למה לא נימא שבתחילת "שובבי"ם" אנו אמורים לרדת ורק אח"כ לעלות? הרי כך היה במצרים!

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
כל כוחו של שובבי"ם הוא מחמת שאנו כאילו צועדים לפי סדר הפרשיות...

והנה הרי ראשית דרכם היה לירד ברוחניות ולהשתקע בטומאת מצרים.
ורק אח"כ התקדמו ועלו והאמינו ויצאו וכו'.
אז למה לא נימא שכך הוא גם בכל שנה ושנה בעת התנוצץ האור של 'שובבי"ם'.
שמתחילה אנו אמורים דוקא לירד ולהתקלקל קצת ח"ו כאבותינו דאז.
ורק אח"כ מתחלת עלייה כמו הניסים דאז...

נ. ב. ברור שלא! אבל צריך להבין מדוע.
 

מבקש השם

משתמש ותיק
למה "ברור שלא"??

הרי, לא מדובר בירידה רוחנית רצונית, אלא "אנוס על פי הדיבור"
ואם האדם מרגיש, העצמה של ריחוק רוחני, בתחילת שובבי"ם,
כנראה, הוא הוא קשור בשורש נשמתו לסדר זמנים, (מה שלא קורה לכל אחד)
ואשרי לו.


ויש עוד לדקדק, שהשהיה במצרים, "ערות הארץ", התחילה כבר הרבה הרבה זמן לפני,
ומה שקרה בחומש שמות, זה, א', מיתת יעקב, יוסף וכל הדור ההוא, ב', שעבוד מצרים בפועל

אם רוצים להקביל את מה ש"צריך להרגיש", בתחילת השובבי"ם,
יש כאן שתי ענינים, הראשון, זה הריחוק מהאבות, וזה באמת ירידה רוחנית, אבל של ריחוק
השני, זה שעבוד פיזי קשה, וזה הקושי בחיים, חיים במיצר, הנובע מהריחוק מהרוחניות
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ראשית העיסוק בשושבי"ם... נו נו.. נכון זה באופנה.. אף שלמען האמת, מה שמחזק - אין נ"מ איך, העיקר שמתחזק,
ובכל אופן צורה של יהודי עובד ה' כפי שקבלנו במסורה, איננה "ענינים. יש מספיק חוגים שמתעסקים ב"ענינים" (והגם ששושבי"ם הוזכר פ"א במ"ב).

לעצם השאלה, ההשפעה המעגלית שאותה יסד הב"ה בבריאה, היא השפעה שמיימית.
בחירת אדם לקלקל איננה השפעה מעגלית החוזרת על עצמה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
כל כוחו של שובבי"ם הוא מחמת שאנו כאילו צועדים לפי סדר הפרשיות...

והנה הרי ראשית דרכם היה לירד ברוחניות ולהשתקע בטומאת מצרים.
ורק אח"כ התקדמו ועלו והאמינו ויצאו וכו'.
אז למה לא נימא שכך הוא גם בכל שנה ושנה בעת התנוצץ האור של 'שובבי"ם'.
שמתחילה אנו אמורים דוקא לירד ולהתקלקל קצת ח"ו כאבותינו דאז.
ורק אח"כ מתחלת עלייה כמו הניסים דאז...

נ. ב. ברור שלא! אבל צריך להבין מדוע.
פשוט מאוד כי פרשיות השובבי"ם לא מתחילים מפרשת ויגש-ויחי בירידה למצרים, אלא מפרשת שמות שעולים מתוך הזוהמה של מצרים.
אז נכון שאז יצאו מתוך זוהמה שהי' "אנוס על פי הדיבור", אבל אנחנו רק מתעסקים בנושא של העליה מתוך הזוהמה שאנחנו נמצאים בו, [ולא מתוך שום אנוס ושום דיבור].
ואולי בחלק הזה כן אפשר ללמוד, שגם אם מישהו לא אשם בירידה שלו, והוא מרגיש שנפל לשם מתוך אונס המצב של החיים שו, וכדומה, עדיין לא יגיד "אני לא אשם, אז אני לא צריך לתקן" אלא תיקון שובבי"ם הוא גם למי שירד לזוהמה על ידי אונס. וכל שכן למי שנפל שם באשמת עצמו.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ובכל אופן צורה של יהודי עובד ה' כפי שקבלנו במסורה, איננה "ענינים. יש מספיק חוגים שמתעסקים ב"ענינים" (והגם ששושבי"ם הוזכר פ"א במ"ב).
א. למה כוונתך כשאתה אומר "עניינים". לא הבנתי. 
ב. ימי השובבי"ם הוזכרו בכו"כ ספרים קדושים כימים המסוגלים במיוחד לתיקון ותשובה, ומדוע כל זה אינו שווה בעיניך כקליפת השום, ורק העובדה שמופיע פ"א במ"ב הוי אפשרות שאולי זה עניין אמיתי? 

