ויפוזו זרועי ידיו

מישהוא

משתמש רגיל
ברש"י בפי' ב' הביא מש"כ בגמ' בסוטה שיצא ש"ז מבין אצבעותיו וקשה לומר דיוסף עבר על העבירה הכי חמורה בתורה כמש"כ בזוהר.
 

מישהוא

משתמש רגיל
פותח הנושא
ואפשר לומר עפ"י מש"כ בספר חסידים הובא בחלקת מחוקק אהע"ז ריש סי' כ"ג דמי שחושש שיבא על אשתו נדה או א"א יוציא ש"ז בידו
וביאר בחכמת שלמה שם שכיו שעיקר תכלית הש"ז זה להביא תולדות
וכתוב שתולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וכתוב דישב ולא עבר עבירה מקבל שכר כאילו עשה מצווה
שפיר הוציא ש"ז לתכלית הראויה לעשות מצווה בזה שלא יעבור עבירה והוא תולדותיו ואתי שפיר
 

אבי חי

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
לשון הגמרא "נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו" לכאורה לא משמע שהוציא בידיו.

כמובן.

ועי' מהרש"א שבלשון 'מבין צפרני ידיו' רמוז שלא נגע במקום האסור (מקופיא לא כ"כ הבנתי).
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
תשובות הגאונים - מוסאפיה (ליק) סימן כו
עוד לו. ששאלת במה שאמרו (סוטה לו ב) ויצתה שכבת זרע מבין צפרני ידיו מהו לשכבת זרע אצל הצפרנים לשון הבאי הוא ולא בדקדוק כענין ערים גדולות ובצורות בשמים וכדאמר ר' אמי לענין גפן ותפוח ופרכת והכי קאמר כל מקום שמצאה שכבת זרע מקום להתפזר ולצאת נפזרה ויצאה משם.
 

אברך

משתמש ותיק
מישהוא אמר:
ברש"י בפי' ב' הביא מש"כ בגמ' בסוטה שיצא ש"ז מבין אצבעותיו וקשה לומר דיוסף עבר על העבירה הכי חמורה בתורה כמש"כ בזוהר.
ובפרט שכידוע יוסף הוא מדת היסוד. והתי' פשוט כמ"ש הרב @דבש לפי דדרך צפרניים ליכא איסורא.
אגב, זכורני שכתוב באיזהו מקומן שמחמת ענין זה הפסיד יוסף עשרה שבטים שהיה צריך לצאת ממנו, ויצא ממנו רק ב' שבטים.
 

חזק

משתמש ותיק
אברך אמר:
מישהוא אמר:
ברש"י בפי' ב' הביא מש"כ בגמ' בסוטה שיצא ש"ז מבין אצבעותיו וקשה לומר דיוסף עבר על העבירה הכי חמורה בתורה כמש"כ בזוהר.

אגב, זכורני שכתוב באיזהו מקומן שמחמת ענין זה הפסיד יוסף עשרה שבטים שהיה צריך לצאת ממנו, ויצא ממנו רק ב' שבטים.

