דבש לפי אמר:לשון הגמרא "נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו" לכאורה לא משמע שהוציא בידיו.
ובפרט שכידוע יוסף הוא מדת היסוד. והתי' פשוט כמ"ש הרב @דבש לפי דדרך צפרניים ליכא איסורא.מישהוא אמר:ברש"י בפי' ב' הביא מש"כ בגמ' בסוטה שיצא ש"ז מבין אצבעותיו וקשה לומר דיוסף עבר על העבירה הכי חמורה בתורה כמש"כ בזוהר.
בגמ' שם. ושאעפ"כ יצאו מבנימין ונקראו על שמו של יוסף.אברך אמר:אגב, זכורני שכתוב באיזהו מקומן שמחמת ענין זה הפסיד יוסף עשרה שבטים שהיה צריך לצאת ממנו, ויצא ממנו רק ב' שבטים.
אברך אמר:מישהוא אמר:ברש"י בפי' ב' הביא מש"כ בגמ' בסוטה שיצא ש"ז מבין אצבעותיו וקשה לומר דיוסף עבר על העבירה הכי חמורה בתורה כמש"כ בזוהר.
אגב, זכורני שכתוב באיזהו מקומן שמחמת ענין זה הפסיד יוסף עשרה שבטים שהיה צריך לצאת ממנו, ויצא ממנו רק ב' שבטים.
גם איתא בתוס' באיזהו מקומן דליכא איסור הוז"ל כ"א ביורה כחץ שראוי להזריע.אברך אמר:והתי' פשוט כמ"ש הרב @דבש לפי דדרך צפרניים ליכא איסורא.
אפשר לכתוב ציון מדויק יותר?אברך אמר:גם איתא בתוס' באיזהו מקומן דליכא איסור הוז"ל כ"א ביורה כחץ שראוי להזריע.אברך אמר:והתי' פשוט כמ"ש הרב @דבש לפי דדרך צפרניים ליכא איסורא.
בלדד השוחי אמר:תשובות הגאונים - מוסאפיה (ליק) סימן כו
עוד לו. ששאלת במה שאמרו (סוטה לו ב) ויצתה שכבת זרע מבין צפרני ידיו מהו לשכבת זרע אצל הצפרנים לשון הבאי הוא ולא בדקדוק כענין ערים גדולות ובצורות בשמים וכדאמר ר' אמי לענין גפן ותפוח ופרכת והכי קאמר כל מקום שמצאה שכבת זרע מקום להתפזר ולצאת נפזרה ויצאה משם.
יש 3 דעות בנדה מג, א לגבי טומאת קרי.מ.ה. אמר:אפשר לכתוב ציון מדויק יותר?אברך אמר:גם איתא בתוס' באיזהו מקומן דליכא איסור הוז"ל כ"א ביורה כחץ שראוי להזריע.אברך אמר:והתי' פשוט כמ"ש הרב @דבש לפי דדרך צפרניים ליכא איסורא.
ייש"כ
כאן פירש רש"י הדבר כפשוטו: 'שֶׁנָּעַץ אֶצְבְּעוֹתָיו בַּקַּרְקַע וְנִסְמַךְ עֲלֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁיִּתְיַסֵּר וְיִטָּרֵד בְּצַעֲרוֹ וְיַעֲבֹר תֹּקֶף יִצְרוֹ'. אך בפרק ידיעות הטומאה מפרש את הביטוי 'נעיצת צפרנים' מטפורית, לאמר, התאפקות בכל הכח. דעל הא דאמר רבא התם 'נועץ צפרניו עד שימות' אומר: 'כְּלוֹמַר, יַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּלֹא דִישָׁה, עַד שֶׁיָּמוּת הָאֵבֶר'. (ברם, התם לכאורה בלתי אפשרי לפרש כַּהוראה הפשוטה.)דבש לפי אמר:לשון הגמרא לכאורה לא משמע שהוציא בידיו.
.מישהוא אמר:אפשר לומר עפ"י מש"כ בספר חסידים.
מה שכתב בספר חסידים אינו סותר לדברי הזוה"ק, דספר חסידים איירי באחד שגמר בלבו לעשות עבירה ולבוא על הערוה, והכין עצמו והוא מוקשה ועומד, והרהר תשובה ופירש מהעבירה, אך מוכרח שיצא מעצמו ז"ל, בזה מיירי הרב ז"ל, והורה הרב ז"ל דיפרוש מעבירה עם האשה בשגם הוא בצר, דמוכרח שיצא ז"ל לאונסו, והוא על דרך מה שאירע ליוסף הצדיק שפירש מאשת פוטיפר ועל כרחו יצאו ממנו עשרה טיפין, כמו שאמרו ז"ל.
אדרבה, שם בנדה הכוונה כפשוטו, וכמו שנתבאר בפוסקים שעי"ז ימות האבר ויוכל לפרוש.משה נפתלי אמר:כאן פירש רש"י הדבר כפשוטו: 'שֶׁנָּעַץ אֶצְבְּעוֹתָיו בַּקַּרְקַע וְנִסְמַךְ עֲלֵיהֶן, כְּדֵי שֶׁיִּתְיַסֵּר וְיִטָּרֵד בְּצַעֲרוֹ וְיַעֲבֹר תֹּקֶף יִצְרוֹ'. אך בפרק ידיעות הטומאה מפרש את הביטוי 'נעיצת צפרנים' מטפורית, לאמר, התאפקות בכל הכח. דעל הא דאמר רבא התם 'נועץ צפרניו עד שימות' אומר: 'כְּלוֹמַר, יַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּלֹא דִישָׁה, עַד שֶׁיָּמוּת הָאֵבֶר'. (ברם, התם לכאורה בלתי אפשרי לפרש כַּהוראה הפשוטה.)דבש לפי אמר:לשון הגמרא לכאורה לא משמע שהוציא בידיו.
ודלא כפירוש רש"י. קבלתי.דרומאי אמר:אדרבה, שם בנדה הכוונה כפשוטו.
דלא כמו שאתה הבנת את פירוש רש"י.משה נפתלי אמר:ודלא כפירוש רש"י. קבלתי.דרומאי אמר:אדרבה, שם בנדה הכוונה כפשוטו.