 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
חשוב מאוד. הערתי היא בענין הפרופרציות. ומי שהבין הבין.
אבל בל נסטה. לא זה עיקר האשכול.
 

חסידישע יוד

משתמש חדש
יש פה טעות יסודית בענין גלות מצרים [ובכלל זה כל ענין הגלויות] ואולי נשאל את השאלה אחרת מה הענין של גלות מצרים הורידו שבעים נפשות קדושים למצרים והוציאו נפשות השקועים במ''ט שערי טומאה אתמהה!
אלא הפשט הוא שבמצריים היו קבורים נשמות קדושות בעמקי הקליפות ויעקב ובניו ירדו למצריים להוציא אותם נשמות מעמקי הקליפות והם הנשמות שיצאו ממצריים ולא שהם פשוט התקלקלו שם אלא מלכתחילה הם היו שבויים בקליפה ובחסדי השם הוציאנו מצריים מעמקי הקליפות עד איגרא רמא נתינת התורה.
ומעתה מה הענין לרדתבשובבי''ם [זה כמו שנאמר ח"ו שהנשמות הקדושות שירדו למצריים ירדו ברוחניות] אלא יש ענין לעבוד את השם חזק בימים אלו וממילא יעלו הרבה נשמות מעמקי הקליפות ואם תראה שמאן דהו יוצא מהקליפות בימים אלו [זה יכול להיות גם אתה בעצמך] יכול להיות שזה בזכות עבודת השם שלך.
כתבתי בקצרה אבל זה פשוט מאוד והשאלה מעיקרא ליתא.
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
חסידישע יוד אמר:
אלא הפשט הוא שבמצריים היו קבורים נשמות קדושות בעמקי הקליפות ויעקב ובניו ירדו למצריים להוציא אותם נשמות מעמקי הקליפות והם הנשמות שיצאו ממצריים ולא שהם פשוט התקלקלו שם אלא מלכתחילה הם היו שבויים בקליפה ובחסדי השם הוציאנו מצריים מעמקי הקליפות עד איגרא רמא נתינת התורה.
ומעתה מה הענין לרדתבשובבי''ם [זה כמו שנאמר ח"ו שהנשמות הקדושות שירדו למצריים ירדו ברוחניות]

דפח"ח.

רק עדיין צריך למודעי, שברור שחלק מהעניין הוא מזה שתקופת שובבי"ם הם מהימים הנמוכים שבשנה (כמבואר בזוהר על פסוק "ותצפנהו ג' ירחים"), ודווקא אז יש את הכוח להתעלות ולהעלות
 

לבי במערב

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
חשוב מאוד. הערתי היא בענין הפרופרציות. ומי שהבין הבין.
או בסגנון אחר: יש מגדולי־ישראל (בפרט מרוסיא, ליטא והסביבה) ששיטת־קדשם כי העסק בעניני 'קדושה' נזקו מרובה מן התועלת שבו (אגב, זו גם הסיבה הפשוטה לאי־אזכורם של ימי ה'שובבי"ם' בספרות חב"ד). וד"ל.
 
לבי במערב אמר:
שאר לעמו אמר:
חשוב מאוד. הערתי היא בענין הפרופרציות. ומי שהבין הבין.
או בסגנון אחר: יש מגדולי־ישראל (בפרט מרוסיא, ליטא והסביבה) ששיטת־קדשם כי העסק בעניני 'קדושה' נזקו מרובה מן התועלת שבו (אגב, זו גם הסיבה הפשוטה לאי־אזכורם של ימי ה'שובבי"ם' בספרות חב"ד). וד"ל.
כמדומה שהדגש בקרב חסידי אשכנז - שם הורתם ולידתם של שובבי"ם - היה על התעניות בכלליות <דבר שהיה אצלם מרכיב מהותי בדרכי העבודה והתשובה> ולא הודגש ענין היסוד, וזה הגיע בשלב מאוחר יותר. אשמח במי שירחיב או שישלול.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
עצם אי־אזכורו בדבריהם - אין פרושו דלא סבירא להו הא (ומטעם הנ"ל).