 סוטה לו
 

אחד היה

משתמש רגיל
עיין באור החיים על הפסוק
{כג} וימררוהו ורובו וגו'. פירוש מתחלה חשבו להרגו דכתיב (לעיל ל''ז כ') לכו ונהרגהו, או על דרך אומרם ז''ל (ספר הישר פ' וישב) כי קודם שהשליכוהו לבור כשהפשיטוהו חבלו בו כמה חבלות והצרו לו וכנגד זה אמר וימררוהו, ואחר כך נתיעצו עליו להשליכו לבור ולמוכרו לנכרים וכנגד חלוקות אלו אמר ורבו פירוש הרבו להצר, וישטמוהו בעלי חצים היא אשת פוטיפר וחברותיה המוסבות במסיבתה שבקשו ממנו חיציו שהוא זרע היורה כחץ. או אולי יכוין כל הכתוב על פרט זה וימררוהו הם בחינת הרע המפתה לעשות רע וזה היה לו סיבה שיפוזו זרועי ידיו לצד שנכנס בגופו היצר הרע וכמעשה (קידושין פא.) רב עמרם חסידא, והנה בחינת הקליפה יתיחס לה שם מרה לזה אמר וימררוהו כוחות הרע. ורבו על ידי שרבו כוחות הרע עליו ואנסוהו על העבירה ורבו על המונע וישטמוהו בעלי חצים הם הקליפות אשר מחטיאים את האדם להוציא זרע לבטלה היורה כחץ ואמר לשון משטמה כי כוחות הרע יחשבו לרעה כמשטמים לקדושה להשחית חמדה ואף על פי כן נתגבר כארי ולא ירה חצו אלא ויפוזו זרועי ידיו. ואומרו מידי אביר יעקב פירוש כי ה' עזרו על דרך אומרו (תהלים לז) ה' לא יעזבנו בידו ונתן לו אבירות כנגדם כי ה' הוא העוזר נגד המסית והמדיח. ואומרו משם רועה אבן ישראל כאן רמז (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים ויוסף באמצעות צדקו אשר שמר ברית קודש זכה באבן הראשה. והוא סוד (משלי י) צדיק יסוד עולם שנקרא רועה אבן ישראל והבן ומשלו נתנו לו:

אגב האו"ח מזכיר פעמים רבות את הגמ' הנ"ל
 

אברך

משתמש ותיק
אברך אמר:
והתי' פשוט כמ"ש הרב @דבש לפי דדרך צפרניים ליכא איסורא.
גם איתא בתוס' באיזהו מקומן דליכא איסור הוז"ל כ"א ביורה כחץ שראוי להזריע.
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
איתא בכתבים (אריז''ל) נשכח ממני מקומו.
שח''ו שיצא הזרע כזרע ממש אלא שהיה מעין הפגם ולכן נענש וכו' וכו'. אבל איננו זרע.
ופשיטא דכן הוא כי אין איסור השחתה אלא כעין שאמרו חז''ל "סוחטי הילדים" במעשה ולא בכגון דא.
ותשוח''ח להרב @מישהוא שהעלה את דברי החכמת שלמה דפח''ח.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
תשובות הגאונים - מוסאפיה (ליק) סימן כו
עוד לו. ששאלת במה שאמרו (סוטה לו ב) ויצתה שכבת זרע מבין צפרני ידיו מהו לשכבת זרע אצל הצפרנים לשון הבאי הוא ולא בדקדוק כענין ערים גדולות ובצורות בשמים וכדאמר ר' אמי לענין גפן ותפוח ופרכת והכי קאמר כל מקום שמצאה שכבת זרע מקום להתפזר ולצאת נפזרה ויצאה משם.

ישר כח.
בזה יבואר מש"כ האריז"ל שיצאו הבלים מצפורני רגליו.
(ואם מדובר בהבל. מבואר שאין בזה ז')
 

אור זרוע

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
אברך אמר:
אברך אמר:
והתי' פשוט כמ"ש הרב @דבש לפי דדרך צפרניים ליכא איסורא.
גם איתא בתוס' באיזהו מקומן דליכא איסור הוז"ל כ"א ביורה כחץ שראוי להזריע.
אפשר לכתוב ציון מדויק יותר?
ייש"כ
יש 3 דעות בנדה מג, א לגבי טומאת קרי.
לא ידוע לי אם הוז"ל תלוי בדין טומאה, או שאפילו אם אינו נטמא איסור יש בדבר, כשגורם לכך.
 
 

שראלטשיק

משתמש ותיק
פלא שנשכח מאשכול זה דברי חז"ל על הפסוק "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" וי"א הכוונה לזנות
וען ידוע שךןךח דמות דיוקנו של יעקב לא היה מתגבר

ואני הייתי ללמוד מכאן שהעיקר הוא הסוף, היות שבופו נתגבר נחשב כמו שעמד בנסיון

וכן מצינו אצל נסיון של אברהם אבינו בענין לך לך, שבתחילה נתעצל אברהם אבינו בנסיון זה, ונענש בשביל זה, ואעפ"כ היות שהסוף גבר ידע הרי הוא הראשון מהעשרה נסיונות שעמד בהם

