מה ההודאה על יציאת מצרים

יד אבשלום

משתמש ותיק
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה מה ההודאה לקב"ה על יציאת מצרים הרי הוא זה שהכניס את בנ"י למצרים והתחייב גם להוציא אותם בברית בין הבתרים למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
ולא נראה לומר שכל ההודאה היא על מה שלא היו ארבע מאות שנה ועוד תירוצים בסגנון לכאו' ההודאה היא על עצם היציאה
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
פותח הנושא
שלו' אמר:
ע' זוהר חדש פר' יתרו.
מבואר שם שההודאה היא לא על עצם מה שהוציא את בנ"י אלא על מה שהעלה אותם מטומאתם אבל לכאו' ע"פ הפשט ההודאה היא על עצם ההוצאה ואדרבה כעת יש מקור לשאלה מהזוהר
 
 

אור זרוע

משתמש ותיק
לפי סגנון השאלה אין צריך להודות על שום דבר.
ביציאת מצרים, במקרה גונבה לאוזננו הידיעה אודות ברית בין הבתרים.
אבל למעשה כל המאורעות שעוברים על עם ישראל ועל כל יחיד ויחיד, הם צפויים מראש.
הקב"ה הוא שמכניס אותנו בתוכם, והוא קובע מראש את שעת היציאה וההצלה.
אז למה לנו להודות על רפואה, הצלה וישועה, הואיל והקב"ה בכבודו ובעצמו הכניסנו לתוך אותה צרה.
 

נבשר

משתמש ותיק
יד אבשלום אמר:
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה מה ההודאה לקב"ה על יציאת מצרים הרי הוא זה שהכניס את בנ"י למצרים והתחייב גם להוציא אותם בברית בין הבתרים למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
ולא נראה לומר שכל ההודאה היא על מה שלא היו ארבע מאות שנה ועוד תירוצים בסגנון לכאו' ההודאה היא על עצם היציאה
שאלה יפה,
אבל לכאו' צריך לשאול למה באמת הקב"ה הוריד אותם, כי הרי זה בסיס השאלה כפי שדימית לאיזה "שר" שהיחס של הנידון אליו מאוד חיצוני, ולכך למה יודה לו.
ע"ז באה התשובה שעם ישראל עבר איזשהו תהליך בנוגע למציאות בעצמית שלו בין ביחיד בין בכלל, ובלי מציאות זו, לא היה לו כל קיום בעולם, וא"כ בעצם בעומק הירידה הרי רק הולידה בקרבם אפשרות ליציאה ולהתרוממות מעבר למה שהיו קודם. ואמת שבשביל זה צריך להסתכל על גלות מצרים לא רק במובן חומרי וגשמי של קשיים פיזיים, אלא במובן של תוכן ומהות של אדם שהוא משועבד הוא פחות ונמוך ולכך נגזר עליו כל ענייני הגשם. ולכאו' זה כל בסיס היהדות להסתכל מעבר לחומר אלא לתוכן ולמהות שמזה כל הצורה והחלק החיצוני.
ודאי שסו"ס ההודאה על היציאה שזה בעצם המצב הנמוך ביותר שהיה צריך לצאת ממנו להיות "בחרות עולם", ורק בשל המצב הנמוך הזו התאפשר חרות לעולמים.
 

ששמואל

משתמש ותיק
יד אבשלום אמר:
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה....
...למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
הייתי ממשיל את זה לאדם שהתעורר מניתוח והודה לרופא על הניתוח שעשה לו במסירות, עבר שם אחד ותמה, מה אתה מודה לו, הרי הוא הרדים אותך וחתך אותך, אז ברור שהוא צריך לתפור הכל ולהעיר אותך.
 

שלו'

