רש"י א כב על היום בו נולד משה

בבלי

משתמש ותיק
וקשה לי שהרי אם מתחילה האצטגנינים ידעו שמישראל יצא המושיע אז החלו להתבלבל פתאום?

אשמח לתשובות עם מקורות 
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
בבלי אמר:
וקשה לי שהרי אם מתחילה האצטגנינים ידעו שמישראל יצא המושיע אז החלו להתבלבל פתאום?

אשמח לתשובות עם מקורות 

אשמח לשאלה עם מקורות, מנין שמתחילה ידעו?
 

בבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ר' @זאת ועוד מקורות לשאלתי:
מדרש אגדה (בובר) פרשת שמות
סימן כב
[כב] ויצו פרעה לכל עמו. גזר על כל עמו: היארה תשליכהו. ולמה גזר גזירה זו, הדא הוא דכתיב וכי יאמרו אליכם (בניכם) דרשו אל האבות ואת הידעונים המצפצפים והמהגים (ישעיה ח' י"ט), צופים ואינם יודעין מה הם צופים מהגים ואינם יודעים מה הם מהגים, ראו שמושיען של ישראל לוקה במים, עמדו וגזרו כל הבן הילוד היארה תשלכהו, דלא הוו ידעו דעל מי מריבה הוא לוקה, שנא' המה מי מריבה (במדבר כ' י"ג), אמרו שראו אצטגניני פרעה וטעו, ושלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ שיהרגו את ישראל נהרג, איוב ששתק נידון ביסורים. יתרו שברח זכו בניו לישב בלשכת הגזית:
 
שכל טוב (בובר) פרשת שמות 
סימן כא
כא) ויהי כי יראו המילדת את האלהים. כלומר כיון שראה פרעה שהן יראות מלפני הקדוש ברוך הוא, והיו מחיות את הילדים, מיד ויעש להם למצריים בתים, שהרי לא כתב להן לשון נקבה, אלא להם לשון זכר, מלמד שעמד ותיקן בתים למצריים סמוך לבתי ישראל להיותם שכנים להם, שכיון שנולד בן לישראל יהיו הם מרגישים שהתינוק בוכה, ויהיו נוטלין את התינוק משליכין אותו ליאור, ועליהם אמר שלמה אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים (שה"ש ב טו), שתינוקת של מצריים מגלגלין מבחוץ, ותינוקת של ישראל מגלגלין מבפנים כנגדם, ובאים מצריים ונוטלין התינוק ומשליכין אותו ליאור, אימתי מחבלים כרמים, דהיינו כנסת ישראל, כדכתיב כרם חמד ענו לה (ישעי' כז ב), בזמן שכרמינו סמדר (שה"ש שם). ויש דורשין שועלים לשון מים שזורקין אותו למים ודומה לדבר מי מדד בשעלו מים (ישעי' מ יב), ולהכי כתיב שעלים חסר ו' למדרש ביה שעלים כדדרשינן:
ואני למדתי מזה מדקדוק בלשונו של רש"י! שרש"י אומר אותו יום סימן שבשאר ימים זה היה רק על ישראל. וכן למדתי כך מהמדרשים המצוטטים [אם תרצה אשלח איך למדתי זאת]. 
 

בבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אולם עכשיו ראיתי שמהפסוק הזה של הקריאה לשפרה ופועה מזה שהוא קורא למילדות העבריות דווקא סימן שרק לעברים הייתה הגזרה. ואת"ל שילדו את כל נשי מצריים בין עבריות ובין מצריות אז:
+\ילקוט שמעוני תורה פרשת שמות רמז קסד/+
 ​
ויעש להם בתים [א, כ"א] בתים אלו איני יודע מה הן כשהוא אומר מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה (את שני הבתים) את בית ה' זו כהונה ואת בית המלך זו מלכות, זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות שנאמר וקוץ הוליד את ענוב ואת הצבבה ומשפחת אחרחל זו מרים שנאמר ותצאן כל הנשים אחריה, בן חרים [הרום] בן יוכבד שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה, והיתה נשאת מרים לכלב שנאמר ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ואומר ודוד בן איש אפרתי הא כל המקרב את עצמו מן השמים מקרבין אותו דבר אחר יוכבד נטלה שכרה כהונה ומלכות משה ואהרן מה נטלה מרים שכרה חכמה שנאמר הן יראת ה' היא חכמה, העמיד ממנה בצלאל שהיה חכם שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה, ויצו פרעה לכל עמו [א, כ"ב] אף על עמו גזר שהיו איסטרולוגין אומרים ביום הזה הגואל של ישראל נולד ואין אנו יודעין אם מצרי הוא ואם לאו. באותה שעה כנס לכל המצריים ואמר להם השאילו לי בניכם יום אחד שנאמר כל הבן הילוד לישראל אין כתיב כאן אלא כל הבן [א, כ"ב] בן ישראל ובן מצרי, מי זה אמר ותהי ה' לא צוה כי ביד חזקה ישלחם וכן הות ליה ונער פרעה וחילו בים סוף ודכוותה ככל אשר צוה המן, המן צוה להשמיד להרוג ולאבד מי זה אמר ותהי ה' לא צוה ומה צוה ישוב מחשבתו הרעה וכן הות ליה ותלו אותו ואת בניו על העץ, ויצו פרעה לכל עמו [א, כ"ב] אף על עמו גזר, בתחלה גזר אם בן הוא והמתן אותו [א, ט"ז] ואחר כך כל הבן הילוד [א, כ"ב] ולבסוף אף על עמו גזר:
כלומר מתחילה הגזרה הייתה רק על ישראל
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
ברור שמתחילה היתה הגזירה על ישראל, השאלה אם זה היה מכח מידע שבידם או מכח השערה?
ואם נניח שזה היה מכח השערה, יתכן שהיות שידעו שבו ביום נולד, החליטו שליום אחד עדיף לא לקחת סיכון ולהרוג גם את התינוקות המצרים, מה שאין כן לאורך זמן שלא היה זה לרצונם להרוג את כל התינוקות שבמצרים...
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
בבלי אמר:
וקשה לי שהרי אם מתחילה האצטגנינים ידעו שמישראל יצא המושיע אז החלו להתבלבל פתאום?

אשמח לתשובות עם מקורות 

גור אריה שמות פרשת שמות פרק א פסוק כב
(כב) לפי שראו איצטגניני פרעה וכו'. וקשיא אחר שראו שהיום נולד בן שיושיע להם - כל שכן שיוכלו לראות אם מישראל אם מהמצריים, ויראה לי מפני שבת פרעה גדלו, ומפני כן נקרא בן לבת פרעה, כדכתיב בדברי הימים (ר' א, ד, יח) "אלה בני בתיה ירד וגו'", לפיכך לא היו האיצטגנינים רואים על תולדות אם מישראל - שהרי נקרא בן לבת פרעה, וגם לא אם ממצריים הוא - מפני שילדה אותו יוכבד (להלן ו, כ), ולא היה מורה האצטגנינות לא שהוא מישראל ולא שהוא ממצרים, שהרי ממשה למדו (מגילה יג.) 'המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו':
כלי יקר שמות פרשת שמות פרק א פסוק כב
(כב) ויצו פרעה לכל עמו וגו'. אמרו חז"ל (סוטה יב א) לפי שהיו אצטגניני מצרים מסופקים אם יוולד הגואל מן העבריות או מן המצריות על כן ויצו לכל עמו, וספק זה בא להם לפי שבאמת נולד מן העבריות אבל נאמר בבת פרעה ויהי לה לבן, על כן סברו שמא יהיה בן ממש לאיזו מצרית, דוגמת השמש והירח בחלומו של יוסף שהיו הדברים מגיעין עד בלהה: 
 
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
בבלי אמר:
וקשה לי שהרי אם מתחילה האצטגנינים ידעו שמישראל יצא המושיע אז החלו להתבלבל פתאום?

אשמח לתשובות עם מקורות 

ומצאתי מהרש"א שבתוך דבריו מבוארת אף תשובה לשאלתך הרב @בבלי...

מהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה דף יב עמוד א
ג' גזירות גזר פרעה. פי' בתחלה משום פן ירבה גזר למילדות אם בן הוא והמיתן אותו בסתר ולבסוף כשלא עשו כאשר דבר אליהן גזר להושיב שומרים להשליכן ליאור כדכתיב כל הבן הילוד היאורה גו' והיינו דנתחכמה לו בואו ונדונם במים שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יביא מבול כו' כדאמרי' לעיל ולבסוף כשא"ל אצטגניניו שהיום נולד בן המושיען גזר אף על עמו אמנם יש לדקדק בזה דכל הבן היאורה גו' בתר ויצו פרעה לכל עמו הוא דכתיבא ומשמע שהוא קאי אגזירת כל עמו וכ"ה בהדיא בש"ר כל הבן של ישראל אין כתיב כאן אלא כל הבן הילוד בין יהודי בין מצרי כו' דמויצו לכל עמו לחוד לא הוה מוכח מידי דאימא דצוה לכל עמו להשליך בני ישראל ליאור והשתא מנא להו דכל הבן הילוד גו' ויצו פרעה לכל עמו גו' הם ב' גזירות ולהקדים המאוחר דהיינו דכל הבן הילוד גו' היא גזירה שניה ויצו פרעה לכל עמו גזירה ג' ויש ליישב דסמכו עצמם לומר גזירה שניה מדכתיב הבה נתחכמה לו דהיינו נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים כו' וב' גזירות ראשונות היו משום פן ירבה והיה כי תקראנה גו' והרא"ם כתב אהא דאמרינן שאמרו אצטגניניו דאי משום מיעוט זכרים ליכא פ"ו יותר היה לו להרוג הנקבות כו' עכ"ל ודבריו תמוהים דהא ב' גזירות ראשונות אם בן הוא והמתן גו' וכל הבן הילוד היאורה גו' לא אמרו לו עדיין אצטגניניו כלום ואעפ"כ לא גזר אלא על הזכרים כמפורש בקרא אם בת היא וחיה וכדאמר בהדיא בשמעתין וכבר אמרו בש"ר טפש היה המלך דהי"ל להרוג את הנקיבות כו' ע"ש אבל למדו לומר שהיה שם גזירה ג' ע"י אצטגניניו מדכתיב ויצו גו' כל הבן הילוד גו' בין יהודי בין מצרי כו' כמ"ש בהדיא בש"ר וכ"ה בתוס' לקמן דגזירת אם בן הוא והמתן לא היה אלא משום פן ירבה גו' ונלחם בנו ודרך אנשים להלחם עכ"ל והא דלא מספיק להו גבי גזירה ג' משום דכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יביא מבול לעולם עד שהוצרכו לומר שאצטגניניו ראו דעתיד ללקות במים היינו משום דלא בטלה אותה גזירה שלישית עד שהושלך ליאור שחשבו האצטגנינים שאז היה נלקה מושיען כדאמרינן לקמן ומזה יתיישב שלא עברה בת פרעה גזירת אביה שאחר השלכתו שאמרו האצטגנינים שכבר נלקה מושיען בטלה הגזירה ורש"י בחומש כתב כך שראו אצטגניניו אקרא ואם בן הוא והמתן גו' וזה אינו לפי הסוגיא דשמעתין דגזירה ראשונה ואם בן הוא והמתן גו' לא היה אלא משום פן ירבה גו' ונלחם בנו ודו"ק:

 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
בבלי אמר:
עכשיו ראיתי שמהפסוק הזה של הקריאה לשפרה ופועה מזה שהוא קורא למילדות העבריות דווקא סימן שרק לעברים הייתה הגזרה. ואת"ל שילדו את כל נשי מצריים בין עבריות ובין מצריות אז:
מומלץ לעזוב את המרשתת, לקחת חומש ביד, ולקרוא פסוק אחר פסוק, מה אמר המלך למיילדות, ומה הן ענו לו.​
 
חלק עליון תַחתִית