התורה מרחיקתנו מלהאמין במשה כאמונת הנוצרים

חזק וברוך

משתמש ותיק

 פנינה יקרה שכתב בספר 'הגות בפרשיות התורה':
הפרט הראשון בקורות משה רבינו, מושיעם של ישראל, הוא יחוסו לאביו ולאמו – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בפרשת וארא יש יותר אריכות על יחוסו, אך כאן לא כתוב 'וילך עמרם ויקח את יוכבד', אלא מדגישה התורה רק את העובדה שאיש נשא אשה והרתה לו ונולד משה.
פרט אחד בלבד מודגש כאן – משה היה אדם ילוד אשה, ונולד מאב ואם.
באה התורה להבדיל מכל אותם הגיבורים במיתולוגיה המיוחסים ל'בני אלים', ולהבדיל גם ממייסדי האמונות שלאחריו שגם להם מייחסים לידה בלתי אנושית [כידוע, לפי אמונת הנוצרים משיחם יש"ו נוצר מאם ללא אב].
 

HaimL

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
 פנינה יקרה שכתב בספר 'הגות בפרשיות התורה':
הפרט הראשון בקורות משה רבינו, מושיעם של ישראל, הוא יחוסו לאביו ולאמו – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בפרשת וארא יש יותר אריכות על יחוסו, אך כאן לא כתוב 'וילך עמרם ויקח את יוכבד', אלא מדגישה התורה רק את העובדה שאיש נשא אשה והרתה לו ונולד משה.
פרט אחד בלבד מודגש כאן – משה היה אדם ילוד אשה, ונולד מאב ואם.
באה התורה להבדיל מכל אותם הגיבורים במיתולוגיה המיוחסים ל'בני אלים', ולהבדיל גם ממייסדי האמונות שלאחריו שגם להם מייחסים לידה בלתי אנושית [כידוע, לפי אמונת הנוצרים משיחם יש"ו נוצר מאם ללא אב].
זה כבר הסיפור השני שאני קורא כאן על זה שהתורה לא רצתה שנאמין בנוצרי ובסיפורי השטויות אודותיו. באמת לא נראה לי שהתורה הייתה טורחת לקעקע בדיות כאלו ע"י פסוק. השוטים יאמינו חרף הפסוק. בני הדעת יכפרו בזה גם בלי הפסוק. 
 
 

אח שלך

משתמש ותיק
יש משהו אחר על ישו.
הרמב"ם כותב שיש עליו נבואה מפורשת:
"ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". והוא מפרט שם את הכשלונות כגון שגרם ליהודים להיהרג וכו'.

יש גם פרשה שלמה בתורה שמקובל שנאמרה עליו:
"כי יסיתך אחיך בן אמך..." ולא בן אביך.
כי אביו בפועל היה איזה גוי עלום או סתם פרחח בלתי ידוע מהרחוב ואולי המזנה עצמו לא ידע עד סוף ימיו שההייניקל ישוע זה התכשיט שלו.
 

HaimL

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
יש משהו אחר על ישו.
הרמב"ם כותב שיש עליו נבואה מפורשת:
"ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". והוא מפרט שם את הכשלונות כגון שגרם ליהודים להיהרג וכו'.

יש גם פרשה שלמה בתורה שמקובל שנאמרה עליו:
"כי יסיתך אחיך בן אמך..." ולא בן אביך.
כי אביו בפועל היה איזה גוי עלום או סתם פרחח בלתי ידוע מהרחוב ואולי המזנה עצמו לא ידע עד סוף ימיו שההייניקל ישוע זה התכשיט שלו.
פסוק מהנביא אני עוד יכול להבין שנכתב עליו, שהרי זה נבואה, ואולי הוצרך להזהיר לדורות (למרות שבאמת לא ברור כיצד זה מועיל).

אבל פסוק בתורה, נשמע לי מופרך. והסיבה שהתורה כותבת בן אמך, היא כי אחיו מאמו יותר אהוב לו מאחיו מאביו (וגם שנראה שהיה מצוי יותר בן אמו שהוא גם בן אביו, שהרי היו נושאים כמה נשים).
 
 

HaimL

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אח שלך אמר:
יש משהו אחר על ישו.
הרמב"ם כותב שיש עליו נבואה מפורשת:
"ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". והוא מפרט שם את הכשלונות כגון שגרם ליהודים להיהרג וכו'.