משתמש ותיק
נבשר אמר:
יד אבשלום אמר:
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה מה ההודאה לקב"ה על יציאת מצרים הרי הוא זה שהכניס את בנ"י למצרים והתחייב גם להוציא אותם בברית בין הבתרים למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
ולא נראה לומר שכל ההודאה היא על מה שלא היו ארבע מאות שנה ועוד תירוצים בסגנון לכאו' ההודאה היא על עצם היציאה
שאלה יפה,
אבל לכאו' צריך לשאול למה באמת הקב"ה הוריד אותם, כי הרי זה בסיס השאלה כפי שדימית לאיזה "שר" שהיחס של הנידון אליו מאוד חיצוני, ולכך למה יודה לו.
ע"ז באה התשובה שעם ישראל עבר איזשהו תהליך בנוגע למציאות בעצמית שלו בין ביחיד בין בכלל, ובלי מציאות זו, לא היה לו כל קיום בעולם, וא"כ בעצם בעומק הירידה הרי רק הולידה בקרבם אפשרות ליציאה ולהתרוממות מעבר למה שהיו קודם. ואמת שבשביל זה צריך להסתכל על גלות מצרים לא רק במובן חומרי וגשמי של קשיים פיזיים, אלא במובן של תוכן ומהות של אדם שהוא משועבד הוא פחות ונמוך ולכך נגזר עליו כל ענייני הגשם. ולכאו' זה כל בסיס היהדות להסתכל מעבר לחומר אלא לתוכן ולמהות שמזה כל הצורה והחלק החיצוני.
ודאי שסו"ס ההודאה על היציאה שזה בעצם המצב הנמוך ביותר שהיה צריך לצאת ממנו להיות "בחרות עולם", ורק בשל המצב הנמוך הזו התאפשר חרות לעולמים.
זה מזכיר לי שהשפ"א מדבר הרבה בפסח שההודאה היא גם על הגלות במצרים, שהגענו להכרה שגם היא היתה לטובתנו.
 
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
פותח הנושא
ששמואל אמר:
יד אבשלום אמר:
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה....
...למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
הייתי ממשיל את זה לאדם שהתעורר מניתוח והודה לרופא על הניתוח שעשה לו במסירות, עבר שם אחד ותמה, מה אתה מודה לו, הרי הוא הרדים אותך וחתך אותך, אז ברור שהוא צריך לתפור הכל ולהעיר אותך.
בפשטות ההודאה היא לא ע"ז שהכניס אותנו לגלות אלא שאילו לא הוציאנו הרי אנו ובנינו וכו'
ובאמת במקרה של המנתח ההודאה היא על כל מה שעשה אבל כאן יש הודאה בפרטות על מה שהוציא "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" וע"ז קשה מה ההודאה
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זרוע אמר:
לפי סגנון השאלה אין צריך להודות על שום דבר.
ביציאת מצרים, במקרה גונבה לאוזננו הידיעה אודות ברית בין הבתרים.
אבל למעשה כל המאורעות שעוברים על עם ישראל ועל כל יחיד ויחיד, הם צפויים מראש.
הקב"ה הוא שמכניס אותנו בתוכם, והוא קובע מראש את שעת היציאה וההצלה.
אז למה לנו להודות על רפואה, הצלה וישועה, הואיל והקב"ה בכבודו ובעצמו הכניסנו לתוך אותה צרה.
יש דברים שההתנהלות בדרך הטבע מביאה למצב מסוים והקב"ה חס על האדם שזה בעצם לא לפי מה שמגיע לו ומושיע אבל כאן כל המטרה בגלות היא היציאה ממנה כמו שאמר הקב"ה בברית בין הבתרים וא"כ הם נכנסו מראש לזמן קצוב 
 
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
פותח הנושא
צריך להוסיף שעל נס פורים למשל לא קשה מה צריך להודות שגם שם הקב"ה הביא להם צרה והציל ממנה כיון שהרי אותו דור התחייב כליה ואעפ"כ הצילם הקב"ה אבל כאן שזה כל מטרת הגלות א"כ מתחילה נכנסו לזמן קצוב ומה מקום להודאה
 

ששמואל

משתמש ותיק
ואולי י"ל דהרי יש הנהגה טבעית ויש הנהגה ניסית, והנה הירידה לארץ מצרים היתה בצורה טבעית עפ"י דרך הטבע, והקב"ה הוציא את ישראל ביד חזקה ובזרוע נטויה למען הראות לעולם כולו את כוחו הגדול וחיבתו לבני ישראל ועל זה אנו מודים.

עי"ל שעיקר ההודאה היא על מה שהקב"ה הוציא אותנו משם להיות לו לעם. ובהשאלה למושגי זמנינו - זה חג העצמאות היהודי.
 
