איזו שפה דיברו במצרים?ומדוע הכינוי לשון הקודש?

NETANEL

משתמש ותיק
איזו שפה  לא/כן   ידעו במצרים? 
והאיך ייתכן שבין כל חרטמים וחכמי מצרים לא היו יודעי שפת כנען..?
ולמה זה נקרא לשון הקודש?

בפרק מה. יב. והנה עיניכם רואות כי פי המדבר אליכם.
   רגע הם רואים או- שומעים? 
לכן פי רשי ( לראם. וגור אריה) רואים = בכבודי וכו.  וגם שומעים- כי פי ..בלשון הקודש .
ו צריך שני סימנים. כי מילה - יש גם אצל הישמעלים.  ולשון הקודש - ולא מילה. יש אצל תושבי  כנען. אבל כשיש את שני הסימנים .
הוה ראייה שהוא מבני יעקב. !   עכ. 

  ותמה הרמבן "
כי פי המדבר אליכם" - בלשון  הקדש (בלי מליץ זה) דעת המפרשים (רש"י הראב"ע והרד"ק) והוא תרגום .אונקלוס .
ויתכן שאמר להם כך לאמתלא ולפיוס !
 כי איננה ראיה. !!  שידבר אדם אחד במצרים בלשון הקדש . כי על דעתי הוא שפת כנען . !  כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן כי ארמית היא והגל הזה עד. ואיננו לשון לאיש אחד לבד. !

 אבל הוא לשון כנען ורבים במצרים יודעים אותו .!!
 כי קרוב הוא ואף כי המושל שדרך המלכים והמושלים לדעת הלשונות  - !
  וכמו שתראה בנבוכדנצר שאמר בלשון הקדש (דניאל ב ג) חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת .את החלום בעבור שהיו שם חרטומים ואשפים ומכשפים וכשדים מלשונות רבים ומישראל וכולם יבינו אותו  !
והם ענו לו בארמית וידברו הכשדים למלך ארמית כי הם היו הקרובים אליו היושבים ראשונה במלכות ולהם היה הרשות לדבר אל המלך...
 ועוד כי כאשר בא יוסף משם למצרים יבאו רבים ויותר היה...... והנכון בעיני כי יאמר והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימן כי אני המושל והאדון לכל מצרים המגיד לכם מפי כי אני .....
  לכן הרמבן טוען שאין הוכחה.  שכן:
1 - במצרים ידעו לשון הקודש - כי היא קרובה לארץ כנען. ושם כ ו ל ם. דיברו לשון הקודש. !. וגם כי בבתי המלוכה  נמצאים יודעי שפות.
2. ארמית דיברו בבבל ובחרן,  ולא בארץ ישראל. ולכן יעקב כשדיבר עם לבן אמר יגר שהדותא... ולכן רחל קראה לבנה  בארמית  בן אוני  .אבל יעקב  קרא לו בלשון הקודש : בנימין.

ולכן כאן יוסף והאחים- השפה. לשון הקודש.  לא זו ההוכחה .!
. אלא הוא מזרזם ומשכנעם שאחרי שראו את כבודו ואת כוחו הרב,  לכן -  יכולים לסמוך  עליו הם ויעקב שיצילם ויגן עליהם. 

כ מ ו ב ן.   ...מקשים על הרמבן...תימה לי פה קדוש יאמר זה...הנחלת יעקב. והמהרשא...ולדבריהם  ר ק  בני ישראל דיברו בלשון הקודש. .
 ולרמבן- מדוע הוא נקרא לשון  הקודש . כי  -- "וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש", שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו. והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו, "אנכי" ו"לא יהיה לך" ושאר דברות התורה והנבואה, ובו נקרא בשמותיו הקדושים ..( בשמות .ל. יג.)
 והרמבם חולק עליו,ולדעתו הסיבה היא  "יש לי גם הנמקה מדוע נקראת לשוננו זאת בשם לשון הקודש. ואל נא יחשבו שאלה דברים בטלים מצדנו או טעות. אלא זאת אמת, כי בלשון המקודשת הזאת לא נקבע כלל שם לאיבר המשגל, לא של הגברים ולא של הנשים,,,,(— מורה נבוכיםחלק שלישי, פרק ח')

ואגב ברמבן השבוע. אחת המחלוקות הבסיסיות  עם המורה על : שכינה. גשמיות. אונקלוס ...ובאם יזדמן ובעהי בהמשך - נדון בכך
 

הביננו

משתמש רגיל
NETANEL אמר:
האיך ייתכן שבין כל חרטמים וחכמי מצרים לא היו יודעי שפת כנען..?

בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו: אמרו לו: א"כ, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע). ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל: אגמרי! אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו. כי א"ל: אבי השביעני לאמור, א"ל: זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך! ואף על גב דלא ניחא ליה, א"ל: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך.

יתכן שדוקא המצרים שהיו ערות הארץ לא יכלו להבין לשון הקודש, ואולי היה עניין סגולי לפי שהיו הפך הקדושה.
 
יש מתרצים את תמיהת הרמב״ן שהראיה לא היתה מזה שידע לשון הקודש אלא שבטביעות עינא דקלא אפשר להכיר רק כשמדבר באותה שפה שבה שמעו אותו כשהכירוהו, ולכן כל זמן שדיבר במצרית לא הכירוהו, אך עתה שדיבר בלשון הקודש ממילא הכירו שזה קולו.

ועוד מתרצים, שיוסף לא בא להוכיח להם שהוא יוסף ממה שהוא מדבר לשון הקודש אלא בא להראות להם שהוא שלם באהבתם שכן אמר להוציא כל איש מעליו וסומך עליהם שלא יפגעו בו.
ולא יאמרו שהוציא כל איש לפי שלא רצה לביישם ונח לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, לכן אמר כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש והמצרים אינם מבינים לשון הקודש ואין כאן מלבין פני חברו ובהכרח שהוא משום שהוא שלם באהבתם.


 
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
הביננו אמר:
NETANEL אמר:
האיך ייתכן שבין כל חרטמים וחכמי מצרים לא היו יודעי שפת כנען..?

בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו: אמרו לו: א"כ, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע). ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל: אגמרי! אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו. כי א"ל: אבי השביעני לאמור, א"ל: זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך! ואף על גב דלא ניחא ליה, א"ל: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך.

יתכן שדוקא המצרים שהיו ערות הארץ לא יכלו להבין לשון הקודש, ואולי היה עניין סגולי לפי שהיו הפך הקדושה.
 
יש מתרצים את תמיהת הרמב״ן שהראיה לא היתה מזה שידע לשון הקודש אלא שבטביעות עינא דקלא אפשר להכיר רק כשמדבר באותה שפה שבה שמעו אותו כשהכירוהו, ולכן כל זמן שדיבר במצרית לא הכירוהו, אך עתה שדיבר בלשון הקודש ממילא הכירו שזה קולו.

ועוד מתרצים, שיוסף לא בא להוכיח להם שהוא יוסף ממה שהוא מדבר לשון הקודש אלא בא להראות להם שהוא שלם באהבתם שכן אמר להוציא כל איש מעליו וסומך עליהם שלא יפגעו בו.
ולא יאמרו שהוציא כל איש לפי שלא רצה לביישם ונח לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, לכן אמר כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש והמצרים אינם מבינים לשון הקודש ואין כאן מלבין פני חברו ובהכרח שהוא משום שהוא שלם באהבתם.
ישכח ,דבר  נאה ומתקבל,
ולעצם העניין : יא כי דדוקא היה קשוח אליהם, כי חיכה שתתגשם הנבואה, אך היה בוש מפני המצריםף ולכו -ביקש להוציאם ,,משך חכמה, וכן הכתב והקבלה,
2,  לחתס כנל, אך כד ישיסבלו ויתכפר עוונם,
3,- ויא שציווה להוציאם ,כיאין זה נאה למלך לבכות,,רלבג,
4,שלא ישעו המצרים שהם מכרוהו - והם ב ו ג ד ים ,,,ולא ידרכו בארמנותינו,,רמבן,


 
 

בבלי

משתמש ותיק
בבלי אמר:
כתוב בפסוקים:
פרק מה
(יב) וְהִנֵּ֤ה עֵֽינֵיכֶם֙ רֹא֔וֹת וְעֵינֵ֖י אָחִ֣י בִנְיָמִ֑ין כִּי־פִ֖י הַֽמְדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶֽם:
ורש"י על פס' יב בפרק מה מפרש:
והנה עיניכם רואות - בכבודי, ושאני אחיכם, שהרי אני מהול ככם. ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש
4- רש"י מפרש את פי המדבר אליכם לשון הקודש, מה הוכחה בכך והרי פשוט שמלך [או משנה למלך] ידעו הרבה שפות?