בכל מקרה, הקישור לבחי' היסוד מצוי כבר בד' מהרח"ו, ומי לנו נאמן יותר הימנו בכה"ג.
 
לבי במערב אמר:
עצם אי־אזכורו בדבריהם - אין פרושו דלא סבירא להו הא (ומטעם הנ"ל).

בכל מקרה, הקישור לבחי' היסוד מצוי כבר בד' מהרח"ו, ומי לנו נאמן יותר הימנו בכה"ג.
רק שלא יווצר רושם שהתכוונתי לפקפק.

אבל עוררתי, שלפי מה שזכור לי, במקורות הראשונים לשובבי"ם נראה שאלו צומות כיתר הצומות שהיו רגילים בהם.
ושוב, אשמח במי שיעשיר את הנידון בידע חדש.
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
שאר לעמו אמר:
חשוב מאוד. הערתי היא בענין הפרופרציות. ומי שהבין הבין.
או בסגנון אחר: יש מגדולי־ישראל (בפרט מרוסיא, ליטא והסביבה) ששיטת־קדשם כי העסק בעניני 'קדושה' נזקו מרובה מן התועלת שבו (אגב, זו גם הסיבה הפשוטה לאי־אזכורם של ימי ה'שובבי"ם' בספרות חב"ד). וד"ל.

הסיבה היותר פשוטה היא שרוב ככל האיזכורים בנושא שובבי"ם הוא בדור החסידות שאחרי זה, בדור הראשון של החסידות אין כמעט איזכור לזה.

ולעצם עניין הנ"ל בנוגע לחב"ד קצת תמוה, עיין באגרת התשובה פרק ג, ואדרבא לענ"ד הוא כמעט יחיד בין ספרי החסידות שהביא את עניין התעניות, שזה באמת שובבי"ם המקורי.
אם כי לעצם העניין המציאות אומרת את העיקרון שהזכרת שלא מדברים מזה הרבה, אבל עדיין באותה מידה גם כמעט ולא מדברים בפרטות מאף עניין (לא כך?), רק בכלליות.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הפוך: באגה"ת פ"ג כותב להמנע מתעניות למי שגופו חלוש (ואגב, אינו מן הנכון להגדיר זאת כ'שובבי"ם המקורי' - שכן, כאמור, המקור לענין היסוד הוא מהאריז"ל. ומי יבוא אחר המלך).
בכל מקרה, טעם אי־אזכורו אף בדורות שלאח"ז פשוט שהוא כנ"ל, וכמבואר בשו"ת צ"צ (בדפוסים הישנים: שער המלואים סי' סב).
 
מבקש השם אמר:
למה "ברור שלא"??

הרי, לא מדובר בירידה רוחנית רצונית, אלא "אנוס על פי הדיבור"
ואם האדם מרגיש, העצמה של ריחוק רוחני, בתחילת שובבי"ם,
כנראה, הוא הוא קשור בשורש נשמתו לסדר זמנים, (מה שלא קורה לכל אחד)
ואשרי לו.


ויש עוד לדקדק, שהשהיה במצרים, "ערות הארץ", התחילה כבר הרבה הרבה זמן לפני,
ומה שקרה בחומש שמות, זה, א', מיתת יעקב, יוסף וכל הדור ההוא, ב', שעבוד מצרים בפועל

אם רוצים להקביל את מה ש"צריך להרגיש", בתחילת השובבי"ם,
יש כאן שתי ענינים, הראשון, זה הריחוק מהאבות, וזה באמת ירידה רוחנית, אבל של ריחוק
השני, זה שעבוד פיזי קשה, וזה הקושי בחיים, חיים במיצר, הנובע מהריחוק מהרוחניות
@מבקש השם, דברים נפלאים,
למה כתבת בקטן?