 

פפפפ

משתמש ותיק
יד אבשלום אמר:
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה מה ההודאה לקב"ה על יציאת מצרים הרי הוא זה שהכניס את בנ"י למצרים והתחייב גם להוציא אותם בברית בין הבתרים למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
ולא נראה לומר שכל ההודאה היא על מה שלא היו ארבע מאות שנה ועוד תירוצים בסגנון לכאו' ההודאה היא על עצם היציאה

עוד קשה הרי יצאו רק חמישית [לפי הגירסא הממעיטה במדרש] ונמצא שח"ו לא עמד בהתחייבותו ?
וחדא מיתרצא בחברתה 
כיון שחטאו והגיעו עד שער הנו"ן לא היו ראוים לצאת על אף ההבטחה ומחמת ההבטחה "נתאמץ" [כלשון השואל במשל] להוציאם את מי שעדין לא הגיע לשער הנו"ן
 

פפפפ

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
בל נשכח ג''כ שהם יצאו הם רכוש גדול עד למאוד, ולא נראה לי שדבר זה נכלל בברית בין הבתרים.

נכלל גם נכלל יעו' פ' לך לך
 

עמנואל

משתמש ותיק
יד אבשלום אמר:
והתחייב גם להוציא אותם בברית בין הבתרים
אם הקושיה שלא היינו צריכים להיות שם אחרי תום השעבוד, הרי לא בצדקתינו הוציאנו אלא בגלל ההבטחה. ואם השאלה בגלל ההבטחה גופא - לא אבין, וכי אין לנו להודות על טובה גדולה שהובטח לנו? וכי הקב"ה היה חייב לאברהם משהו וההתחייבות אליו מובנת מאיליה עד כדי כך שהיא פוטרת את צאצאיו פטורים מלומר תודה?
ואגב, גם קיום ההבטחה הוא לא מובן מאיליו, יש לכך ראיות רבות ואחת מהן מיעקב אע"ה אמר "אם יהיה אלוקים עמדי..." למרות שהובטח לו.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יד אבשלום אמר:
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה מה ההודאה לקב"ה על יציאת מצרים הרי הוא זה שהכניס את בנ"י למצרים והתחייב גם להוציא אותם בברית בין הבתרים למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
ולא נראה לומר שכל ההודאה היא על מה שלא היו ארבע מאות שנה ועוד תירוצים בסגנון לכאו' ההודאה היא על עצם היציאה
אהבתי את השאלה.
יכולים לעבור על האדם כ"כ הרבה פסחים והם עוברים לידו.
הוא עונה כל שנה מחדש "עבדים היינו וכו", אבל הוא לא עונה על השאלה הגדולה 'בשביל הכנסת אותנו לבוץ הזה?'
יד אבשלום אמר:
צריך להוסיף שעל נס פורים למשל לא קשה מה צריך להודות שגם שם הקב"ה הביא להם צרה והציל ממנה כיון שהרי אותו דור התחייב כליה ואעפ"כ הצילם הקב"ה אבל כאן שזה כל מטרת הגלות א"כ מתחילה נכנסו לזמן קצוב ומה מקום להודאה
ע"פ מה שמופיע בספה"ק בפורים הסיבה להצלה הייתה עוד פחות מובנת מבפסח.

אבל האמת שרש"י בתענית (כט.) כותב וז"ל: "משנכנס אדר - ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח".
יש קשר בין פורים לפסח, בפורים נתגלה הקשר העמוק ביותר שמעל הדעת בין ישראל לה' גם במצב של ישנו מהמצוות, בפסח נתגלה קשר זה בבחינה נמוכה יותר ובדעת הבא לידי ביטוי בקיום המצוות.
ע"ז מודים ושמחים בפורים ובפסח.

ולעניינינו ברור שהיה כאן תהליך שהוביל את ישראל לקבלת התורה דרך הגלות במצרים, לכן מי שמודה רק על ההוצאה ממצרים ובלבו קצת כועס על ההכנסה פשוט לא הבין מה היה פה.
בדיוק כמו הדוגמא היפה מהמנתח, יש כאן תהליך אחד לכיוון הולדת ויצירת ממלכת כהנים וגוי קדוש, יצירת העם בפועל באה לידי ביטוי ביציאה אבל כל התקופה שקדמה יצרה את זה.
כמו כל צמיחה שמגיעה רק אחרי ריקבון הגרעין ממצבו הקודם, כך גם עם ישראל נולד רק אחרי הריקבון שהיה בגלות מצרים.

זה ההסבר לכל הגלויות שהם הריקבון המביא לצמיחה חדשה ולהולדת מצב פנימי יותר ורוחני יותר.
 