ואפשר לתרץ את 4 ע"פ מה שכתב הדף על הדף בחולין צו א:
 ​
 ​
בגמ': האיך סומא מותר באשתו וכו' אלא בטביעות עינא דקלא.​
 ​
 ​
עוד כתב בספר הנ"ל[1] (פר' ויגש) להקשות במש"נ (בראשית מה, יב): והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין, כי פי המדבר אליכם. וברש"י: והנה עיניכם רואות - בכבודי, ושאני אחיכם, שאני מהול ככם, ועוד: כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש ע"כ.
 ​
וגם שם קשה, עפ"י המבואר כאן דטביעת עין עדיפא על כל סימן, ע"כ מדוע הוצרך יוסף לסימנים של מילה ולשון הקודש על מנת להוכיח לאחיו שהוא יוסף, והלא טביעות קול עדיפה על כל סימן, והיה על האחים להכיר את יוסף על פי צליל קולו?
 ​
ותירץ שם, דאחרי שחלפו כל כך הרבה שנים מזמן שנפרדו, שכחו האחים את צליל קולו של אחיהם יוסף, וכמבואר בגמרא שזמן שכחה הוא שנים עשר חודש. ולכך לא יכלו השבטים לזהות את יוסף על פי קולו, ונתן יוסף סימן שיזהו אותו על פי שפתו.
 ​
עוד כתב שם ליישב: גם אם נניח שהאחים זכרו עוד את קולו של יוסף אחיהם, יתכן שקולו של יוסף השתנה במשך עשרים ושתים השנים שהם לא שמעו אותו. שהרי כשמכרוהו היה יוסף בן שבע עשרה שנה והיה קולו כקול הנער, ובזמן פגישתם היה הוא כבר יותר משלושים, וכבר נתעבה קולו. ולכך לא הכירוהו על פי טביעות הקול אלא על ידי ידיעת שפת לשון הקודש.
 ​
עוד הביא שם ליישב, לדעתו של הגאון רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל, מה שדיבר יוסף לשון הקודש היה כדי שיכירו אותו על פי "טביעות עינא דקלא", ולא כסימן מכך שהוא יודע את לשון הקודש. זאת בהקדש קושיית הרמב"ן שהקשה: איזה סימן הוא זה שיוסף יודע לשון הקודש, הרי מלך יודע שפות רבות, ויתכן שיודע גם את לשון הקודש, ואין זו הוכחה כי פי יוסף מדבר אליהם.
 ​
ומכורח קושיא זו חידש הגאון הנ"ל, ששטביעות עינא דקלא אינה אלא כאשר האדם מדבר בשפתו הרגילה שהשומעים רגילים לשומעו מדבר בה, או אז אפשר לזהותו על פי צליל קולו. אך כאשר אדם מדבר בשפה שאינו רגיל בה, ואין השומעים רגילים לשומעו מדבר בה, גם האנשים המכירים את קולו, כשמדבר שפה אחרת - אינם יכולים לזהות אותו על פי צליל קולו, מאחר ולכל שפה יש ניבים וצלילים שונים, המשנים את צליל קולו של המדבר.
 ​
ולכך אמר יוסף לאחיו: "כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש" - ומעתה תוכלו לזהות אותי על פי צליל קולי, שאותו מכירים אתם בשפה הזאת. נמצא שבאמת השבטים לא זיהו אותו על פי מה שדיבר בלשון הקודש, אלא בטביעות עינא דקלא עכ"ד.
 


[1] מרפסין איגרא.




המקור מכאן
 
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
מצווה או צפצוף ?

הכוזרי.

