כתוב בפרשתינו:
וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב, בְּ'קֵל שַׁקָּי', וּשְׁמִי 'יְקוָק' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם
והקושיא עצומה - הלא שם הוי"ה נזכר פעמים רבות בפנית ה' אל האבות?!
מעניין שאסכולת ביקורת המקרא כבר היתה אז, עי' באבן עזרא שמביא בשם ישועה הקראי, שבאמת לא ידעו זה השם רק משה רבינו כתב ככה, ודחאו ראב"ע - איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם וכו'.
האב"ע עצמו לומד שהאבות ידעו שם העצם, אך לא את תואר השם (פי' את התגלות פעולותיו בעולם בשם זה).
(ועיי' גם רמב"ן כעי"ז, שהאבות לא ראו בריאת חדשות בשינוי תולדות רק נסים שלא נתבטל מהם מנהג העולם).
עוד יל"ד, שבתחילת הפסוק כתוב "וארא" ובהמשך גבי שמי ה' כתוב "נודעתי".
ומבאר הרמב"ן לפי האב"ע, שנבואת האבות היה במראות, אבל אצל משה היה פא"פ וזה נקרא ידיעה.
רש"י הולך בדרך אחרת, אין כאן ב' שמות וב' ענינים אלא הבטחה וקיום, מה שהבטחתי לאבות בקל שקי, לא קיימתי עדיין.
סיבת נטיית האב"ע מפירושו היא פשוטה, כי לצורך כך א"צ לדבר ב"שמות", והול"ל בפשיטות - רצוני לקיים את ההבטחות שהבטחתי ולא קיימתי...
ליישב דבר זה, יש לעיין בפירוש בעל הטורים כאן, ששם "קל שקי" הוא פו"ר, ושם הוי"ה הוא ירושת א"י.
בלי להיכנס לסודם של דברים, ניתן להבחין בפשיטות כי בהבטחות של פו"ר באמת השם המוזכר שם הוא "קל שקי", עי' בראשית פי"ז, ופל"ה פ' יא (ועיין גם כח,ג בברכת יצחק). ואילו בהבטחות הארץ נאמר "אני ה'", עי' פט"ו, ופרק כח פי"ג.
ועיין.
וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב, בְּ'קֵל שַׁקָּי', וּשְׁמִי 'יְקוָק' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם
והקושיא עצומה - הלא שם הוי"ה נזכר פעמים רבות בפנית ה' אל האבות?!
מעניין שאסכולת ביקורת המקרא כבר היתה אז, עי' באבן עזרא שמביא בשם ישועה הקראי, שבאמת לא ידעו זה השם רק משה רבינו כתב ככה, ודחאו ראב"ע - איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם וכו'.
האב"ע עצמו לומד שהאבות ידעו שם העצם, אך לא את תואר השם (פי' את התגלות פעולותיו בעולם בשם זה).
(ועיי' גם רמב"ן כעי"ז, שהאבות לא ראו בריאת חדשות בשינוי תולדות רק נסים שלא נתבטל מהם מנהג העולם).
עוד יל"ד, שבתחילת הפסוק כתוב "וארא" ובהמשך גבי שמי ה' כתוב "נודעתי".
ומבאר הרמב"ן לפי האב"ע, שנבואת האבות היה במראות, אבל אצל משה היה פא"פ וזה נקרא ידיעה.
רש"י הולך בדרך אחרת, אין כאן ב' שמות וב' ענינים אלא הבטחה וקיום, מה שהבטחתי לאבות בקל שקי, לא קיימתי עדיין.
סיבת נטיית האב"ע מפירושו היא פשוטה, כי לצורך כך א"צ לדבר ב"שמות", והול"ל בפשיטות - רצוני לקיים את ההבטחות שהבטחתי ולא קיימתי...
ליישב דבר זה, יש לעיין בפירוש בעל הטורים כאן, ששם "קל שקי" הוא פו"ר, ושם הוי"ה הוא ירושת א"י.
בלי להיכנס לסודם של דברים, ניתן להבחין בפשיטות כי בהבטחות של פו"ר באמת השם המוזכר שם הוא "קל שקי", עי' בראשית פי"ז, ופל"ה פ' יא (ועיין גם כח,ג בברכת יצחק). ואילו בהבטחות הארץ נאמר "אני ה'", עי' פט"ו, ופרק כח פי"ג.
ועיין.