תיקו

משתמש ותיק
אולי הפשט הוא כמו שידוע שאילו לא היינו יוצאים ממצרים בזמן שיצאנו כבר היינו מגיעים ח"ו לשער הנ' ולא היינו יכולים לצאת משם וכמו שרואים שיצאנו אחד מחמישים והרי כל אלו שמתו במכת חושך גם היו בני אברהם יצחק ויעקב הרי רואים שאפי' שהיה הבטחה בברית בין הבתרים נראה שזה היה בדווקא אם יהיו ברמה רוחנית מסוימת והרי כמעט כל כלל ישראל גם אלו שיצאו לא היו ברמה רוחנית כ"כ כמו שצריך ואעפ"כ הקב"ה הוציא אותנו וע"ז וודאי יש לנו להודות
 

אבי אטיאס

משתמש רשום
ואולי י"ל -ידוע שעם ישראל הגיעו לשער הנ' ולא היו ראויים לצאת ואהא מודים שלמרות כל הטומאה הוציאנו, ע"ד האפשר.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
הכיוון שאני יודע לפרש

ההודאה היא על יצירת עמ"י גוי מקרב גוי
על ברית בין הבתרים
על ההבטחה האלוקית שכל תיקון עולם תלוי בכלל ישראל

גלות מצרים היתה חלק מהיצירה הזאת (במה אדע)

כמובן שיש פרטים נוספים שעליהם צריך להודות
שעמ"י התרחקו יותר ואמרו נהיה כמצרים
וכמעט הגיעו לשאר הנ' והקב"ה חישב את הקץ וכו
אבל זה פרטים

עיקר ההודאה היא כנ"ל
 

תיקו

משתמש ותיק
ראיתי את מה שכתב יעקב שלם ויפה מאד ונכון אבל עדיין זה נראה שעל פי פשט פשוט אנו מודים להשם על עצם זה שיצאנו ממצרים מבית עבדים מהשעבוד וכו' כך זה נראה בפשטות
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
פותח הנושא
פפפפ אמר:
יד אבשלום אמר:
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה מה ההודאה לקב"ה על יציאת מצרים הרי הוא זה שהכניס את בנ"י למצרים והתחייב גם להוציא אותם בברית בין הבתרים למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
ולא נראה לומר שכל ההודאה היא על מה שלא היו ארבע מאות שנה ועוד תירוצים בסגנון לכאו' ההודאה היא על עצם היציאה

עוד קשה הרי יצאו רק חמישית [לפי הגירסא הממעיטה במדרש] ונמצא שח"ו לא עמד בהתחייבותו ?
וחדא מיתרצא בחברתה 
כיון שחטאו והגיעו עד שער הנו"ן לא היו ראוים לצאת על אף ההבטחה ומחמת ההבטחה "נתאמץ" [כלשון השואל במשל] להוציאם את מי שעדין לא הגיע לשער הנו"ן


לכאו' ההבטחה היתה באופן כללי על עמ"י שיגאל ולא שכולם יזכו לצאת בפרט שלא מצינו שאלו שלא זכו ליגאל הוא משום שהיו בשער הנ' אלא שלא היו חפצים בגאולה
אבל אם זה נכון שהם כבר לא היו ראוים לקיום ההבטחה והקב"ה "נתאמץ" להוציאם יובן המאמר "ברוך שומר הבטחתו לישראל"
 
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
פפפפ אמר:
תורתו אומנותו אמר:
בל נשכח ג''כ שהם יצאו הם רכוש גדול עד למאוד, ולא נראה לי שדבר זה נכלל בברית בין הבתרים.

נכלל גם נכלל יעו' פ' לך לך
צודק, כת''ר שליט''א, פשוט פרח הדבר מזכרוני, בכל אופן תודה רבה!
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
תיקו אמר:
ראיתי את מה שכתב יעקב שלם ויפה מאד ונכון אבל עדיין זה נראה שעל פי פשט פשוט אנו מודים להשם על עצם זה שיצאנו ממצרים מבית עבדים מהשעבוד וכו' כך זה נראה בפשטות

הארכתי בהודעה לעיל, אבל אולי לא מספיק.
מי שחושב שההודאה היא רק על ההוצאה, לא הבין בכלל מה היה כאן!

