חילופי ר-ל \   משתולל -[במצודת פירש "משתולל" - מוחזק הוא בעיני הבריות לשוטה וסכל].

. .וכולם מסתמכים על לשונות מהפסוקים:
סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן-ישעיה סב,י,
וַיַּ֣עַשׂ הַ֠מֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵ֨י הָֽאַלְגּוּמִּ֜ים מְסִלּ֤וֹת לְבֵית־השם , דבהי ב,ט,יא,
זַמְּר֪וּ שְׁ֫מ֥וֹ סֹ֡לּוּ לָרֹכֵ֣ב בָּ֭עֲרָבוֹת , תהילים סח.


ט.
ויהי ברד ואש מתלקחת ,(ט,כד) 4 פירושיפ-
מתלקחת= באונקלוס "משתלהבא" /  מקפצת -ביונתן מתקפצא \ קולחת [מיתמרת ועולה] בתוס השלם  \
לקיחה - לוקחו האש ושורפו - חזקוני.


י.
אפילות =מאוחרות ואין לו עד -לרשי , וכך גם ביונתן "לקישן" דהיינו מאוחרות.\ מלשון אפל =חושך שעדיין טמונות בקרקע ובחושך, אבע \ מלשון פלאים שנעשה בהם נס בחזל,
 

סברא ושתילא

משתמש רשום
יש להבהיר שפירוש המילה "אבא" היא "אבי".
ממילא אין כזה דבר "אבא שלי" וכ"ש "אבא שלך"
וכן מפרש רשי בקידושין פ' האומר ע"מ שירצה אבא, אביו של חתן.
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
סברא ושתילא אמר:
יש להבהיר שפירוש המילה "אבא" היא "אבי".
ממילא אין כזה דבר "אבא שלי" וכ"ש "אבא שלך"
וכן מפרש רשי בקידושין פ' האומר ע"מ שירצה אבא, אביו של חתן.

צודק , שהרי אין מילה כזאת בתנך, אלא מלשון חזל = בארמית .
בדומה לסב שהפך לסבא, אב לאבא , 
והאלף  משמשת כה"א הידיעה, והב' בכלל ההיא רפויה במקור.
ישכח.
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
תוספת -תשפג.

כל המרבה להחמיר....

בתנך יש לנו מילים רבות משורש: ח,מ,ר, ובמובנים רבים.
ולהם צאצאים רבים מחודשים ובחלקם קשה לראות את הדמיון שביניהם.

א. חומר-וחימר. טיט וזפת.
1.
בראשית יא, ג הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃ החימר מוזכר בתנך 3 פעמים. לאבע טיט שמדביק, לחזקוני זפת.ויש עוד פירושים שונים.

2. בראשית יד, י
וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃

3. שמות א, יד
וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֨מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכׇל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה..

4. שמות ב, ג
וְלֹא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַ..

ערימות וכמויות.
5
. שמות ח, י
וַיִּצְבְּר֥וּ אֹתָ֖ם חֳמָרִ֣ם חֳמָרִ֑ם וַתִּבְאַ֖שׁ הָאָֽרֶץ׃= ערימה.
ובחזל וְהַבְּצָלִים "שֶׁחֲמָרָן",ערכין ב,ה,.שחמרן - לשון ויצברו אותם חמרים חמרים .ברטנורא.

6. ויקרא כז, טז
מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֗וֹ יַקְדִּ֥ישׁ .. עֶרְכְּךָ֖ לְפִ֣י זַרְע֑וֹ זֶ֚רַע חֹ֣מֶר שְׂעֹרִ֔ים . בית כור .ברשי מידה.

תסיסה ורתיחה , עכירות והתכווצות.

7.
תהילים מו, ד
יֶהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים בְּגַאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה׃ על ידי התסיסה \הרעש " יתעכרו מימיו כמו חומר"-אבע.

9. איכה א, כ
רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י .לפירוש "רבי יוסף קרא" ופתרונו:
מעי רותחו. ולרשי "התכווצו". ושימו לב לחילופי כ\ח, חמרמרו \ נכמרו !