בנוסף לטעמי הרמבם והרמבן על הכינוי לשון הקודש , הרי גם לכוזרי יש הסבר לכך - שונה מהנל.
. . ולדעתו לשה"ק משקפת את המהות האמיתית של הדבר. שהרי העולם נברא ע"י הדיבור בלשון הקודש, ןמכאן - שעצם השם של הדבר כולל בתוכו את הדבר עצמו, כלומר השם הוא המהות.
כך, לדוגמא, בכוזרי:
והלשון האלקית הברואה... היא מבלי ספק השלימה מכל הלשונות והנאותה לקרואיה יותר מכולם, כמו שאמר: "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", רצה לומר שהוא ראוי לשם ההוא ונאות לו ומלמד על טבעו... (כוזרי, ד:כה).
כמו"כ זו השפה בה דיבר ה עם אדם וחוה, ולהם היתה זו השפה הטבעית - ללא לימוד והסכמה. והראייה : אדם - מאדמה, אשה- מאיש, חוה - מחי, קין - מקניתי, שת - משת , ונח - ינחמנו,
ונקראת עברית כיון שהיתה שפתו של עבר שדיבר בה ונשארה בידו - גם לאחר דור הפלגה . וגם אברהם שדיבר ארמית היה זה בדברי חול, ואילו העברית שימשה לו ללשון הקודש.

שפה \ ולשון .
מעניינת דעתו של הר רממ מויטפסק : שפה - מלשון שפתיים שהן חיצוניות לפה, וכך תיקרא העברית באם מדברים בה דברים חיצוניים, כמו בדור הפלגה לפני החטא ,:ויהי כל הארץ שפה אחת".
ורק כאשר ידובר בשפה זו דברים פנימיים[קדושים] תיקרא "לשון " כשם הלשון שהיא פנימית בפה.
ומסיק שם דמי שמדבר דברים חיצוניים בלשה"ק ,אין בזה שום מצווה, והוי כצפצוף ציפורים וחיות וכו.
. .לא היא דעתו של הפלא יועץ שכתב "הן אמת שסגולת לשה"ק היא רבה.עד שאמרו שמי שיוכל לדבר לעולם אפילו מילי דעלמא בלשה"ק ,קונה קדושה וכו.

יש עוד רבים כאלה !
הדברים מכוונים לסימן הראשון שנתן יוסף : שהוא מהול.
והקשו שהרי גם הישמעלים [והגבעונים] מהולים ?
ויותר מכך הרי המצרים היו מהולים -כיון שכך גזר עליהם יוסף !
וא"כ - מה הוכחה יש בכך שהוא מהול ?

ותשובות רבות ניתנו לכך.
* לחזקוני - ההכרה מפני שהישמעלים נימולים רק בגיל 13- וכו ואין בו פריעה -וניכר הדבר. אבל אצל יוסף הכירו שאינו כישמעלי .
ושלילת היותו מצרי- שהמצרים נימולו מחמת עניים. ויוסף שעשיר היה לא הוצרך למול, ולכן המילה מעידה שמרצונו - שמזרע יעקב הוא -עשה כן.
* לכלי יקר - שהכירו שלא בעל ארמית . *ובזוהר ששמר הברית,
 

שלמה שלמה

משתמש ותיק
בנוסף לטעמי הרמבם והרמבן על הכינוי לשון הקודש , הרי גם לכוזרי יש הסבר לכך - שונה מהנל.
ובנוסף לזה יש -
הנה מפני זה אני חושב שאמנם נקרא הלשון העברי לשון הקדש לפי שהוא לשון העם הנקרא קדש, אמר קדש ישראל לה' (ספר ירמיה, פרק ב', פסוק ג'), ונקרא גם כן זרע קדש. והוא אשר ידבר בה בארץ הנקראת קדש כי בהר קדשי (ספר יחזקאל, פרק כ', פסוק מ'), להר צבי קדש (ספר דניאל, פרק י"א, פסוק מ"ה), ערי קדשך (ספר ישעיה, פרק ס"ד, פסוק ט'). ולזה נקראת הלשון הזה לשון הקדש... ונכון הוא לקראו "לשון ישראל" או "לשון ארץ ישראל", ולפי שמלת קדש כוללת שניהם לזה נקרא סתם לשון הקדש.
— מעשה אפד, פרק ל"ג
 
חלק עליון תַחתִית