ובאופן כללי על גלות וגאולה הבאתי את לשון המהר"ל בנצח ישראל (פרק כו) וז"ל:

"ועוד אמר שפעם אחת היו עולים לירושלים וכו'. ורוצה לומר, כי מפני שהיתה הגזירה על בית אלקינו אלו שני דברים ביחד, דהיינו השממון הגדול, וגם זה שישבו שם זקנים וזקינות. וכאשר כבר נתקיימה הגזירה האחת, שהיה מקוים "והר הבית לבמות יער", הרי אנו מובטחים שתצא הגזירה השנית לפעל גם כן.
כי אלו שני עדים, דהיינו החורבן וגם שישבו בו זקנים וזקינות בירושלים, האחד מעיד על השני. כי ההעדר היא סבת ההויה, ואם אין כאן העדר אז לא תחול שום הויה. שלא יתהוה דבר רק כאשר קדם לו העדר צורה לגמרי.
ולפיכך אמר הכתוב "ואעידה עלי עדים נאמנים אוריה הכהן וזכריה בן יברכיהו", כי עדותם עדות אחת לגמרי. כי האחד הוא ההעדר, והשני הוא ההויה, וההעדר הוא סבה להויה. וכאשר מקוים הגזירה האחת, שהוא החורבן, אין ספק שיהיה גם כן מקוים הגזירה השנית, היא ההויה שהיא לבית המקדש".

כלומר שהחיסרון הוא חלק מיצירת הדבר, הגלות יוצרת את הגאולה.
ממילא ההודאה על יציאה ממצרים חייבת לכלול את ההודאה על הגלות שקדמה לה.
 

תיקו

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
תיקו אמר:
ראיתי את מה שכתב יעקב שלם ויפה מאד ונכון אבל עדיין זה נראה שעל פי פשט פשוט אנו מודים להשם על עצם זה שיצאנו ממצרים מבית עבדים מהשעבוד וכו' כך זה נראה בפשטות

הארכתי בהודעה לעיל, אבל אולי לא מספיק.
מי שחושב שההודאה היא רק על ההוצאה, לא הבין בכלל מה היה כאן!

ובאופן כללי על גלות וגאולה הבאתי את לשון המהר"ל בנצח ישראל (פרק כו) וז"ל:

"ועוד אמר שפעם אחת היו עולים לירושלים וכו'. ורוצה לומר, כי מפני שהיתה הגזירה על בית אלקינו אלו שני דברים ביחד, דהיינו השממון הגדול, וגם זה שישבו שם זקנים וזקינות. וכאשר כבר נתקיימה הגזירה האחת, שהיה מקוים "והר הבית לבמות יער", הרי אנו מובטחים שתצא הגזירה השנית לפעל גם כן.
כי אלו שני עדים, דהיינו החורבן וגם שישבו בו זקנים וזקינות בירושלים, האחד מעיד על השני. כי ההעדר היא סבת ההויה, ואם אין כאן העדר אז לא תחול שום הויה. שלא יתהוה דבר רק כאשר קדם לו העדר צורה לגמרי.
ולפיכך אמר הכתוב "ואעידה עלי עדים נאמנים אוריה הכהן וזכריה בן יברכיהו", כי עדותם עדות אחת לגמרי. כי האחד הוא ההעדר, והשני הוא ההויה, וההעדר הוא סבה להויה. וכאשר מקוים הגזירה האחת, שהוא החורבן, אין ספק שיהיה גם כן מקוים הגזירה השנית, היא ההויה שהיא לבית המקדש".

כלומר שהחיסרון הוא חלק מיצירת הדבר, הגלות יוצרת את הגאולה.
ממילא ההודאה על יציאה ממצרים חייבת לכלול את ההודאה על הגלות שקדמה לה.
כל זה וודאי נכון מאד אבל עדיין לכאורה בשפטות יש דין מיוחד להודות להשי"ת על מה שפדה אותנו מבית עבדים וכו' ומי שכיוון בשעת הודאתו כפשטות הדברים יצא מצוות הודאה על יציאת מצרים גם לדעת המהר"ל ואין הכי נמי שכלול בהודאה הזאת כל מה שכתבת וכל מה שכל המפרשים והספרים מבארים בעומק הענין של יציאת מצרים אבל תמיד ישל לראות מהו פשטות המצוה ובכונה הפשוטה הזו יוצאים ידי חובת המצוה וצא ותשאל יהודי פשוט שאינו בקי ואינו עוסק בספרים ויאמר לך כך שעל זה הוא מודה והוא ודאי יוצא ידי חובת המצוה למהדרין ואולי עוד יותר מי שמרוב שמכוין בכל מיני עמקויות ואינו מכון בפשטות פשוט פשוט אולי חסר לו בציאת ידי חובת המצוה 
 

