ביקש יעקב לגלות את הקץ

דברי יושר

משתמש ותיק
וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים.
אמרו חז"ל, שבאמת ביקש יעקב לגלות את הקץ, אלא שנסתם ממנו.

ובזוהר איתא, שאע"פ שנסתם ממנו הקץ, מ"מ נרמז הוא בברכותיו של יעקב.

שאמר יעקב בברכתו של יהודה, לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שילה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים,
שילה - זה בגימטריא משה,
וכיצד יבוא משה?  גם זה נרמז בהמשך הפסוק,
כי במילים לו יקהת עמים, רמזים ג' הדורות שקדמו לביאת משה, והם לוי קהת ועמרם, רק שמהאות רי"ש (200) של עמרם נחסר ק"ץ (190), ונשארה האות יו"ד (10).
(וי"ל שבזה רמוז גם זמם הגאולה, שהקב"ה חיסר 190 שנה מה400 שאמר לאברהם, ונשאר 210).

ומדברי הזהר הנ"ל, עולה שהקץ שאותו ביקש לגלות יעקב היה הקץ של גלות מצרים, ולא של גלות אדום, 
ושאלתי, האם יש בדברי המדרשים או הראשונים מקור לזה, או להיפך מכך.
 

נבשר

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים.
אמרו חז"ל, שבאמת ביקש יעקב לגלות את הקץ, אלא שנסתם ממנו.

ובזוהר איתא, שאע"פ שנסתם ממנו הקץ, מ"מ נרמז הוא בברכותיו של יעקב.

שאמר יעקב בברכתו של יהודה, לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שילה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים,
שילה - זה בגימטריא משה,
וכיצד יבוא משה?  גם זה נרמז בהמשך הפסוק,
כי במילים לו יקהת עמים, רמזים ג' הדורות שקדמו לביאת משה, והם לוי קהת ועמרם, רק שמהאות רי"ש (200) של עמרם נחסר ק"ץ (190), ונשארה האות יו"ד (10).
(וי"ל שבזה רמוז גם זמם הגאולה, שהקב"ה חיסר 190 שנה מה400 שאמר לאברהם, ונשאר 210).

ומדברי הזהר הנ"ל, עולה שהקץ שאותו ביקש לגלות יעקב היה הקץ של גלות מצרים, ולא של גלות אדום, 
ושאלתי, האם יש בדברי המדרשים או הראשונים מקור לזה, או להיפך מכך.
בדעת זקנים שואל: ומהיכן ידע? ומתרץ שידע ע"פ מה שראה בסולם שראה שרו של עשו. הרי הקץ מתייחס לעשו, והיינו גלות אדום.
 
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים.
אמרו חז"ל, שבאמת ביקש יעקב לגלות את הקץ, אלא שנסתם ממנו.

ובזוהר איתא, שאע"פ שנסתם ממנו הקץ, מ"מ נרמז הוא בברכותיו של יעקב.

שאמר יעקב בברכתו של יהודה, לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שילה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים,
שילה - זה בגימטריא משה,
וכיצד יבוא משה?  גם זה נרמז בהמשך הפסוק,
כי במילים לו יקהת עמים, רמזים ג' הדורות שקדמו לביאת משה, והם לוי קהת ועמרם, רק שמהאות רי"ש (200) של עמרם נחסר ק"ץ (190), ונשארה האות יו"ד (10).
(וי"ל שבזה רמוז גם זמם הגאולה, שהקב"ה חיסר 190 שנה מה400 שאמר לאברהם, ונשאר 210).

ומדברי הזהר הנ"ל, עולה שהקץ שאותו ביקש לגלות יעקב היה הקץ של גלות מצרים, ולא של גלות אדום, 
ושאלתי, האם יש בדברי המדרשים או הראשונים מקור לזה, או להיפך מכך.