יש גם פרשה שלמה בתורה שמקובל שנאמרה עליו:
"כי יסיתך אחיך בן אמך..." ולא בן אביך.
כי אביו בפועל היה איזה גוי עלום או סתם פרחח בלתי ידוע מהרחוב ואולי המזנה עצמו לא ידע עד סוף ימיו שההייניקל ישוע זה התכשיט שלו.
פסוק מהנביא אני עוד יכול להבין שנכתב עליו, שהרי זה נבואה, ואולי הוצרך להזהיר לדורות (למרות שבאמת לא ברור כיצד זה מועיל).

אבל פסוק בתורה, נשמע לי מופרך. והסיבה שהתורה כותבת בן אמך, היא כי אחיו מאמו יותר אהוב לו מאחיו מאביו (וגם שנראה שהיה מצוי יותר בן אמו שהוא גם בן אביו, שהרי היו נושאים כמה נשים).
ואם כבר, אז זהו בדיוק סותר למה שנכתב כאן, שהתורה הדגישה שנולד מאב ואם. כי בן אמך, הלא יטעו השוטים לומר שיש לו רק אם.
 
 

תנא היכא קאי

משתמש רגיל
לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים, זה אחד הפסוקים היותר מפורשים על המשיח. ובו מרומזת רעתו של ישו.
לא         יסור שבט         מיהודה ומחוקק מבין             רגליו עד           כי יבא שילה ולו                יקהת עמים

 
 

יהודי תמים

משתמש רגיל
מיתתו וקבורתו של משה גם 'מעניינים'.
לא יודעים היכן בדיוק נקבר.
ואולי כדי שלא יהפכו אותו לע"ז.
 

HaimL

משתמש ותיק
תנא היכא קאי אמר:
לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים, זה אחד הפסוקים היותר מפורשים על המשיח. ובו מרומזת רעתו של ישו.
לא         יסור שבט         מיהודה ומחוקק מבין             רגליו עד           כי יבא שילה ולו                יקהת עמים
כל המאמצים להראות שהנוצרי נזכר בתורה מזכירים לי את הגמרא על תלמי המלך וצעירת הרגליים, שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה.
 
 

תנא היכא קאי

משתמש רגיל
לא מאמצים. זה רמז של ראשי תיבות, פשוט תסגור את הפסוק וזה מה שיוצא.
ואם אתה מאמין בתורה מן השמים, אז גם אם לא כתוב, אין שום סיבה שלא תאמין שזה עכ"פ מרומז בתורה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
HaimL אמר:
חזק וברוך אמר:
 פנינה יקרה שכתב בספר 'הגות בפרשיות התורה':
הפרט הראשון בקורות משה רבינו, מושיעם של ישראל, הוא יחוסו לאביו ולאמו – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בפרשת וארא יש יותר אריכות על יחוסו, אך כאן לא כתוב 'וילך עמרם ויקח את יוכבד', אלא מדגישה התורה רק את העובדה שאיש נשא אשה והרתה לו ונולד משה.
פרט אחד בלבד מודגש כאן – משה היה אדם ילוד אשה, ונולד מאב ואם.
באה התורה להבדיל מכל אותם הגיבורים במיתולוגיה המיוחסים ל'בני אלים', ולהבדיל גם ממייסדי האמונות שלאחריו שגם להם מייחסים לידה בלתי אנושית [כידוע, לפי אמונת הנוצרים משיחם יש"ו נוצר מאם ללא אב].
זה כבר הסיפור השני שאני קורא כאן על זה שהתורה לא רצתה שנאמין בנוצרי ובסיפורי השטויות אודותיו. באמת לא נראה לי שהתורה הייתה טורחת לקעקע בדיות כאלו ע"י פסוק. השוטים יאמינו חרף הפסוק. בני הדעת יכפרו בזה גם בלי הפסוק. 



רבותינו הרגילו אותנו ללמוד גם את ההתנגדויות לטוב כהתנגדויות 'בעצם' [כמו ד' מלכויות, לבן, בלעם, פרעה וכו' וכו' - כל אחד הוא התנגדות מסוימת, המבררת את הטוב מכח אותו רע מסוים], וממילא זה לא 'במקרה' הטענה על ימח שמו וזכרו שבאופן זה הוא נוצר, כי יש באמונה הזאת שיבוש 'מהותי' שנוגע לעצם האמונה היהודית.

ולכן מאוד טבעי ללמוד שהתורה באה להפקיע מזה.