רחים רבנן

משתמש ותיק
יד אבשלום אמר:
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה מה ההודאה לקב"ה על יציאת מצרים הרי הוא זה שהכניס את בנ"י למצרים והתחייב גם להוציא אותם בברית בין הבתרים למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
ולא נראה לומר שכל ההודאה היא על מה שלא היו ארבע מאות שנה ועוד תירוצים בסגנון לכאו' ההודאה היא על עצם היציאה
מה שאמר ידוע תדע, לכאורה זה קשור בשאלה הכללית של ידיעה ובחירה.
ולעצם השאלה מה מקום להודות.
לדעתי התשובה קשורה בהבנה יסודית בעונש על חטאי האדם, שהוא אינו אלא דבר שהאדם יוצר לעצמו בחטאו. והיינו שפועל בחטא ריחוק מסויים ומיוחד של אותו עניין שחטא בו, מהבוי"ת, וריחוק זה הוא העונש בעצמו המתבטא בצרה ומיצר כזה או אחר. וזה בבחירת האדם להתקרב או להתרחק כאשר הקירוב הוא שכר והריחוק הוא עצמו העונש (כשם שהקירוב עצמו הוא השכר). א"כ כאשר מוציא האב את בנו למרות הנזק ש"עשה לעצמו" בהתרחקו מאביו, הרי הבן חייב הודאה גדולה על זה.

הוא כמו אב שיזהיר את בנו לא ליגע בחשמל וכדומה או לא להתרחק ממנו כי יוכל למעוד ולהינזק, והבן הלך והתרחק ומעד או נגע בחשמל וניזוק, והאב בא ומוציאו מהמצב אליו הביא את עצמו למרות אזהרותיו ותחנוניו של האב, הרי הבן חייב הודאה גדולה ועצומה על זה.
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
תיקו אמר:
הערשלה אמר:
תיקו אמר:
ראיתי את מה שכתב יעקב שלם ויפה מאד ונכון אבל עדיין זה נראה שעל פי פשט פשוט אנו מודים להשם על עצם זה שיצאנו ממצרים מבית עבדים מהשעבוד וכו' כך זה נראה בפשטות

הארכתי בהודעה לעיל, אבל אולי לא מספיק.
מי שחושב שההודאה היא רק על ההוצאה, לא הבין בכלל מה היה כאן!

ובאופן כללי על גלות וגאולה הבאתי את לשון המהר"ל בנצח ישראל (פרק כו) וז"ל:

"ועוד אמר שפעם אחת היו עולים לירושלים וכו'. ורוצה לומר, כי מפני שהיתה הגזירה על בית אלקינו אלו שני דברים ביחד, דהיינו השממון הגדול, וגם זה שישבו שם זקנים וזקינות. וכאשר כבר נתקיימה הגזירה האחת, שהיה מקוים "והר הבית לבמות יער", הרי אנו מובטחים שתצא הגזירה השנית לפעל גם כן.
כי אלו שני עדים, דהיינו החורבן וגם שישבו בו זקנים וזקינות בירושלים, האחד מעיד על השני. כי ההעדר היא סבת ההויה, ואם אין כאן העדר אז לא תחול שום הויה. שלא יתהוה דבר רק כאשר קדם לו העדר צורה לגמרי.
ולפיכך אמר הכתוב "ואעידה עלי עדים נאמנים אוריה הכהן וזכריה בן יברכיהו", כי עדותם עדות אחת לגמרי. כי האחד הוא ההעדר, והשני הוא ההויה, וההעדר הוא סבה להויה. וכאשר מקוים הגזירה האחת, שהוא החורבן, אין ספק שיהיה גם כן מקוים הגזירה השנית, היא ההויה שהיא לבית המקדש".

כלומר שהחיסרון הוא חלק מיצירת הדבר, הגלות יוצרת את הגאולה.
ממילא ההודאה על יציאה ממצרים חייבת לכלול את ההודאה על הגלות שקדמה לה.
כל זה וודאי נכון מאד אבל עדיין לכאורה בשפטות יש דין מיוחד להודות להשי"ת על מה שפדה אותנו מבית עבדים וכו' ומי שכיוון בשעת הודאתו כפשטות הדברים יצא מצוות הודאה על יציאת מצרים גם לדעת המהר"ל ואין הכי נמי שכלול בהודאה הזאת כל מה שכתבת וכל מה שכל המפרשים והספרים מבארים בעומק הענין של יציאת מצרים אבל תמיד ישל לראות מהו פשטות המצוה ובכונה הפשוטה הזו יוצאים ידי חובת המצוה וצא ותשאל יהודי פשוט שאינו בקי ואינו עוסק בספרים ויאמר לך כך שעל זה הוא מודה והוא ודאי יוצא ידי חובת המצוה למהדרין ואולי עוד יותר מי שמרוב שמכוין בכל מיני עמקויות ואינו מכון בפשטות פשוט פשוט אולי חסר לו בציאת ידי חובת המצוה 
כוונה זו היא לא איזה כוונה עמוקה, היא הכוונה הכי פשוטה! כל ילד יכול להבין אותה!
לענ"ד מי שמבין אחרת חסר לו בהודאה וצודק השואל פותח האשכול, 'אל תכניס ואל תוציא'.
 