ביחס לריחוק מהאבות והמהלך החדש שבספר שמות, אף שאיני יודע, אבל תחושתי, שבספר בראשית אנו נמצאים בספרו של הקב"ה, 'ספר הישר', והאבות - הם הם המרכבה, וגם דרך האמונה של האבות הוא כזה, והמקום 'שלנו' בספר הזה הוא מעין עובר ירך אמו שאין לו אישיות ומקום משל עצמו ואנו בטלים לגמרי למהלך הזה, ובספר שמות - התינוק נולד, ונפרד להיות ישות עצמאית, ובמקביל מהלך האמונה שלנו משתנה להיות כתינוק גמול עלי אמו - אמונים על האומן, "מאמינים בני מאמינים".

ואמנם - קשה להתנתק מ'מהלך' האבות, ממש כתינוק שאינו רוצה להולד, אבל תכלית הכל היא להולדת הולד שיעמוד על רגליו שלו וממקומו הוא יהיה 'בן' לאביו, במהלך האמונה המתאים לו ולמקומו, כגלות - תחילתו מר וסופו מתוק.

<וגם האבות - הבחירה בהם אינה כאישיות פרטית בפני עצמה, אלא כאבות לבניהם>.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
שאר לעמו אמר:
חשוב מאוד. הערתי היא בענין הפרופרציות. ומי שהבין הבין.
או בסגנון אחר: יש מגדולי־ישראל (בפרט מרוסיא, ליטא והסביבה) ששיטת־קדשם כי העסק בעניני 'קדושה' נזקו מרובה מן התועלת שבו (אגב, זו גם הסיבה הפשוטה לאי־אזכורם של ימי ה'שובבי"ם' בספרות חב"ד). וד"ל.
ידיעה מענינת. חשבתי שזה הבדל בין חסידים למתנגדים 
והנה לפי דבריך שגם חב"ד אינם בענין 
יש לומר שזה ענין של "מנטליות" של מדינות 
ויש הבדל בין מדינת ליטא רוסיא לפולין גליציה אוקרינה והונגריה 
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
הפוך: באגה"ת פ"ג כותב להמנע מתעניות למי שגופו חלוש (ואגב, אינו מן הנכון להגדיר זאת כ'שובבי"ם המקורי' - שכן, כאמור, המקור לענין היסוד הוא מהאריז"ל. ומי יבוא אחר המלך).
בכל מקרה, טעם אי־אזכורו אף בדורות שלאח"ז פשוט שהוא כנ"ל, וכמבואר בשו"ת צ"צ (בדפוסים הישנים: שער המלואים סי' סב).


ספר התניא - אגרת התשובה - פרק ג
אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבא לידי חולי או מיחוש ח"ו כמו בדורותינו אלה. אסור לו להרבות בתעניות אפי' על כריתות ומיתות ב"ד ומכ"ש על מ"ע ומל"ת שאין בהן כרת. אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל.

מהצ"צ שהבאת אין בזה קשר עם הנושא הזה בכלליות רק לעניין יוה"כ.

היסוד הוא אכן מהאריז"ל, הגדרתי את זה כשובבי"ם המקורי, שכן האריז"ל כל מה שדיבר הוא לעניין התעניות שבימים האלו יותר מקובלות וכו', ולעומת זאת אין ספרי חסידות שמביאים את זה כהנהגה למעשה רק בתניא.

לעצם התעסקות בענייני קדושה אשמח לעוד מקורות.

ייש"כ
 

לבי במערב

משתמש ותיק
המילים הנכונות להדגשה הן אלו:
אכן כל זה באדם חזק ובריא, שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו, וכמו בדורות הראשונים. אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו, שאפשר שיוכל לבוא לידי חולי או מיחוש חס ושלום, כמו בדורותינו אלה, אסור לו להרבות בתעניות . . ולפי שמספר הצומות המוזכרים בתיקוני תשובה הנ"ל רבו במאד מאד, לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאד מאד בצדקה, מחמת חלישות הדור, דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי.
כך נודע גם משמועות שבעל־פה ובכתב, שצדיקי החסידות שללו בתוקף את דרך הסגופים והתעניות (ראה, כדוגמא, הנלקט ונסמן ב'שלחן מנחם' ח"ג ע' קכב ואילך. וראה שם ס"ע קלא ואילך - אודות עניני 'קדושה').
 