וכמובן התורה לא כותבת דברים רק כדי לשכנע מישהו, אלא היא מבררת את האמת.

נ.ב.
התורה הקדושה טורחת הרבה להפקיע מעבודה זרה, מניחוש, מאובות וידעונים וכו' וכו'.
אז למה כל כך זר שהיא תפקיע מאמונה שהתאזרחה בללבות מליארדי בני אדם?
 

HaimL

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
HaimL אמר:
חזק וברוך אמר:
 פנינה יקרה שכתב בספר 'הגות בפרשיות התורה':
הפרט הראשון בקורות משה רבינו, מושיעם של ישראל, הוא יחוסו לאביו ולאמו – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בפרשת וארא יש יותר אריכות על יחוסו, אך כאן לא כתוב 'וילך עמרם ויקח את יוכבד', אלא מדגישה התורה רק את העובדה שאיש נשא אשה והרתה לו ונולד משה.
פרט אחד בלבד מודגש כאן – משה היה אדם ילוד אשה, ונולד מאב ואם.
באה התורה להבדיל מכל אותם הגיבורים במיתולוגיה המיוחסים ל'בני אלים', ולהבדיל גם ממייסדי האמונות שלאחריו שגם להם מייחסים לידה בלתי אנושית [כידוע, לפי אמונת הנוצרים משיחם יש"ו נוצר מאם ללא אב].
זה כבר הסיפור השני שאני קורא כאן על זה שהתורה לא רצתה שנאמין בנוצרי ובסיפורי השטויות אודותיו. באמת לא נראה לי שהתורה הייתה טורחת לקעקע בדיות כאלו ע"י פסוק. השוטים יאמינו חרף הפסוק. בני הדעת יכפרו בזה גם בלי הפסוק. 



רבותינו הרגילו אותנו ללמוד גם את ההתנגדויות לטוב כהתנגדויות 'בעצם' [כמו ד' מלכויות, לבן, בלעם, פרעה וכו' וכו' - כל אחד הוא התנגדות מסוימת, המבררת את הטוב מכח אותו רע מסוים], וממילא זה לא 'במקרה' הטענה על ימח שמו וזכרו שבאופן זה הוא נוצר, כי יש באמונה הזאת שיבוש 'מהותי' שנוגע לעצם האמונה היהודית.

ולכן מאוד טבעי ללמוד שהתורה באה להפקיע מזה.

וכמובן התורה לא כותבת דברים רק כדי לשכנע מישהו, אלא היא מבררת את האמת.

נ.ב.
התורה הקדושה טורחת הרבה להפקיע מעבודה זרה, מניחוש, מאובות וידעונים וכו' וכו'.
אז למה כל כך זר שהיא תפקיע מאמונה שהתאזרחה בללבות מליארדי בני אדם?


עצם זה שהתורה הקדושה תתייחס לשוטה שהוליך עדר של כסילים אחריו, נראה לי מופרך. לטעמך, היו הרבה ע"ז, ואולי עדיין קיימים, ומדוע התורה לא כתבה דבר על אמונתם. ואם רמזה, היכן הרמז.
התורה טורחת לצוות עלינו באופן כללי, כל עבודה זרה אסור לעבדה, או באחת מארבע עבודות שלנו, או כדרך עבודתה המיוחדת לה, ויש לאבדה, ולהרוג את העובדים אותה ולהרוג את המתנבא בשמה וכו' וכו' אבל שהתורה תטרח ותנקוב או תרמוז על עבודה זרה פלונית, נראה לי קצת מופרך.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
ועוד כמה הערות.
קודם כל, לשיטת הראשונים שסוברים (למדתי את זה מכאן, ואני אישית נוטה לחשוב כדעת החולקים) שכל עבודת הא-ל שהיא לא תורת משה (כמו אמונת הישמעאלים) היא בכלל עבודה זרה, היכן זה רמוז (לעגתי מקודם על הסוס המכונף, אבל אולי הרמז החטיא את מטרתו).

דבר שני, זה שאמונת הנוצרים הפכה לאמונת חלק ניכר מן העולם, הוא דווקא דבר חיובי (אני צריך למצוא בזה את דברי הרמב"ם). ולנו עם ישראל אין הדבר נוגע כלל ועיקר, ומה לנו ולקעקוע של דבר, שהוא שטות והבל מלכתחילה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אתה בודאי צודק שהתורה לא מתייחסת לכל עבודה זרה פרטית, אולם היא מתייחסת לטעות הכללית של עבודה זרה.