הערשלה

משתמש ותיק
פפפפ אמר:
יד אבשלום אמר:
שאלה ידועה אבל כל שנה עולה לי מחדש ועוד לא מצאתי תשובה ברורה מה ההודאה לקב"ה על יציאת מצרים הרי הוא זה שהכניס את בנ"י למצרים והתחייב גם להוציא אותם בברית בין הבתרים למה הדבר דומה לשופט שמכניס אדם לבית האסורים לתקופה קצובה ובסוף התקופה מתאמץ להוציא אותו וכי יש מה להודות הרי כל המטרה של כניסת בנ"י למצרים היא שיצאו משם וזה היה ברור שהמצרים לא יותרו בקלות על עבדיהם
ולא נראה לומר שכל ההודאה היא על מה שלא היו ארבע מאות שנה ועוד תירוצים בסגנון לכאו' ההודאה היא על עצם היציאה

עוד קשה הרי יצאו רק חמישית [לפי הגירסא הממעיטה במדרש] ונמצא שח"ו לא עמד בהתחייבותו ?
וחדא מיתרצא בחברתה 
כיון שחטאו והגיעו עד שער הנו"ן לא היו ראוים לצאת על אף ההבטחה ומחמת ההבטחה "נתאמץ" [כלשון השואל במשל] להוציאם את מי שעדין לא הגיע לשער הנו"ן
עיין בדברי הבני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ב - שקל הקודש, דרוש ז ד"ה וזהו אשר וז"ל: 

"והנה מובן הדבר על ידי יציאת מצרים, דהנה גלות מצרים (וכן כל הגליות) הוא לברר ניצוצי הקדושה [שער הפסוקים פ' שמות], והנה נאמר וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים [שמות יג יח], ודרשו בו אחד מחמשה כי מתו הרשעים בג' ימי אפילה [תנחומא בשלח א'], ולעת קץ נאמר ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וכו' [ישעיה כז יג] כי אז יבררם הש"י בעצמו, ולמה לא המתין הש"י ביציאת מצרים עד שיבררו כולם, כי לא יכלו להתמהמה, דהיינו הבירור ההוא הוא כבר משער הנו"ן דקליפה, וזה אינו מסור בידינו כי אדרבא ח"ו יוכלו להשתקע ברצותם לברר, ויודע הש"י שאין זה בחק מין האנושי רק הש"י בעצמו יברר לעת קץ".
 
 

תיקו

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
כוונה זו היא לא איזה כוונה עמוקה, היא הכוונה הכי פשוטה! כל ילד יכול להבין אותה!
לענ"ד מי שמבין אחרת חסר לו בהודאה וצודק השואל פותח האשכול, 'אל תכניס ואל תוציא'.
השאלה של השואל יש ליישב אבל עדיין כמו שכתבתי פשטות המצוה וכך הוא באמת האופן שהמון המון יהודים מכונים כפשוטו שיצאו מעבדות לחרות ועל זה רומז כל הסדר לחמא עניא ויושבים בהסיבה וכך הלאה הכל סובב והולך סביב החרות ולענין השאלה של פותח האשכול יש לעיין וליישב
 