9. תהילים עה, ט
.. וְיַ֤יִן חָמַ֨ר ׀ מָ֥לֵא מֶסֶךְ֮ וַיַּגֵּ֪ר מִ֫זֶּ֥ה אַךְ־שְׁ֭מָרֶיהָ .."חמר". היין הטוב המעלה רתיחות. מלבים.

יין לשתייה .
וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר: בדברים. במובן ייו\ יין משובח.

10. דניאל ה, ד
אִשְׁתִּ֖יו חַמְרָ֑א וְ֠שַׁבַּחוּ לֵֽאלָהֵ֞י דַּהֲבָ֧א ׃= יין. 6 פעמים כולם בארמית.

11.חמר = תסס קצף.ויין חמר מלא מסך(תהילים עה,ט,)
וממנו מעי חמרמרו איכה א,כ,
--------------
ב.
אדום או שחור
.
ובאבע בבראשית ב,ג, מבאר את סוג הטיט -
ותחמרה – . וזאת המלה נגזרת מן בחמר, והוא הטיט אדום מדבק, ימצא בארץ ישראל. וכמהו: בארות בארות חמר (בראשית י״ד:י׳), ובלשון ישמעאל יקרא: אלחמר.[האדמה האדומה, בערבית. ]
ויש גם כיום באיזור החוף "אדמת חמרה" ע"ש הצבע האדמדמם שלה.

שחור- זפת.
בפירוש ר מיוחס [בראשית יד,י,] דמש"כ "חמר" שמעתי בשם ראבע שהוא באר בערביא ומוציא כמין זפת ,וטחין בו והוא חזק וקורין אותו "חמר" ונראין דבריו.[ומוכיח כך מאונקלוס]:
דעל מה שכתב (שמות א,יד), "בחומר ובלבנים" ת"א " בטינא[=טיט] ובלבנין" , משא"כ מה שכתב כאן "והחימר "תרגם וחימרא",

וכן מש"כ לקמן יד,י., ,בראשית, "בארות בארות חימר" ת"א חימרא,
וכן על מש"כ שמות ב,ג, ,ותחמרה בחימר ובזפת" ת"א "חימרא" ,
הרי מכל אלה מבואר שחימר אינו טיט. [אלא זפת]

וכך גם בחזקוני שלזפת קורין חימר , והטיחו[טייחו] בזפת שאין המים יכולין לשחוק.
וכך גם בתרגום השבעים שתרגמו - לאספלט.


ג.
אמנם מאותיות: ח,מ,ר ישנם מילים רבות נוספות בעלי משמעות דומה\ושונה .
וכתב ע"כ הרשר"ה ב-פרשת נוח -

"חמר" קרוב ל"אמר" ו"עמר".
"חומר" היא: אוסף אחיד של דברים רבים.
"עמר": עמרים-צרור שיבולים.


"חומר": ערימה של דברים דומים.
"חמר": יין – בתסיסה במהלכה מתקשרים השמרים וכ"ו עם המיץ ליין..

"אמר" מאמר . אמירה של מילים שביחד יש להם תוכן.
בניגוד ל"דבר" – שהיא מילה היוצאת מהפה.

ד.
ומשמעויות מחודשות: חֻמְרָה - וחוֹמְרָהּ .

* ןבקצרה עוד מופעים מ- ח,מ,ר,
* א.חמירא =חמץ בארמית . אפשר מלשון "תסיסה" שהשמרים מתסיסים את הבצק שתופח ע"י כך . וקרוב ליין שנקרא חמר וגם הוא נוצר מהתסיסה ע"י השמרים כדלעיל.

* ב.חָמוּר \ חומרא= הקפדה חומרה. ומחמיר אני על עצמי, ברכות כב,א, מחזל.
* ג. כמין חומר = חידוד . "חמשה דברים היה ריבז אומרן כמן חומר" (תוספתא ב"ק פ"ז) מחזל.