והנצרות היא לא 'פרט' בעבודה זרה, אלא היא טעות כללית מאוד, בעניינים שבייחס שבין האלוהות ובין הנבראים, ואם זה שטות לדעתנו הישרה, הרי עבודה זרה היא שטות לא פחות, ועדיין יש לצערנו מקום גדול לטעות זו בעולם.

ועיקר כוונתי במה שאמרתי שזה טעות 'בעצם', שזה אומר שזה חלק מסדרי הרע שהבורא יתברך נתן להם מקום בבריאתו [מהשיקולים השמורים עימו], ודרך התורה להעביר את הרע מהעולם, החל מהנחש הקדמוני - שגם אמר 'שטות' - 'והייתם כאלוהים (קודש או חול?) וכו'', עובר דרך כל הרעות השוררות בעולם.
וכנראה המקום לשטויות הללו הוא חלק מתהליך גילוי כבודו של מקום, ואנחנו בני האדם המועדים ליפול ברשת השטויות הללו זקוקים לתורה הקדושה שתאיר את עינינו, ותפתח לנו חזרה את הדלת לדרך עץ החיים.

וכידוע שהטעות ההיא, אבי אבות הטומאה, נוגעת לעומק פנימיות התורה, וכבר האריך בזה הרמב"ן [עכ"פ - מיוחס לו] לדון עמהם על מה שנקרא 'השילוש' [הטמא], ועם כל ריחוקם של הדברים הללו מן הדת הישרה והנכוחה, זה הדרך שהבורא יתברך בחר כדי לגלות את ייחודו.

ואדברה, מה שאמר הרמב"ם בהלכות מלכים, שזה דרך למשיח, ברור שאין הכוונה שזה דבר טוב בעצם, אלא זה 'שטייגען' שעשה הרע, שעבר מפולחן עבודה זרה רגיל, להיות טעות הקרובה לגעת באלקות עצמה [היל"ת], ואף שלא ברור אם טומאתם גדולה מטומאת עבודה זרה רגילה או לא, עכ"פ כבר ניתן לראות כיצד הטוב יש לו מקום להתגלות על גבי סוג רע כזה. והגילוי של מלך המשיח, יכלול את הפקעת הטעות שלהם גם כן.

[אני כותב את כל זה, לא מפני שאני מזדהה בהכרח עם המהלך הנ"ל בייחוסו של משה, אלא כתגובה על התמיהה שלא יתכן שהתורה תפקיע מזה].
 

נדיב לב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
חזק וברוך אמר:
 פנינה יקרה שכתב בספר 'הגות בפרשיות התורה':
הפרט הראשון בקורות משה רבינו, מושיעם של ישראל, הוא יחוסו לאביו ולאמו – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בפרשת וארא יש יותר אריכות על יחוסו, אך כאן לא כתוב 'וילך עמרם ויקח את יוכבד', אלא מדגישה התורה רק את העובדה שאיש נשא אשה והרתה לו ונולד משה.
פרט אחד בלבד מודגש כאן – משה היה אדם ילוד אשה, ונולד מאב ואם.
באה התורה להבדיל מכל אותם הגיבורים במיתולוגיה המיוחסים ל'בני אלים', ולהבדיל גם ממייסדי האמונות שלאחריו שגם להם מייחסים לידה בלתי אנושית [כידוע, לפי אמונת הנוצרים משיחם יש"ו נוצר מאם ללא אב].
זה כבר הסיפור השני שאני קורא כאן על זה שהתורה לא רצתה שנאמין בנוצרי ובסיפורי השטויות אודותיו. באמת לא נראה לי שהתורה הייתה טורחת לקעקע בדיות כאלו ע"י פסוק. השוטים יאמינו חרף הפסוק. בני הדעת יכפרו בזה גם בלי הפסוק. 
מסתבר מאד שהתורה לא תטרח לשלול ולקעקע בדיות של אישיות מסוימת אבל לא כן בתופעה של האלהת בשר ודם שזו תופעה קדמונית שנהגה אצל אומות העולם אף קודם מתן תורה -לדוגמא הפרעונים המצריים, מסתבר שהתורה המציגה את האלוקים במרכז, תקעקע את האפשרות שלאיזה אדם בשר ודם שהוא בעולם, יש כוח אלוקי
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
HaimL אמר:
חזק וברוך אמר:
 פנינה יקרה שכתב בספר 'הגות בפרשיות התורה':
הפרט הראשון בקורות משה רבינו, מושיעם של ישראל, הוא יחוסו לאביו ולאמו – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בפרשת וארא יש יותר אריכות על יחוסו, אך כאן לא כתוב 'וילך עמרם ויקח את יוכבד', אלא מדגישה התורה רק את העובדה שאיש נשא אשה והרתה לו ונולד משה.
פרט אחד בלבד מודגש כאן – משה היה אדם ילוד אשה, ונולד מאב ואם.
באה התורה להבדיל מכל אותם הגיבורים במיתולוגיה המיוחסים ל'בני אלים', ולהבדיל גם ממייסדי האמונות שלאחריו שגם להם מייחסים לידה בלתי אנושית [כידוע, לפי אמונת הנוצרים משיחם יש"ו נוצר מאם ללא אב].
זה כבר הסיפור השני שאני קורא כאן על זה שהתורה לא רצתה שנאמין בנוצרי ובסיפורי השטויות אודותיו. באמת לא נראה לי שהתורה הייתה טורחת לקעקע בדיות כאלו ע"י פסוק. השוטים יאמינו חרף הפסוק. בני הדעת יכפרו בזה גם בלי הפסוק. 
מסתבר מאד שהתורה לא תטרח לשלול ולקעקע בדיות של אישיות מסוימת אבל לא כן בתופעה של האלהת בשר ודם שזו תופעה קדמונית שנהגה אצל אומות העולם אף קודם מתן תורה -לדוגמא הפרעונים המצריים, מסתבר שהתורה המציגה את האלוקים במרכז, תקעקע את האפשרות שלאיזה אדם בשר ודם שהוא בעולם, יש כוח אלוקי
הזכרת את הפרעונים. אז זה הזכיר לי משהו שקראתי פעם. כתוב בבראשית

וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כׇּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כׇּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

ומאוד מפתה לומר שהתנינים הגדולים הם הדינוזאורים, שאני לא יודע מה עמדת האנשים כאן בנוגע להם, אבל אני מניח שזה מקובל למדי היום לומר שהיו כאלה חיות. והנה, קראתי פעם שמישהו כתב שכוונת התורה הייתה לשלול האלהה של התנינים הגדולים, שהיו נחשבים פעם אלים. מי שזוכר בערך את ההפטרה של השבוע הבא כמדומני, זוכר שפרעה הוא התנים (התנין) הגדול, ובאמת, קראתי במקום אחר שהיה פולחן של אלהים תנין במצרים. הפלא ופלא.
מעבר להלכות עבודה זרה, מה שהתורה צריכה להודיע לנו, כמו הלכות בשר בחלב או הלכות נזקי ממון, מופרך שהתורה תטרח ותילחם בתנינים, בשוטים ותינוקות, בעץ ואבן, בנולדים מרוח הקודש, או בנולדים מאצבע אלהים. האם זה מתקבל על הדעת שישראל שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בשטויות כדוגמתם.
 
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
 פנינה יקרה שכתב בספר 'הגות בפרשיות התורה':
הפרט הראשון בקורות משה רבינו, מושיעם של ישראל, הוא יחוסו לאביו ולאמו – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בפרשת וארא יש יותר אריכות על יחוסו, אך כאן לא כתוב 'וילך עמרם ויקח את יוכבד', אלא מדגישה התורה רק את העובדה שאיש נשא אשה והרתה לו ונולד משה.
פרט אחד בלבד מודגש כאן – משה היה אדם ילוד אשה, ונולד מאב ואם.
באה התורה להבדיל מכל אותם הגיבורים במיתולוגיה המיוחסים ל'בני אלים', ולהבדיל גם ממייסדי האמונות שלאחריו שגם להם מייחסים לידה בלתי אנושית [כידוע, לפי אמונת הנוצרים משיחם יש"ו נוצר מאם ללא אב].
רש"ר הירש פרשת וארא
גם בתקופה העתיקה קרה שאנשים, שהצטיינו כמיטיבי עמם, ניטלה מהם אחרי מותם דמותם האנושית, ובגלל עלילות פאר "אלוהיות" זכו למוצא "אלוהי". הלא ידוע לנו על יהודי אחד מדור מאוחר יותר, שתעודת ייחוסו לא נמצאה בידו, והואיל ולא נמצאה, ויען כי הביא להם לבני האדם מעט ניצוצות - אור, שאך שאלם ממשה האיש, הפך בעיני הגויים לברוא - אלוהים, ופשע היה להטיל ספק באלוהותו. משה שלנו היה אדם, נשאר אדם, ולעולם לא יהיה כי אם אדם. ובשעה שכבר קרנו פניו ממראה האלהים, כבר הוריד התורה משמים וכבר הוליך בניסים את העם במדבר והנחילם נצחונות יה - ציווהו כאן ה' להציג את תעודת ייחוסו ולהצהיר בזאת על העובדה, כי: ביום דבר ה' אל - משה בארץ מצרים, הכל הכירו את הוריו והורי הוריו, דודיו ודודותיו, דודניו ודודניותיו. את כל ייחוסו ואת כל קרוביו הכירו. זה שמונים שנה ידעוהו כבשר ודם, כפוף לטבע האדם על ליקוייו וחולשותיו, על דאגותיו וצרכיו, איש ככל יתר האנשים, ביניהם נולד וחונך. "הוא אהרן ומשה", "הם המדברים אל פרעה", "הוא משה ואהרן" - בשר ודם ככל אדם, ובהם בחר ה' להיות לו לכלים בעשיית מלאכתו הגדולה; בשר ודם ככל אדם - והם ביצעו את מלאכתו הגדולה של ה'.