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מט סימן א
באחרית הימים. אילו נאמר באחרית ימים הייתי אומר בסוף הדורות, אבל כשהוא אומר באחרית הימים, זו אחרית הימים האמורים לאברהם אבינו בין הבתרים, ת' שנה, כדכתיב ודור רביעי ישובו הנה (שם טו טז). ד"א באחרית הימים. בסוף הדורות, מלמד שביקש להודיעם גלות ארבע מלכיות, וזמן גלותם, וקץ הישועה האחרונה שעל ידי מלך המשיח, 

רד"ק בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א
את אשר יקרא - ענין מקרה כמו מדוע קראני אלה (ירמיה י"ג) שתים המה קראתיך (ישעיה י"ד) והדומים להם. ופירש את אשר, מאשר, כי את הוא במקום מן ברוב המקומות, כי הוא לא הגיד להם אלא קצת מאשר יקרא באחרית הימים יש בקרוב ויש ברחוק כמו מלת אחר, וזה ענינו כשיכנסו לארץ לרשתה, ואמר להם ברוח הנבואה קצת מאשר יקרא אותם, יש בחלוקתם ויש בהצלחתם במלחמה עם אויביהם. ועד יהודה זכר דרך לידתם: 

חזקוני בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א
באחרית הימים ימים לא נאמר אלא הימים הם מבוארים כבר שקבע הקדוש ברוך הוא לאברהם זקני זמן עבדות ד' מאות שנה בברית בין הבתרים.

דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א
את אשר יקרא אתכם. פי' בסוף ד' מאות ושלשים שנה של גלות מצרים דהימים מכריחנו לפרש כן דאי לא הוה ליה למכתב באחרית ימים בסוף ימי העולם, ושמעתי באחרית הימים של הקדוש ברוך הוא דהיינו בסוף חמשת אלפים 

הדר זקנים על התורה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א
(א) באחרית הימים. בסוף שנה של גלות מצרים מדבר. וה"א דהימים מכריחנו לפרשו. דאי לא כתיב ה"א הוה מפרשי' באחרית הימים בסוף ימי עולם. 

רבינו בחיי בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק א
באחרית הימים. הם ימות המשיח, וראוי היה שיגיד להם דברים עתידים בענין הגאולה הקרובה, היא גאולת מצרים, ואיך יתכן שיניח הענין הקרוב ולא ירמוז הגאולה הנפלאה ההיא, וירמוז הגאולה הרחוקה העתידה להיות באחרית הימים.
ויתכן לפרש שכבר רמז לגאולת מצרים למעלה בתוך דבריו, כי מה שאמר: והיה אלהים עמכם, רמז להם גלות מצרים, ומה שאמר: והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, זו גאולת מצרים, שהרי ישראל ראוים היו ליכנס לארץ תכף צאתם ממצרים, לולא עון מרגלים שעכבם במדבר ארבעים שנה, ואחר שרמז לגאולת מצרים הוסיף לרמוז הגאולה האחרונה הזו באחרית הימים, לפי ששתיהן דומות זו לזו, וקבלה ביד הנביאים שעתידה גאולתנו זאת שתהיה בדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים, מלבד שתהיה בה תוספת מעלה והשגה בלבבות בידיעת הש"י. והזכיר בה שתי לשונות והם: האספו, והקבצו, לרמוז על שני קבוצים, הם: נדחי ישראל ונפוצות יהודה, על שם הכתוב: (ישעיה יא, יב) "ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ", ואמר הכתוב ג"כ: (ישעיה נו, ח) "עוד אקבץ עליו לנקבציו". כלומר עוד אוסיף קבוץ אחר, זהו שבט יהודה ובנימין, על הנקבצים ההם והם עשרת השבטים, ולא מצינו קבוץ כל גלות ישראל כי אם בגאולת ארץ מצרים ובגאולה זו העתידה, ומזה אמר הכתוב: (ישעיה יא, יא) "יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו", אמר "שנית" כנגד גאולת ישראל ממצרים ששם היו כל ישראל מקובצים, כי בגאולת בבל לא נתקבצו כלם שלא עלו מבבל רק אלפים וארבע רבוא, ורוב ישראל גלו לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי ושוב לא חזרו, ומזה אמר הכתוב "שנית". 

 
 
חלק עליון תַחתִית