הריחוק בין מניית שנות חיי יעקב למותו וטעם הדבר

נבשר

משתמש ותיק
בשאר האבות וכן בכל המתים בתורה, כתוב מנין שנותיהם יחד עם מיתתם, כגון "ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנים שנה" ומיד "ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו ויעקב בניו", וכן הרבה, והיינו שמגיעים לידי סיכום של החיים זה בזמן המיתה שהיא שעת הסיכום אז מזכירים סך השנים, אבל אצל יעקב נמנו שנותיו ורק אחרי כל הפרשה, הבטחת יוסף לאביו, ברכות לבניו, רק אז נזכר המיתה, היינו הפרדה בין מנין שנותיו למיתתו. ענין זה צ"ב, אשמח אם יש למישהו פירוש הגון. אולי שיעקב אבינו לא מת והיינו שלשנותיו ולחייו ליכא קצבה. אבל אינו הגון. 
 

בבלי

משתמש ותיק
ראיתי שהסיבה שיעקב השביע את יוסף היא משום שרק כך נחשב שקנית דבר שלא בא לעולם וכך זה יחשב שהוא מת בקברו.

ואולי [סברתי] שזה שמת פי זה בארץ כנען והברכות היו במצריים אז לכן אולי היה ההפסק...
 

בבלי

משתמש ותיק
אגב כדאי לתקן שם האשכול ל: "הריחוק בין מניית שנות חיי יעקב למותו וטעם הדבר"
 

ונכתב בספר

משתמש ותיק
באותו ענין.
מנין שנות יוסף נזכר פעמים, קודם נזכר שחי מאה ועשר שנים, וירא יוסף לאפרים בני שלשים וכו'.
ואילו בפסוק האחרון נזכר שוב וימת יוסף בן מאה ועשר שנים.

לאיזה צורך הוזכר מנין שנותיו פעמיים ?

אם יש למישהו מידע בענין אשמח שיפנה אותי
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ונכתב בספר אמר:
לאיזה צורך הוזכר מנין שנותיו פעמיים ?
נת' (בתוספת עוד דיוקים בלשונות הכתובים) בשיחת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, ש"פ בלק תש"נ ('התוועדויות' ח"ד ע' 13 ואילך).

בדרך סוד - ראה 'לקוטי לוי יצחק' לזח"א ע' קלו.
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוסיפוני אמר:
אגב חציו הראשון של הפסוק
לא נראה לי שבתורה אומרים אגב, אין מילים מיותרות והכל מכוון, ואפי' אם נאמר אגב אבל זה גופא למה אגב זה שחי במצרים י"ז שנה יש לכתוב כמה שנים חי, אם בא להשמיע חייו במצרים שיכתוב ודי, למה מנין שנותיו.
 

בבלי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
יוסיפוני אמר:
אגב חציו הראשון של הפסוק
לא נראה לי שבתורה אומרים אגב, אין מילים מיותרות והכל מכוון, ואפי' אם נאמר אגב אבל זה גופא למה אגב זה שחי במצרים י"ז שנה יש לכתוב כמה שנים חי, אם בא להשמיע חייו במצרים שיכתוב ודי, למה מנין שנותיו.
וכן שיכתוב רק מה מספר שנותיו הכללי כי השנים לפני הירידה למצריים נמנו כבר בויגש
 
 
חלק עליון תַחתִית