עדות - ייחוס זו נועדה אפוא לבטל מראש ולתמיד כל האלהה מוטעית, כל רעיון שוא על התגלמות האל בדמות אנוש. היא נועדה לקיים אמת זו: משה, גדול האדם בכל הדורות, היה אדם ורק אדם; ומעמדו לפני האלוהים לא היה מעבר להשגתם של אנשים בני תמותה. ועוד נועדה רשימת השמות להכחיש אשלייה אחרת, היפוכה של הראשונה ומסוכנת לא פחות ממנה. ומטעם זה לא הסתפק הכתוב בשלשלת הייחוס הישיר של משה ואהרן - יעקב, לוי, קהת, משה - אלא מנה גם את השבטים שקדמו ללוי, על צאצאיהם, וכן גם את יתר ענפי לוי. כי עדות - הייחוס, עם שקבעה כעובדה את טיבם האנושי של משה ואהרן, עלולה היתה להצמיח אמונה, כי כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, יכשר להיות נביא. כביכול, אדם, הידוע כשוטה גמור היום, ישא מחר את דברו בשם ה'; כביכול, רוח ה' תשרה לפתע על בור ועם - הארץ, ויורהו לדבר בשבעים לשון. ואמנם תופעה זו של נביאות מדומה, או טענת נבואה, לא בלתי - שכיחה היא בחוגים אחרים. וככל שנביא - היום תמול היה מוגבל בשכלו ונעור מדעת, כן תהיה לדעתם תמורה פתאומית זו עדות ברורה לבחירה אלוהית.

ובכן גם אשלייה מסוכנת זו הושמה לאל על ידי רשימה משפחתית זו. אמת, משה ואהרן היו בני אדם, אך ורק בני אדם: 
 

פלוני

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
 פנינה יקרה שכתב בספר 'הגות בפרשיות התורה':
הפרט הראשון בקורות משה רבינו, מושיעם של ישראל, הוא יחוסו לאביו ולאמו – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בפרשת וארא יש יותר אריכות על יחוסו, אך כאן לא כתוב 'וילך עמרם ויקח את יוכבד', אלא מדגישה התורה רק את העובדה שאיש נשא אשה והרתה לו ונולד משה.
פרט אחד בלבד מודגש כאן – משה היה אדם ילוד אשה, ונולד מאב ואם.
באה התורה להבדיל מכל אותם הגיבורים במיתולוגיה המיוחסים ל'בני אלים', ולהבדיל גם ממייסדי האמונות שלאחריו שגם להם מייחסים לידה בלתי אנושית [כידוע, לפי אמונת הנוצרים משיחם יש"ו נוצר מאם ללא אב].
בספר קהלת יצחק ג"כ הק' ותי' כן.
הצג קובץ מצורף ספר קהלת יצחק.pdf
 

פלוני

משתמש ותיק
 
HaimL אמר:
ספר וסופר אמר:
HaimL אמר:
זה כבר הסיפור השני שאני קורא כאן על זה שהתורה לא רצתה שנאמין בנוצרי ובסיפורי השטויות אודותיו. באמת לא נראה לי שהתורה הייתה טורחת לקעקע בדיות כאלו ע"י פסוק. השוטים יאמינו חרף הפסוק. בני הדעת יכפרו בזה גם בלי הפסוק.