הערשלה

משתמש ותיק
תיקו אמר:
הערשלה אמר:
כוונה זו היא לא איזה כוונה עמוקה, היא הכוונה הכי פשוטה! כל ילד יכול להבין אותה!
לענ"ד מי שמבין אחרת חסר לו בהודאה וצודק השואל פותח האשכול, 'אל תכניס ואל תוציא'.
השאלה של השואל יש ליישב אבל עדיין כמו שכתבתי פשטות המצוה וכך הוא באמת האופן שהמון המון יהודים מכונים כפשוטו שיצאו מעבדות לחרות ועל זה רומז כל הסדר לחמא עניא ויושבים בהסיבה וכך הלאה הכל סובב והולך סביב החרות ולענין השאלה של פותח האשכול יש לעיין וליישב
ח"ו שאזלזל ביהודי הפשוט ביותר, ממש לא זאת כוונתי.
אלא שהבנה שההודאה על היציאה בלבד, בלי להבין שלגלות מצרים עצמה יש גם חלק בגאולה כמו שהארכתי לעיל ע"פ המקורות, היא הבנה חסרה ולא נכונה.
שהרי:
1. גם היום אנחנו בגלות.
2. הרי מתו רוב ישראל.
3. אל תכניס ואל תוציא.
אלא כמו שאמרתי שההבנה להודות רק על היציאה היא הבנה חסרה ולא נכונה.
להבין שהגלות היא חלק מהתהליך, כל ילד יכול להבין והיא כוונה פשוטה ביותר!
כמובן שיש עוד עומק רב, אבל זה ברמה המינימלית.
 

תיקו

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
תיקו אמר:
ראיתי את מה שכתב יעקב שלם ויפה מאד ונכון אבל עדיין זה נראה שעל פי פשט פשוט אנו מודים להשם על עצם זה שיצאנו ממצרים מבית עבדים מהשעבוד וכו' כך זה נראה בפשטות

הארכתי בהודעה לעיל, אבל אולי לא מספיק.
מי שחושב שההודאה היא רק על ההוצאה, לא הבין בכלל מה היה כאן!

ובאופן כללי על גלות וגאולה הבאתי את לשון המהר"ל בנצח ישראל (פרק כו) וז"ל:

"ועוד אמר שפעם אחת היו עולים לירושלים וכו'. ורוצה לומר, כי מפני שהיתה הגזירה על בית אלקינו אלו שני דברים ביחד, דהיינו השממון הגדול, וגם זה שישבו שם זקנים וזקינות. וכאשר כבר נתקיימה הגזירה האחת, שהיה מקוים "והר הבית לבמות יער", הרי אנו מובטחים שתצא הגזירה השנית לפעל גם כן.
כי אלו שני עדים, דהיינו החורבן וגם שישבו בו זקנים וזקינות בירושלים, האחד מעיד על השני. כי ההעדר היא סבת ההויה, ואם אין כאן העדר אז לא תחול שום הויה. שלא יתהוה דבר רק כאשר קדם לו העדר צורה לגמרי.
ולפיכך אמר הכתוב "ואעידה עלי עדים נאמנים אוריה הכהן וזכריה בן יברכיהו", כי עדותם עדות אחת לגמרי. כי האחד הוא ההעדר, והשני הוא ההויה, וההעדר הוא סבה להויה. וכאשר מקוים הגזירה האחת, שהוא החורבן, אין ספק שיהיה גם כן מקוים הגזירה השנית, היא ההויה שהיא לבית המקדש".

כלומר שהחיסרון הוא חלק מיצירת הדבר, הגלות יוצרת את הגאולה.
ממילא ההודאה על יציאה ממצרים חייבת לכלול את ההודאה על הגלות שקדמה לה.
מובא ברמב"ם הל' חמץ ומצה פרק ז' בכמה הלכות שם מה הוא הכוונה שיש לכוון בהגדה שזה עיקר הזמן של ההודאה על יציאת מצרים  אשתדל לצטט אותם ראשון בהל' ב' בא"ד שם וז"ל, כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוצאינו לחירות ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים וניסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן.
ובהל' ד' בא"ד, וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו. 
ועיי"ש עוד כמה לשונות הצד השוה בכל השלונות מפורש הוא שההודאה הפשוטה ע"פ דין הוא על היציאה והחירות והגאולה מהשיעבוד והעבדות ע"י נסים ונפלאות 
וודאי שטמון וגנוז בזה כל מה שאמרת והרבה יותר מזה פשוט וברור כך אבל יש לתחם בצורה מדויקת מה עיקר הדין ומה זה הסבר עיון פנימיות וכו' זה דבר יסודי ביותר לדעת בצורה ברורה מה הוא דין ומה הוא לא עיקר הדין הרי לנו מהרמב"ם שע"פ דין ההודאה על יציאת מצרים הוא רק על הגאולה מהשעבוד.
ואדרבא אם יכול מישהוא להראות מדברי הראשונים או הפוס' שיש עוד איזה ענין שכלול בהודאה על יציאת מצרים מעיקר הדין 
בכל אופן ע"פ הרמב"ם נראה שזה לא כך   

 
 
חלק עליון תַחתִית