מה אדבר

משתמש ותיק
שאלת "למה לא נימא".
ואני עונה: "נימא ונימא". וכמו שאמרו שבע יפול צדיק וקם, דוקא אם יפול יהיה צדיק.
אמנם אין ליפול בכוונה, אבל יש כח בימים הללו לאדם שיש בו חלקים נמוכים שירד לשם ע''מ שיוכל לקחת חלקים אלו ועימם יגביה עוף. וזה נכון למשכיל.
 
שמעתי אתמול מיהודי וורט מענין ביציקת תוכן נוסף (מלבד ראשי התיבות של הפרשיות) לשם שובבי"ם, אני כותבו כדי שיפשפש בו מי שימצא בו טעם.

ברמב"ם סוף פ"ג תשובה כ', כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים, אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה. עכ"ל. ונראה שמפרש את לשון "שובב" - שב ולא שב, שב בסתר ולא שב בגלוי.
והנה בתיב"ע עה"פ וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים כ': וחמא ה' צער שעבודהון דבני ישראל וגלי קדמוהי ית תיובתא דעבדו בטומרא דלא ידעו אנש בחבריה.
ולפ"ז ימים אלו ששורשם בתשובה דבנ"י, מכוונים לתשובה דעבדו בטומרא, תשובת שובבים.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
חסידישע יוד אמר:
יש פה טעות יסודית בענין גלות מצרים [ובכלל זה כל ענין הגלויות] ואולי נשאל את השאלה אחרת מה הענין של גלות מצרים הורידו שבעים נפשות קדושים למצרים והוציאו נפשות השקועים במ''ט שערי טומאה אתמהה!
אלא הפשט הוא שבמצריים היו קבורים נשמות קדושות בעמקי הקליפות ויעקב ובניו ירדו למצריים להוציא אותם נשמות מעמקי הקליפות והם הנשמות שיצאו ממצריים ולא שהם פשוט התקלקלו שם אלא מלכתחילה הם היו שבויים בקליפה ובחסדי השם הוציאנו מצריים מעמקי הקליפות עד איגרא רמא נתינת התורה.
ומעתה מה הענין לרדתבשובבי''ם [זה כמו שנאמר ח"ו שהנשמות הקדושות שירדו למצריים ירדו ברוחניות] אלא יש ענין לעבוד את השם חזק בימים אלו וממילא יעלו הרבה נשמות מעמקי הקליפות ואם תראה שמאן דהו יוצא מהקליפות בימים אלו [זה יכול להיות גם אתה בעצמך] יכול להיות שזה בזכות עבודת השם שלך.
כתבתי בקצרה אבל זה פשוט מאוד והשאלה מעיקרא ליתא.
אלו שירדו למצרים, ודאי היה אצלם ירידה,  ואף יעקב לא נקרא ישראל במצרים אלא ביום פטירתו (ויעוי' באוה"ח בזה), וכביכול אף הוא ירד עמהם שנאמר אנוכי ארד עמך מצרימה, ולא שייך לתקן מה שבקליפות אלא בירידה (או בעבודה בשלמות בדרגה גבוהה מאוד מאוד, וזה במקומות רבים בספרים, ויעוי' באוה"ח שגם כתב בדרך זו, שאחרי שלא היה שלמות מוחלטת הוכרחו לתקן הקליפות במקומם), ולכן בזמן קצר מאוד גברה הירידה, עד מ"ט שערי טומאה, ומה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע"ז והללו.
אמנם דבר זה הוא בגזרת מלך, ומכבשונו של עולם,  וח"ו שיאמר אדם ארד ואעלה אותי ועימי, ואחטא ואשוב ואשיב, וכל מי שירד כדי להעלות, ירד והוריד, כל באיה לא ישובון, וכמה פעמים במהלך הדורות היו שטעו בזה והגיעו לשאול תחתית, והאחרון ש"צ שר"י.
אמנם טוב שידע האדם סוד זה, כדי לחזק לבו בתשובה, שידע שגם החטא, אחרי התשובה, יש לו מקום. ואגב, זה הטעם בירידה העצומה המבוארת בחז"ל בעיקבתא דמשיחא, שאז יבררו הקדושה שבעומק עומק הקליפות.
 
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
א. מעשה אבות סימן לבנים וכדברי הרמב''ן הידועים אבל עדיין זה רק סימן
ב. היה גם את שבט לוי שלא השתעבדו

ולפותח האשכול אומר שיש כבר מי שדואג שאתה תרד, חפש לך דאגות אחרות...
 
חלק עליון תַחתִית