רבותינו הרגילו אותנו ללמוד גם את ההתנגדויות לטוב כהתנגדויות 'בעצם' [כמו ד' מלכויות, לבן, בלעם, פרעה וכו' וכו' - כל אחד הוא התנגדות מסוימת, המבררת את הטוב מכח אותו רע מסוים], וממילא זה לא 'במקרה' הטענה על ימח שמו וזכרו שבאופן זה הוא נוצר, כי יש באמונה הזאת שיבוש 'מהותי' שנוגע לעצם האמונה היהודית.

ולכן מאוד טבעי ללמוד שהתורה באה להפקיע מזה.

וכמובן התורה לא כותבת דברים רק כדי לשכנע מישהו, אלא היא מבררת את האמת.

נ.ב.
התורה הקדושה טורחת הרבה להפקיע מעבודה זרה, מניחוש, מאובות וידעונים וכו' וכו'.
אז למה כל כך זר שהיא תפקיע מאמונה שהתאזרחה בללבות מליארדי בני אדם?


עצם זה שהתורה הקדושה תתייחס לשוטה שהוליך עדר של כסילים אחריו, נראה לי מופרך. לטעמך, היו הרבה ע"ז, ואולי עדיין קיימים, ומדוע התורה לא כתבה דבר על אמונתם. ואם רמזה, היכן הרמז.
התורה טורחת לצוות עלינו באופן כללי, כל עבודה זרה אסור לעבדה, או באחת מארבע עבודות שלנו, או כדרך עבודתה המיוחדת לה, ויש לאבדה, ולהרוג את העובדים אותה ולהרוג את המתנבא בשמה וכו' וכו' אבל שהתורה תטרח ותנקוב או תרמוז על עבודה זרה פלונית, נראה לי קצת מופרך.

בהקשר לזה ראיתי שבדרשות הר"ן דרוש ג' כ' וז"ל  דרשות הר''ן דרוש ג' משה נשאר כבד פה.PNG
וכן הסיפור על ההוא שחלם על בנות לוט וסיפר זאת קמי ר' משה פיינשטין 
ורואים מכל זה שוודאי התורה הרחיקה כמה שיותר את האופציה לזה ש'ישו' ולהבדיל למשה יש איזשהו כוח עליון.
 

HaimL

משתמש ותיק
פלוני אמר:
HaimL אמר:

בהקשר לזה ראיתי שבדרשות הר"ן דרוש ג' כ' וז"ל דרשות הר''ן דרוש ג' משה נשאר כבד פה.PNG
וכן הסיפור על ההוא שחלם על בנות לוט וסיפר זאת קמי ר' משה פיינשטין 
ורואים מכל זה שוודאי התורה הרחיקה כמה שיותר את האופציה לזה ש'ישו' ולהבדיל למשה יש איזשהו כוח עליון.
הסיפור המצחיק על בנות לוט, שלא אאמין לרגע אחד שיצא מפי גאון וצדיק כמו רשכבה"ג הרב משה פיינשטיין זצ"ל, אלא א"כ בדרכי לגהינום יתנו לי לעבור דרכו והוא יגיד לי שכך היה המעשה. יש כ"כ הרבה דרכים לסתור את הסיפור הזה, שאני מתבייש לכתוב אותן שוב (וכבר כתבתי כאן בפורום).
 
 

HaimL

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
HaimL אמר:
(וכבר כתבתי כאן בפורום).

כאן. ועדיין, לפענ"ד, לא הוכחש בכ"ז המעשה.
בלתי אפשרי להכחיש הבלים. אבל עדיין, לפענ"ד, לא הוסבר למי נעשתה כל הפרודוקציה הזאת, אם לא היה לדעתן אדם בארץ, ואת עצם העיבור היה אפשר לספר, לבנים עצמם, שהוא מאנשי סדום לפני המהפכה, או שמא ניצלו עוד מאנשי סדום, ואח"כ מתו, וכדומה.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מאן מוכח דקריאת השם היתה סמוכה ונראית להלידה?!
לשיטת 'בעל החלום', אפ"ל שקראום כן אחר שנודע להן כי עוד נותרו בני־אנוש על־פני הארץ, ולא נכחדו כליל.
 
חלק עליון תַחתִית