ללמדך שהעיקר הוא הגמר הנצחון הסופי
 

2021

משתמש רשום
שמעתי מאדם גדול שאמר מפי ספרים וסופרים חסידיים, כי יוסף הצדיק היה עמוד מדת היסוד יען כי היא הראתה לו שעתיד לצאת מהם ילדים, ע"כ ידע בודאי כי לא ינצחנה לבסוף, ועיקר הנסיון היה כי עכ"ז יש לו להילחם עמה כל מה שיכול ואין העיקר הניצחון רק המלחמה כידוע. וגם בזה ביאר כי אחר שהיה פגם כביכול (כי בודאי יש תירוצים כנ"ל, אבל) היה לו נסיון קשה שלא ליחטא, וק"ל
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
לשון הגמרא לכאורה לא משמע שהוציא בידיו.
כאן פירש רש"י הדבר כפשוטו: 'שֶׁנָּעַץ אֶצְבְּעוֹתָיו בַּקַּרְקַע וְנִסְמַךְ עֲלֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁיִּתְיַסֵּר וְיִטָּרֵד בְּצַעֲרוֹ וְיַעֲבֹר תֹּקֶף יִצְרוֹ'. אך בפרק ידיעות הטומאה מפרש את הביטוי 'נעיצת צפרנים' מטפורית, לאמר, התאפקות בכל הכח. דעל הא דאמר רבא התם 'נועץ צפרניו עד שימות' אומר: 'כְּלוֹמַר, יַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּלֹא דִישָׁה, עַד שֶׁיָּמוּת הָאֵבֶר'. (ברם, התם לכאורה בלתי אפשרי לפרש כַּהוראה הפשוטה.)
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
מישהוא אמר:
אפשר לומר עפ"י מש"כ בספר חסידים.
.
כ"כ הרב חיד"א ב'פתח עינים' (ריש פרק כל היד), אלא שמפליג קצת את הדברים ממשמעם הפשוט:
מה שכתב בספר חסידים אינו סותר לדברי הזוה"ק, דספר חסידים איירי באחד שגמר בלבו לעשות עבירה ולבוא על הערוה, והכין עצמו והוא מוקשה ועומד, והרהר תשובה ופירש מהעבירה, אך מוכרח שיצא מעצמו ז"ל, בזה מיירי הרב ז"ל, והורה הרב ז"ל דיפרוש מעבירה עם האשה בשגם הוא בצר, דמוכרח שיצא ז"ל לאונסו, והוא על דרך מה שאירע ליוסף הצדיק שפירש מאשת פוטיפר ועל כרחו יצאו ממנו עשרה טיפין, כמו שאמרו ז"ל.
 

דרומאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
דבש לפי אמר:
לשון הגמרא לכאורה לא משמע שהוציא בידיו.
כאן פירש רש"י הדבר כפשוטו: 'שֶׁנָּעַץ אֶצְבְּעוֹתָיו בַּקַּרְקַע וְנִסְמַךְ עֲלֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁיִּתְיַסֵּר וְיִטָּרֵד בְּצַעֲרוֹ וְיַעֲבֹר תֹּקֶף יִצְרוֹ'. אך בפרק ידיעות הטומאה מפרש את הביטוי 'נעיצת צפרנים' מטפורית, לאמר, התאפקות בכל הכח. דעל הא דאמר רבא התם 'נועץ צפרניו עד שימות' אומר: 'כְּלוֹמַר, יַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּלֹא דִישָׁה, עַד שֶׁיָּמוּת הָאֵבֶר'. (ברם, התם לכאורה בלתי אפשרי לפרש כַּהוראה הפשוטה.)
אדרבה, שם בנדה הכוונה כפשוטו, וכמו שנתבאר בפוסקים שעי"ז ימות האבר ויוכל לפרוש.
ושמא זה הכוונה גם גבי יוסף הצדיק.
 
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
בגמ' איתא הלל מחייב את העניים, ר"א את העשירים, ויוסף את הרשעים.
מדוע כתוב רשעים? הול"ל את היפי תואר וכד',
אלא שאף שכביכול חטא קצת, ואף הפסיד 10 שבטים, אעפ"כ אזר כגבר חלציו ופסק.
כך שמעתי מא' מגדולי ישראל.
 
חלק עליון תַחתִית