פרשת וארא - ושמי ה' לא נודעתי להם

מוטי

משתמש ותיק
כתוב בפרשתינו:
וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב, בְּ'קֵל שַׁקָּי', וּשְׁמִי 'יְקוָק' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם

והקושיא עצומה - הלא שם הוי"ה נזכר פעמים רבות בפנית ה' אל האבות?!

מעניין שאסכולת ביקורת המקרא כבר היתה אז, עי' באבן עזרא שמביא בשם ישועה הקראי, שבאמת לא ידעו זה השם רק משה רבינו כתב ככה, ודחאו ראב"ע - איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם וכו'.

האב"ע עצמו לומד שהאבות ידעו שם העצם, אך לא את תואר השם (פי' את התגלות פעולותיו בעולם בשם זה).
(ועיי' גם רמב"ן כעי"ז, שהאבות לא ראו בריאת חדשות בשינוי תולדות רק נסים שלא נתבטל מהם מנהג העולם).

עוד יל"ד, שבתחילת הפסוק כתוב "וארא" ובהמשך גבי שמי ה' כתוב "נודעתי".
ומבאר הרמב"ן לפי האב"ע, שנבואת האבות היה במראות, אבל אצל משה היה פא"פ וזה נקרא ידיעה.

רש"י הולך בדרך אחרת, אין כאן ב' שמות וב' ענינים אלא הבטחה וקיום, מה שהבטחתי לאבות בקל שקי, לא קיימתי עדיין.
סיבת נטיית האב"ע מפירושו היא פשוטה, כי לצורך כך א"צ לדבר ב"שמות", והול"ל בפשיטות - רצוני לקיים את ההבטחות שהבטחתי ולא קיימתי...
ליישב דבר זה, יש לעיין בפירוש בעל הטורים כאן, ששם "קל שקי" הוא פו"ר, ושם הוי"ה הוא ירושת א"י.
בלי להיכנס לסודם של דברים, ניתן להבחין בפשיטות כי בהבטחות של פו"ר באמת השם המוזכר שם הוא "קל שקי", עי' בראשית פי"ז, ופל"ה פ' יא (ועיין גם כח,ג בברכת יצחק). ואילו בהבטחות הארץ נאמר "אני ה'", עי' פט"ו, ופרק כח פי"ג.
ועיין.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
בקדושת לוי
וזהו הרמז בפסוק "וארא אל אברהם וכו' בא-ל שדי", לאבות לא נתגלה רק במדה התחתונה אשר בה השפע המצומצם, וזה "בא-ל שדי" כנ"ל. וזהו הרמז "וארא" לשון ראיה כנ"ל. "ושמי ה' לא נודעתי להם", דהיינו לא נתגלה להם המדה היותר גדולה, אשר ממנה אתה מקבל שפע נבואתך ועל ידי זה אתה יכול להתחבר בעליונה על כל עליונים, וזהו לא "נודעתי" להם, כי דעת הוא לשון התחברות, על דרך "וידע אדם", לא נגלה להם המדה שיכולו להתדבק במדה עליונה על כל.
 
מוטי אמר:
כתוב בפרשתינו:
וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב, בְּ'קֵל שַׁקָּי', וּשְׁמִי 'יְקוָק' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם

והקושיא עצומה - הלא שם הוי"ה נזכר פעמים רבות בפנית ה' אל האבות?!

מעניין שאסכולת ביקורת המקרא כבר היתה אז, עי' באבן עזרא שמביא בשם ישועה הקראי, שבאמת לא ידעו זה השם רק משה רבינו כתב ככה, ודחאו ראב"ע - איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם וכו'.

האב"ע עצמו לומד שהאבות ידעו שם העצם, אך לא את תואר השם (פי' את התגלות פעולותיו בעולם בשם זה).
(ועיי' גם רמב"ן כעי"ז, שהאבות לא ראו בריאת חדשות בשינוי תולדות רק נסים שלא נתבטל מהם מנהג העולם).

עוד יל"ד, שבתחילת הפסוק כתוב "וארא" ובהמשך גבי שמי ה' כתוב "נודעתי".
ומבאר הרמב"ן לפי האב"ע, שנבואת האבות היה במראות, אבל אצל משה היה פא"פ וזה נקרא ידיעה.

רש"י הולך בדרך אחרת, אין כאן ב' שמות וב' ענינים אלא הבטחה וקיום, מה שהבטחתי לאבות בקל שקי, לא קיימתי עדיין.
סיבת נטיית האב"ע מפירושו היא פשוטה, כי לצורך כך א"צ לדבר ב"שמות", והול"ל בפשיטות - רצוני לקיים את ההבטחות שהבטחתי ולא קיימתי...
ליישב דבר זה, יש לעיין בפירוש בעל הטורים כאן, ששם "קל שקי" הוא פו"ר, ושם הוי"ה הוא ירושת א"י.
בלי להיכנס לסודם של דברים, ניתן להבחין בפשיטות כי בהבטחות של פו"ר באמת השם המוזכר שם הוא "קל שקי", עי' בראשית פי"ז, ופל"ה פ' יא (ועיין גם כח,ג בברכת יצחק). ואילו בהבטחות הארץ נאמר "אני ה'", עי' פט"ו, ופרק כח פי"ג.
ועיין.

יש לומר בזה בהקדם משל [מחיי היום יום] היחידים שמכירים את האדם בעוה"ז הם רק בני ביתו ומדוע? כי רק הם רואים את הבעל או האבא בכל המצבים, כלומר בלחץ באבל בשמחה ובעצב וכו' ולכן כשאני רואה את פקיד הבנק מחייך אלי וסובלני אני לא באמת מכיר אותו.
ועתה יש מענה לשאלתך [לא לפי רש"י וכפי שהזכרת] ה' יש לו הרבה הנהגות יש הנהגה של הוי"ה רחמים ויש הנהגה של אלוהים דין.
אמר הקב"ה למשה נכון שאם האבות נהגתי בשם הוי"ה אבל מכיוון שהם לא ראו את הנהגת הדין שלי הם לא הכירו אף את הנהגת הוי"ה,
ולכן לך לבנ"י שהם מכירים את הנהגת אלוהים דין ותגיד להם שאני יגאל אותם וכו' ואז הם ידעו שאני הוי"ה אלהיכם לאחר שהם יראו את ב' הנהגותי הם יכירו אותי גם מצד רחמים וגם מצד דין משא"כ האבות ששמי הוי"ה לא נודעתי ויש עוד הרבה להאריך בזה ולא נכביד על הלומדים
 
חלק עליון תַחתִית