מדוע יעקב לא החליף את המקומות של מנשה ואפרים?

מה אדבר

משתמש ותיק
בענין שיכל את ידיו

אין פירושו כמו שידוע בלשון העברית שהוא כמו לסכל ידיים ורגליים אלא מלשון להשתמש בשכל. ויל"ע בעיקר מלתא מדוע לא החליף מקומת אלא החליף ידיו, ובפשוטו י"ל דיותר קל להפך ידיים, א"נ לא רצה לפגוע במנשה, א"נ לא רצה לחלוק על יוסף בהדיא, אך טפי י"ל דעניינו שיש קשר וחיבור בין ב' הברכות, דיד אחת נוגעת בחברתה ומערבת ומשתפת ב' הברכות ביחד, דהנה ענין הברכה הוא האצלה ממדריגתו של המברך אל המבורך, ונעשה ע"י שאת כח התפילה שמתפלל בשעת הברכה משפיע ונותן להמתברך, וכך יש ענין דוקא בהשמה על הראש ודו"ק, ובזה בא יעקב לשלב שניהם, דאע"פ שהם שני שבטים מ"מ ברכתם אחת ומישך שייכי אהדדי.
עוד י"ל דשיכל את ידיו נמצא שהוא באופן שסגר חוליה בשרשרת ופתח חוליה חדשה, ובזה בא לסמל ההמשכיות.
 

הכהן

משתמש ותיק
מצאתי ברבינו בחיי שני דברים:
ויקח יוסף את שניהם. הגישם יוסף לאביו כמו שהיה ראוי ועל הסדר הנכון כי הגיש את מנשה הבכור לימין אביו והגיש אפרים לשמאלו.
והנה יעקב ידע ביוסף כי יגישם לפניו כך ועל כן שלח יד ימינו על ראש אפרים הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה, לפי שהיה יודע ברוח הקדש כי מעלתו של אפרים גדולה משל מנשה, והוא שאמר גם הוא יהיה לעם וגו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. ומפני זה אמר שכל את ידיו, פירש רבי חננאל הרכיב ידיו זו על גב זו ע"כ. וכונתו לומר כי לא החליף את הנערים ולא שנה אותם ממקומם אבל החליף את ידיו והרכיבם זו על גב זו, ושם את ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש מנשה שהיה הבכור. ואין זה נכון, כי מה צורך להרכיב הידים זו על גב זו שנאמר כי לא שנה את הנערים רק ידיו.
אבל הנכון לפרש שכל את ידיו, מידיו של יוסף, כי ראה יעקב ששם יוסף את מנשה לימין אביו ואת אפרים לשמאלו, שכל את ידיו ושנה את הנערים, ויהיה שכל את ידיו באור לוישלח ישראל את ימינו ויאמר הכתוב וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים, ששנה את אפרים ומשכו לימינו, ואת שמאלו על ראש מנשה ששנה את מנשה ומשכו לשמאלו, ולא שנה את ידיו ולא הרכיבם כלל אבל שנה את הנערים. וזהו באור שכל את ידיו כלומר מידיו של יוסף, כי לא הגישם לפניו כך רק מנשה לימין ישראל ואפרים לשמאלו, והיתה הברכה חלה עליהם בסמיכה זו כאשר כתוב ביהושע (במדבר כז) ויסמך את ידיו עליו, כדי שיאצל רוח הקדש על הנסמך. ומזה הענין היתה הסמיכה בזמן החכמים, גם ברכת כהנים בנשיאת כפים, כי לא יתכן לכהן הנושא את כפיו שיסמוך את ידיו על כל אחד ואחד מישראל, ועל זה היה פורש כפיו למעלה כדי להאציל כח הברכה למטה ממקור הברכה העליונה, והוא שכל את ידיו מלשון שכל וחכמה כי נתכון בעשר אצבעות ידיו להמשיך הברכה ממקור החכמה והשכל. וכן אמר התרגום אחכמינון לידוהי, כענין (תהלים קלד) שאו ידיכם קדש וברכו את ה', קדש היא החכמה שהיא מקור הברכה והבן זה.
 

יהי חסדך עלינו

משתמש ותיק
כתוב בפסוק כי מנשה הוא הבכור וזה הסיבה שלא שינה מקומם אלא את ידו
אחרת אין משמעות לכי
 

אבי חי

משתמש ותיק
יהי חסדך עלינו אמר:
כתוב בפסוק כי מנשה הוא הבכור וזה הסיבה שלא שינה מקומם אלא את ידו
אחרת אין משמעות לכי
כי משמש כאן כמו אע"פ

וכמ"ש רפאה נפשי כי חטאתי לך

(כמדומה שכ"כ כאן המפרשים)
 
 

הכהן

משתמש ותיק
כ"כ רבנו בחיי עצמו
כי מנשה הבכור. אע"פ שמנשה הבכור, לפי שידע מעלת הצעיר עליו. והוא כלשון (תהלים מא) רפאה נפשי כי חטאתי לך אע"פ שחטאתי לך. וכן סלח לנו אבינו כי חטאנו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אבל גם ראיתי מפרשים אחרים שכתבו ש"כי" הוא כפשוטו, והכוונה כמו שכתבו לעיל, ששיכל את ידיו ולא החליפם בגלל שמנשה הבכור ולא רצה לביישו.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
בענין שיכל את ידיו

אין פירושו כמו שידוע בלשון העברית שהוא כמו לסכל ידיים ורגליים אלא מלשון להשתמש בשכל. 
רשב"ם בראשית פרק מח פסוק יד
שכל את ידיו - כמו שכל שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל: 
 

עטסופר

משתמש ותיק
הפחד יצחק כתב, שלא היה ליעקב כח ברגלים לתת לאפרים ימין, משום שעשיו פגע בכף ירך יעקב. ולעתיד לבא כשיתוקן הענין יתקיים ואנכי תרגלתי לאפרים. ומסיים הפחד יצחק וזה סוד ריקודים דפורים.
 
חלק עליון תַחתִית