* ד. בכל חומר הדין, וגם: קל וחומר.מחזל
* ה. חומר גשמי חומרי\ההפך מרוחני.

* ו. חומרה של מחשב.
* ז. אוסף של מידע = חומר לבחינה, חומר רקע.
* ח.חומר - חומר גלם כלשהוא שממנו מייצרים כלים,מאכלים וכדומה.מכחומר[טיט] ביד היוצר .

ט. ואין קשר לחמור , מחמֵּר -הקשור לבעל חיים.

והנה השימושים הרבים שלו:

1 חֹמֶר. 2 חֵמָר. 3 חֶמֶר . 4 חַמָּר. 5 חָמַר. 6 חִמֵּר. 7 חְמֵר.
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
תשפ"ד
למה לרמבן זה לא תמוה - שמשה אומר לה' "לאמור" ?

ג.
וידבר משה לפני השם לאמור " , ו,יב, בפסוק זה 3 מילים הטעונים הבהרה !
למה לפני ? שכן תמיד (חוץ מפעמיים) כתוב "אל השם" . בנוסף מה שייך כאן לאמור ? לומר למי ?
1- שלא דיבר אל ה' , אלא דיבר אל עצמו לפני ה', והקבה האזין צערו...העמק דבר. ואגב גם וידבר וכו הוא יוצא דופן שכן בתורה תמיד כתוב " ויאמר משה אל השם (חוץ מכאן, ופעם נוספת בפנחס).
. 2- לאמור- והאור החיים אומר מעין זאת מהמילה לאמור שהיא קשה לאמור למי . אלא שמשה אמר זאת לעצמו ,ולא שהשיב כך להשם, "אלא כמי שמתלונן על עצמו שלא הצליח ..כלומר אין תכלית האמירה אלא האמירה..וכו.
תשפ"ד
למה לרמבן זה לא תמוה - שמשה אומר לה' "לאמור" ?

א.

לאמור : אני מבקש שתענה לי תשובה !
כך המדרש שמביא הילקוט שמעוני.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳ לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי – רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, בְּאַרְבַּע מְקוֹמוֹת בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְהֵשִׁיבוֹ עַל שְׁאֵלוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳ לֵאמֹר, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ הֲשִׁיבֵנִי אִם גּוֹאֲלָן אַתָּה אִם לָאו,

ב.
ולמה לא נדרש לכך הרמבן ?
כי שני פסוקים קודם בשמות ו,י, הרמבן מוכיח ש 'לאמור" כלל אינה הכוונה שיאמר לאחרים -אלא שזאת "אמירה ברורה"
וזל"ש -
וידבר י״י אל משה לאמר – אמרו המפרשים: כי מלת לאמר בכל התורה – לאמר לישראל. והטעם: שיאמר השם למשה: אמור לישראל דברי אלה....
והנכון בעיני: כי מלת לאמר – להורות על בירור הענין, וידבר השם אל משה לאמירה גמורה, לא מראה מסופקת, ולא ברמז דבר. ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ומראה ולא בחידות (במדבר י״ב:ח׳)....
ולפיכך - לרמבן כלל לא הוקשה כאן בפסוק יב , ולא ראה צורך להתייחס לכך.

ג.
ראב"ם מפרש ' לאמור' בד"כ כרשי - אבל כאן מפרש מעין הרמבן.
אבל לא לעניין התוכן והמשמעות , אלא להגייה ולחיתוך הדיבור.
וידבר משה לפני ה׳ לאמר – מקרא זה מכלל המקראות שאין לפרש בהם לאמר וג׳ לפי הפירוש הראשון שפירשנו .
אלא יפורש לפי (טעם) המקור שהזכרנו והטעם שדיבר (משה) ע״ה דיבור זה לפניו יתעלה בחיתוך הדיבור בדיבורנו אנחנו בתפלתנו בקול לפניו יתעלה.

ועוד הרחבנו השנה בעניין הכפייה - והבחירה , כאן -
 
חלק עליון תַחתִית