תיקו כתב: ↑19 ינואר 2021, 04:35מובא ברמב"ם הל' חמץ ומצה פרק ז' בכמה הלכות שם מה הוא הכוונה שיש לכוון בהגדה שזה עיקר הזמן של ההודאה על יציאת מצרים אשתדל לצטט אותם ראשון בהל' ב' בא"ד שם וז"ל, כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוצאינו לחירות ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים וניסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן.הערשלה כתב: ↑16 ינואר 2021, 20:17
הארכתי בהודעה לעיל, אבל אולי לא מספיק.
מי שחושב שההודאה היא רק על ההוצאה, לא הבין בכלל מה היה כאן!
ובאופן כללי על גלות וגאולה הבאתי את לשון המהר"ל בנצח ישראל (פרק כו) וז"ל:
"ועוד אמר שפעם אחת היו עולים לירושלים וכו'. ורוצה לומר, כי מפני שהיתה הגזירה על בית אלקינו אלו שני דברים ביחד, דהיינו השממון הגדול, וגם זה שישבו שם זקנים וזקינות. וכאשר כבר נתקיימה הגזירה האחת, שהיה מקוים "והר הבית לבמות יער", הרי אנו מובטחים שתצא הגזירה השנית לפעל גם כן.
כי אלו שני עדים, דהיינו החורבן וגם שישבו בו זקנים וזקינות בירושלים, האחד מעיד על השני. כי ההעדר היא סבת ההויה, ואם אין כאן העדר אז לא תחול שום הויה. שלא יתהוה דבר רק כאשר קדם לו העדר צורה לגמרי.
ולפיכך אמר הכתוב "ואעידה עלי עדים נאמנים אוריה הכהן וזכריה בן יברכיהו", כי עדותם עדות אחת לגמרי. כי האחד הוא ההעדר, והשני הוא ההויה, וההעדר הוא סבה להויה. וכאשר מקוים הגזירה האחת, שהוא החורבן, אין ספק שיהיה גם כן מקוים הגזירה השנית, היא ההויה שהיא לבית המקדש".
כלומר שהחיסרון הוא חלק מיצירת הדבר, הגלות יוצרת את הגאולה.
ממילא ההודאה על יציאה ממצרים חייבת לכלול את ההודאה על הגלות שקדמה לה.
ובהל' ד' בא"ד, וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשו לנו ובחירותנו.
ועיי"ש עוד כמה לשונות הצד השוה בכל השלונות מפורש הוא שההודאה הפשוטה ע"פ דין הוא על היציאה והחירות והגאולה מהשיעבוד והעבדות ע"י נסים ונפלאות
וודאי שטמון וגנוז בזה כל מה שאמרת והרבה יותר מזה פשוט וברור כך אבל יש לתחם בצורה מדויקת מה עיקר הדין ומה זה הסבר עיון פנימיות וכו' זה דבר יסודי ביותר לדעת בצורה ברורה מה הוא דין ומה הוא לא עיקר הדין הרי לנו מהרמב"ם שע"פ דין ההודאה על יציאת מצרים הוא רק על הגאולה מהשעבוד.
ואדרבא אם יכול מישהוא להראות מדברי הראשונים או הפוס' שיש עוד איזה ענין שכלול בהודאה על יציאת מצרים מעיקר הדין
בכל אופן ע"פ הרמב"ם נראה שזה לא כך
עיין בדברי הבית הלוי (שמות טו) וז"ל:
"אז ישיר משה. איתא במדרש (שמו"ר כג ג) אמר משה באז חטאתי שאמרתי (שמות ה) ומאז באתי לדבר אל פרעה הרע לעם הזה באז אני אומר שירה.
ולהסביר קצת הכוונה בזה המאמר דמה תיקון הוא זה דהשירה נאמרה באותו תיבה לשון שאמר מקודם. רק הענין דהנה מי שהוא בצער חלילה והקב"ה עוזרו ומצילו ונותן להקב"ה שבח והודיה על הטובה שעשה לו, יש בזה שני אופנים וחלוקים הם הרבה.
אם עיקר שמחתו של האדם ומה שמשבח לשמו יתברך הוא רק עבור טובתו שקיבל והצלתו מהצער הרי לא יוגדל שמחתו יותר מאלו לא היה לו צער מקודם ועיקר שמחתו הוא רק על ההצלה ולא על הצער שמקודם דבו לא ישמח כלל.
אבל השירה שאמרו משה וישראל אז לא היה עיקר שמחתם על זה שניצולו מיד המצריים רק עיקר שמחתם היה ע"ז שזכו להיותם הכלי חפץ אשר על ידם נתגדל כבודו יתברך ועל ידי הצלתם ממצריים נתפרסם שמו וכמו שאמרו בהתחלת השירה אשירה לה' כי גאה גאה.
וא"כ הרי השירה נאמרה גם על השיעבוד הקדום כמו על הגאולה דאלמלא השיעבוד לא היה מקום להגאולה ושמחו בהשיעבוד הקדום כמו בהגאולה של עתה. וזהו שאמר באז חטאתי דמקודם התרעם על כובד השיעבוד ועכשיו אני אומר שירה באז פירושו דאני אומר השירה גם על אז דהיינו על השיעבוד הקדום כמו על הגאולה של עכשיו, וזהו שאה"כ בתהלים (קיח) אודך כי עניתני ותהי לי לישועה כי אני נותן לך הודיה על העינוי הקודם דעי"ז באה לי הישועה ונתקדש שמך ברבים על ידי ועל שניהם כאחד אני מודה לך ושניהם כאחד טובים".