כפוי טובה?!

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
כתוב בפרשתנו שבמכת כינים היכה אהרון בעפר מצרים ולא משה.
ומסביר רש''י על אתר שהסיבה לכך היא מפני שמשה לא רצה להכות את העפר שהגן על חייו כשהרג את המצרי והטמינו.
אך לא זכיתי להבין - מדוע זה נחשב שהעפר הגן על חייו, והרי בפועל הטמנת המצרי בעפר לא עזרה, ודתן ואבירם כן ראו אותו והלשינו עליו?!
 
 

מחפש את עצמי

משתמש ותיק
שאלה יפה
יפה שחשבת על זה.
בהתחלה דתן ואבירם לא הלשינו.
אלא שאחד מהם אמר למשה הלהרגני וגו' וממילא משה הבין שאם הם יודעים יש סיכוי שמחר המצרים ידעו ולכן הוא ברח.
ואכן אחרי תקופה זה נודע למצרים [כמו שמשמע בהמשך הפסוקים] אבל אז משה היה רחוק
אבל אם לא היה לו איפה להחביא, המצרים היו יודעים מיד ולא היה לו סיכוי לברוח.
 

צבי הירש

משתמש ותיק
שאלה נאה
ונראה דההטמנה בעפר היתה מפני המצרים, ואכן זה הועיל שהמצרים לא יראו
מה שהיו יהודים מוסרים שהלשינו לא מוריד מההכרת הטוב לעפר שהסתיר
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
השאלה הזאת מעיקה לי גם הרבה שנים ובעיקר בגלל שלאדם לכאורה אנחנו מבינים שיש עניין של הכרת הטוב לאחד שניסה לעזור לנו למרות שבסוף זה לא הועיל. מבואר פה לכאורה שהעניין (התמוה יחסית) של הכרת הטוב לדומם זה לא רק על התוצאה של הטובה שיצאה מהם אלא אפילו על כוונות טובות. ולכאורה היינו שכל העניין הוא ללמד אותנו בעצם אחד לשני ולא שיש עניין באמת של הכרת הטוב לדומם
 
חלק עליון תַחתִית